אליעד נחום הוא מולטי טאלנט. זמר, כותב, מלחין, מעבד, רקדן, שחקן, ראפר, פרפורמר. הוא שוחה בפופ, נושם אר אנד בי, מככב עם רגאיי, מזיז בלטיני, מקפיץ בדיסקו, מסלסל במזרחית, יודע גם היפ הופ. הוא זיקית רב כשרונית, שיודעת להתאים את עצמה לרצונות הקהל ולצווי האופנות המתחלפות, וגם להכתיב אותן. הוא היה חלוץ בדור הנוכחי של הפופ המקומי, שהחזיר את הקלילות לראשי המצעדים. לפני סטטיק ובן אל. לפני נועה קירל. "מתוק כשמרלי" היה שיר השנה בגלגלצ לפני ש"ברבי" נולדה, "אור" ו"קילר" הופצו ביוטיוב בהפרש של יומיים. הסנוניות של אליעד בישרו את בוא האביב של עידן הפופ, פתחו דלתות לכוכבים שבאו אחריו, ומי זוכר שאת שיר הבכורה שלו, דאנס באנגלית בשם "Moving", עם הרכב המפיקים Trip L, הוא שחרר כבר ב-2011.
הוא תמיד עבד קשה ותמיד יצר להיטים, ואם יש לאליעד נקודת חולשה, זו היא הכוכבות. כיוון שמדובר בילד פלא שהתפרסם בגיל 6, אין לו את השאיפה המטורפת שיש לזמרים אחרים, להיות מפורסם וכוכב, כי הוא מפורסם וכוכב מאז שהוא זוכר את עצמו. לכן אין לו אגו של כוכב, אין לו מניירות של כוכב, הוא לא חושב ככוכב, האף שלו אף פעם לא למעלה. הוא מופתע בכל פעם מחדש מההצלחות של עצמו. הוא תמיד נחמד. תמיד חמוד. כמעט תמיד נגיש. דווקא העובדה שהוא כמעט נולד כוכב, אפשרה לו לשמור תמיד את הרגליים על הקרקע, להסתכל על הקריירה שלו מהצד ולחשוב כמנהל של עצמו.
אחרי עשור של להיטים, שנה בדיוק אחרי נישואיו לבחירת לבו, ושלושה חודשים אחרי אלבום ששמו מתאר את הקריירה שלו טוב מכולם, "בין העולמות", חגג אליעד בלייב פארק ראשל"צ מול 5,000 איש, עם שמונה אורחים אקלקטיים: דיקלה, שמעון בוסקילה, רביב כנר, אבי אבורומי, איזי, פלד, מטרו ושילה בן סעדון. זה היה מופע מושקע, עם עשרה נגנים שניגנו נהדר, מגוון מוזיקלית, רווי בלהיטים וברגעים יפים, כשאליעד מפגין בו את סך כישוריו הרבים, ואף מעבר למצופה (למשל, סולו גיטרה חשמלית ב"מתוק כשמרלי"), ומזכיר שלא סתם הוא מחזיק עשור בענף המאתגר של הפופ, שבו ההצלחה עלולה להיות רגעית וחמקמקה.
הטרנד הכי חזק כרגע הוא כמובן ההיפ הופ על זרמיו, ואליעד דאג שהישורת האחרונה לפני הפינאלה תורכב מארבעה דואטים עם שני ראפרים, איזי ופלד, עם הראשון שיתף פעולה בתחילת הדרך ועם השני באלבום החדש, כשבדרך הפציע על הבמה גם מטרו דה סאבאג' הפורטוריקני (לא מטרו דן פרבר) עם ראגאטון סוחף ב"אל תגלי" ו"פה". כך שבגזרת הראפ אליעד יכול היה לסמן וי גדול בסוף הערב.
אוהבי מוזיקה אמורים להיות סקרנים וצמאים לשמוע עוד ועוד וכמה שיותר, ולרצות שהופעות יימשכו עד הבוקר, לכן זה נשמע אידיוטי לטעון, אבל זה היה מופע ארוך מדי. 31 שירים, שביצועם ארך שעתיים וחצי, כולל קטעי וידאו, הספד מוצדק לזבולון מושיאשווילי ז"ל, חבר של אליעד וכוכב הסדרה "שמש" וברכה לא מוצדקת בעליל מראש העיר של ראשל"צ (האם יש קשר לכך ששני אשנבים בקופות הוקצו ל"עובדי עיריית ראשל"צ"?); הופעה שהתחילה ב-21:35 והסתיימה ב-0:05, לא פשוט עבור קהל שצריך להספיק לצאת מהמתחם, להגיע הביתה ולמחרת צריך לקום לבית הספר, לצבא או לעבודה. אורכו של המופע גרם במהלך השעה האחרונה שלו לנדידה החוצה של קהל, רובו מבוגר (יחסית), שהציץ בשעון ועשה את החשבון. כן, הבחירה במוצאי שבת יוצרת מלכוד, כי לא ניתן להתחיל מוקדם, כדי לאפשר לשומרי השבת להגיע, ומצד שני בעייתי לסיים מאוחר. לעומת זאת, חמישי בערב היה יום לפני פתיחת שנת הלימודים.
ומעבר לזה, צריך שתהיה סיבה לא רק לשמוח, אלא סיבה טובה מאוד להשאיר קהל של מיינסטרים יותר משעתיים בציפייה ללהיטים הכי גדולים, כמו "מסע" ו"מתוק כשמרלי", שכמקובל יבוצעו בסוף המופע, כשבדרך עולים על הבמה אורחים שהקשר שלהם לאמן המארח לא ברור ומבצעים שירים לא מחויבי המציאות. אפשר היה לדלל את מספר האורחים, לקצר את המופע בכמה שירים, לגמור אותו בשעתיים ולהוציא את כולם מרוצים. גם כשמדובר במופע חד פעמי של פעם בעשור, אפשר להתחשב בקהל. התמשכות המופע והלחץ לסיים את כל השירים עד שהמשטרה תבקש לכבות את מערכת ההגברה, גרמו לכך שבחלק האחרון של המופע היתה תחושה של בהילות ו"ריצה" משיר לשיר, שאולי אף גרמה לקיצור של כמה מהביצועים.
כל זה לא אומר שאליעד לא נתן מופע מצוין ולא מוריד כלום מהיותו כוכב פופ, שמגיע לו לחגוג בגדול עשור של הצלחות ולהגשים במופע הזה חלומות אמנותיים. זה לא אומר שלא מגיע לו לסגור מעגלים עם שותפים לדרך כמו איזי ושמעון בוסקילה, איתו הוא התחרה מי מחקה את מי יותר מצחיק, או ליהנות מהחיבורים החדשים יותר, כמו עם מטרו דה סאבאג', פלד ב"חמסה" ושילה בן סעדון בשיר הקיץ "על החולות". כי מגיע לו. כי הוא עשוי מהחומרים הנכונים, כי המוטו של הקריירה שלו בפופ מתמצה בבית מהשיר "תזמורת" מאלבומו האחרון: "ואם רק אני אמצא את הצליל הנכון, איזה משהו פשוט שלא יוצא מהראש / אם רק אני אמצא את הצליל הנכון, אולי את תזכרי אותי?".