יום הקולנוע: חמישה סרטים לראות בעשרה שקלים

בעיצומה של תקופה קשה בישראל בכלל ובתרבות הישראלית בפרט, יתקיים מחר (רביעי) יום הקולנוע הישראלי. לא פחות מ-39 סרטים תוצרת הארץ יוקרנו בשבעים בתי קולנוע ברחבי המדינה, וכולם במחיר של עשרה שקלים בלבד (לא כולל עמלת הזמנה באינטרנט, חנייה, פופקורן ובייביסיטר כמובן). עם כמות כזו, כמובן שיש הכל לכולם: יש סרטים שמעמידים מראה בפני החברה המקומית, ויש גם כאלה שמציעים אסקפיזם ותו לא. הבחירה שלכם.

והנה הבחירה שלנו - מתוך המבחר העצום, חמישה סרטים מומלצים במיוחד.

אחרי שערך את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ונציה, הספיק להסתובב בכמה פסטיבלים בחוף המזרחי בארצות הברית, היה מועמד ל-14 פרסי אופיר וזכה בפסלון בקטגוריית התסריט, סרטה של מיכל ויניק עולה במסגרת יום הקולנוע הישראלי ומיד לאחר מכן יזכה להפצה מסחרית רחבה. מבין הבכורות של היום הזה, מדובר בסרט הטוב ביותר, ובכלל באחד מן הסרטים הטובים של התקופה הקרובה, בכל שפה.

זה סרט ישראלי, אבל הגיבורות שלו אוקראיניות, מן הצד דובר הרוסית של האזור, כך שרוב הסרט בשפה הזו, עם קצת דיאלוגים בעברית ובאנגלית. הגיבורה בשמה הוא נקרא היא צעירה המגיעה לארץ כדי לפגוש את החתן המיועד שלה, ש"קנה" אותה באינטרנט. אחותה, שחיה בארץ, התחתנה גם כן בנישואים כאלה. בתחילה הכל נראה אידיאלי, עד שוולריה מחליטה שבעצם הסידור הזה לא מתאים לה.

חדשות טובות למי שהתעייף מסרטי האוסקר הארוכים: "ולריה מתחתנת" נמשך שבעים דקות בלבד, אבל בזמן הקצר הזה מצליח ליצור דרמה ומתח ולהעלות שאלות מרתקות על כוח, כסף ומעמדה של האישה בעולם, ולתהות מה זה נישואים ומה זו אהבה. חמישה כוכבים, לא להחמיץ.

עכשיו נעבור לסרטים שכבר הציגו אצלנו בעבר, אפילו העבר הרחוק יחסית, ולא זכו לתשומת לב הראויה. הדוגמה הבולטת לכך היא "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, סרטו הטוב ביותר של הבמאי מאז "ואלס עם באשיר" ואחד העיבודים הכי יפים ומורכבים שנעשו לכתביה של הילדה היהודייה המפורסמת בהיסטוריה. אז למה הוא לא קיבל כאן את הכבוד הראוי? כנראה כי בישראל לא כל כך שמים על סרטי אנימציה שפונים לקהל בוגר, לא שמים על השואה ועל אנה פרנק, והאמת שגם לא שמים על קולנוע. יום הקולנוע הוא הזדמנות לתקן חלק מן העוולות האלה.

סרטו של עידן חגואל מזכיר עד מאוד את "משולש העצבות", שבדומה לו עוסק בפריבילגיה ובאשמה ועושה זאת ביצירתיות ובעוצמה. אך בשעה ש"משולש העצבות" היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, "אזרח מודאג" אפילו לא היה מועמד לאופיר, וגם לא ממש הוציא את ההמונים לאולמות. הנה עוד עוול שאפשר לתקן ביום הקולנוע.

הסרט עוסק בזוג לבנבן והליברלי, מהסוג שבטח מפגין כיום כל שבת, שהאידיאלים העילאיים שלו מסתיימים כשזה קשור במי שקרוב אליהם - למשל, מהגרי עבודה מאפריקה הגרים לידם בשכונה בדרום תל אביב שעוברת ג'נטרפיקציה מואצת. זה סרט אדיר, עתיר רבדים וחכם, והוא מרתק ומלא עוצמה מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. בין שחקני ושחקניות המשנה אפשר למצוא את לנה פרייפלד, שמככבת ב"ולריה מתחתנת" כאחותה של הגיבורה.

ארבע שנים אחרי "האופה מברלין", שהיה להיט גדול בישראל, חזר אופיר ראול גרייצר עם סרטו הארוך השני, שזכה להצלחה נאה יחסית למספרים של אחרי הקורונה, וממשיך את הקמפיין הקופתי שלו כעת. מיכאל מושונוב, בתפקידו הטוב ביותר, מגלם צעיר ישראלי שברח לאמריקה כדי להתחיל חיים חדשים, אבל נאלץ לחזור לארץ ולהתמודד עם שדים מן העבר. במו עיני ראיתי לא מעט אנשים יוצאים מן הסרט הזה עם דמעות בעיניים, אז בעודף שיישאר לכם מן התעריף המוזל, הצטיידו בממחטות.

ונסיים בסרט אחר לגמרי, מן הצד המסחרי ביותר של הקולנוע הישראלי, כזה שלא בהכרח זקוק לימים כאלה כדי למכור כרטיסים. "אני אוהב אותך צ'רלי" הוא סרטו החדש של שי כנות, מי שבזמנו העניק לגל גדות את תפקידה הראשון (והאחרון בינתיים) בקולנוע הישראלי ב"שושנה חלוץ מרכזי", וכאן מעניק לנועה קירל את תפקידה הקולנועי המשמעותי הראשון, אם לא מתייחסים לתפקיד הקטן שלה ב"כמעט מפורסמת" שכלל בעיקר ביצועים מוזיקליים.

נועה קירל היא גם הסיבה העיקרית שאנחנו ממליצים על קומדיית הפשע החביבה הזו, כי צפייה בה היא הזדמנות אחרונה לראות אותה בסרט ישראלי לפני שתתעופף לאירוויזיון ותמצב את מעמדה בתור כוכבת בינלאומית. סביר להניח כי בפעם הבאה שתהיה על המסך, זה יהיה בהפקה הוליוודית.

למי שפספס: הריאיון שלנו עם נועה קירל על הופעתה בסרט

שעות הקרנה והזמנת כרטיסים - באתרים הרשמיים של בתי הקולנוע