ההקשר שצריך להתייחס אליו בנושא השידור המוקלט של "פגוש את העיתונות" (תוכנית שבקשת 12 עצמה מגדירים כ"תוכנית דגל") בזמן שבחוץ מצעד עם היסטורי לירושלים, הוא לא הטכני הצר וגם לא החדשותי. על פניו, זה נראה כמו סתם זלזול בצופים או כניעה לדרישות אישיות (שמירה על השבת) על פני מקצועיות (תיווך חי של המציאות). אבל זה לא.
הניתוק הזה הוא קצה קרחון של קו שבר של מי שכבר 30 שנה מגדירה את עצמה כטלוויזיה של ישראל. אלא שהתפיסה של "הטלוויזיה של ישראל" הייתה נכונה כשהייתה ישראל. היום לא בטוח שיש. וכשאין ישראל, בדיוק כמו שפרסומת לבמבה עם הסלוגן "אוהב אותך יא ישראל" נראית מנותקת ופתטית, כך גם מהדורת חדשות שמעמידה בחזית שלה עיתונאים תומכי דיקטטורה, ובמקום להבין שזה הזמן להתנער מהם - מתחפרת בסיפור שסיפרה לעצמה שזה מעיד על חוסן או "גיוון".
היא טועה. ובדיוק כמו שהבינה אחרונה את הצורך בגיוון (אמיתי) ופתיחת דלתות לימין וקשב לעם, כך היא מבינה באיחור מה קורה כאן. איפה *באמת* נמצא היום העם, אם בכלל יש דבר כזה. קו אחד מחבר בין יהודה לוי ורותם סלע ב"ליל גלנט" לבין הנוסח המוקלט של "פגוש". ניתוק. ואחריו כבר כלום לא יחזור להיות אותו דבר. קשת 12 איבדה את האינטליגנציה של ישראל (בשחיקה איטית אך ברורה), וחברה שאיבדה את זה כבר לא תחזור לעולם למעמד שהיה לה. החברה הזו גידלה ואז השתעבדה למפלצות פייק רק מתוך ציניות וכמיהה לרייטינג, אבל פספסה ואיבדה על הדרך משהו חשוב יותר: לגיטימציה מקצועית וערכית.
אלו לא סתם תחושות או פרשנויות, אלא עובדות שמעוגנות במספרים. כמובן לא רק ב"אשמתה" של קשת, אלא בצל שינויים הדרגתיים במבנה השוק והרגלי הצפייה. לא צריך להרחיק לרייטינג החייזרים של דודו טופז שנשק ל-50% או לכוכב נולד שהייתה מפעל לייצור קונצנזוסים תרבותיים. גם לא ל"האח הגדול" שהובילה את מהפכת הריאליטי למיינסטרים (אחרי שהוכיח את עצמו בערוצי נישה בכבלים ובלוויין). קשת של היום פחות אפקטיבית, ומחזיקה בנתח שוק קטן בהרבה מזה שהחזיקה עם קום ערוץ 2, וגם כששידרה יחד עם תחת אותו אפיק אחרי המיזוגים של שני הערוצים.
יעניין אתכן גם:
"'פגוש את העיתונות' בדיליי של יממה. הם לא רלוונטיים, זה פשוט מגוחך"
הדרמה הפוליטית: ערוצים 12 ו-13 עברו לדרמה וריאליטי, כאן 11 המשיכה במשדר המיוחד
כל צמרת קשת וחדשות 12 תחזקה בעשור נתניהו את פרדיגמת "שני הצדדים", שהיא ביטוי מכובס לכניעה ללחץ ביביסטי. התירוץ היה "ייצוגיות לימין" (שאכן סבל, ועדיין סובל מתת ייצוג באולפנים. אבל בין הביביזם בתחילת דרכו ובין הימין לא היה דבר וחצי דבר). ביסמוט, כל מיני קלוגהאפטים ודניאל רוט אבנרי זה לא ימין. זה ביבי. כך גם שופרות אחרים.
בשורה התחתונה: אם יש "שני צדדים" לעילת הסבירות, ושני צדדים לגזענות בחסות איילה בן גביר, וצפונבון בלי עין הוא כמו דובר "זו ארצנו" - הנה עוד רעיון לאיזון: רפורמת קרעי וחדשות 12. אולי נמצא פשרה? שאבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12, יישאר בתפקידו, אבל את המחליף של גיא סודרי, עורך מהדורת החדשות, ימנה יאיר נתניהו? פשרה טובה, לא? כשאין עמוד שדרה והפשרה והייצוגיות הופכים לקו המנחה, זו תוצאה אפשרית. ממליץ להזמין את קלוגהפט ושי גולדשטיין לאולפן להסביר למה.