וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כבוי, מדוכדך ומגוחך: הקאמבק התמוה של ג'וני דפ הוציא לדרך את פסטיבל קאן

אבנר שביט, קאן

עודכן לאחרונה: 18.5.2023 / 9:48

מבוטל באמריקה, מהולל בצרפת: "ז'אן דו ברי", סרט הקאמבק של ג'וני דפ, הוציא לדרך את פסטיבל קאן, וחוץ מהסקנדל, אין בו שום דבר מעניין

מתוך הסרט "ז'אן ברי"/פסטיבל קאן

גרמניה אוהבת לשלוח שירים איומים לאירוויזיון, וצרפת אוהבת לבחור סרטים מחרידים למשבצת הפתיחה של פסטיבל קאן. מרבית הסרטים שפתחו את הפסטיבל בשנים האחרונות היו סתמיים עד קשים לצפייה, למשל "בראש מורם", "גרייס ממונקו", "כולם יודעים" ו"אנט". אתמול יצאה לדרך המהדורה ה-76 שלו, וכמיטב המסורת, גם הפעם הסרט הפותח ראוי לציון נמוך ביותר.

במקרה זה מדובר ב"ז'אן דו ברי" של הבמאית הצרפתייה מיוואן, שגם מככבת בתפקידה של פרוצה שהפכה לפילגש האחרונה של המלך לואי ה-15, וסבלה מנידוי בחצר המלוכה בשל הרקע שלה.

את המלך מגלם לא אחר מאשר ג'וני דפ, בתפקידו דובר הצרפתית הראשון אי פעם, ובתפקידו הקולנועי הראשון מאז שתרבות הביטול דחקה אותו הצידה בשל ההאשמות של אמבר הרד נגדו.

הבחירה ב"ז'אן דו ברי" כסרט הפתיחה של אירוע הקולנוע החשוב בעולם, מסמלת את שני הכיוונים המנוגדים שאליהם הולכת התרבות הצרפתית. מצד אחד, הפסטיבל בוחר למשבצת היוקרתית סרט שביימה במאית, וזו המחשה נוספת לכך שאין תעשיית קולנוע המעודדת יצירה של נשים כמו התעשייה הצרפתית. בארצות הברית המתחסדת, הסרט ההוליוודי הכי בולט שביימה אישה לאחרונה היה "חומר דוב" המטופש, ואף אישה לא הייתה מועמדת השנה לאוסקר בקטגוריית הבימוי. ובצרפת? שליש מהסרטים שקיבלו השנה תמיכה מקרן הקולנוע הלאומית הם של נשים, ובתחרות הרשמית של קאן השנה יהיו שבעה סרטים של במאיות - לא כולל סרטה של מיוואן, שלא משתתף במסגרת תחרותית.

ג'וני דפ בפסטיבל קאן. ויטוריו זונינו קלוטו, GettyImages
באש ומים. מיוואן וג'וני דפ בפתיחת פסטיבל קאן/GettyImages, ויטוריו זונינו קלוטו

מנגד, ומן העבר השני של הספקטרום הפרוגרסיבי, בצרפת פשוט מסרבים להתמסר לתרבות הביטול. באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, איש לא היה מעז לפתוח אירוע חשוב עם סרט בכיכובו של ג'וני דפ, אבל בצרפת זה עדיין אפשרי. תיירי פרמו, המנהל האמנותי האגדי של פסטיבל קאן, נשאל על כך במפגש עם עיתונאים ביום שני וענה - "אני לא יודע מה התדמית של ג'וני דפ באמריקה. אני מאמין בחופש הביטוי ובחופש המחשבה, בגבולות החוק. אם החוק היה אוסר על ג'וני דפ לשחק בסרטים, אז הסרט היה לא חוקי, ואז הוא לא היה מוקרן פה, אבל זה לא המצב".

אף שדפ מושך את מירב תשומת הלב, הוא שחקן משני בסרט, וטוב שכך - ההופעה שלו היא אחת מנקודות התורפה המרכזיות כאן. אולי זה בגלל הדיאלוגים בצרפתית, אולי זה בגלל איכות התסריט, אולי זה בגלל שהוא לא בכושר, אבל הכוכב הוותיק נראה כבוי, רופס ומדוכדך. במקום להרים את "ז'אן דו ברי", הוא מפיל אותו מטה עוד יותר. ההופעה שלו מספקת לא מעט חומר לגיפים וממים, וכשהמלך בגילומו לוקה במחלה חשוכת מרפא, עבודת האיפור מציגה אותו באור גרוטסקי ודוחה במיוחד. מעבר לכך, כל מה שנזכור מן התפקיד הזה הוא השערורייה סביבו.

עוד בוואלה!

"ישראלים מרגישים בנוח עם שיחות על סקס. הם פחות תקינים פוליטית מאמריקאים"

לכתבה המלאה
מתוך הסרט "ז'אן ברי". סטפני ברנשו. הפקות Why Not,
בקרוב בנטפליקס. מתוך "ז'אן דו ברי"/סטפני ברנשו. הפקות Why Not

התצוגה של דפ היא לא הבעיה היחידה כאן. "ז'אן דו ברי" משעמם כמו שרק דרמה תקופתית יכולה להיות. גם כשיש לו משהו מעניין להגיד, למשל על הגזענות בצרפת, הוא חוזר על כך שש פעמים באותה סצינה. מיוואן ביימה בעבר יצירות מצוינות, למשל "פוליס", מן הסרטים הצרפתיים הגדולים של העשור הקודם, אבל הפעם התוצאה היא סרט נשכח. נטפליקס רכשה את הזכויות שלו וצפויה להקרין אותו גם אצלנו, והרשו לי להמר שאם וכאשר זה יקרה, רוב הצופים יעזבו אותו אחרי עשר דקות.

דפ נראה גם כבוי בטקס הפתיחה, אבל למרות האנרגיות השליליות שהוא מביא לפסטיבל, אפשר לומר כי בריביירה העסקים כרגיל - כאילו עולם הקולנוע לא בצניחה מתמדת. כמות הנוכחים והנוכחות גדולה מתמיד, ולראשונה מזה שלוש שנים, הקורונה אינה פקטור. במהלך יום הפתיחה ספרתי בריביירה אלפי אנשים, ורק חמש מסיכות. בסוף השבוע יתקיימו כאן הקרנות הבכורה לפרק החדש בסדרת "אינדיאנה ג'ונס" ולסרט החדש של מרטין סקורסזי, והתורים לפרמיירות האלה ישתרכו לאורך הריביירה כולה.

ג'וני דפ בפסטיבל קאן. ליונל האן, GettyImages
כבוי. ג'וני דפ בפסטיבל קאן/GettyImages, ליונל האן

אך כל זה, כמובן, רלוונטי רק לבועה של קאן. בראש חבר השופטים השנה עומד רובן אוסטלנד, שזכה בשנה שעברה בדקל הזהב, הפרס הראשי בפסטיבל, הודות ל"משולש העצבות". הבמאי השוודי, בן עמה של לורין שזכתה השבוע בתחרות הזמר האירופאית, אמר כך בנאום הפתיחה שלו: "בעבר קולנוע היה חוויה קולקטיבית. כיום הדבר היחיד שאנחנו עוד עושים יחד הוא לצפות באירוויזיון". גם זה לא נכון, כי במהלך יום הפתיחה הזדמן לי לדבר עם לא מעט עיתונאים מרחבי אירופה ואף אחד מהם לא צפה באירוויזיון.

נוסף לאוסטלנד, על הבמה בטקס הפתיחה עמדו גם שתי אגדות חיות: השחקנית קתרין דנב, שנעלה את הטקס, ומייקל דאגלס, שקיבל במהלכו פרס מפעל חיים. היה קצת עצוב לראות אותם יחד, כי הם מייצגים דור הולך ונעלם. ספק אם בעוד כמה עשורים יהיו בקולנוע אייקונים כמוהם. מה שבטוח, ג'וני דפ לא יהיה אחד מהם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully