הריאיון האחרון של דבורה קידר: "אי אפשר לחיות בלי תיאטרון"

"אי אפשר לחיות בלי תיאטרון" - כך אמרה השחקנית הוותיקה דבורה קידר, שהלכה היום (רביעי) לעולמה בגיל 98, בריאיון האחרון שערכה לפני כשנתיים וחצי.

בשיחה שערכה עם טל מוסרי בעיצומה של התפשטות הקורונה - כשהתיאטרון כולו מושבת, אמר השחקן לקידר כי ניכר שהיא מתרגשת להיות שם, בתיאטרון הלאומי. "זה יותר ממרגש, אלה כל חיי. למרות שיש לי חיים פרטיים, אבל אלה כל חיי", אמרה לו קידר. קשה לי לתאר מה יש בעניין הזה, שמפיח בי כל כך הרבה חיים".

"אני לא הייתי קוראת לזה מקצוע, אדם נועד לזה. זה יעד בחיים. אי אפשר לחיות בלי זה, אני אומרת את זה ממרום גילי: אי אפשר לחיות בלי תיאטרון".

קידר נולדה בשנת 1924 בליטא ובגיל כמה חודשים עלתה לארץ עם הוריה. את דרכה החלה בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה, ובהמשך שיחקה גם בתיאטראות נוספים כתיאטרון הקאמרי ובית ליסין. בין ההצגות בהן שיחקה "המלך אובו", "חתונת הדמים", "לאחר הנפילה", "קרום", "נומה עמק", "פילומנה", "חמץ" "היורשת", "מועדון האלמנות העליזות" ו"החותנת", ובהצגה "המאהב".

קידר כיכבה רבות גם בקולנוע הישראלי, כמו בסרטים "אולי תרדו משם", "הבן האובד", "התמהוני" "מתנה משמיים" ו"מבצע יונתן". ב-1978 שיחקה קידר את אמו של בנצי, באחד מתפקידיה הזכורים ביותר בסרט "אסקימו לימון", כמו גם בכל בסרטי ההמשך. ב-1993 בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" עליו היתה זכתה בפרס אופיר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר. ב-2014, בגיל 90, השתתפה קידר בסדרה "זגורי אימפריה". ב-2009 קיבלה קידר את אות יקיר העיר תל אביב-יפו. בשנת 2015 זכתה שוב קידר בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בטקס פרסי אופיר על משחקה בסרט "ציפורי חול".

קידר הותירה אחריה בן ובת, ארבעה נכדים וחמישה נינים. טקס האשכבה יתקיים בתיאטרון הבימה ופרטים נוספים על טקס הלוויה והאשכבה ימסרו בהמשך היום.