סרטים כמו "גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה" מצריכים תיאום ציפיות: תחכום לא נקבל כאן, שבירת מוסכמות לא תהיה פה. אתם רכשתם כרטיס כדי לראות את הקוף המפורסם בתולדות הקולנוע הולם ביצורים שונים ומשונים לצד הלטאה הכי מפורסמת בתולדות הקולנוע. כל מה שמסביב לא אמור לעניין: לא פרטי העולם שהוא "הארץ החלולה", בו מתרחש רוב הסרט, ולא העלילה שמתמשכת לאורך חמשת סרטי יקום המפלצות של וורנר.
שמעתם? כבר עשור שסרטי קונג וגודזילה מהווים יקום קולנועי משותף, ולמרות שאף אחד מהם לא הגיע למיליארד דולר (סכום שנהיה למובן מאליו עבור הפקות ענק הוליוודיות), האירוע כנראה משתלם מספיק כדי להמשיך מדי סרט ולהעמיד פנים שכולנו היינו קשובים בפעם שעברה - או שבכלל טרחנו להגיע.
בואו לרגע נעמיד פנים שיש פה גם עלילה: אנחנו עם איליין, מדענית קרייריסטית שאימצה בסרט הקודם את ג'יה, בת לשבט האיווי מהארץ החלולה, עולם מקביל לשלנו ובו חיות המפלצות שאחת לכמה זמן באות להטריל את המין האנושי. יום אחד - תהרגו אותי אם הבנתי למה - איליין מגלה אותות חשמליים חשודים שנפלטים מהארץ החלולה. קול קורא והיא באה, יחד עם ג'יה הקטנה שמתעקשת להצטרף, ולצידן פודקאסטר חובב קונספירציות שמשום מה חשוב שיתלווה עליהן, וגם וטרינר אקסטרים אחד שמתחזק מתח מיני בריא עם הגיבורה. ובמקביל, גודזילה היקר מתעורר לו אי שם באירופה, והוא די עצבני. לא ברור כל כך למה.
באמת, יכול להיות שהבעיה היא בי. חשוב לי לדעת מה קורה בסרטים שאני רואה, אני אוהב סיפורים עם דמויות ועלילה. ויש כאלה ב"גודזילה X קונג", אבל הם מרגישים כמו פילר, דרך תסריטאית עצלה לתרץ סצנות אקשן מרהיבות עבור גיבורינו המפלצתיים. הבעיה היא לא שהן שם מלכתחילה - דמויות אנושיות ומעוררות הזדהות זה עניין חשוב גם בסרטים שמטרתם היא בום-טראח-זבנג. אבל התסריט (שכתבו ג'רמי סלייטר, סיימון בארט וטרי רוסיו, אם למישהו אכפת) לא באמת מספק את הסחורה במובן הזה: אין כאן אף רגע זכור, לא בגזרת הגאגים ולא בגזרת הרגש.
וכשהסרט מתעקש לבזבז זמן על בניית עולם בדיוני שאף אחד מצופיו לא באמת התרגש ממנו, כבר באמת התחלתי לנחור בשילוב של שיעמום ובוז: עוד פעם עולם בדיוני ומורכב עם חוקים משלו? לא תמיד חייבים להיות טולקין, לא כולם חייבים להרכיב יקום מקביל עם מיתולוגיה והיסטוריה וגיאוגרפיה וחקלאות - זה לא תמיד מוסיף. לפעמים זה משעמם. וכשמתעקשים להוסיף לקלחת את קלישאת השבט הילידי והקסום שבעצם מבין יותר טוב מכל מדעני המערב, זה גם טיפה גזעני.
לתפקיד הראשי חזרה מהסרט הקודם בסדרה השחקנית המעולה רבקה הול, שכבר שנים מביאה תפקידים נפלאים בסרטים שאיש לא רואה, ומתלהקת לתפקידים בינוניים בשוברי הקופות שכן מגיעים לידיה. היא עושה כמיטב יכולתה, אבל באמת שאין דרך לצאת טוב עם דמות עבשה ונטולת מקוריות כמו שהיא קיבלה - והפאה המשונה שלראשה בוודאי לא עוזרת. בריאן טיירי הנרי המצוין שלצדה חזר גם הוא על תקן האתנחתא הקומית, ולזכותו יצוין שהיו כמה צחקוקים בקהל שהעידו על כך שהצליח בעבודתו, אבל גם הוא, שחקן טוב ככל שיהיה, לא באמת הותיר איזשהו רושם.
אבל כולנו יודעים שהם לא הגיבורים של "גודזילה X קונג": התכנסנו בשביל קונג, ובשביל גודזילה. גודזילה, אודה, קצת איכזב אותי: קו העלילה שלו רוב הזמן מרגיש תלוש מההתרחשות המרכזית, ומעשי ההרס ההמוניים שהוא גורם להם לא הרשימו אותי מספיק. קונג שלנו דווקא מספק את הסחורה, והרגעים בהשתתפותו מספיק טובים כדי שנתהה למה בעצם אנחנו צריכים את כל בני האנוש המציקים האלו.
כשהסרט נזכר שהוא שייך לקונג, הוא מזכיר לפעמים גרסה מלודרמטית ומבדרת ל-15 הדקות הראשונות של "אודיסאה בחלל": קונפליקטים נטולי דיאלוגים בין קופים אנושיים שנפתרים באלימות קיצונית וקריקטורית. בתוך "גודזילה X קונג" המשעמם מסתתר סרט טוב יותר בכיכובו של קוף אייקוני שבאמת פשוט תמיד רצה אהבה, והסרט הזה מספר על הצורך בשייכות, על הכמיהה שלא להישאר לבד, על יצור אחד שתמיד חשב שהוא היחיד מסוגו בעולם עד שגילה שיש עוד כמוהו, ושזה למעשה קשה יותר משחשב. ובסרט הזה גם סצנה אחת בה קינג קונג מכה בשני קופי ענק באמצעות קוף אחד קטן, וזה כשלעצמו רגע יפה מאוד.
יתכן שהסרט כולו פשוט יספק את הסחורה בשביל מי שמעוניינים בשעתיים של ניקוי ראש מול אקשן חסר פשר. אלוהים יודע שגם את זה אנחנו צריכים - אקשן אזרחי, כזה שלא קשור לחיים עצמם, עם מינימום רובים ואפס טרוריסטים. יצורים אגדיים שהולכים מכות אחד עם השני. לפעמים יש גם פיצוץ נאה. וכסרט אקשן, "גודזילה נגד קונג: האימפריה החדשה" בסדר גמור - לא מרהיב במיוחד, לא מלהיב במיוחד, אבל יש מול מה לשטוף את העיניים. ובכל זאת, נעשה לו עוול: לפניו מוקרן הטריילר ל"פיוריוסה", הפריקוול של "מקס הזועם: דרך הזעם", אחד מסרטי האקשן הגדולים של העשורים האחרונים. וכשרואים איך הבמאי ג'ורג' מילר מנצח על אקשן, גם כדוגמית של שתי דקות, ברור לנו: גם סרטי אקשן בלי עומק שייקספירי או דיאלוגים שנונים יכולים להיות ליגה. ו"גודזילה נגד קונג" אינו ליגה. לא נורא. יש גרועים ממנו.