"האיפוק יעשה פוק", אמר בן בפתחו של הפרק, בטרם הפך לבטטת כורסה נינוחה ומזוקנת. אף על פי כן ולמרות הכל, בתור נציגת העיתונות שבחדר ויש שיאמרו ביץ' השמירה של הדמוקרטיה, אני מתקשה שלא להתייחס ברצינות לאירועי היממה האחרונה ששוב מהתלים בנו לטובת אינטרסים של כוחות עוינים. אז כן, ברכות גברת קארין אלהרר, אבל את לא האישיו פה.
גבירותיי ורבותיי, אין דרך עדינה לומר את זה: שוב אכלנו אותה. שוב נפלנו לאותם ספינים שחוקים שמפלגים אותנו יותר מתמיד. הם משסים אותנו זה בזה, פורמים אותנו לקרעים קטנים כמו שני חלקי עם עייף ורווי מלחמות, שנתקע בציפורניים של אתי ונקרע לגזרים. אני רצינית, המצב פקקטה גם ככה. בואו לא נוסיף לקלחת הריבים שלנו עוד ויכוח סר טעם על מצבה הנוכחי של סתיו קצין בבית האח הגדול - והאם מדובר בתוצר של חרם כוחני או שמא התשה כרונית. בואו, אנחנו בוגרי 15 שנות לימוד בבית הספר לספינים וחירטוטים ע"ש בנימין נתניהו ועל כן, אנחנו יותר טובים מהבולשיט הזה.
נכון, כל המחצית הראשונה של הפרק שוב הוקדשה לתצוגת תכלית מרשימה של רצף תעלולי ההחבאות וההצפנות של סתיו שבאמת, מבריחות את הדעת. אבל בעיקר מובילות את סתיו לבידוד מוחלט בבית, עד לכדי פירוק היחסים עם אברהם. שהוא גם בן הברית האחרון שנותר לה. עם זאת, חשוב לזכור שאברהם לא חתך מסתיו כי פתאום גם המצפון שלו נזכר להתעורר מהשנ"צ. בעולם בו תהום אידיאולוגית עוברת ביני ובין שניר - אנחנו יכולים להסכים על כך שמדובר בשחקן מדופלם שלא דואג לרווחת הבית, אלא לדייר האהוב עליו - הלא הוא, אברהם עצמו.
מילים רבות נאמרו בימים האחרונים על מונולוג הממתקים שלה ובהחלט אין בי רצון או צורך לנהל את הדיון האם היא דוברת אמת או לא. בשורה התחתונה, טראומות ילדות, קשות ככל שיהיו וחשוכות במדפי ממתקים - הן עדיין לא סיבה מוצדקת להתייחס לאנשים כמו אל חרא ובטח שלא לגנוב מהם אוכל. כמו כן, טיפול פסיכולוגי הרבה יותר זול ממזרק בוטוקס, רק אומרת.
מעבר לזה, בשלב הזה אנחנו קצת (כלומר, הרבה) מותשים מהרעיון שרוב הדרמה נשענת על הכתפיים של סתיו. כבר שבועיים שאנחנו צופים בה מטמטמת כל חלקת שפיות בבית. כלומר, היא אשכרה צעקה על כולם שהיא לא נוגעת בלחם בזמן שהיא מנופפת בכעס בשתי פרוסות משוחות בשוקולד, כן? מצד שני, היא מוציאה מלרה טקסטים שגורמים לליהיא גרינר להישמע כמו צאצאית של אליעזר בן יהודה. ועם כל הכבוד, זה פרייסלס.
לסיכום, אני באמת לא מסוגלת לכתוב עוד מילים בקשר לסאגת רוי ולין. אם יש אלוהים, הוא נתן בנו אותות ומופתים כשפוצץ את הזיווג המשוקץ הזה ושלח את רוי לזוגיות יח"צ עם דוגמנית גנרית שלחוצה על לשדרג את הקריירה. אזכיר ואומר שאם היה בי הצורך לצפות בשידוכי ריאליטי לא מתפקדים, הייתי פשוט מזפזפת לערוץ המתחרה ואוכלת חרדות במקום פתי בר מול חתונמי. עם זאת, לכו תדעו - אולי עכשיו נגלה שלין מחביאה גם אישיות מאחורי הפוני הזה.
לאברהם ולספיר הייתה חווה
ממשימת כיתת מב"ר עברנו למשימת חוות החיות. ספיר ואברהם מונו למנהלים ויחד רקחו להם ברשעות מתונה זוגות-זוגות. שניר וגיא הפכו לעופות, עברו להתגורר בכלוב וממש השתדלו לא לדחוף לעצמם קש לעין בכל פעם שאברהם דפק חיקוי פוגעני של אנגרי בירד - כשברור לכולנו שבכל רגע עלול לפרוץ מרד תרנגולים כל עוד הוא ינסה להתחיל עם ספיר, אחות של שניר.
מה עוד? בן הפך לבטטה, עידן לחמור וכצפוי, סתיו ואלון לוהקו לתפקיד החזירים. אחרי שתהיתי מי זה אלון ומתי הוא נכנס לשם, סתיו כמובן מחתה שלוהקה לתפקיד של חיה לא כשרה. ואני לתומי חשבתי שהיא בכלל תשמח ללבוש ורוד. נעלבתי בשם החזירים והמשכתי הלאה כי אני בעצם צמחונית. וגם כי המשימה הזו היא למעשה הניסיון של האח הגדול להאכיל את אברהם בגבינת ברי ואשליות וכן, לתדלק את משולש האהבה הקריפי של אברהם והאחים בורגיל - כשהגפרור הבוער מוגש לנו בחסות שניר. והוא רק מחכה להזדמנות להבעיר לאברהם את הגבות.
עוד בגזרת הליהוקים החמודים: יובל לוי לבשה תחפושת צנון ונאסר עליה לחוות חיוך וצחוק. כלומר, היא רשאית להמשיך כרגיל. כל היתר עטו תלבושות של כבשים ונמנעו יפה מוויכוחים על תיאוריות קונספירציה. משימת התקציב כוללה שלל משימות מפגרות כמו: דילוגים מעל גדרות, ישיבה ממושכת על כורסת טלוויזיה ולגימה של 60 ליטר מרק ירקות. כאמור, אברהם לא בזבז זמן וניצל את הטמפרטורות הגבוהות כדי לחמם את האווירה עם ספיר, שניכר כי העדיפה להטביע את עצמה בקערה של פאי רועים.
ובכל זאת, רגע של התפייטות על יובל לוי. הנציגה שלנו מיפו-תל אביב, צנונית חיננית שחותרת לשורש האמת (בחירת מילים מושלמת שלה) וכן, האדם היחידי שעדיין מצליח לתקשר עם סתיו מבלי לתלוש לעצמו את האוזניים. קשה לקבוע אם מדובר באישיות יוצאת דופן או שהיא פשוט כל כך הרבה שנים בעיר, שהיא כבר רגילה להתמודד עם כמות שבורים נאותה שגורמת לסתיו להיראות כמו תיירת תמימה שרק הלכה לאיבוד בדיזנגוף סנטר.
אך רגע לפני הסוף, ספיר ואברהם הורשו להזמין לצריף הגדול חמישה דיירים לארוחת ערב. השניים בחרו ביובל מעתוק, יובל לוי, לרה, גל ושי. בעודם זוללים משולשי גבינות קשות וגומעים יין זול, נדרשו מנהלי החווה להחליט איזו חתיכת צאן תועמד לטבח. כלומר, להדחה. בעוד שאברהם נלחם בחירוף נפש על גורלה של הצנונית לוי, נבחרה הכבשה גל בארשת פנים חמוצה ומתחסדת של ספיר. במקביל, שאר דיירי החווה הסתפקו בארוחת ערב שהזכירה לכולנו את הפריסה מהטירונות, א-לה מחנה שמונים. אבל מה זה משנה, העיקר שקיבלנו בסוף את מסוק היידיש של יענקי. תאמינו לי, אם הוא לא ינצח, תקום פה ועדת חקירה - או שנשרוף את קפלן.