שירים, כידוע, מפיקים מרגליות מפרידות. גם הזמרת והיוצרת המוכשרת שירה מרגלית פורחת יצירתית שוב ושוב ושוב באמצעות שירי פרידה שכתבה ושרה. השירים האלה מיוחסים לפרידתה מהראפר טליס (לשעבר טליסמאן), כששניים מהם כבר הפכו ללהיטים: "מגיע לי יותר", שהוציאה לפני קצת יותר משנתיים וחצי; והלהיט הגדול שלה ברדיו, ברשתות, בסטרימינג ואיפה לא - "אחותי כבר לא סובלת אותך". מרגלית מוציאה היום (ראשון) שיר חדש, שגם הוא - איך לא - עוסק בפרידה. את השיר, "ידעתי שבסוף תברח", היא כתבה עם יובל מעיין, ים רפאלי ובן שופן, שגם הפיק מוזיקלית (האזינו - מתחת).
"אני שרה רק על פרידה בגלל שזה מה שבא לי לשיר עליו. זה המקום שאני הכי טובה בו, הכי מצליחה לבטא את עצמי", אומרת מרגלית לוואלה! תרבות, "מישהי אמרה לי, שיכול להיות שבגלל שאני נמצאת עכשיו במקום מאוד בריא, אני פשוט מקיאה את כל הטראומות שחוויתי ממערכות יחסים. יש פה תהליך ריפוי כזה. אני מנסה לא לשפוט את עצמי למה הכי קל לי לכתוב על פרידות. אני אמנית וחשופה לכל כך הרבה ביקורת, אז אני מנסה לא לשפוט את עצמי ולא להלקות את עצמי: למה אני כותבת רק על פרידה? לא יודעת, יש הרבה אמנים בחו"ל ובארץ שכל השירים שלהם עוסקים בפרידה. אני חושבת שיש לי מפרידות הכי הרבה חוויות שיש לי מה להגיד עליהן. כשעברתי פרידה, ברחתי למוזיקה וזה המקום שהכי עזר לי והציל אותי, ואני רוצה לעשות את זה בשביל אנשים אחרים".
מצד אחד, מובן וטבעי וטוב שהפרידה היא המנוע היצירתי שלך בשירים שלך. מצד שני, ציניקנים יחשדו שאת חוזרת לעסוק בפרידה גם כדי לנסות לשחזר את ה"נוסחה" להצלחה הקודמת של היצירה שלך בנושא.
"שמע, הוצאתי הרבה שירים על פרידה שלא הצליחו בכלל, אז זה בטוח לא מהמקום הזה. 'אחותי' זה השיר התשיעי שלי. הוצאתי לפני זה הרבה שירים שלאו דווקא זכו להצלחה, בטוח שלא כמו 'אחותי', ולא אמרתי לעצמי: טוב, כתבתי שיר על פרידה וזה לא הצליח, אז אני אפסיק לכתוב על זה. אני מאוד מאוד מנסה, ואני לא אגיד שזה פשוט, לנתק את עצמי מהמחשבה על מה ירצו שאני אעשה ומה מצפים לקבל ממני. אני מנסה לשמור על עצמי נייטרלית, להיכנס לאולפן ופשוט לחשוב מה בא לי להגיד. אני חושבת שרק ככה מצליחים להמציא דברים חדשים".
בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, הופיעו השלטים: "אבא של המדינה פשוט שכח אותי באוטו, כי אפילו אחותי כבר לא סובלת אותך". מה הסיכוי שלצד כתיבת שירי פרידה תכתבי גם שיר מחאה פוליטי?
"לנסות לכתוב על פוליטיקה - אני לא מרגישה שזה משהו שאני מספיק מבינה בו או מתעניינת בו. אני מרגישה שזה יהיה מאוד מזויף מצדי אם אני אנסה להיכנס לנעליים האלה ואני מפחדת מזה. אבל אני לא יודעת מה יהיה, הרבה פעמים בחיים הפתעתי את עצמי, אני אמנית ואני מתגלגלת. תדבר איתי עוד חמש שנים, ויכול להיות שהשירים שלי יהיו שירי מחאה ואני אגיד שזה כל מה שבא לי לכתוב עליו".
"אפילו אחותי כבר לא סובלת אותך", אותו הוציאה מרגלית בנובמבר האחרון, התפוצץ בענק בכל מקום. בין שאר הישגי השיר: שלושה וחצי מיליון צפיות ביוטיוב, מעל ל-22 אלף סרטונים בטיקטוק, כניסה לפלייליסטים חמים בספוטיפיי ואפל, צמרות המצעדים והשמעות רבות ברדיו.
ידעת שהשיר יתפוצץ ככה?
"אני מאוד האמנתי בשיר הזה, אני לא אוציא משהו שאני לא מאמינה בו, אבל לא חשבתי שהוא יגיע למימדים המטורפים האלה. זה הכי מרגש בעולם, החיבוק שהשיר הזה קיבל, וזה הפתיע אותי גם בגלל הז'אנר, גם בגלל הכעס שיש בו ולא ידעתי איך יגיבו אליו, לא ידעתי אם יירתעו מהכעס הזה. כיף לדעת שאנשים רוצים את זה וצריכים את זה ושבא להם להוציא את העצבים שלהם בשיר. גם הפתיע אותי מאוד שהשיר הזה חצה דורות. מצד אחד באות אליי נשים בנות 60 ואומרות לי, 'וואו, איזה שיר, גם אחותי לא סובלת את הגרוש שלי!', ומצד שני באה אליי מישהי ואמרה לי שהילדה שלה בת השלוש שרה את זה. תהיתי למה זה קורה. דיברתי על זה עם אחד הנגנים של אבי אברומי והוא אמר לי, 'תקשיבי, תכלס זאת מוזיקה שגדלנו עליה, אבריל לאבין וגרין דיי, ששמענו בתור נערים, לנו זה כיף לשמוע משהו נוסטלגי, והדור של היום לא מכיר את זה'. כיף לי שזה חצה את כל הגילאים".
מרגלית מאשרת ש"אחותי", כמו שירי פרידה נוספים שלה, נכתבו במידה רבה בעקבות פרידתה מטליס. "זה לא שקר. השירים האלה הם בעקבות חוויות שלי ממערכות יחסים, והיתה לי מערכת יחסים של שלוש שנים עם טל. אפשר להגיד שהוא אחת ההשראות לשיר. אבל השורה 'איזה בן אדם מדליק ת'מאוורר במעלית?' היא לא עליו".
השתעשעתי במחשבה מה היה קורה אם אחרי שיצא השיר "אפילו אחותי כבר לא סובלת אותך" אחותך היתה נפגשת במקרה עם טליס, ובדמיוני הם לא היו אומרים אחד לשני מילה והיתה שתיקה מביכה באוויר.
צוחקת. "לא, הם לא נפגשו אחרי שיצא השיר. אבל היתה שיחה ביני לבין טל. הוא הוציא במקרה שיר שהוא אומר בו 'אני זוכר שנתקלתי באקסית בבר בדיזינגוף וקיוויתי ממש שהיא איננה/ לא היא, אחותה היא שונאת אותי פי שבע מאות ממנה'. הוא הוציא את האלבום הזה ארבעה ימים אחרי השיר, אז אין סיכוי שזה הושפע אחד מהשני. זה ממש ממש במקרה, ושנינו היינו ממש המומים מזה. זה היה מאוד מפחיד".
אם היית צריכה לחזור אחורה בזמן ולבחור בין שתי אופציות: הפי אנד לקשר שלך עם טליס, בלי פרידה ממנו אבל גם בלי הלהיט הענק "אפילו אחותי כבר לא סובלת אותך" - או מה שקרה במציאות, כלומר פרידה כואבת ומדממת ממנו אבל להיט ענק שיצא ממנה ועוד כמה שירים יפים, במה היית בוחרת?
"חד משמעית הייתי בוחרת שהפרידה הזאת תקרה ושיהיו כל השירים האלה. זה לא רק השירים, זה בנה אותי בתור בן אדם. וכמה שזה עצוב, אנחנו נבנים מכאב. יש בכאב לב כל כך הרבה תשוקה, יש משהו כל כך חי בשברון לב, אתה מרגיש ממש חי כשכואב לך. תכלית החיים היא להיות מאושר, אבל אתה מעריך את האושר כשאתה יודע מה זה להיות לא מאושר. המוזיקה זאת תופעת לוואי לכך שמשהו בפנים קרה לי, שהוא ברובו טוב. נשארו צלקות, אבל בתמונה הכללית אני התחזקתי מהדבר הזה. אני הרבה יותר ממוקדת בהגדרת הגבולות שלי במערכת יחסים, במה אני מאפשרת לעצמי להפוך בתוך מערכת יחסים, אם אני מסכימה להקטין את עצמי.
"חשוב לי להגיד שבשיר החדש אני אומרת שאני 'יצאתי סתומה'. אני לא אומרת שהוא סתום, אני אומרת שאני סתומה, כי אי אפשר לבוא ולהגיד שהוא אשם, כשגם אני אשמה. כי אם אני מאפשרת לבן אדם להקטין אותי, אז גם אני אשמה ואם אני מאפשרת לבן אדם לדבר אליי לא יפה אז גם אני אשמה. כמובן שלא רק אני אשמה, אבל אם אני לא מעמידה לבן אדם גבולות אז גם אני אשמה. למדתי ממערכות יחסים פחות טובות שהיו לי איפה הגבולות והקווים האדומים כשאני רוצה לבנות משהו שהוא יותר בריא. ואם זה לא היה קורה אני לא יודעת איפה אני הייתי היום".
שירה מרגלית, אחת הזמרות יוצרות המוכשרות והמבטיחות במוזיקה הישראלית, נולדה לפני 28 שנים וגדלה בנתניה. לפני עשר שנים השתתפה בתוכנית הריאליטי "פרויקט הלהקה" בערוץ הילדים, במסגרתה חברה ללהקת "סטארטאפ", שהוציאה אלבום אחד ובשנת 2016 לאחר מכן התפרקה.
עשר שנים חלפו מאז שעלתה התכנית "פרויקט הלהקה" בה התגלית, ואמיר פרישר גוטמן, מנחה התכנית, היה אמור לחגוג בשבוע שעבר יום הולדת 47.
"כשאני חושבת על אמיר, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה לא 'פרויקט הלהקה', כי אחרי התכנית נשאר קשר ארוך איתו. אני חושבת שאמיר היה האדם הראשון שאינו מהמשפחה שלי שלי שהאמין בי, כלומר האדם האובייקטיבי הראשון. הוא באמת האמין בי, אני חושבת יותר ממה שאני האמנתי בעצמי. הוא גם כל הזמן ניסה למשוך אותי למקום שאני נמצאת בו היום ובכלל לא הבנתי מה הוא רוצה ממני כי לא הייתי מספיק מבוגרת בשביל להבין את זה. הוא כל הזמן אמר לי, 'שירה את כל כך מוכשרת, אל תחכי לאף אחד, לכי תלמדי, תתפתחי, את מוזיקאית מדהימה'. ואני הייתי ילדה בלונדינית עם גיטרה, ואמרתי: איזו מוזיקאית? מוזיקאית זו קרן פלס. אני מוזיקאית? אני כולה ילדה שמנגנת בגיטרה וכותבת שירים חמודים. הייתי אז בת 18.
"הוא באמת היה אח ומנטור ואיש שמכל שיחה שהייתה לי איתו בחיים נשאר לי משהו. הוא נפטר לא הרבה זמן אחרי אמא שלי, וזאת היתה ממש כאפה לפרצוף. הרגשתי ששני האנשים שהכי מאמינים בי בעולם לא נמצאים פה יותר. אמיר ואני גרנו באותה שכונה, ינאי (שהיה בן זוגו של אמיר - ש"ב) עדיין גר פה וגם אני עדיין גרה פה. אמא שלי והוא היו נפגשים מדי פעם. שניהם היו חולים באותו זמן בסרטן, והם דיברו על זה כשהם נפגשו. אחרי שאמא שלי נפטרה אמיר בא לשבת איתנו הרבה, והוא אמר לי: 'אנחנו נתגבר על זה', וכמה חודשים אחרי זה הוא נפטר. זה ממש שבר לי את הלב. אבידה גדולה".
חצי שנה לאחר שנפטרה אמה, מרגלית הוציאה את הסינגל סולו הראשון שלה, "אמא צודקת תמיד". "עצוב לי שאמא שלי לא פה כדי לראות את כל מה שקורה. אני מרגישה בחסרונה הכי הרבה ביומיום, כשאני פתאום נוסעת באוטו, ופתאום בא לי להרים טלפון לאמא, בא לי להתקשר אליה ולהגיד לה מה קורה, איפה את, אפשר לקפוץ לקפה? ואין את זה יותר. זה הכי קשה לקבל. בחגים יש הכנה נפשית שאת עושה קודם, את כבר מבינה שהיא לא תהיה פה בחגים. אבל ביומיום, להתקשר לאמא היה פעם כל כך מובן מאליו, כמו לנשום, וזה לא נמצא וזה כל פעם מעצבן מחדש להיזכר בזה שהיא לא שם. פעם הייתי ברחוב, וטלי כרקוקלי התקשרה להגיד לי שנכנסתי לפלייליסט של גלגלצ, וצרחתי ברחוב. כמה דקות אחרי זה נכנסתי לאוטו, התחלתי לנסוע וצרחתי באוטו מאושר. ואז פשוט התחלתי לבכות. הסתכלתי לשמים, ואמרתי: אמא, איך את לא פה? זה היה לי מאוד קשה הרגע הזה".
"אמא שלי מאוד האמינה בי ודחפה אותי. אבא שלי הרגיש מחויב להמשיך לתת לי את המקום הזה, שיש מישהו שמאמין בי, והוא השקיע כסף בארבעת השירים הראשונים שלי. אבא שלי לא מבין בתחום, יש לו חברת נסיעות, ובאיזשהו שלב הוא אמר לי, 'מאמי תקשיבי, אני לא יודע איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר, אני לא יכול להמשיך את זה', ופשוט התחלתי לממן את המוזיקה בעצמי, עד שחתמתי בחברת תקליטים. אבל התמיכה של אבא שלי בסיפתח, וזה שהוא האמין בי ושם כסף, זה לפעמים יותר ממילים. כשחתמתי בחברת התקליטים אבא אמר לי: 'אני רציתי שתקומי בבוקר למשהו שאת אוהבת ושאת טובה בו. רק ככה מצליחים בחיים', ואני מאוד מעריכה אותו על זה. יש לי את האבא הכי טוב בעולם. אם לכולם היה אבא כמו שלי אני חושבת שהעולם היה הרבה יותר יפה".
לאחר מספר שירים שהוציאה, בשנת 2020 שיחררה את השיר "מגיע לי יותר", אותו כתבה בעקבות פרידתה מהראפר טליס, והוא הפך לפופולרי ברשתות החברתיות. לפני כמעט שנה השתתפה בכתיבת להיטה של אנה זק, "מי זאת". בהמשך כתבה להיטים נוספים לזמרות אחרות - "שלוותה" לענבל רז והשיר החדש של אגם בוחבוט "לא שומעת".
שמעתי שחברת התקליטים שלך רצתה שאת תבצעי את השיר "לא שומעת" שכתבת, את לא רצית והוא הועבר לאגם בוחבוט.
"נכון, מאיפה אתה יודע את זה? זה פשוט מרגיש לי בבטן מי צריך לשיר את השיר, אני או מישהי אחרת. ואם התשובה שלי היא שאני לא המבצעת הטובה ביותר של השיר שכתבתי, אז אין פה עוררין גם אם אני מאוד אוהבת את השיר, ואני מנסה להיות כמה שיותר כנה עם עצמי לגביי זה".
ובכל זאת, כשהשיר "מי זאת" שהשתתפת ביצירתו התפוצץ והפך ללהיט גדול, לא התחרטת לפחות קצת שאנה זק מבצעת אותו ולא את?
"חד משמעית - לא. אפילו לא קמצוץ. אמנם אם הייתי אתה לא הייתי מאמינה למה שאני אומרת, כי אתה אומר, בוא'נה, איזה שיר. אבל באמת שלא הרגשתי חרטה, והייתי מאושרת שאנה שרה את השיר. איך אני אגיד את זה בלי להישמע פולניה? אני מרגישה שיש יותר הערכה ליוצרים מאשר ליוצרות. אני לא רוצה להאשים אף אחד, יכול להיות שזה משהו בישראליות ואולי בעיה חברתית בעולם כולו, אבל אני מרגישה שאשה צריכה להוכיח את עצמה פי שניים. טיילור סוויפט שרה: 'אני תוהה אם הייתי מגיע לשם מהר יותר אם הייתי גבר'. זה שיר שאני שמעתי, ואמרתי אלוהים, היא אמרה מה שאני פחדתי להוציא מהפה שלי, כדי לא להישמע טרחנית. יש בזה מן האמת. אף פעם לא הייתי גבר אז אני לא יכולה להגיד איך גבר מרגיש בתור מוזיקאי שעובר דרך. אבל כמה פעמים בקריירה שלי הרגשתי שבגלל שאני אישה, אז הדעה שלי הייתה פחות נחשבת או שתפסו פחות מהמילה שלי. ומאז השיר 'מי זאת', אני מרגישה שכשאני נכנסת לחדר מכבדים אותי הרבה יותר כיוצרת. אז זה היה נכון לי לדרך, ולא רציתי להתחרט על משהו, רציתי להסתכל קדימה ולהגיד: זה מה שהיה נכון לי עכשיו. כנראה שיש סיבה לזה שאנה לקחה את השיר הזה ושהוא התפוצץ ככה. לא חשבתי 'אוף, אני הייתי צריכה לשיר את זה', חשבתי איזה כיף שיצרתי שיר והוא כל כך מצליח".
מרגלית, שהחלה בסיבוב הופעות ברחבי הארץ עם הרכב נגנים, נבחרה להופיע על הבמה המרכזית בפסטיבל ג'נסיס שיתקיים בפעם השלישית, בימים חמישי ושישי הקרובים (4 ו-5 במאי), בלוקיישן חדש - הגן הלאומי מעיין חרוד, למרגלות הר גלבוע. "זה מאוד מרגש אותי, אני לא יכולה להסביר לך כמה אני מעריכה את הבחירה שלהם בי. זה מאוד מרגש להיות בפסטיבל לצד כאלה ענקים. זו פעם ראשונה שאני מופיעה בפסטיבל כלשהו".
לצד היצירה, ההקלטות וההופעות, את גם מלמדת מוזיקה בגני ילדים, והבנתי שלפעמים את חוזרת בשתים וחצי בלילה מהופעה ובשמונה וחצי בבוקר כבר נמצאת בגן ילדים. את עושה רוק אבל במובן זה לא חיה לפי הדימוי הרוקיסטי של הרוקר שמתעורר בארבע אחר הצהריים.
"זה ממש שומר אותי בפרופורציות. אני מנסה כל הזמן לשמור את עצמי במקום מאוד אותנטי ולזכור למה בכלל התחלתי לעשות מוזיקה. זה לא פשוט להיות במרדף הזה של עוד להיט, עוד להיט ועוד להיט, ולנסות להגיד לעצמי - אני אמנית, ואם אני לא אעשה משהו שהוא אמיתי, ירגישו בזה. כמו שיש אמנים שאני מאוד אוהבת, וכשהם סטו ממאה אחוז האותנטיות שלהם אני הרגשתי בזה. אני מאוד מנסה לשמור על עצמי, וזה אחד הדברים ששומרים עליי. יום אחד את מופיעה בבמות ענקיות וצורחים את השיר שלי, ובוקר אחרי זה אני מתעוררת מול היצורים הכי תמימים בעולם, ושרה איתם קלאסיקות ישראליות, זה מאוד כיף ושומר על פרופורציה".
על מה את מתחרטת?
"יכולתי להגיד שאני מתחרטת על כמה שירים שעשיתי, אבל מכל שיר שעשיתי למדתי ממנו, התקדמתי ממנו והתעצבתי ממנו, אז אני לא מתחרטת שזה קרה".
את חוששת מהאפשרות שתשארי זמרת של להיט אחד או להיט מיינסטרימי גדול אחד?
"אני לא נביאה, אני מקווה מאוד שזה לא יקרה. אני חושבת שכל אמן התחיל משיר מצליח אחד. לכולם היה את השיר המצליח הראשון שלהם. ואני רוצה להאמין שאני לא אהיה זמרת של להיט אחד. אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה".
אחת ההשראות שלך היא אבריל לאבין, הנושקת לגיל 40. איפה את רואה את עצמך בגיל 40?
"איזו שאלה קשה. אני גרועה בזה. בעבר כששאלו אותי איפה את רואה את עצמך בגיל הזה והזה, אני טעיתי תמיד. אז כנראה מה שאני אגיד עכשיו יהיה טעות. אני מקווה שבגיל 40 אני אהיה אמא. זה טפו טפו לא אנחנו מחליטים אם זה קורה או לא, זה גדול מאיתנו, ילדים, מתי זה קורה ואיך. אני מקווה שאישאר ילדה למרות שאהיה אמא. ומקצועית. אני מקווה שאהיה אחרי שני אלבומים, עם קהל שימשיך לעבור איתי דרך, שיתרגש מהמוזיקה שלי, שאני אמשיך לעשות לאנשים כיף, עצוב או שמח, ולהיות במקום טוב ויציב בקריירה שלי, למרות שבמוזיקה זה דבר גדול לבקש. מעניין אותי על מה אני אכתוב בגיל 40, כשאני אהיה אמא ואהיה נשואה אני מתארת לעצמי. את זה אני לא יודעת. למעשה, הדבר הבטוח היחידי שאני יכולה להגיד על גיל 40 זה שאני אהיה אמא. אבל בוא נחיה את הרגע, מפחיד אותי לחשוב על העתיד".