בריאיון שנתן ב-2002 הסופר א.ב. יהושע לעיתונאית מרב יודילוביץ', הוא אמר בין השאר ש"הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת". יהושע, כפי שכותב יפה הסופר אבי גיל בביוגרפיה החדשה שכתב, "שליחותו של א.ב. יהושע", רימז בין השאר על ביקורתו: "את החללים הפעורים בזהותו הלא מגובשת של העם היהודי, חללים המאפשרים לעמים אחרים להשליך לתוכם את הפחדים והיצרים האפלים ביותר".
בפרפרזה על המשפט הנוקב של א.ב. יהושע, ניתן לומר שביוגרפיה של אדם - כל אדם, על אחת כמה וכמה של אחד היוצרים החשובים והמוערכים וענקי הרוח שקמו לחברה הישראלית - מלאה אף היא "חללים פעורים". לתוכם משליכים כותבי הביוגרפיה השערות מהשערות שונות, שנועדו בין השאר למלא ב"מלט" את אותם חורים וחללים פעורים בביוגרפיה וביצירה של אותו סופר.
אומר כבר בפתיחה: ביוגרפיות של סופרים הן לא תמיד הז'אנר הספרותי החביב עלי, דווקא משום שהן מתעקשות לפעמים להצמיד "הסבר" ליצירה ספרותית כזאת או אחרת שכתב מושא הביוגרפיה. אותם הסברים מבצעים לפעמים מעין הקטנה של היצירה, כאשר הם מתעקשים למסגר או לכלוא את אותו הר געש יצירתי (במקרה של א.ב. יהושע - הר געש גדול).
הסופר והפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר, כתב פעם שכאשר האדם חי הוא "nobody" וכאשר הוא מסתלק מהעולם הוא הופך להיות "somebody", כלומר אישיות "נעולה" וחתומה שכל האפשרויות שגלומות בה התבטלו והתאיידו, ועכשיו הוא רק בגדר אפשרות אחת.
לזכותו של אבי גיל, מחבר הביוגרפיה הנוכחית, ניתן לומר שברוב המקרים הוא לא כופה את ההסבר הביוגרפי המסוים על היצירה הפראית של א.ב. יהושע - בולי, כפי שהוא נקרא בקרב חבריו ומכריו הרבים. ומהצד השני, הספר שלו מלא כל טוב: על הילדות של בולי בעיר ירושלים, שהיא ערש ילדותם ומקור צמיחתם של עוד הרבה סופרים חשובים. כולם אגב בחרו לנטוש אותה בשלב כזה או אחר - חיים באר, מאיר שלו, דוד גרוסמן ועמוס עוז, שלידידות הקרובה, החמה וגם הסבוכה בינו ובין א.ב. יהושע, מקדיש גיל שלושה פרקים שלמים ("גם אהבתם גם קנאתם"). על הקשר הסימביוטי ורב השנים עם רעייתו איקה, שהייתה לה השפעה מכרעת ומשמעותית גם על יצירתו. על הקשר רב השנים עם המבקרים השונים של יצירתו, שהבולט והמרכזי ביניהם הוא כמובן פרופסור דן מירון - קשר שהתחיל דווקא בביקורת חריפה (ולא תמיד מוצדקת) של מירון על ספריו המוקדמים של בולי והסתיים בחברות נפש.
בכנס שנערך לפני 12 שנה בערך בבית ביאליק בתל אביב לרגל צאת "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", ספר שהפך ברבות הימים גם להצגה ולסרט מוצלח מאוד של הבמאי ערן ריקליס, אמר בין השאר בולי שקיווה מאוד שהגיבור של הספר לא יעוצב באופן "מתוק" מדי. בהקשר הזה, טוב עשה אבי גיל שהוא מביא לצד כל ההיזכרויות הנעימות ומחממות הלב של האנשים שסובבו את יהושע לאורך השנים, גם עדות לסוג של התכתשות פומבית בין בולי לבין במאי הקולנוע מנחם גולן סביב מכירת הזכויות של הספר "המאהב", ובעיקר סביב הסרט "השיבה להודו", שגולן הפיק וביים על פי הספר הידוע של יהושע - עיבוד שהוא היה מאוד לא שבע רצון ממנו, בלשון המעטה.
בכלל "השיבה מהודו", היה הספר שיהושע הכי פחות אהב על פי דבריו ("מר מאני", הרומאן הים תיכוני על משפחה ספרדית לאורך כ-200 שנה, שסיפורה נחשף באמצעות חמש שיחות בנקודות צומת היסטוריות שונות, כאשר הקורא נדרש להשלים בדמיונו את חלקו של אחד מהם בשיחה, היה הרומן האהוב עליו ביותר). הוא מעולם לא שב לקרוא בו, למרות שזכה לפופולריות רבה - מבחינת היקף המכירות הוא השתווה כמעט לזה של "המאהב", הרומאן הראשון שיהושע פירסם ב-1977, אחרי שורה ארוכה של נובלות וסיפורים קצרים.
אבל אני מודה שאחד הקטעים שהכי שבו את לבי היה דווקא סיפור "צדדי" שסיפר לגיל גידי יהושע, בנו של בולי (שני לסיון הבכורה, ואח לנחום, הבן הצעיר): הוא מספר שם שיום אחד בולי הסיע אותו לבילוי עם חברים בחוף טנטורה, ואחרי כמה שעות החלו כנראה לרוץ לו בראש כל מיני מחשבות ופחדים והוא חזר לחפש אותו. זה היה לפני עידן הטלפונים הסלולריים, וכשהוא פגש אותו הוא אמר לגידי: "כבר ראיתי אותך משופד על איזה גלגל שהערבים מג'אסר א זרקא ארגנו". כמו כל נער מתבגר, גידי קצת כעס על ההופעה הבלתי צפויה של האב לפני חבריו, ובתגובה אמר לו בולי: "הדמיון שלי והפחדים שלי הם הבסיס לכתיבה שלי, והם מפרנסים אותי ואותך. לא נורא אם פעם אחת גם אתה קצת תסבול מהם".
יש פה הכל: גם דמיון נועז ופרוע, גם החרדות המפורסמות של בולי שהכיר כל מי שפעם יצא לו לעבוד איתו (גילוי נאות: לפני כמעט ארבעים שנה העליתי בפסטיבל עכו עיבוד בימתי לנובלה הנהדרת "בתחילת קיץ 1970", עם שמעון פינקל בתפקיד הראשי, ולא פעם גם אני "זכיתי" לשיחות טלפון בהולות מבולי, כאשר היה נדמה לו שמשהו חלילה עומד להשתבש), גם חוש הומור, וגם נכונות להסתכן בכתיבה וביצירה ולהיות לא מהוגן ולא פוליטיקלי קורקט.
מבחינה "אקדמית" טהורה, ריתק אותי ההסבר של בולי עצמו על הדמות הפלילית, המורכבת והמאיימת שהגיעה לשיחה החמישית שבסוף "מר מאני". אברהם מאני בא מעולם שונה לחלוטין, הוא לא רק נואף ורוצח שעבר על שני האיסורים החמורים בתורה: "לא תרצח" ו"אשת בנך לא תגלה ערוותה" (ויקרא י"ח, ט"ו) אלא גם יהודי המתכוון לזעזע, אם לא לחסל ממש את אלוהיו.
"שליחותו של א.ב. יהושע" הוא ספר מורכב ועשיר, שקשה מן הסתם להקיף ולסכם במסגרת של רשימת ביקורת אחת את כל מעלותיו. מלבד חריקות קטנות, בעיקר בהתחלה, שבהן כאמור מנסה אולי גיל לספק הסברים ביוגרפיים לחלק מהסיפורים המוקדמים של א.ב. יהושע, בולטת בו העובדה שהוא נכתב ביד אוהבת ורגישה. יד שמקפידה להחיות את עולמו של הסופר החכם ועתיר הדמיון שהלך לעולמו לפני פחות משנתיים, ועדיין האוויר והחלל הספרותי והציבורי מלא געגוע אליו.
"שליחותו של א.ב. יהושע" / אבי גיל. הוצאת כנרת זמורה דביר. 367 עמודים.