כשדר זוזובסקי פגשה את ההורים של התסריטאי-במאי נועם קפלן בהקרנת הבכורה של "העתיד", שהוא ביים בכיכובה, היא היתה חייבת לברר איתם משהו. "רציתי שיסבירו לי איך הוא הצליח, כגבר, לכתוב את הדמות שלי ושל הנשים האחרות בצורה כל כך טובה. אני לא מצליחה להבין את זה", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות. "שאלתי אותם - 'מה עשיתם איתו? איך דיברתם איתו'? זה באמת מעניין אותי מאוד. יש לנועם יכולות יוצאת דופן לכתוב דיאלוגים מלאי ניואנסים בין נשים".
"העתיד", שעולה כאן בסוף השבוע לאחר בכורה בינלאומית בפסטיבל טרייבקה ובכורה מקומית בפסטיבל ירושלים, הוא סרטו העלילתי הארוך השני של קפלן אחרי "מנפאואר" המוצלח, וברוח מה שהשחקנית אומרת על הבמאי - זה סרט יוצא דופן בנוף המקומי. קודם כל, כי הוא עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מזווית נשית, משהו שיצירות קולנועיות מעטות עשו עד כה. כמעט לא רואים בו גברים על המסך, וכל הדמויות המרכזיות בו הן נשים.
אחת מהן היא צעירה פלסטינית, בגילומה של סמר קופטי, שהתנקשה בחייו של שר ישראלי ובכך תיעתעה במודל החיזוי של מדענית ישראלית בגילומה של ריימונד אמסלם. החוקרת מבקשת להבין איך האלגוריתם שלה כשל, ומתיישבת מול המתנקשת למה שהופך לחקירה אינטנסיבית ולשיחה על עולם ומלואו.
בעלילת משנה, מתגלה לנו כי המדענית מבקשת להביא ילד לעולם ולכך נעזרת בפונדקאית מלאת מרץ, אותה מגלמת זוזובסקי. "אני לא אימא. מעולם לא נכנסתי להיריון ומלכתחילה לא ניסיתי, והדברים האלה רחוקים ממני כרגע", היא אומרת. "במהלך העבודה על הסרט גיליתי משהו שהפתיע אותי - כל אישה שלישית עוברת טיפולי פוריות או חווה קושי כלשהו להיכנס להיריון. מתייחסים להיריון בתור משהו טריוויאלי, אבל זה ממש לא מובן מאליו - להביא ילד לעולם זה סוג של נס. היה מדהים לגלות את זה, ולהתחבר לנשים סביבי דרך הדבר הזה, ואולי גם לספר סיפור שיעורר איזושהי הזדהות בקרב נשים וייתן להן תחושה שהם לא לבד".
"כמישהי שאוהבת לחיות את החיים ולחוות כל מה שיש לעולם להציע, אני חושבת שלידה היא החוויה הנעלה מכולן. זה פלא היצירה. אני לא יכולה לתאר לעצמי עולם שבו לא אהיה אימא. נכון, יש את התהייה - עם משבר האקלים המטורף וכל האתגרים האחרים, מה הטעם להביא ילד לעולם שכל כך קשה לחיות בו, מה עוד שאם זו תהיה ילדה, אז יהיה לה קשה עוד יותר. יכול להיות שלהביא ילדים זה מעשה אגואיסטי ומנותק, אבל יש לי רחם. אני מרגישה אותו, והוא מתקשר איתי. המחשבות הפילוסופיות יכולות להעסיק אותי מאוד, אבל הן מחשבות - הן לא בשר, והבשר אומר ורוצה משהו אחר. אני רוצה משפחה".
בוא נדבר על המשפחה שלך. סיפרת על השיחה שלך עם ההורים של הבמאי. מה ההורים שלך אמרו על הסרט?
"אימא שלי צפתה בו ואהבה אותו. קודם כל היא מאוהבת בריימונד וכל הזמן אמרה 'איזה יפה היא, איזה יפה'. חוץ מזה, היא זיהתה משהו מעניין: יש משהו מוזר בדמות שלי, וברצון הכל כך אגרסיבי שלה להיות פונדקאית. עד כמה שהיא מקסימה וטהורה, היא קצת יותר מדי רוצה לתת. אולי היא רוצה לתת יותר מאשר שהמקבלת רוצה לקבל, ובמובן מסוים הנתינה גם משרתת אותה. אמרתי לאימא שלי - זה כמו האנשים האלה, שיהיו שם בשבילך רק כשקשה לך. זה בא מכוונות טובות וטהורות, אבל גם כי זה משרת אותם ומאפשר להם להרגיש שהם מגשימים את עצמם ואת ייעודם. הדמות הזו כל כך רוצה לעשות את הדבר שלשמו היא נולדה - להוליד ילדים, שהיא מרגישה חובה לתת את המתנה הזו בלי סוף ולהשריץ כל הזמן. היא לא רואה את האישה שמולה, לא רואה את המורכבות של התהליך".
ראינו כבר אינסוף סרטים על הסכסוך, אבל כמעט ולא ראינו סרטים על הנושא שבמרכזם שתי נשים מדברות. מה הפרספקטיבה הזו מביאה לדעתך?
"אני אתן לך דוגמה. יש דיאלוג שמגיע בעיצומה של החקירה. שתי הדמויות מדברות ומתנגחות במסגרת פורמלית, ואז פתאום אחת מהן מסתכלת בעציץ של האחרת ואומרת לה - 'את צריכה להשקות אותו, הוא מת'. זה משהו כל כך אימהי, רגשי ורך. בחיים לא היית רואה את זה בדיאלוגים של גברים. נשים מסוגלות לראות עוד דברים, ולא להתייחס רק לדבר שלשמו התכנסו".
איך ישראל היתה נראית אם נשים היו מנהלות אותה, כמו את ברבילנד?
"קודם כל, היא היתה הרבה יותר ורודה. אני חושבת שחסר אצלנו נשים בהנהגה. אני, כאישה, לא מזדהה עם מה שקורה עכשיו במדינה. אין אף אחד ששומר עליי באמת מתוך הבנה של מה זה להיות אישה ב-2023. באופן כללי, אין כרגע הקשבה, וזה דבר שנשים אשפיות בו - בלהצליח להכיל משהו שהוא קצת רחב יותר. כל המלחמות התחילו מגברים שרבו על אגו, כסף וכוח. הייתי רוצה להרגיש שיש לי מקום להתבטא בלי שירססו אותי".
"העתיד" יוצא דופן גם בכך שהוא אחד הסרטים הישראלים הכי רדיקלים של הזמן האחרון, בין השאר בעצם הבחירה להציב במרכז שלו פלסטינית שהתנקשה בפוליטיקאי יהודי. ב"הארץ" כתבו מיד אחרי ההקרנה בטרייבקה שהוא יעורר פה "רעש כביר". את מוכנה לרעש הזה, אם וכאשר?
"אני לא באה להציע פתרון לסכסוך. אני חושבת שהפתרון הוא בשיח, ואמנות היא הדרך הכי מכבדת שאפשר לנהל דו-שיח. זה שיש לנו תרבות זו מתנה, ואמן שהיא תישאר".
במהלך הסרט, הדמות שלך אומרת "אני יודעת מה זה שאומרים לך שאת לא יכולה". גם את מכירה את המשפט הזה. אמרו לך שאת "לא יכולה" הרבה פעמים?
"כן, אני מזדהה עם המשפט הזה. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה להוכיח כבר הרבה מאוד שנים. עוד כשהייתי ביסודי ורציתי ללכת למגמת תיאטרון, אמרו מסביבי שמשחק זה לא מקצוע. אחר כך רציתי לעשות שנת שירות ואמרו לי שזה בזבוז זמן שסתם יעכב אותי, אבל זו היתה אולי השנה הכי משמעותית בחיי. עד היום, אם אני טובה, מצחיקה או מעניינת, יש אנשים שזה מפתיע אותם".
זוזובסקי נולדה בתל אביב בתחילת שנות התשעים. כמו הרבה שחקניות מקומיות, היא החלה את דרכה בעולם סדרות הנוער כשכיכבה ב"החממה" לפני יותר מעשור. לאחר מכן, הופיעה בשלל סדרות נוספות, בהן "פצועים בראש", "להיות איתה" ו"מלאך משחית", בין השאר. בשלב מסוים החלה לפתח גם קריירה בינלאומית - אנחנו נפגשים בישראל כמה ימים לפני טיסתה חזרה לקליפורניה, בה היא שוהה גם עכשיו. בין היתר, השחקנית הופיעה בסרט האמריקאי עטור הכוכבים "השורד", שג'ו ביידן בחר להקרין בבית הלבן ביום השואה לפי שנתיים, והיתה אחראית לרגע השיא הדרמטי שלו.
השיא האישי של זוזובסקי הגיע השנה הודות להופעתה מלאת העוצמה ב"קורדרוי" של הדס בן ארויה - לטעמי הסדרה הישראלית הטובה של השנה החולפת. השחקנית הישראלית נמצאת כמעט בכל שנייה ושנייה של הפנינה הזו, נושאת את הדרמה על גבה ומביאה למסך דמות ייחודית ומורכבת של צעירה שעושה את הדברים בדרך שלה, לטוב ולרע. ההופעה שלה זיכתה אותה בצדק רב בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל Canneseries.
"לפני כמה זמן חזרתי מרודוס. היה תור גדול, ואז בא עובד של חברת התעופה ולקח אותי הצידה", מספרת זוזובסקי על התגובות לסדרה, הזמינה ב-HOT. "אמרתי לעצמי 'אוי ואבוי, הולכים לפתוח לי את המזוודה? אין לי כוח לזה', אבל התברר שהוא רצה לדבר איתי על 'קורדרוי'. הוא היה בן חמישים פלוס, ואמר לי שצפה בסדרה בעצת הפסיכולוגית שלו, כי משהו בדמות שלי הזכיר לה אותו, והתחיל לפתח איתי שיחה על התמודדויות נפשיות. זה היה כל כך מרגש - אדם שהיה יכול להיות אבא שלי, נפתח אליי בגלל סדרה שהופעתי בה, ופתאום באמצע היום מנהל איתי שיחה כל כך מעניינת. הוא הודה לי, אבל בעצם אני זו שהודיתי לו. האירוע הזה גרם לי להתרוממות נפש. אמרתי לעצמי 'אני האדם עם הכי הרבה מזל בעולם'. אנשים מרגישים בנוח לשתף ולדבר איתי בכנות על הכל, גם על דברים מביכים. אין סמול-טוק בחיי - כל השיחות עמוקות".
גם אחרי הפקת הסדרה, זוזובסקי נותרה בקשר עמוק עם היוצרת שלה. "הדס ואני יצאנו מהסדרה מחוברות ואוהבות. זו מערכת יחסים כמעט רומנטית", היא צוחקת. השתיים בלתי נפרדות ואפשר היה לראות אותן מבלות יחד גם בפסטיבל הקולנוע ירושלים לפני כמה שבועות. "זאת היתה החופשה המושלמת - לראות סרט, לאכול משהו, לראות עוד סרט, לשתות דרינק, לראות עוד סרט, וכל זה במקום שמקדש קולנוע, ויחד עם אנשים שמעריכים את החוויה הזו".
מה ראיתן?
"את 'על עשבים יבשים' של נורי בילג'ה ג'יילן. לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך. זה סרט פנומנלי. זה גם סרט של שלוש שעות ורבע, והיה מרגש לצפות בו באולם מלא ולראות איך כל הקהל כל כך מושקע בו. ראינו גם את 'אלף ואחד' של איי.וי רוקוול, במאית שיצא לי לפגוש בפסטיבל טרייבקה. זה סרט מדהים, ותמיד מחמם לי את הלב לראות יוצרות שמספרות את הסיפור שלהן. זה משהו שנוגע בנשמה שלי וכיף לראות שיש לזה יותר ויותר מקום. לסיום, ראינו גם את 'קלאב זירו', גם הוא של במאית (ג'סיקה האוזנר), שעוסק בהפרעות אכילה בצורה צבעונית ומשעשעת. הכינו אותי לזה שיש בו קטעים קשים לצפייה, אבל משהו בצילום ובחירת הצבעים יצר פילטר בינינו לקושי הזה והפך את הכל למטאפורה. זה סרט שמדבר על התרבות של הצריכה והאכילה ואיך כולנו חלק מהמטריקס הזה".
סליחה שאני משתמש בזה כהרמה להנחתה, אבל אפשר לשאול מה היחסים שלך עם אוכל?
"אני מתה על אוכל. תמיד הייתי אדם רזה, ותמיד התגאיתי בכך שאני יכולה לאכול מה שאני רוצה בלי לעלות במשקל, עד שפתאום בגיל 26 הגוף שלי השתנה. זה יצר התמודדות לא קלה. ניסיתי לשלוט בזה עם כל מיני דיאטות. התחלתי להיות מודעת ולחשוב על הנושא בכפייתיות, ואני מאמינה שאנחנו צוברים שומן גם בראש. לקח לי זמן לשחרר, ואז התחלתי לעשות ספורט, משהו שעוזר לגוף אבל גם עושה לי טוב נפשית. אני לא מונעת מעצמי שום דבר. אתמול הזמנתי המבורגר, ואני חושבת שבאופן כללי, היום אני אולי במקום הכי מאוזן שהייתי בו במערכת היחסים שלי עם אוכל".
הזכרת קודם שאנשים מופתעים ממך, וגם שראית סרט טורקי אמנותי באורך שלוש שעות ורבע. את מרגישה שלפעמים זה מפתיע אנשים, שהם לא מצפים שמישהי יפה שמדגמנת תראה סרטים כאלה?
"אני לא רוצה להאמין שזו האמת, ואם זו כן - אז זה נורא עצוב. בהמשך לשאלה שלך קודם, זה אולי אחד הדברים הכי מעליבים שיכולים להיאמר. אני לא מרגישה שאני שם, אבל יש כזו מחשבה בעולם. עוד כשהייתי קטנה והיו מוציאים מצלמה, תמיד חשתי צורך לעשות פרצוף כדי להרגיש שיש בי עוד - שאני מצחיקה וקולית. כילדה, היה לי חשוב להראות עוד צבעים ועוד צדדים. היום זה כבר לא מעניין ולא מעסיק אותי".
לפני כמה שבועות פרסמו במדור וואלה! סלבס שזוזובסקי בזוגיות חדשה. בלי להיכנס למספרים, אני מספר לה שהידיעה הזו זכתה לטראפיק נאה - היא מעניינת אנשים. "אני לא מרגישה שאני מעניינת ואם אני מעניינת, אז אני לא מבינה למה ולעולם לא אבין", הכוכבת אומרת על כך. "אני כן מבינה למה רכילות זה דבר מעניין, וזה לא מקשה עליי - זה מחמיא לי. בישראל אוהבים לנכס הצלחות של אנשים, וזה בא מתוך מקום טהור. אני הולכת ברחוב ואנשים מברכים אותי על הפרס בקאן כאילו אני הבת שלהם. הם באמת שמחים בשבילי".
הדמות שלך ב"קורדרוי" עובדת בחברת היי-טק ובתחילת הפרק הראשון עובדת על הדייטים שלה שהיא עובדת במקצועות כמו ייעוץ פנסיוני וכדומה. אם היית עובדת בעבודה של אנשים אמיתיים, לא משחק או משהו כזה, מה היית?
"שאלה יפה. אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות משהו שלא קשור ביצירה - לא הייתי יכולה לחיות ככה. אז התשובה היא שהייתי שפית. הייתי עוזרת לגלגל ג'חנונים. מה יכול להיות משמח יותר מאשר להביא לבן אדם ג'חנון בשבת בבוקר?"