הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי מבית האופרה בתל אביב אתמול, אחרי ביצוע פשוט מושלם של המחזמר "מטילדה", הוא לבדוק אם נשארו כרטיסים להופעות הבאות. הדבר השני הוא לשלוח הודעות למספר חברים ולהבהיר להם שהם חייבים לראות את זה. הדבר השלישי הוא לכתוב את הביקורת הזאת. נתחיל הפעם מהסוף: מדובר באירוע נדיר במושגים ישראלים. מיוזיקל ברמה הגבוהה ביותר, שמבוצע בצורה הטובה ביותר, שמגיע לישראל כשהוא בשיא הצלחתו. המילים "אסור לפספס" נזרקות באתר הזה על דברים חשובים הרבה פחות. הפעם מדובר באזעקת אמת. לא מדובר בחובת צפייה רק עבור חובבי הז'אנר. אסור לחובבי תרבות לפספס את המחזמר הזה.
קצת רקע. בתחילת העשור הקודם, כשהחליטו באנגליה לעבד את ספר הילדים המיתולוגי של רואלד דאל לבמה, התייעצו היוצרים עם פסיכולוג בשאלה: איך אפשר לגלם יום אחרי יום (ולפעמים פעמיים ביום אחד) את דמותה של אגאת'ה טראנצ'בול - אחת הדמויות הכי נוראיות ואכזריות בתולדות ספרות הילדים, ובכלל. מדובר בנוכלת רצחנית שגרמה למותה של אחותה, רצחה את גיסה, גנבה את הירושה של אחייניתה, ואז הפכה למנהלת בית ספר שמטילה מומים בתלמידים, משפדת ילדים בארונות דחוסים ומיידה ילדות בנות 5 אל מחוץ לבית ספר באמצעות אחיזה בצמות שלהן.
התשובה שאליה הגיעו היוצרים הייתה פשוטה: מלהקים גבר לתפקיד. וכך, אחרי שנים שבהן עלו טענות על הכתיבה המיזוגנית של הדמות, המחזמר החל לספוג טענות על כך שהוא טרנספובי. זו התקופה. כנראה שאי אפשר באמת לעסוק באמנות בלי להעליב קבוצה של אנשים.
עשור מאוחר יותר, והמחזמר של טים מינצ'ין ודניס קלי, לפי ספרו של רואלד דאל, כבר נכנס לפנתיאון הבריטי. שבעה פרסי אוליבייה ו-5 פרסי טוני הופכים אותו למחזמר הכי מעוטר בתולדות הווסט אנד. כן, יותר מ"פנטום האופרה" המיתולוגי שהגיע לביקור מאוד מוצלח בישראל ב-2019. בעוד הפנטום של אנדרו לויד ובר הגיע לביקור בישראל 33 שנים אחרי שעלה על הבמות בלונדון, מטילדה מגיעה לישראל כשהיא עדיין צעירה ורעננה, וממלאת אולמות מדי יום בלונדון, עם מכירת כרטיסים שנמשכת עד לדצמבר 2024.
בשביל לשבת באולם של בית האופרה תצטרכו להיפרד מ-500 שקל לכרטיס, מחיר שעשוי להיראות יקר על פניו אבל בחיפוש זריז באינטרנט תגלו שמדובר בכמעט אותם מחירים שתשלמו על אותו מחזמר בלונדון. להבדיל, בישראל יש לא מעט אפשרויות לרכוש כרטיסים בהנחה דרך מועדוני צרכנות ומבצעי אשראי למיניהם שיהפכו את החוויה לאפילו זולה יותר. וגם, באחריות, המזגן במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב יעיל הרבה יותר מאשר בתיאטרון קיימברידג' בלונדון.
לכמה שעות, בית האופרה בתל אביב הפך לשלוחה מקומית של לונדון. מינוס יחיד שאי אפשר היה שלא להתעלם ממנו הם הצופים עצמם. לאורך כל המחזמר (שעתיים וחצי עם הפסקה אחת), אנשים לא הפסיקו להיכנס ולצאת מהאולם, תוך כדי שהם מרעישים ומפריעים לאחרים. הגדילה לעשות אושייה ישראלית די מוכרת שהתיישבה יחד עם חברה במקום טוב באולם ופשוט לא הפסיקה לדבר לאורך כל המופע עם חברתה, למרות שביקשו ממנה לחדול מכך כמה פעמים. קשה להאמין שישראלים ירשו לעצמם להתנהג ככה בתיאטרון בחו"ל, אבל כנראה שבישראל אנחנו מרשים לעצמנו יותר. איפה בג"ץ כשצריך אותו באמת?
למעט כמה חריקות בקהל, ובעיות סאונד בתחילת המופע שהסתדרו בהמשך, כל מה שהפך את "מטילדה" להצלחה כזאת גדולה עובד גם בישראל. צוות השחקנים הנהדר, עם כמה ילדים מתוקים במיוחד - בראשות מיילה וויליאמס שגילמה את מטילדה בצורה מושלמת. לצד הילדים בלט גם ריאן דה וילירס בתפקיד מיס טרנצ'בול שגרם לקהל להתגלגל מצחוק למרות (ואולי בגלל) האכזריות המובנית של הדמות. התזמורת הקטנה (שישה חברים) הספיקה כדי למלא את החלל הגדול של בית האופרה בצלילים היפים של טים מינצ'ין הגאון, שהשירים שלו הם הסיבה האמיתית להצלחה הגדולה.
בינואר האחרון פרסמתי כאן באתר ביקורת ארוכה על הסרט המוזיקלי של נטפליקס, שמבוסס על המחזמר של מטילדה. חלק נכבד מאותה ביקורת התייחס לאנטישמיות הבוטה והבלתי מתנצלת של סופר הילדים רואלד דאל, והאירוניה מאחורי העובדה שיהודים הפיחו חיים חדשים ביצירה הספרותית שלו. האירוניה מגיעה השבוע לשיאה כשאותה יצירת ילדים כובשת את הבמות בתל אביב בסיבוב הופעות ארוך ומצליח מאוד.
דאל אמר שמדינת ישראל "מזכירה לו את הימים היפים והטובים של היטלר והימלר", אבל אנחנו ניצחנו. יש כוח גדול בלשפוט אמנות בצורה טהורה, בלי להתייחס למגרעות של היוצר שלה. זה נדיר מאוד בתקופת ה-PC, ומאות הישראלים שעמדו אתמול ומחאו כפיים בהתלהבות בסיום היצירה הם הוכחה שזה עדיין אפשרי. רבים, כמו הח"מ, בטח ינסו להשיג כרטיסים לאחת ההופעות הבאות כדי לחוות את זה שוב. אסור לפספס, כבר אמרנו?
בקטנה
בסיום הספר "מטילדה" בורחת המשפחה לספרד לאחר שהמשטרה עולה על מעלליו הלא חוקיים של אביה. בגרסת המחזמר, במקום לברוח מהחוק, המשפחה בורחת מחברי המאפיה הרוסית. אלא שמאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, החליטו לשנות את התסריט ולהפוך את המאפיונרים לבולגרים. מדובר אולי בשכתוב ה-PC הכי מוזר שראיתי. ליוצרים לא הייתה בעיה להציג גרסה סטריאוטיפית של רוסים לפני שהמדינה פתחה במלחמה נוראית, אבל דווקא אחריה זה לא נעים?