חגיגות היום הארוך בשנה בשבדיה, מידסומר, הן מאורע תרבותי ייחודי. עם עלות השמש לאחר חודשים ארוכים של חשיכה, השבדים מקיצים משנת החורף ויוצאים בהמוניהם אל הרחובות, והמסורת כוללת שירים, ריקודים ותלבושות הנשענים על פולקלור ארוך-שנים. האושר עילאי, ונמשך כל עוד האור נשמר.
הכוריאוגרף אלכסנדר אקמן חווה את התפרצות הרגש הזו מדי שנה בעיר הולדתו, שטוקהולם. במופע "חלום ליל קיץ", שיגיע לישראל בחודש מאי, הוא מנסה לזקק את התחושות ליצירת מחול בת שני חלקים - בהתאם לשני הקטבים של הרגש. אקמן לוקח את המחזה המפורסם של שייקספיר ומביא אותו אליו הביתה, אל חלום ליל הקיץ שלו.
החיבור לא היה מידי. כשהוצגה בפניו האפשרות לראשונה, אקמן כלל לא היה בטוח שברצונו לקחת על עצמו את הפרויקט. נראה היה לו שהמחזה נדוש, רחוק מגוף העבודות הבועט שלו, והוא לא ידע אם יצליח להוריד ממנו את האבק. שנת התחבטות ארוכה חלפה עד שהשיב בחיוב, בהחלטה שהתקבלה כשתרגל מדיטציה על חוף הים בהודו.
"לתשוקה ולאהבה בשתי היצירות יש את אותו 'וייב'. מעבר לכך זו יצירה חדשה לגמרי", הוא עומד על ההבדלים מהיצירה המקורית. "זו גרסה שבדית, מבוססת על מסורת וחגיגה, אולי גם על מוזרות חברתית", הוא מוסיף, ומגדיל: "המופע הוא תמונת מראה של החברה".
בגרסת אקמן, "חלום ליל קיץ" הוא יצירה קצבית וסוחפת. מופע שבחלקו בולטות תנועות הבלט והריקוד המסורתיות, ובחלקו האחר בולטת התנועתיות כמשחק, הצגה, ואפילו קולנועיות. זו יצירה עדכנית, שקורצת גם לקהלים שלא קנו כרטיסים למופע מחול מימיהם ומכירים את הז'אנר כ"אגם הברבורים" ותו לא.
המערכה הראשונה מסמנת אידיליית מידסומר כהלכתה. שמש חזקה יוצאת ומביאה איתה אנרגיה בלתי נדלית. 40 הרקדנים מתגלגלים על רצפה עשויה חציר, זורקים אותו באוויר, משחקים, מתגלגלים ורומסים אותו תחת צעדיהם. שמיכות הפיקניק נפרסות, כוסות היין משיקות ותמונות קבוצתיות מצטלמות. רק עמוד המייפול הענק - אותו עמוד עץ גבוה הנפוץ בפסטיבלי פולקלור אירופים - הניצב כתפאורה ומשרה אווירה פגאנית, מזכיר לנו שאיננו צופים בחגיגות שבועות.
משם הסיפור מתחיל להסתבך. השמיים מתקדרים, מביאים איתם גשם וסופת ברקים, והאופוריה, שהייתה אולי טובה מדי בשביל להיות מציאותית, נשברת. המילה "מוזרה" היא הטובה ביותר לאפיין את החלק השני של המופע. כלומר: במובן הטוב שלה, החורג מהמוכר אל מחוזות מעניינים יותר. אקמן חוזר ומדגיש שהמוזרות מכוונת. הייחוד והיציאה מהמסגרת הן מרכיב עיקרי במתכון שלו.
המערכה מערבבת תצוגה מרשימה של דיוק ותיאום של הרקדנים, יחד ובנפרד, עם דרמה ביזארית, הומוריסטית ומטרידה. צעקות ואנחות כאב מנחות את הרקדנים לעבור ממקום אחד לשני, דמויות לבושות חליפות וחסרות ראש מהלכות על הבמה, העל-טבעי והטבעי משלבים ידיים, האירוטיקה והרומנטיקה האופטימיות נעשות כואבות. חלום ליל הקיץ המתוק הופך אט-אט לסיוט.
למרות הדרמה והאלמנטים המשחקיים, אין לצפות לסיפור מסודר שמזכיר את זה המקורי. זו עדיין יצירת מחול, וככזאת, העלילה מגוללת באמצעות רמזים - בתנועות, מבטים וקולות, לפעמים גם בתפאורה. כוונת המשורר, הכוריאוגרף במקרה הזה, היא להעביר תחושה של סיפור - יותר מלספר אותו מילה במילה. אם בסרט מהסוג "האיכותי" נאמר הרבה ולא קורה יותר מדי, כאן נאמר מעט וקורה הרבה. "אני אוהב כשמבינים משהו בלי להבין למה, מבלי שהוא נאמר במפורש. זה לא מופע של 'היה היה פעם'", מסביר אקמן.
תחת זאת, המילים נכנסות למופע דרך המוזיקה. את המופע מלווה מוזיקה מקורית מעוררת-רגש שנעה בין הקלאסי לפופ, אותה יצר המלחין השבדי מיקאל קרלסון. כשצריך להרגיש מתח היא משרה מתח, וכשצריך לשמוח היא מכתיבה את הטון העולץ. המוזיקה מבוצעת במהלך המופע על ידי תזמורת חיה שמורכבת מכמה נגנים וזמרת, שבדית אף היא, כשברובו של המופע היא ברקע הבמה, ובחלקו הקטן היא מבליחה לקדמתה. אזהרה: אל תופתעו אם השיר האחרון במופע יישאר איתכם גם בימים שאחריו.
המופע, שהופק במקור עבור הבלט השבדי המלכותי, עלה על הבמות ב-2015 וזכה בפרס מדיאה. הגלגול הנוכחי, שיגיע לישראל, הוא הפקה מחודשת של בלט האופרה של דורטמונד - להקה ותיקה ומרשימה, שהוקמה בשנת 1904. הלהקה מנוהלת כיום על ידי הכוריאוגרף הסיני שין פנג וואנג, ואם תסתכלו היטב תזהו בין הרקדנים גם נציג ישראלי בשם שי.
המופע יעלה ב-31 במאי בבית האופרה בתל אביב, ובכל אחד משלושת הערבים שאחריו - ב-1, ב-2 וב-3 ביוני. מחיר לכרטיס: 195 עד 400 שקלים.
הכותב שהה בדורטמונד בהזמנת הפקת המופע.