כבר קברתם את עומר אדם? אחרי דקה ועשרים הוא מזכיר שוב כמה הוא מרגש

בעוד חודשיים עומר אדם יהיה בן שלושים, ויש כאלה בתעשיית המוזיקה שטוענים כי לקריירה שלו יש חום גבוה ושהוא כבר לא אופנתי כמו פעם. הקהל הצעיר, הם אומרים, המשיך ליורשים שלו, כמו עדן חסון ואושר כהן. לך תסביר להם שילדים ששרים קריוקי זה לא הקהל היחיד בארץ. עברו 13 שנה מאז שמילא את קיסריה בפעם הראשונה ושנה אחרי תקרית פארק הירקון, ונדמה שאדם, שדאג מאז לפצות את הקהל המאוכזב, לא עוצר. כמעט שלושה חודשים אחרי ששחרר אלבום חדש ושביעי, "סוף העולם", הוא מוציא עוד סינגל, "סטלות", שמסתמן כמועמד לטופ 10 בקריירה שלו.

אדם מביא ל"סטלות", שכתב והלחין שי הורביץ ("שרק"), את היכולת הווקאלית הנהדרת שהפכה לסימן ההיכר שלו, ואת התבלין העומר אדמי המיוחד בשירה, שגורם למאזין להזדהות עם המצב המנטלי שלו ולהיזכר בעצמו ברגעים של אכילת סטלה. אחרי דקה ועשרים, בקבוק פינלנדיה ו"מאדרפאקינג עשב", הוא פותח מבער וגורם לך להיזכר כמה אהבת את הסופר-ווקאל שלו וכמה הוא עדיין מרגש אותך.

פתיחה של סאז ונאיי טורקיים, יחד עם כינור וגיטרה אקוסטית, ואז השיר מתגלגל להשפעות היפ הופ (גם בטקסט) ובהמשך נוטה לרגאיי. ההפקה של נאור טיבי ודניאל צ'רננקו עם מכונת התופים ושילוב הכלים הטורקיים, מחברת יפה מזרח ומערב, קלאסי ומודרני.

המשפט הכי זכור מאמא של עומר אדם הוא שבנה הוא "ערס מתורבת". בעיניי הוא פשוט הדובר הכי אותנטי של קהל עצום, שמנסה להתמודד עם החיים הלא פשוטים, קצת לברוח וקצת ליהנות, מעלה סטורי עם "התחלנו" ומחפש ומוצא כל סופש את ה"סטלה סטלה סטלה סטלה חרבות".

יש בשיר הזה משהו ממכר שגורם לך לרצות לשמוע אותו שוב ושוב, בדיוק כמו שירים אחרים בטופ 10 של הקריירה שלו, כמו "אחרי כל השנים", "פעם בחיים" ו"מודה אני", מה שמעלה את השאלה מתי אדם יעז להעלות מופע קטן באיזה פסטיבל הפסנתר, שיוקדש אך ורק לשירים השקטים והיפים שלו. נראה מה אז יגידו עליו ב"תעשייה".

שושנה מול יפה, עפרה מול ירדנה, נינט מול שירי ועכשיו אנה מול נועה, זק מול קירל, הג'ירפה מול הפנתרה. הצצה לפלייליסט בטלפון של הבת שלי, שמעריצה את שתיהן, מראה רוב לשירים של אנה, אבל בזכות נועה היא התחילה לאהוב את האירוויזיון. קירל היא אימפריה, שעם היוניקורן ופארק הירקון התנפחה השנה למימדים שספק אם הפופ המקומי ידע מימיו, והזוגיות עם דניאל פרץ מרימה אותה לגבהים של סלב בינלאומי, מבוא לבר רפאלי פינת גל גדות.

אבל הלב עם אנה. כי היא אנושית. כי היא לא סתם ביטלה הופעה באמפי ראשל"צ זמן קצר אחרי שהכריזה עליה. כי היא חזרה עכשיו חולה מחופשה ושוב נאלצה לבטל תאריכים. כי במסורת השושנה-עפרה-נינט היא האנדרדוג - עולה חדשה, לא יהודייה, שגדלה ברובע י"ג באשדוד, וכי השירים שלה, עד היום, היו הרבה יותר בגובה העיניים של המעריצות. לא מיליון דולר, אלא הלוק של הביוקר. לא יוניקורן אלא טיקטוק. לא פרובוקטיבית אלא בלוק. לא טרילילי טרללה אלא לך לישון.

בדבר אחד קירל טובה מזק - היא מנסה כמעט בכל שיר לעשות משהו חדש. החדש של אנה, "כולם מזיזים", נשמע כמו מיחזור של אלמנטים משומשים משירים קודמים. הבית מתחיל וממשיך דומה מדי ל"מי זאת" ובפזמון היא מושפעת מ"רונדלים" של סטטיק, כשמילת הפאנץ' היא "ראש". אין כאן בשורה מוזיקלית שלא שמענו ממנה בעבר, ובבית האחרון, במקום להמריא, היא אפילו מורידה הילוך, כאילו לשיר נגמר הכוח.

בטקסט היא מרימה לעצמה ברמה של ראפר עם בעיות של ביטחון עצמי, שזקוק לחיזוקים. "אני אוהבת לסובב ראשים", "שרפתי את המדינה", "הם שומעים את השירים שלי וכולם מזיזים". הלכה עד הסוף עם סיבוב הדאווין זאתי. מזל שהיא לא שוכחת שהיא "אנה מהבלוק".

ולמרות הבעיות שלו, "כולם מזיזים" - שזק יצרה יחד עם ההיט מייקרז המוכחים רון ביטון ויובל מעיין - הוא להיט שהמעריצות ישמחו לצרוח במקהלה במופעי העיריות הקרובים למקום מגוריכם, והוא שיר יותר טוב מ"אולסטאר וגופיות", הסינגל הקודם שלה, שכבר נמכר לפרסומת. מעניין איזה מותג יחשוק הפעם בשירותיה, כדי לגרום לצרכנים להזיז אליו את הראש. ומי הפרסומאי הגאון שיחבר אותה לקמפיין עם ערן זהבי בשער בנגיחה.

בהאזנות ראשונות, עוד לפני המבט אל רשימת הקרדיטים, אפשר היה לחשוב שאת הלחן של "אבל אהבה" יצר נפתלי אלטר, שותפו המיתולוגי של אסי דיין ליצירת סרטים ושירים מתוכם, ושהשיר כיכב באחד מסרטיו המאוחרים של דיין. אבל הקרדיטים מגלים שאת "אבל אהבה" הלחינו יחד אלון עדר ומירי מסיקה (הוא זכה בעבר ללחנים אחרים של דנה וישינסקי וחני די-נור), במסגרת אלבום של מסיקה משירי דיין, שעדר שותף להלחנת מרבית שיריו.

השיר היה שיר הנושא של ספר שירים שהוציא דיין לפני 11 שנה, שנתיים לפני מותו. אסי דיין היה בעיקר איש קולנוע, אבל היצירות הראשונות שלו כנער וכחייל היו שירים שכתב, ושכלפיהם חש אביו, משה דיין, בוז עמוק, מה שהפך לחוויה שעיצבה יותר מכל את דמותו של דיין כאמן.

מירי מסיקה היא כבר כמה שנים טובות הזמרת מספר אחד בישראל. ככזאת, היא מצד אחד יכולה לעשות מה שבא לה. מצד שני, היא צריכה לשמר את מעמדה. לפני עשור היא דיברה על החלום ליצור את ה"אפר ואבק" שלה, אלבום ענק שייחרט בנצח. זה טרם קרה לה. בינתיים, פרויקט שירי דיין, שמתבשל אצלה בשנה האחרונה, במקביל למעבר לקריירת משחק בלונדון, הוא בחירה נבונה.

מובטחים מראש: טקסטים טובים, ארומה של איכות תרבותית ופרגון תקשורתי. למסיקה יש אינסטינקטים נכונים. היא ברוב המקרים יודעת מה טוב לה. אלון עדר הוא זמר עם 12 אלבומים ב-12 שנה ולהיט אחד, ועוד שלל פרויקטים צדדיים. הבחירה בו היא בחירה נבונה. הוא יספק לחנים סבירים, ולא יאפיל על הכוכבת בדואט.

"אבל אהבה" בביצוע של שניהם הוא דואט טוב, רומנטי, עם אווירה סקסית למחצה, חביבה למחצה. מסיקה שרה אותו, כהרגלה, מצוין. עדר, עם הקול הנמוך, נותן את הקונטרה הגברית בהשראה רחוקה מסרז' גינסבורג. בקליפ הם מפלרטטים כמו שמסיקה אוהבת. חבקנית. זה מסוג השירים שהרדיו צריך לחבק, כי כמו שמסיקה אומרת, הוא "מביא אור בתקופה חשוכה". היא עצמה תשמח מאוד לצרף אותו לרפרטואר המופע שלה, שבו היא עושה אהבה עם הקהל באמצעות השירים ומוציאה זוגות הביתה כמו אחרי טיפול משותף.

הקריירה של שרית חדד התנהלה תמיד כשברקע יש ממנה שתי מערכות של ציפיות. בתוך הז'אנר הים תיכוני-מזרחי היא נחשבת לזמרת פורצת דרך שהובילה טרנדים ומגמות, למוזיקאית עם הבנה עמוקה של הז'אנר על הסתעפויותיו, וכמובן למלכה-האם של הפופ הים תיכוני ולמי שלמעשה ייסדה אותו (יחד עם אייל גולן, אתניקס וטיפקס). בתוך הז'אנר ציפו ממנה תמיד להמשיך להיות המלכה שמרחיבה את הגבולות. מחוץ לז'אנר, במשך שנים צקצקו וטענו שלו רק הייתה זונחת את הצורך בלהיטים נוסח "אתה תותח" ו"יאללה לך הביתה מוטי" ומשקיעה במוזיקה ברצינות, היינו מרוויחים אמנית אמיתית נוסח יהודה פוליקר וריטה.

אלא שבשנים האחרונות, כשבאופן טבעי הפוקוס התקשורתי עבר לזמרות בדור שצעיר ממנה, חדד התעלתה על עצמה והראתה לכולם שהיא באמת עשויה מחומרים אחרים. היא אזרה אומץ גדול, יצאה מהארון וחשפה את בת זוגה, לה הקדישה שיר אהבה. היא הפכה לאמא לשלוש בנות ועזבה את חממת הניהול האישי של אבי גואטה, הקולונל שלה. בגיל 44 היא עם רזומה שאמנים אחרים יעשו בשלושה-ארבעה גלגולים: 28 שנות קריירה, כמעט כולן בטופ, 24 אלבומים, עשרות להיטים, אינסוף תארים, ותמיד השאלה היא מה הדבר הבא.

"איפה היית", הסינגל החדש, הוא בהחלט שיר שיכול לעבוד על משבצת הלהיט הבא שלה. הטקסט והלחן קליטים, הבנייה הפופית נכונה והכיף מגיע עם הפזמון הרקיד, שיעשה שמות על הרחבות בחתונות. נכון, קצת מוזר לשמוע את חדד שרה שיר אכזבה מבחור, אבל כשנזכרים שמדובר בזמרת פופ שמייצרת שירים עבור הקהל, המשוכה הזאת נשארת מאחור. את השיר היא יצרה במשותף עם חמישה יוצרים ויוצרות, כולל בת הזוג תמר יהלומי והאסית צליל קליפי, שהוכיחו שעבודת הצוות משתלמת. לא תימלטו ממנו בחמישי בערב בקאיות פיקנטו עם הבנות בכניסות לתל אביב.