וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האונס בשמרת הפך להצגה מצליחה. כעת התיאטראות נדרשים לתרום את הכסף לבנות הנאנסת

עודכן לאחרונה: 9.5.2023 / 15:57

פרסום ראשון: לאחר מות יעל גרינברג, קורבן האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת, פנה פורום יוצרות התיאטרון להנהלות בית ליסין, הקאמרי ותיאטרון חיפה, שהעלו את המחזה "משחקים בחצר האחורית" שנכתב בהשראת פרשת האונס, בדרישה שהתיאטרון יתרום כספים לבנותיה של גרינברג

יעל גרינברג, הנאנסת משמרת. באדיבות המצולמים
יעל גרינברג, קורבן האונס הקבוצתי שאירע בקיבוץ שמרת ב-1988/באדיבות המצולמים

פרסום ראשון: בעקבות מותה של יעל גרינברג, קורבן האונס הקבוצתי שאירע בקיבוץ שמרת ב-1988 וזעזע את המדינה, פנה היום (שלישי) פורום יוצרות התיאטרון להנהלות התיאטראות בית ליסין, הקאמרי ותיאטרון חיפה, שהעלו לאורך השנים את המחזה "משחקים בחצר האחורית" שכתבה עדנא מזי"א בהשראת פרשת האונס, בדרישה שהתיאטרון יתרום כספים לבנותיה של גרינברג בימים אלה.

במכתב, שהגיע לידי וואלה! תרבות, כותבות יוצרות התיאטרון: "המחזה 'משחקים בחצר האחורית' הפך להיות אבן דרך בתיאטרון הישראלי. כעת, משהלכה יעל לעולמה, אנו מבקשות לערוך עימה צדק. מעטים הם הסיפורים שהשפיעו בצורה רחבה כל כך על עולם התיאטרון וכרוכים בו שנים רבות, לכן אך טבעי שהתיאטרון הישראלי יתגייס במחווה משותפת של רצון טוב לעזור לבנותיה בימים אלה. אנחנו מאמינות שתרומה עבור בנותיה תוכל להוות אמירת תודה, על שהייתה סמל בעל כורחה לחוסר צדק, גיזלות דעת ושימוש ציני בחייה האישיים.

"יעל ז"ל מעולם לא טופלה כפי שהיה צריך, ננטשה ונבגדה על ידי כל המערכות שהיו אמורות להגן ולשמור עליה. היא מתה חסרת כל והותירה בנות ונכדים", הוסיפו במכתב נשות פורום יוצרות התיאטרון. "המחזה חשוב והשפעתו רבה על קהל הצופים, ודאי אלו הצעירים שצפו ולמדו אותו, אך יחד עם זאת ההצגה רצה עשרות שנים בהצלחה רבה, ובמשך זמן רב יעל ז"ל לא זכתה לשום יחס או הכרה מצד מוסדות התיאטרון שערכו גם הם שימוש בסיפורה. ברור כי הבחירה לעסוק בסיפורה של יעל נבעה מתוך רצון אמיתי לחולל שינוי חברתי וכיום אנחנו מציעות לערוך פעולה דומה גם מחוץ לבמה עצמה. כל שנותר הוא לקוות שתרומה זו, תוכל לעזור ולתמוך בחיים שנשארו אחריה. ניתן לתרום ישירות בקמפיין שנפתח עבור בנותיה".

המחזה "משחקים בחצר האחורית" נכתב על ידי עדנא מזי"א ביוזמתו של עודד קוטלר, שגם ביים את הגרסה הראשונה של ההצגה שעלתה בתיאטרון חיפה ביוני 1993. העובדה שההצגה עלתה בזמן הערעור לבית המשפט העליון עוררה ביקורת. המחזה עלה כאלף פעמים ועל פי הערכות צפו בו בגרסתו הראשונה כרבע מיליון אנשים.

לאחר מכן תורגם המחזה לשפות רבות והוצג גם מעבר לים. בשנת 2007 הועלתה גרסה שנייה למחזה בתיאטרון הקאמרי, בבימוי נועם שמואל. בינואר 2011 גרינברג הגישה תביעה נגד הקאמרי והמחזאית עדנה מזי"א בטענה לפגיעה על פי חוק הגנת הפרטיות, כפי שפרסמה אז יעל געתון בהארץ. גרינברג טענה כי המחזה חשף את סיפור חייה ואת הטראומה שעברה ועשה שימוש בפרטיה האישיים לצורכי רווח, טענה לפגיעה בפרטיות, ותבעה מהתיאטרון הכנסות מהמחזה. מי שייצג את גרינברג באותו זמן, עו"ד שחר בוטון, אומר לוואלה! תרבות שהתיק הסתיים בהסכם פשרה בין הצדדים. בשנת 2021 הועלתה גרסה שלישית בתיאטרון בית ליסין בבימוי עידו רוזנברג.

בקיץ 1988, כשהייתה בת 14, גרינברג עברה אונס קבוצתי בידי שבעה בני 17 מקיבוץ שמרת ומחוצה לו. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס, זיכה את הנאשמים מחמת הספק "כיוון שהנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין אין הדבר מהווה אונס". בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והרשיע את הנערים אופיר בארי, נדב ביטון, אריק חזון, וצפריר צביסון באונס. שופט בית המשפט העליון מישאל חשין פסק כי הנערים ניצלו אותה באכזריות "והפכו אותה לבובת מין".

גרינברג נמצאה ביום שבת בדירתה כשהיא מחוסרת הכרה, ופורסם כי מתה ככל הנראה מסיבוך של בעיה רפואית. היא הובאה למנוחות שלשום בבית העלמין בקריית אתא. בת 49 הייתה במותה.

עוד בוואלה!

אייל גולן הוזמן להופיע באוניברסיטת אריאל והצית מחאה: "תתביישו, זה זלזול בנשים"

לכתבה המלאה

לפני כשנה וחצי גרינברג שוחחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM ושיתפה בהתמודדותה לאורך השנים. "למדנו לדבר על מקרי האונס וזה נורא נחמד, אבל מפה ולעשות משהו? לא", אמרה. "שום דבר לא השתנה. אני תמיד אמרתי שזה יקרה עוד הפעם, כי זה תמיד קורה. קרו עוד המון מקרים שלא דווחו".

גרינברג, שהייתה אם חד הורית לשלוש בנות, אמרה כי כשבתה שיתפה אותה שהוטרדה מינית, היא המליצה לה שלא להגיש תלונה. "סיפרתי לה מה יקרה. 'הגשת תלונה, תצטרכי לזהות אותו, יעשו דיבור ביניכם ובסופו של דבר הוא יקבל ארבעה חודשי מאסר. את רוצה לעבור את זה?', ואז היא ירדה מזה", סיפרה.

"אין יום שאני הולכת לישון ואני לא נמצאת בקיבוץ בצורה כזו או אחרת", אמרה עוד בגילוי לב על הקשיים שהיא חווה מאז אותם אירועים קשים. "אני תמיד מגיעה לשם, ובדרך כלל אני עדיין אותה ילדה בת 14. כאילו קפאתי. אני לא עובדת כבר שנים. אני קמה בבוקר, מכינה נס קפה, מעשנת סיגריה ורואה טלוויזיה. איך שמגיע הבוקר, אני מחכה שכבר יגיע הערב, כדי שיעבור עוד יום. אני לא קוראת לזה חיים, אני פשוט פה".

לאורך השנים, גרינברג שהתה מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים ואף איימה להתאבד: "הבנות שלי ראו אותי במצבים מאוד קיצוניים, כשפשוט לא רציתי להמשיך לחיות. לא קמתי מהמיטה, הייתי גוש בשר ששוכב ולא עושה כלום. הייתי איתן אבל לא ממש, אני קוראת לזה - טייס אוטומטי. זה אותו הניתוק שהיה לי אז, כשקרה המקרה שלי", אמרה. "הניתוק הזה קיים והוא לא עובר עם השנים. אני לא רוצה לבלבל את המוח ולהגיד שזה עובר, כי זה לא".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully