לשחקן ליאור אשכנזי יש תחביב משונה: הוא אוהב לשקר לעיתונאים. זאת הסיבה שאפילו בערך הוויקיפדיה שלו היה ויכוח סביב תאריך הלידה שלו. לזכותו ייאמר שהוא לא מסתיר את התחביב הזה. הוא נהנה ממנו. ב-2005 התראיין למוסף "הארץ" וסיפר על התמוטטות נפשית בעקבות התמכרות לסמים ואלכוהול. שלוש שנים לאחר מכן התראיין לאותו עיתון והודה שהוא המציא את הדברים. למה? כי היה לו משעמם. ההודאה הזאת לא גרמה לו להפסיק להיות מרואיין מבוקש, וזה לא הפריע לעיתונאים להמשיך לצטט כותרות מפוצצות שלו, שאותן כנראה בדה ממוחו הקודח.
אפשר לתהות על המצב של העיתונות הישראלית (ובכלל) שנותנת במה שוב ושוב לאדם שלא מסתיר את הזלזול שלו בה. ומצד שני, מדובר בביצה ותרנגולת, אם אתה נותן שוב ושוב במה לאדם שמהתל בך - איך אפשר שלא להתייחס אליך בזלזול? ובכל זאת קשה שלא לומר את האמת: הפרקטיקה הייחודית של ליאור אשכנזי לברוא לעצמו פרטים ביוגרפיים חדשים בכל ריאיון היא קודם כל קומדיה משובחת.
קראו גם:
ראיתי את אוזני העכבר המבחילות על סינוואר ב"ארץ נהדרת" ונבהלתי למה הפכנו
כל הפתיח הזה בא להזכיר שליאור אשכנזי הוא איש מאוד מצחיק. נראה שהוא לא מקבל מספיק קרדיט על זה, ומסיבות די מובנות. מדובר בצרות של עשירים: ליאור אשכנזי הוא סמל הישראליות היפה של המאה ה-21. סוג של אריק איינשטיין מודרני, מינוס קול השירה. יהודי ממוצא מזרחי, לוחם בצה"ל, שחקן זוכה פרסים שזוכה להכרה בינלאומית ובגדול - גבר להביא הביתה לאמא. הכוכב הבריטי מוריסי כל כך אהב את אשכנזי בסרט "ללכת על המים", שהוא הזמין אותו להיות אורח שלו בהופעה שלו בלונדון, ואף הקדיש לו קטע שלם באוטוביוגרפיה שלו. אחרי כל זה, להגיד שהוא "מצחיק" זה כמעט מעליב.
ובכל זאת, במהלך הצפייה בתכנית האחרונה של "ארץ נהדרת" אמש הבנתי שבמובנים רבים, אשכנזי הוא אחד העוגנים של תכנית ההומור הכי מצליחה בתולדות ישראל. זאת, למרות שטכנית הוא על תקן של אורח בקאסט. תזכורת: בתחילת 2019, בסך הכל לפני חמש שנים, גם אם זה מרגיש הרבה יותר, ליאור אשכנזי הגיח לארץ נהדרת ככוכב אורח בתפקיד בני גנץ, אז הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה הישראלית. הוא עשה מאז עוד כמה דמויות קטנות פה ושם (בין השאר חיקוי מושלם של גיא מרוז) אבל עיקר תפקידו בכוח הוא אותו חיקוי די פשוט של הרמטכ"ל לשעבר ומי שהסקרים מנבאים לו - ולא בפעם הראשונה - שהוא יהיה ראש הממשלה הבא.
החיקוי של גנץ לא מצריך מאשכנזי יכולות חיקוי עילאיות, והוא גם ממש לא צריך להביא למסך את יכולות המשחק המופלאות שהפכו אותו למכבי ת"א בכדורסל של פרסי אופיר. החיקוי של גנץ דורש מאשכנזי לעשות את הדבר שהוא כל כך שונא לעשות בראיונות: לתת לאמת לצאת החוצה בטבעיות. הוא טוב בזה. עובדה שגם באמת, כמו בשקר, זה פשוט מצחיק.
בכל הנוגע לפוליטיקאים, יש חיקויים טובים ומדויקים יותר ב"ארץ" (טלי גוטליב של ליאת הר לב, למשל), יש חיקויים מלעיגים יותר (מירי רגב של יובל סמו) וחיקויים מצחיקים יותר (יואב גלנט של ערן זרחוביץ'). על החיקויים המעצבנים של נתניהו ובן גביר, שמציגים דמויות מסוכנות כחביבות וליצניות, כבר נכתב במדור הזה בהרחבה. החיקוי של בני גנץ הוא בדיוק תמונת המראה של האחרונים. החיקוי של בני גנץ אינו החיקוי הכי מוצלח של ארץ נהדרת, אבל הוא הכי עקבי, הכי מציאותי - ולכן, בהרבה מובנים, הוא גם הכי חשוב. הוא גם ההוכחה שהלב הסאטירי של "ארץ" נמצא במקום הנכון, וההומור עומד אצלם מעל לכל אג'נדה אחרת.
התכנית של "ארץ" אתמול לא הייתה מאוזנת במיוחד. רעיונות מצוינים כמו גרסת הפוליטיקאים ל"אנחנו העולם", חיקויים מפתיעים לטובה (שרון טייכר בתור סטיב מ"בברלי הילס 90210") וגם כאלה שפחות כמו הניסיון המקרטע להציג לקהל של ארץ נהדרת תופעה כמו ששון שאולוב. ובכל זאת, דווקא באזורים הסאטיריים של התכנית נשמעו חריקות צורמות. בשבוע עם חומרי בעירה פוליטיים כמו המשבר מול ארה"ב וסערת חוק הגיוס, להסתפק בחיקוי (מצחיק) של איתן כבל, שאינו חלק מהמפה הפוליטית מאז 2019, הרגיש כמו ניתוק מהמציאות. וכן, גם ההשוואה בין סגנית נשיא ארה"ב לדמותה של ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה" (תזכורת: זונת רחוב) הרגישה כמו ניסיון לא מעודן להשיג קצת רייטינג מעבר לים, ולא מעבר.
אם לאורך העונה אפשר היה להבין את האיפוק סביב נושאים שקשורים למלחמה, אתמול לא היה צורך בברקסים. ובכל זאת קיבלנו שוב את ביבי כלוזר חלש, הפעם עם שיער לא מסודר ועניבה עקומה. זה לא מצחיק פשוט כי זה לא נכון. ביבי לא חלש ולא נחלש. גם היום, למרות מצבו בסקרים ומצבו הרפואי לכאורה, הוא עדיין האיש הכי חזק בישראל. טיראן שמצליח עדיין לשלוט במדינה הזאת בלי עוררין למרות שהוא מוביל אותה לשפל חדש מדי יום. האזרחים רואים את העולם מתרחק מאיתנו, את הידידה הכי גדולה שלנו מפנה לנו גב וכל זה עוד לפני שדיברנו על מה לעזאזל קורה עם המלחמה אם עדיין יש טילים על אשדוד וחטופים בעזה. לפי ארץ נהדרת, אנחנו בכלל אמורים לרחם על המנהיג העליון. מסכני כזה.
וזאת הסיבה שהחיקוי של בני גנץ כל כך חשוב, כי הוא מציג את האלטרנטיבה הכי גדולה של האיש הזה כפי שהוא מצטייר במציאות: אידיוט שימושי וחסר חוליות. נהוג להזכיר שמדובר בגיבור ישראל, רמטכ"ל רב זכויות ואדם שיכול היה לעשות הון לביתו אך בחר להיכנס ולהתלכלך בזירה הפוליטית. בפועל, לא נעים להודות, מדובר בגולם. פשוט גולם. כמו המפלצת המיסטית מפראג, מדובר בגולם דמוי אדם, שיצרו יהודים עם כוונות טובות מחומר נוח לפיסול. הגולם נועד להגן ולהטיל אימה, אך בפועל עשה יותר נזק מתועלת.
החיקוי הפשוט של ליאור אשכנזי לגנץ עושה את העבודה בלי הגזמות, בלי גימיקים ובלי קאץ' פרייזס. הוא לא צריך את ה"שלום לכם" המצחיק של יאיר לפיד או את ה"גברתי" של גלנט. הוא פשוט בני. ראש קלבסה שמשדר ממלכתיות בזמן שהוא מתחזק את הממשלה הגרועה בתולדות ישראל במו ידיו. לעתים זה נראה שאשכנזי עולה לבמה בלי תסריט מקורי, אלא פשוט עם כותרות העיתונים. בני מאיים, בני נוזף, בני מצייץ - ובסוף, בני שומר על נתניהו מאוחדת. "ארץ" הורידה את הכפפות סופית אתמול מול בני גנץ, וזה היה כואב כמו שזה היה חשוב. מה שבטוח, זה לא יזיז לדגנרט, שסופג השפלות הרבה יותר קשות על בסיס יומי מחבריו לממשלה. אם אכן מדובר בראש הממשלה הבא, לא בטוח בכלל שזה יהיה לטובת המדינה, אבל לפחות נרוויח קצת סאטירה טובה.