בסוף חודש יולי האחרון עסקו כל מהדורות החדשות המרכזיות בפסילת מועמדותו של בועז יוסף בבחירות לראשות עיריית טבריה. אם אתם לא זוכרים מה זה "בג"ץ טבריה" או מי זה בכלל בועז יוסף, אתם לא לבד. אחסוך לכם גם את החיפוש בגוגל: זה לא באמת מעניין. בדיעבד, מדהים בכמה דברים לא חשובים התעסקנו אז, בימים התמימים ההם שלפני 7 באוקטובר.
הפסילה של יוסף בבג"ץ נתנה רוח גבית לתומכי המהפכה המשפטית, ובאופן טבעי הדיון הגיע לפאנל "הפטריוטים" בערוץ 14. בשיא הדיון החליט עו"ד ארי שמאי (גילוי נאות: חבר) לנצל את השיח סביב חוקים פרסונליים כדי לקרוא לשחרורו של יגאל עמיר. הקהל באולפן מחא כפיים, אבל ינון מגל מיהר להשתיק את שמאי ("אנחנו לא ניכנס לזה") ועבר לאייטם הבא, ובכך מנע משמאי להסביר את הטענה שלו.
המשפט המפורש "הגיע הזמן לשחרר את המתנקש יגאל עמיר" הוא כל מה שזוכרים מהאירוע, והאמת שדי בצדק. יש מעט מדי קונצנזוסים במדינה הזאת, אבל אחד מהם הוא שיגאל עמיר הוא רוצח מתועב שצריך להירקב בכלא עד יומו האחרון. אנשים שקוראים לשחרורו - מטעמים אידיאולוגיים או קונספירטיביים - נחשבים לפנאטיים משיחיים במקרה הטוב או לסתם סהרורים במקרה השכיח יותר. ארי שמאי הוא לא אף אחד מהם. מי שהיה בעבר עורך דינו של רוצח ראש הממשלה ניסה להבהיר את חוסר הצדק המשפטי שנעשה לדעתו לעמיר, שגזר דינו כפוף לחוק פרסונלי ורטרואקטיבי. בשביל ערוץ 14 זה היה מורכב מדי, והם גזרו את דינו של הפרקליט אפילו בלי משפט ראווה.
האמת היא שהאמירה של שמאי, צורמת ככל שתהיה, לא נכנסת אפילו לטופ 40 דברים קיצוניים שנאמרו בערוץ 14 בשנה האחרונה בלבד. ועדיין, היא נגעה בטאבו בציבוריות הישראלית שאפילו בכירי הביביסטים מכבדים, לפחות למראית עין. בסופו של דבר שמאי הורחק לצמיתות מהערוץ עוד באותו לילה, בלי אפשרות של חנינה.
בימים שאחרי המקרה, שמאי עוד הספיק להבהיר את דבריו, והסביר את הייחודיות המשפטית של יגאל עמיר בדין הישראלי - אך זה היה מאוחר מדי. הערוץ החל לאבד מפרסמים, והחליט להתנער משמאי סופית. החברים שלא מפחדים לדבר על כל דבר בפאנל של ינון מגל החליטו לשמור על שתיקה בעניין הזה, למרות שצופי "הפטריוטים" יודעים שמדי פעם יותם זמרי זורק בקריצה לחברי פאנל משפטים בסגנון "את ארי שמאי העיפו מהערוץ על פחות ממה שאמרת עכשיו", הומור שיש בו לא מעט אמת במקרה הזה.
נזכרתי בהחלטה הנחרצת של ערוץ 14 להיפרד מארי שמאי בעקבות הבעת דעה, קיצונית ככל שתהיה, בזמן הצפייה אמש ב"אזור מלחמה" עם רביב דרוקר בערוץ 13. התכנית, למי שלא מכיר, מסתיימת עם פינת "מצעד הטרלול" בו חברי הפאנל משתעשעים מקטעים פוליטיים ויראליים שרצו ביממה החולפת ברשת. הפעם המצעד התחיל עם קטע וידאו חדש בו רוני קובן משוחח עם הסופר חיים באר באירוע של האוניברסיטה הפתוחה.
באר החליט לחזור בשיחה על דברים שאמר לקובן בעבר בריאיון לכאן 11 בשנת 2020, אז השווה את הציונות הדתית ל"סרטן באומה... גידול שפיר שהפך לממאיר". המילים המזעזעות האלה שנאמרו על ידי איש רוח בכיר עוררו גינויים מכל צדי הקשת הפוליטית.
באר, שבעצמו גדל כחלק בלתי נפרד מהציונות הדתית, חדל לחבוש כיפה לאחר רצח רבין - אך הוא מגדיר את עצמו עד היום כאדם דתי, שומר שבת ומצוות. שבוע אחרי הסערה הגדולה ההיא, הוא החליט לפרסם מאמר התנצלות בעיתון המגזרי "מקור ראשון", שם הסביר כי הוא נגרר אחרי "השיח הציבורי הבוטה, המתלהם, הקולני והמכליל, שהשתרש במקומותינו בשנים האחרונות". זו הייתה הבעת חרטה ארוכה ומנומקת - ונראה שגם כנה - בה הוא הסביר שאין בו שנאה, עוינות או בוז כלפי אנשי הציונות הדתית, והדברים שהוא אמר הגיעו מתוך כאב, צער ואכזבה.
ההתנצלות התקבלה, והסערה נשכחה מהר מהצפוי. בשנה שלאחר הריאיון הוא קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת תל אביב. שנה לאחר מכן קיבל תואר דומה מהאוניברסיטה העברית. והנה, דווקא עכשיו שאנחנו בשיאה של אחת המלחמות הכי קשות בתולדות המדינה, כשהעם מנסה לגייס קצת אחדות מבפנים מול האויבים מבחוץ, מחליט חיים באר לחזור על אותן מילים ממש. הפעם, לאור המצב, זה נשמע אפילו קיצוני יותר. "כשאני אמרתי את זה (שהציונות הדתית היא סרטן - ע"ס) אני חטפתי", אמר באר לקובן, "אבל תסתכלו היום ותראו מה קורה לנו, ותבינו שאני... אני צדקתי. לדאבוני הרב וכאב לבי הגדול - אני צדקתי".
רביב דרוקר הקרין את הקטע הזה ב"מצעד הטרלול" מסיבה פשוטה אחת: זה קטע מטורלל. אפשר כמובן להיכנס לדיון מהותי וענייני על הסכנות החמורות שמביאה עמה ההתחזקות של "הציונות הדתית" (המפלגה של סמוטריץ'), אבל חייבים להפריד אותה מהציבור הגדול של "הסרוגים", אלה שבניו נלחמים כיום בעזה למען ביטחונו של חיים באר ומשפחתו, כתף על כתף עם החילונים, הימנים, השמאלנים, הבדואים והדרוזים.
מדובר באמירה מכלילה ומחליאה, גזענית באופיה ומלאה בשנאה יוקדת לציבור גדול בישראל. זה דוחה בזמן רגיעה, וזה פשוט בלתי נסלח בזמן מלחמה. לא ברור איך שוב, בדיוק כמו בריאיון הקודם, רוני קובן פשוט יושב ומסכים לשמוע מהמרואיין שלו את המילים הנוראיות האלה בלי שום הסתייגות. האם הוא היה מסכים לקבל מרואיין שאומר שהציבור הערבי הוא סרטן? שכל ההומואים הם איידס? שעיתונאים שמאלנים הם גידול ממאיר?
אלא שבאופן די מדהים, המילים של באר לא היו הקטע הכי מטורלל ב"מצעד הטרלול" אלא מה שהגיע ממש אחריו. העיתונאי הוותיק רזי ברקאי, חבר הפאנל, החליט להצדיק את האמירה המזוויעה של באר. "אני יכול לעשות ספוילר?", אמר ברקאי כממתיק סוד, "כשנראה את הקטע הבא נבין כמה הוא (חיים באר - ע"ס) באמת צדק".
כשעיתונאי כל כך ותיק, כל כך רהוט וכל כך מחושב מצדיק אמירה כל כך נוראית, צריכה להיות לזה סיבה טובה. אני יכול לעשות ספוילר? לא הייתה לו. רזי ברקאי התייחס בדבריו לקטע העוקב במצעד הטרלול, בו הוקרן קטע מתכנית "הפטריוטים" ששודרה השבוע, בה ינון מגל הסביר כי העיר נתיבות לא נפגעה ב-7 באוקטובר בזכות הבאבא סאלי. מטורלל? מאוד. מצדיק את האמירה לפיה הציונות הדתית היא סרטן? ממש לא.
לזכותם של חברי הפאנל של רביב דרוקר, כולם יצאו נגד הדברים של רזי ברקאי מיד לאחר שאמר אתם. "הוא לא צדק. חבל על האמירה", אמר דרוקר. "זו אמירה פסולה ומגונה", אמר קובי סודרי. מתן חודורוב הזכיר את הסערה שעוררה מירי רגב כשהשוותה מהגרי עבודה לסרטן בלב האומה, והבהיר את המובן מאליו: "גם ציבורים אחרים לא צריך להשוות למחלות".
אלא שזהו, התכנית המשיכה כאילו כלום. האמירה הקיצונית של ברקאי נשכחה כלא הייתה. הוא לא חזר בו מדבריו, בטח שלא התנצל, וסדר היום התקשורתי המשיך להתקדם. למעשה, למעט התייחסות קצרה של איתמר פליישמן בערוץ 14 אף כלי תקשורת לא התייחס לכך שרזי ברקאי תומך בטענה לפיה ציבור שלם בישראל הוא "סרטן באומה".
ערוץ 13 לא נאלץ להוציא הודעת הבהרה. סביר שגם בתכניות הבאות של "אזור מלחמה" נראה את רזי ברקאי חולק את חוכמתו רבת השנים (בלי ציניות) עם רביב דרוקר. הערוץ לא עומד בפני חרם מפרסמים, אף אחד לא יסמן אותו כקיצוני ובוודאי כולנו נשכח את זה כבר באייטם הבא. ושוב נשאל, האם זה היה קורה לחבר פאנל שהיה מדבר כך בשידור על ציבור אחר? על שמאלנים? על נשים? על יוצאי אתיופיה? אם לעשות פראפרזה על זמרי, את ארי שמאי העיפו על פחות.