אלוהים פועלת בדרכים מסתוריות מאוד, שלא לומר עקיפות. אלוהים אינה משחקת בקוביה עם היקום, היא משחקת משחק בלתי ניתן להבנה שהמציאה בעצמה, שאותו ניתן להשוות, מנקודת מבטם של השחקנים האחרים (כלומר, כולם) לגרסה מסתורית ולא מובנת של פוקר המשוחק בחדר חשוך לחלוטין, עם קלפים ריקים, ללא הגבלת סכום ההימור ועם מחלק שאינו מוכן לגלות את הכללים, ונוסף על כך מחייך כל הזמן. ("בשורות טובות", ניל גיימן וטרי פראצ'ט, תרגום: בועז וייס).
צ'לסי בנינג מאוהיו הגשימה חלום. מאז שהייתה בכיתה ד' היא חלמה להיות סופרת. בשנת 2022 היא הגשימה את החלום ופרסמה ספר פנטזיה שמתרחש בתקופת המלך ארתור. חנות הספרים היחידה באשטבולה, העיירה בה היא גרה, ארגנה עבורה אירוע מיוחד שבו הוזמנה לחתום על הספרים שלה. 37 אנשים אישרו את הגעתם ברשתות החברתיות, אבל לבסוף רק שני ספרים נמכרו באירוע. בנינג המאוכזבת צייצה בטוויטר שהיא "מאוכזבת, וקצת מתביישת". לעומת הספר, הציוץ שלה זכה לפופולריות נדירה.
"ברוכה הבאה למועדון", הגיבה לה במפתיע הסופרת המפורסמת מרגרט אטווד, "פעם עשיתי אירוע חתימות לספר והאיש היחיד שניגש אליי שאל אם מוכרים סלוטייפ בחנות". גם סטיבן קינג בחר לשתף פעם שבה אף אחד לא ניגש אליו באירוע כזה "חוץ מילד אחד ששאל אותי 'היי, אתה יודע איפה נמצאים הספרים הנאציים?'".
סופרים נוספים בחרו להגיב, והפכו את בנינג מסופרת אנונימית לתופעת רשת. מגיב נוסף היה ניל גיימן, הסופר הבריטי הנודע, שכתב לה: "טרי פראצ'ט ואני היינו אמורים לחתום על 'בשורות טובות' בחנות במנהטן, ואף אחד לא הגיע. אז את בעצם מכרת שני ספרים יותר מאיתנו".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות החודש בטלוויזיה
מדהים לחשוב שפעם "בשורות טובות" לא היה ספר קאלט. מדהים שפעם ניל גיימן יכול היה להגיע לאירוע בלי שאנשים יעמדו בתור לבקש ממנו חתימות וסלפיז. "עד היום מן הסתם חתמנו למעריצים על מאות אלפי עותקים", הוא כתב בהקדמה לאחת ההוצאות המאוחרות של הספר, "לעתים קרובות מראה הספרים מעיד על קריאה חוזרת ונשנית, עד לרמת התמוססות פיזיקלית".
זה היה הספר העלילתי הראשון שגיימן הוציא (שאינו רומן גרפי או קומיקס), ובדיעבד הוא זה שהציב את הרף לכל מה שהגיע אחריו. טרי פראצ'ט היה סופר מבוסס יותר, עם כמה ספרי "עולם הדיסק" מאחוריו. זאת גם הסיבה, לטענתו, שהוא קיבל קצת יותר עמודים לכתוב בספר. ההצלחה הגדולה הייתה אמורה להפוך לסרט. הבמאי טרי גיליאם התחיל כבר לעבוד על הפרויקט. את המלאך קרולי היה אמור לגלם ג'וני דפ, בעוד רובין וויליאמס היה אמור להיכנס לנעליו של המלאך אזירפאל. אולי זה היה ההפך. בכל מקרה הפרויקט לא יצא לפועל.
פראצ'ט עצמו הלך לעולמו ב-2015 ולא זכה לראות את המלאך והשדון האהובים עליו לובשים צורה גשמית. ב-2019 ניל גיימן עצמו עיבד את הספר לסדרת טלוויזיה (בבימוי דאגלס מקינון) שהפכה לתופעה עוד לפני שפרק אחד שלה שודר. אלפים חתמו על עצומה שקראה לנטפליקס לבטל את הסדרה בגלל שיש בה חילול השם. הסיבה: את תפקיד אלוהים עומדת לגלם אישה. זה היה מצחיק במיוחד לאור העובדה שהסדרה בכלל לא תוכננה לעלות בנטפליקס.
יותר מארבע שנים עברו מאז שעלו ששת פרקי העונה הראשונה של "בשורות טובות" בשירות הסטרימינג של אמזון (בשיתוף פעולה עם ה-BBC). נצח במונחים טלוויזיונים, גם בלי מגפה עולמית שהופכת את הזמן למונח חמקמק ממילא. בעוד העונה הראשונה התבססה על ספר קאלט, העונה השנייה הייתה אמורה ללוות את המשך מעלליהם של קרולי ואזירפאל, שהיו צריכים להיכתב יש מאין. זה קשה במיוחד לאור העובדה שאחד מכותבי הספר כבר לא נמצא איתנו, וגם כשהיה בחיים לא תכנן לכתוב המשך. "התחלקנו בכסף חצי-חצי ונשבענו לא לעשות את זה שוב לעולם. זה לא נראה לנו חשוב", כתב על כך גיימן.
והעונה השנייה של "בשורות טובות", שעלתה לאחרונה באמזון פריים וידאו, אכן מוכיחה שזה לא היה "חשוב" או "נחוץ", אבל זה לא הופך אותה לפחות כיפית. גיימן, אחד ממספרי הסיפורים הגדולים של ימינו, הבין שהעלילה פחות חשובה, ובמקומה נתן למעריצים בדיוק את מה שהם חיכו לו כל השנים - את ההתפתחות האישית של שני הגיבורים הראשיים.
בלי להיכנס לספוילרים, אפשר לספר שהעלילה מתרחשת בלונדון של ימינו - עם הרבה פלאשבקים (שמכונים "מיני-פרקים") לאירועי עבר מפורסמים, מהתנ"ך ובכלל, להם אחראים קרולי ואזירפאל. דייוויד טננט ומייקל שין שחזרו לתפקיד שלהם מ-2019, בתצוגת משחק שנעה בין המרשימה למוגזמת, מאפשרים לעצמם קצת יותר להשתחרר מהנאמנות לדמויות הספרותיות.
המעריצים ישימו לב כנראה לעבודה המתעתעת שנעשתה באגף הליהוק, כשלא מעט שחקניות שהשתתפו בעונה הראשונה חוזרות בעונה השנייה בתור דמויות אחרות. כך למשל נינה סוסניה ומגי סרוויס, שגילמו נזירות שטניות בעונה הראשונה, חוזרות בעונה השנייה בתפקידים משמעותיים יותר. להבדיל, לתפקיד "השטני" של בעל זבוב נכנסה הפעם השחקנית שלי קון, שמוכרת מתפקידה כמרי שראמה בברידג'רטון, עם הסבר פשטני שלפיו היא יכולה להחליף את המראה החיצוני שלה מפעם לפעם.
המוזיקה של קווין עדיין נמצאת שם ברקע (הלהקה מקבלת שורת תודות מיוחדת בקרדיטים, כנראה על עצם קיומה), כשהפעם גם להיט אחד של באדי הולי עושה את דרכו לעלילה, עם הומאז' לקטע קטן מהספר שלא מצא את דרכו לעונה הראשונה. אך בכל מקרה, בין מלחמת גוג ומגוג, מלאכים שנופלים מגן עדן, נאצים שהופכים לזומבים, סיפורי תנ"ך מופרכים שהופכים למציאות וג'ון האם בעירום חלקי - כל קווי העלילה המפותלים שלאו דווקא מתמזגים לאיזו יצירה אחת קוהרנטית עומדים בצל פשוט מול שתי דמויות מופלאות. אם אהבתם את קרולי ואזירפאל בעבר, אתם תאהבו אותם גם היום.
זוג החברים השמימיים, שמלווים אחד את השני אלפי שנים (ליתר דיוק מאז שנת 4004 לפני הספירה, בתשע ורבע בבוקר) הם לב הסדרה וגם הדבר היחיד שעקבי בה - זאת גם הסיבה שהניסיון להגדיר מחדש את החברות ביניהם עשויה להרגיש כמו חטא לכל דבר. אם בעבר אנשי דת הקימו עצומות בגלל הבחירה להציג את אלוהים כאישה בסדרה, הטוויסטים בעלילת העונה השנייה עשויים לעורר את זעמם של אנשים קנאים הרבה יותר: מעריצי ספרי פנטזיה.
בשורה התחתונה, מי שיכול לשים בצד את הרגשות שלו כלפי היצורים הדמיוניים האלה כנראה ייהנה מהעונה הזאת, שלמרות כמה חריקות תסריטאיות עומדת בפני עצמה לצד הספר והעונה הראשונה שמבוססת עליו. למרות כל הבלבול ועלילות המשנה הלא חשובות במיוחד - נמשיך לקוות שניל גיימן יחזור עם עונה שלישית שתעשה חסד עם הדמויות המופלאות שברא יחד עם טרי פראצ'ט. בואו נתפלל ביחד שהפעם זה ייקח לו פחות מארבע שנים.