"עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה", כתב פעם מאיר אריאל, בציטוט שהוא כבר סוג של קלישאה. אמש היא שוב התגשמה במציאות: בימים של הרבה דמעות שקופות, שתי חברות החדשות של הערוצים המסחריים, קשת ורשת, סיימו את המהדורות עם אותה כתבה: מבט לנתב"ג.
מילים כמו יעדים ומחירים עולות בתקופה האחרונה שוב ושוב. עכשיו הן עולות מחדש, קצת אחרת. "שובו של הלואו קוסט" הכריזו בחדשות 12 לקראת כתבה של דין פישר. בחדשות 13 הבטיחו לבדוק, בכתבה של נגה ניר נאמן, מהי מפת היעדים העדכנית לחג והאם הטיסות באמת התייקרו. "אחרי יותר ממאה ימים של מלחמה, הרצון להתאוורר לחופשה קצרה בחו"ל מורגש בנתב"ג". לפי הערוצים, אם כן, האור הקטן שממתין לישראלים בקצה האפלה הוא פשוט לעוף מכאן.
ואכן, לפי שתי הכתבות, הביקושים גוברים, ברקע המלחמה ובעקבותיה. "אנחנו מסמנים לעצמנו נקודת אור בעוד כמה חודשים", אומרת מרואיינת אחת, "אנחנו לא באמת יודעים מה יהיה עד אז אבל אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים את הדבר הזה לצפות לו", היא ממשיכה. בתוך הכמיהה לרגע אופטימי ושלו, מזדחלת בחזרה האימה מהדלת האחורית. הנוסעת מסבירה שהיא תרגיש יותר בטוחה ביעד מסוים בגלל שאין בו, יחסית, מוסלמים. עורכי הכתבה חשבו, משום מה, שזה ציטוט לגיטימי שצריך להיות משודר.
הרצון להתנתק ממה שקורה מוצהר, וברגע שהוא עולה על השולחן, לרגעים גם ארשת הפנים המדוכדכת נעלמת, ומפנה את מקומה לחלום אופטימי על ראש נקי וחסר דאגות, ולמצב רוח אחר לגמרי. ניר נאמן משתעשעת עם מרואיין מאחת מחברות התעופה: "ברור לך שנדבר גם על המחירים". פישר מספר לצופים שתיכף יהיו "מחירים לא רעים בכלל". טיסה ללונדון תעלה 92 דולר. כמה תעלה טיסה ל-6 באוקטובר?
לכאורה, העובדה שהתחלנו להרשות לעצמנו לחשוב על עתיד אחר שלא כולל אבל וטראומה משמחת, אבל בעצם, יותר מהכול, החגיגה בנתב"ג רק מוכיחה שלמדנו לחיות, לקנות ולבלות לצד הסיוט, והמופרע הפך לנורמלי. יש יותר ממאה חטופים, יש אינספור חללים, האסון נוכח בכל פינה ופינה בישראל, פיזית ונפשית. הטלוויזיה מסמנת: כבר אפשר להתחיל לחשוב מחדש על תרבות השפע.
בקטנה
"דוח רולניק" (שם סתמי למדי), שעלתה אתמול בכאן 11 בהובלת גיא רולניק, מבקשת לעמוד על הנזקים הכבדים שזורעות הרשתות החברתיות וענקיות הטכנולוגיה בחברות האזרחיות, ברקע הטבח בנגב המערבי.
היא אמנם בהירה ועשויה היטב, לכל מי שחי כאן בעשור האחרון, היא לא באמת מחדשת הרבה: הקיטוב החברתי, הרדיקליזציה ואיסוף המידע של פייסבוק, גוגל וכו' תואר כבר בהרחבה, גם ביחס ליחידים וגם ביחס לאומות - אם כי כמו תחקירים על נזקי העישון או משבר האקלים, זה תמיד רלוונטי בשל ההדחקה המוחלטת של אוכלוסיית העולם, והיום אולי יותר מתמיד. כך שהיא אולי לא מותירה תדהמה - אבל היא כן קריאה אחרונה למי שעוד לא הפנים: הרשתות מעודדות את הרכבת שלנו לרדת מהפסים, ותשמח מאוד אם כולנו נצפה בזה וגם נשתף.