אם להשתמש באנלוגיה מעולם נימוסי השולחן, העונה השביעית של "בואו לאכול איתי" שהסתיימה בשבוע שעבר בכאן 11, עברה מלסיים את הארוחה עם טפיחה קלה על הפה עם מפית ואמירת תודה - לתקיעת גרעפס קולני וריחני. העובדה הזאת לא צריכה להפתיע את מי שעקבו אחרי העונות הקודמות: "בואו" הפכה מתוכנית שהמשתתפים שמלוהקים אליה כל כך מוצלחים עד שהם מגיעים לכל ריאליטי המסך (איציק כרסנטי, אודליה סויסה ועוד ועוד), לתוכנית שנראית כאילו אספה את המשתתפים שלה מחדר ההמתנה ל"אח הגדול" (חני "בונבון" למשל). המעריצים של הפורמט יודעים שחלק גדול מהקסם שלו נמצא בניואנסים, הפערים בין דרך הארץ שנשמרת סביב השולחן ובין הלשון המשוחררת בה המתמודדים משתמשים כשהם מדברים מול המצלמות. ולמה זה בעצם משנה? כי כשכל העימותים נמצאים על השולחן (תרתי משמע), הדיבור אל המצלמה שהיה אחד האלמנטים הכי משעשעים בתוכנית הופך להיות כמעט זניח.
העונה נפתחה בצורה מבטיחה. שבוע השרון כלל טיפוסים כמו חנה "כל האמת בפרצוף" כהן, רחלי הקוסמטיקאית שעושה דמות של אילן פלד יותר טוב ממנו ועמית המלקט שאל תשאלו אותו מאיפה הוא הביא את המצרכים (לטובתכם, הוא ישמח לספר). זה היה שילוב של טיפוסים כמעט קלאסיים לפורמט, שונים זה מזה בצורה קיצונית אבל כולם עם חיבה לבישול ומספיק חשיבה אסטרטגית כדי לא להתפוצץ על משתתף אחר ברגע שהוא/היא אומר משהו שמרגיז אותם. זה לא החזיק הרבה זמן. שבוע המרכז שהגיע מיד אחריו ויזכר כמובן כ"השבוע עם מיה דגן", כבר הכניס אותנו לאווירה שליוותה את רוב העונה - האם יש מאבטחים במתחם? זה קרה כשמיה שכמיטב הקלישאות על שחקנים מתנהלת כאילו כל העולם במה והיא הכוכבת הראשית, הצליחה להוציא את דני מכליו, מה שהוביל לעימות חזיתי.
מכאן ועד כמעט לסוף העונה נחשפנו ליותר מדי התנגשויות שבעונות קודמות אפילו לא היה ניתן לדמיין. קחו לדוגמא את יעל מירושלים, האישה שנראית ונשמעת כמו דמות של טל פרידמן אבל מוציאה מפיה טקסטים שאפילו דונלד טראמפ היה מסתייג מהם. מהרגע הראשון שלה על המסך היא הקיאה את כל דעותיה על המשתתפים האחרים בצורה פוגענית ולא מתנצלת. לטל המדענית היא אמרה שעדיף שתהיה יותר שקטה ולא תשוויץ בהישגים שלה, לדובי החרדי המקסים מחסידות גור היא החליטה על מה הוא שומר ועל מה פחות ולעומר הסטלן היא בכלל עשתה סדנת שבי עם התעללות רגשית שלא רואים כל יום ("אני אוריד לך פליק ואמשוך לך באוזן", אמרה ערב אחד ואז עברה ל"אני אוהבת אותך כמו בן", בערב שלמחרת). השיא כמובן באמירה שלה על כך שהומואים ולסביות דוחים אותה, האם זאת זכותה לחשוב כך? חד משמעית; האם כאן 11 היו יכולים להיות יותר רגישים כלפי הצופים שלהם ולפחות להביא לה קונטרה ראויה מהקהילה? ללא צל של ספק. וזה לא שלא נחשפנו להומופוביה בעונות קודמות, כולנו זוכרים את עונות הזוגות השנייה אז ז'אק וויויאן ("המבוגרים") פגשו בעמית ושירלי (לסביות) וכאשר עמית יצאה מהארון כטרנסג'נדרית נחשפנו לסצנה קורעת מצחוק בה הראשונים מנסים להכיל את הסיטואציה למרות שהיה ברור שזה הרבה מעבר לקיבולת שלהם. זה היה רגע מופלא מבחינת המבטים, העריכה החכמה והרבה מאוד שתיקות. איפה זה ואיפה הצווחות של יעל?
התקרית הזאת הייתה יכולה להיסלח אם בשבוע שאחריו לא היינו מקבלים את תקרית היאכטה. המשתתפים של שבוע הצפון שנראו בהתחלה כהרכב סולידי וציני במידה המתבקשת, התאגדו נגד אביטל, העשירה חסרת המודעות מחיפה, שהזמינה אותם לאכול אצלה ביאכטה. הארוחה הזאת הייתה בטעם רע וזה אפילו בלי שנגעתי במתאבנים - המתמודדים אמרו לה בפנים את מה שהם חושבים על אנשים שמוציאים את כספם על יאכטה, היא בתגובה עלתה למתקפה וטוב שהכל נגמר לפני שהיא הטביעה את כולם במימי הקישון. אני לא טהרן ואין לי ציפייה ש"בואו ישראל" תשמור על כללי הטקס המאוד ברורים של המקור הבריטי בו גם קימה מהשולחן לא בזמן הנכון יכולה להיתפס כהתרסה. יחד עם זאת, העימותים החזיתיים שליוו לפחות שני שלישים מהעונה גרעו מהכיף והצחוקים שאנחנו רגילים לקבל מהתוכנית הזאת.
צריך לשמוח על כך שעורכי התוכנית ידעו לסיים את העונה בטעם טוב עם שבוע תל אביב, שכלל את הליהוקים המוצלחים ביותר העונה ובראשם רועי - הפאנקיסט עם הפרעות הקשב ויכולות הבישול של סבתא עיראקית אורגינל. גם אבינעם המהודר, שלי בת העשירים שחיה בסרט בהגדרה ואסף הקמצן אבל גאה בזה, היו כולם ליהוקים בלתי נשכחים שהצליחו להתווכח, להשלים אבל בסך הכל ליהנות ביחד ואנחנו כצופים נהנינו איתם.
בשולי הדברים אפשר להבחין במגמה נוספת: בעונה האחרונה, מסתבר שדווקא המבוגרים הם אלה שנותנים בראש! בכל אחד מהשבועות העונה היו אלה הדמויות המבוגרות, אלה שגורל הריאליטי שלהן ברור - הן או סייד קיק או מודחות ראשונות, שהפכו להיות מרכז העניינים והובילו את השיח בתוכנית עצמה וגם בקבוצות בפייסבוק. אז אולי בכל זאת זה הזמן להרים לחנה, דני, אביטל, אבינעם ובסדר, גם יעל ולהגיד ליוצרים של "בואו" - כנראה שאנחנו צריכים עוד דמויות של מבוגרים דומיננטים, חריפים וחסרי מעצורים.