בין הלבוש של עדן גולן לנשים בחיג'אב, הכתבה על האירוויזיון הייתה פחד אימים

בימים האחרונים עסוקים אזרחי ישראל בשאלת התגובה האיראנית על חיסול בכיר משמרות המהפכה בדמשק: האם תגיע, מתי תגיע, האם תהיה מוגבלת למטרות צבאיות או תפנה נגד אוכלוסייה אזרחית - ובכלל: האם היא עלולה להסלים למלחמה אזורית כוללת שתסחף את כל מדינות האזור למערבולת שעלולה להפוך אותו לעיי חורבות?

איני מתיימר כמובן להציע תשובות לשאלות הרות הגורל האלה (ובניגוד למה שמספרים לנו, איש אינו יכול - מראש עיריית חיפה שקורא לאגור מזון ותרופות ועד לדובר צה"ל שמבקש למכור לנו, שוב, את הבדיה שלפיה "צה"ל ערוך ומוכן לכל תרחיש". במקום זאת אני מעוניין להוסיף עליהן שאלה גדולה יותר, גלובלית, שהתעוררה בעקבות הצפייה בתחקיר המצוין של אוהד חמו ואלעד שמחיוף (הפרק השני ישודר הערב, חדשות 12) ממאלמו, שוודיה, אחת הערים "המוסלמיות" ביותר באירופה וזו שתארח את האירוויזיון.

השאלה היא מתי תפרוץ המלחמה העולמית של האסלאם הקיצוני נגד הציוויליזציה המערבית? מלחמה שקצת כמו זו שנאסרה על ישראל ב-7 באוקטובר, צד אחד שלה משפר עמדות כל העת לקראת פיצוץ בלתי נמנע.

בחזרה לעתיד: לפני כ-15 שנה ערכתי מגזין שאחד הכותבים הקבועים בו היה ניר דבורי, כבר כתב מוכר בחברת החדשות של הערוץ השני, אבל עדיין כינור שני לרוני דניאל, הפרשן הצבאי הבכיר של הערוץ.

אחת הכתבות שלו עסקה בנעשה במשולש הגבולות ברזיל-ארגנטינה-פרגוואי, שהפך להתנחלות מוסלמית בליבה של דרום אמריקה. מה לאסלאם במקום רחוק כל כך? תהה דבורי - ונענה מפי מומחים שציטטו את המסרים הגלויים לגמרי שעמדו מאחורי שליחתם של המתיישבים החדשים לקצה העולם: נשק יום הדין של הערבים הוא רחמה של האישה המוסלמית.

התיישבות, החזרה בתשובה של הכופרים (במקרה דנן הנוצרים), ניסיון לפגוע במטרות ישראליות ועוד, אלה רק שלבים בדרך לג'יהאד הסופי, המקבילה המוסלמית למלחמת גוג ומגוג שבה מאמינים האוונגליסטים בארצות הברית.

בערך באותה תקופה, בערוץ 10 הזכור לטוב, שוטט צבי יחזקאלי ברחבי אירופה - מרובע מולנבק שבבריסל (אליו אפילו המשטרה הבלגית מתקשה להיכנס) ועד למזרח לונדון, כשהוא מחופש לערבי מוסלמי. יחזקאלי חזר עם תיעוד מרתק שבמסגרתו לא הסתירו המרואיינים את מטרת שליחותם הקדושה: החלת חוקי השריעה על אירופה, כצעד גדול בדרך לכיבוש כל העולם ואיחודו תחת כנפי האסלאם.

מה שעשו הפעם חמו ושמחיוף היה לאחד את המודיעין הזה, שאירופה מסרבת לראות (וגם כשהיא רואה, מתקשה לפענח אותו כהלכה), עם האקטואליה - על רקע המלחמה והאירוויזיון שאמור להיערך בעיר שבה כל תושב חמישי בה הוא מהגר מוסלמי.

בניגוד למסע ההוא של יחזקאלי, התחקיר שלהם נראה כקליפ - ואני לא מבקש לרמוז בכך שהוא רדוד חלילה, אלא שהוא מותאם יותר לאורך הרוח של הצופים בעידן שבו מה שנחשב פעם להפרעת קשב וריכוז הוא הנורמה החדשה, כלומר - מזגזג בפרומו צבעוני בין הלבוש החשוף של עדן גולן לנשים עטויות חיג'אב.

זהו קליפ שאזהרת מסע בסופו: אם חשבתם לצאת ולעודד את המשלחת הישראלית בחגיגת הטראש-זמר החיננית הזאת, מוטב שתחשבו פעמיים -ואל תסמכו על משטרת שוודיה שהיא ערוכה מספיק בכדי למנוע פיגוע, שכן היא אינה מסוגלת אפילו לאמץ את הלך הרוח הדרוש כדי "להיערך לכל תרחיש".

וזה מה שמביא אותנו לבעיה העיקרית בסדרת הכתבות "ערב טוב מאלמו", שאינה קשורה לצמד חמו את שמחיוף, אלא עוברת כחוט השני בין הכתבות של יחזקאלי ודבורי לפני כמעט שנות דור (אגב, חלק מ"גיבורי" הסדרה ההיא של יחזקאלי הופיעו כמה שנים מאוחר יותר במזרח התיכון כרוצחים המתועבים ביותר של ארגון דאע"ש) ועד לסדרת הכתבות הנוכחית:

קהל היעד שלהן אינו הצופה הישראלי, שנחשף כבר מקרוב לפרצופו המכוער של האסלאם הקיצוני, אלא הקהל שיושב לו באירופה ובצפון אמריקה ומצקצק בשפתיו נוכח משבר הומניטרי בעזה. מי שימהר להאשים את האירופים בטמינת ראשם בחול, צודק וטועה כאחד. הוא צודק מפני שזה בדיוק מה שהם עושים, אבל טועה מפני שאין המדובר אלא בהתנהגות אנושית טבעית.

הן אפילו אצלנו, אם תחזירו את הווידאו חצי שנה לאחור, תיזכרו כמה נוח היה להדחיק את הנעשה מעבר לגבול, כמה מפתה היה להאמין שכסף יקנה שקט, כמה קל היה להניח שאנשים שיש להם מה להפסיד אינם יוצאים למלחמה.

אז אצלנו כבר ברור לכל בר דעת (מעבר לכמה מטורללים בשמאל הקיצוני) שככל שלא פוליטיקלי קורקט להודות בכך, מעבר לגבולות ישראל (ובלב אירופה) צמח זן חדש של אנשים עם מערכת הפעלה שונה: ה"כאן ועכשיו" אינם מעניינים אותם, אלא רק הנצח. החיים בעולם הזה הם רק מבוא לעולם שכולו טוב אליו ייכנסו כשהידים.

נכון שהלך הרוח הזה מתאר לא רק את האסלאם אלא כמעט כל ביטוי אמוני-קיצוני של דת באשר היא דת, אבל אם בדתות אחרות הוא נשאר נחלתם של השוליים, הרי שבאסלאם הוא משתלט על המיינסטרים - וחמור מכך: הופך מחלום מטורף למשנה אסטרטגית ולטקטיקה סדורה.

החדשות הרעות הן שזה לא הולך להיות טוב יותר. עם כל הכבוד לסבל האזרחי העזתי, חלק גדול מהביקורת החריפה שנמתחת על ישראל בעולם, המפלרטטת בשוליה עם אנטישמיות קלאסית, היא לא יותר מניסיון להרוג את השליח, את מי שמבקש להציג לעיני האירופים את מה שנעשה בגבולו ולהבהיר להם שאם ימשיכו לנמנם בשמירה, יהיה ההווה שלנו למחר שלהם.

זה נורא אפילו עבור המוסלמים הרבים, מאות מיליונים של אנשים מתונים, בסך הכל "משפרי דיור" שפזורים במדינות מערביות, כיוון שכאשר ייפול האסימון בקרב "מארחיהם", יהיו הם הקורבנות הראשונים לעליית הימין הקיצוני.

אם השמאל המטומטם, שמגדיר את נאורותו לפי מידת ההזדהות עם "האחר", הוא שאפשר לאסלאם הקיצוני לפרוח על אדמה אירופה, הרי שהימין הקיצוני, זה ששורשיו נטועים עמוק בגזענות נבובה (ובכלל זה כמובן גם אנטישמיות) יהיה מי שיקצור את הפירות. רוצה לומר, לא רק ישראל זקוקה למפלגת מרכז אמיתית ושפויה, שתביא בחשבון גם את צרכי הביטחון האישי והלאומי, לצד שמירה על צלם אנוש.

במסגרת אפקט הטורבו של "קשת 12", זה שמזין מחדש את המנוע באנרגיה שהוא עצמו מייצר, התארח אוהד חמו באולפן של יאיר שרקי (הנהדר) ואברי גלעד (הזחוח והמעייף) וניסה להסביר את גישת השמאל האינטלקטואלי והמתאבד - באירופה כמו בישראל.

הוא תולה אותה בגישה המתנצלת שיש לאזרחי המערב כלפי עברם, נוכח העובדה שדמם של עמים נכבשים היה השמן על גלגלי הדמוקרטיה המפוארת שבנו לעצמם. זה נכון כמובן (למרות שגלעד העיר בצדק שחלק מזה הוא שטחי הרבה יותר: הם פשוט רוצים להיות מתויגים באינסטגרם עם מה שנתפס כטרנד הראוי), אבל אם יש משהו מתנשא יותר מקולוניאליזם, הרי זו רק האמונה שברגע שייחשפו הילידים הנחשלים (בין אם בארצותיהם ובין אם כמהגרים) לקסמו הדמוקרטי של המערב הליברלי, יזנחו באחת את כל המטען הפסול ויהפכו לשוחרי שלום.

הגישה הזו (שמבקריה מכנים אותה בארס "דת הפרוגרס"), שבמידה רבה מאפיינת את גישת ארצות הברית ומדינות אירופה למשבר העזתי, אפיינה גם רבים מתושבי הקיבוצים בגבול עזה, שלא ויתרו על האנשת האויב עד שזה הסיר את המסכה באופן שאין אכזרי ממנו.

"גיבורי" הכתבה של חמו ושמחיוף אינם טורחים אפילו לעטות אותה יותר: בפנים גלויות הם מספרים מה הם חולמים לעשות ליהודים, כפי ש"כוכבי" התחקיר ההוא של צבי יחזקאלי לא הסתירו מה בכוונתם לעשות לתושבי אירופה.

מדובר בסדרת כתבות מטרידה, אך גם מעוררת מחשבה עמוקה ונוגה, לא רק על הצפוי לנו במקום הזה, אלא על עתיד האנושות בכלל. וכשכל זה ארוז כל כך יפה לכתבות קצביות בנות מספר דקות, מגיע צל"ש לחמו ושמחיוף, גם על התחקיר, אבל לא פחות חשוב - גם על הגשה שיכולה הייתה להתחרות במאסטר-שף מהגיהינום: מעדן אירופי קלאסי בניחוח אירוויזיון, שמסתיר מתחתיו רעל ירוק שאין קטלני ממנו.