יהונתן גפן, עיתונאי, משורר וסופר שזכה להצלחה גדולה לאורך עשורים, הלך לעולמו בגיל 76. גפן, יליד נהלל ובן למשפחת דיין, היה בעל טור קבוע בעיתון מעריב במשך כ-40 שנה, ופרסם ספרים רבים למבוגרים ולילדים ושירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי.
בין ספריו המוכרים ניתן למנות את "אישה יקרה" שכתב על יחסיו עם אמו, "חומר טוב" על קשריו עם חבורת "לול", ובמיוחד "הכבש השישה-עשר", הנחשב לאחד מספרי הילדים האהובים ביותר בישראל, שהופק גם לתקליט מצליח מאוד בהשתתפות יוני רכטר, יהודית רביץ, דיוויד ברוזה וגידי גוב.
בין שיריו הנודעים אפשר למנות פזמונים כגון "מקום לדאגה", "הנסיך הקטן", "הילדה הכי יפה בגן", "יהיה טוב", "אין מדינה לאהבה", "שיר לשירה", "אתם זוכרים את השירים", "פחות אבל כואב", "לוקח ת'זמן", "בלדה לנאיבית", "איך שיר נולד", "יכול להיות שזה נגמר", "אני אוהב שוקולד", "גן סגור", "אחינועם לא יודעת", "יונתן סע הביתה", "שיר בן ערביים", "ככה את רצית אותי", "כשאת בוכה את לא יפה", "להיות לבד", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ועוד רבים. הוא אף תרגם לא מעט שירים מצליחים, בהם "טמבל" של ולדימיר ויסוצקי, שירי "האישה שאיתי" ועוד.
לאורך השנים העלה מופעים רבים, בין היתר עם דני ליטני, שבהם שולבו שיריו המולחנים לצד דקלומים נוקבים שלו. הוא אף כתב כמה ספרי שירה ומחזות, ובעשור האחרון גם הוביל את תכנית הטלוויזיה "אומרים שהיה פה" בחינוכית. לפני כשנה פרסם ספר על המחזאי ניסים אלוני, בשם "פרצוף של צועני". גפן נחשב לאיש שמאל, פציפיסט, ונודע כמבקר חריף, שנון ופרובוקטיבי של המציאות הישראלית, ועורר לא פעם זעם רב.
כך, בשנת 2016, הגיע אדם לביתו של גפן במושב בית יצחק שבשרון, עם חבילת ביצים, ותקף אותו. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא דפק על דלת הבית וגפן פתח אותה למחצה. הוא צעק לעבר גפן "יא רוצח, בוגד, זמנך יגיע" והשליך עליו ביצים. כתוצאה מהמאבק ביניהם, פגעה דלת הבית בכתפו של גפן, שנפל ארצה ונחבל בצלעותיו.
גפן הוא אביהם של המוזיקאי אביב גפן והבמאית והסופרת שירה גפן. מנישואיו השניים יש לו בת נוספת בשם נטאשה.