הבעיה הכי גדולה ב"אבא בהפרעה", הסדרה החדשה של נטפליקס, היא השם שלה. כן, השם העברי גורם לה להישמע כמו קומדיה משפחתית מביכה משנות השמונים, אבל גם השם המקורי - "Unstable" - לא מתאר אותה נאמנה. חוסר היציבות שבכותרת מתייחסת למצבו הנפשי של אליס דרגון (רוב לאו), מנכ"ל של חברת ביוטכנולוגיה מצליחה שעדיין אבל על מות אשתו האהובה, אבל גם למערכת היחסים בינו לבין בנו, ג'קסון (ג'ון אואן לאו). בהיעדרה של האם כגורם מקשר, האב הדומיננטי לוקח לעצמו את האוויר בחדר והבן מרגיש לגמרי בלתי נראה, במקרה הטוב. אז מה הבעיה, בעצם? שאת השמות הגנריים עדיף לשמור לסדרות גנריות. "אבא בהפרעה" היא לא סדרה כזו - היא מטורללת לחלוטין.
אחרי שהאב והבן למשפחת לאו זכו לתהילת רשת מסוימת בעקבות התגובות המטרילות של הבן באינסטגרם של אבא, בנטפליקס איפשרו להם להרחיב את הדינמיקה המשפחתית שלהם לסדרה משלהם. הם חברו לוויקטור פרסקו, יוצר "דיאטת סנטה קלריטה" ו"אי אפשר בלי טד", וביחד הם יצרו סדרת מקום עבודה על התמודדות עם אובדן, תפקוד מקצועי לצד קשיים נפשיים והתגברות על דאדי אישיוז. את כל זה היא עושה בקלילות וחיובית מחממת לב, שאף טוויסט דרמטי לא באמת מצליח להעכיר. אלה אותם חומרים בדיוק ש"טד לאסו" עשתה מהם זהב קומי-דרמטי ברגעים היפים ביותר, אבל "אבא בהפרעה" רצינית הרבה פחות. היא מפגיזה פאנצ'ים בתדירות שמצריכה מהצופה להרים את הראש מהסמארטפון והעולם שבו היא מתרחשת צבעוני, מחויך ומטושטש גבולות כמו בסדרה מצוירת.
בחירה כיפית ראשונה: את תהילתו הטכנולוגית הרוויח אליס ג'קסון לא בזכות המצאה הייטקית כלשהי, אלא בזכות חברה שמנפקת המצאות משוגעות למען הסביבה. עובדות המעבדה עמלות על המצאות כמו סופר-עץ שמייצר יותר חמצן, בטון שעשוי מגזי חממה, אבל גם גלימת היעלמות, ובישיבות הצוות נזרקים משפטים כמו "רק צריך למצוא דרך להיפטר מטעם הלוואי הדיונוני".
זאת ועוד - אליס הוא מעין קלישאת "המדען המשוגע", מהסוג שצריך רק לילה לבן ורגע של השראה כדי לפתח פתרון מדעי לבעיות בלתי פתירות. קצת כמו הדמות שגילם לאו ב"מחלקת גנים ונוף", אליס הוא גבר מחובר היטב לרגשותיו שמפיץ חיוביות לכל עבר. הקושי שלו לתקשר עם בנו לא נובע מחוסר יכולתו להביע אהבה או לדבר על רגשות, ואפילו לא רק מהיותו איש מצליח ומשפיע, אלא מבעיות יותר מורכבות שנערמו זו על זו במשך שנים.
בחירה כיפית שנייה: העלילה גמישה לחלוטין, העיקר הוא הדמויות - והן פשוט נהדרות. אליס וג'קסון הם יין ויאנג של חיוביות וציניות, חדוות עשייה וחרדות, מוזרות ונורמליות. לצידו של אליס מתייצבת יד ימינו אנה (שאן קליפורד, המוכרת כאחות הלחוצה קלייר מ"פליבג"), שנעה בין קרירות רצינית וביצועיסטית לרגעים קומיים מבריקים - כמו הבדיחה החוזרת על הפאן-פיקשן שהיא כותבת על חבריה למשרד. רייצ'ל מארש נהדרת בתפקיד מדענית מבריקה וסימפטית עם כישורים חברתיים רופפים, ופרד ארמיסן גונב כרגיל את ההצגה עם עוד דמות שרק הוא מסוגל לגלם, הפעם כפסיכולוג משונה שנאמנותו משתנה בהתאם למי שמציע לו חדר אורחים פנוי.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כתיבה קומית טובה וקאסט מצוין מאפשרים ל"אבא בהפרעה" להיות מהנה ומלהיבה כבר מרגעיה הראשונים, אבל היא עדיין זקוקה לכמה שפצורים כדי להיות הכי טובה שהיא יכולה. האיזון בין הדרמה והצחוקים עוד לא מושלם, כי ההיגיון הפנימי שלה פשוט קל דעת מדי. כשהיא מנסה להגיד משהו קצת יותר עמוק על החיים, ובעיקר על המוות, התוצאה לא פעם חורקת. בעיה אחרת היא העובדה שהסדרה קצת חוזרת על עצמה ומציגה שוב ושוב, מפורשות ובקול רם, את אותם קונפליקטים ובעיות בין האב והבן. זאת כתיבה שמתאימה לסיטקום של פרק בשבוע בשידור ליניארי, כזה שאפשר ליפול עליו במקרה בטלוויזיה בלי לדעת כלום, אבל בפורמט הבינג'י של נטפליקס זה פשוט מוזר.
מה שמוביל אותנו לבעיה חוזרות בקומדיות של נטפליקס ומקבילותיה בסטרימינג - למה קומדיית מצבים קלילה עם המון דמויות צריכה להגיע במקבצים של 8-10 פרקים? הרצון לירות לכל הכיוונים ורק אז להחליט על מי לשים את הכסף יצר תת-ז'אנר מוזר של סיטקומים קצרצרים שאפשר לסיים ביומיים-שלושה, בלי האפשרות לפתח קשר רגשי ארוך טווח עם הקהל שלה. כנראה שנטפליקס לא תוותר בקרוב על ההנחתות של עונות שלמות ביום אחד, אבל אחרי כמעט עשור של תוכן מקורי בסטרימינג אפשר להודות שיש כאן בעיה.