שלומי סרנגה נולד ב-7 באוקטובר 1973, למחרת פריצתה של מלחמת יום כיפור. ב-7 באוקטובר 2023, השבת השחורה של הטבח בעוטף עזה, הוא אמור היה לחגוג יום הולדת 50. מטבע הדברים, כל התכניות החגיגיות והמופעים המתוכננים אופסנו, וסרנגה, כמו כולם, עקב בדאגה אחר המתרחש בדרום.
"נולדתי במלחמת יום כיפור. סיפרו לי שבזמן שחזרו איתי מבית החולים הביתה, בגלל ההפגזות, צבעו את הפנסים בכחול שלא יראו אורות", מספר סרנגה. "הרבה אנשים אמרו לי: מה, עכשיו כל שנה ביום ההולדת שלך ב-7 באוקטובר יהיה יום זיכרון? אבל זה לא מעניין לחשוב על עצמי פה בכלל. לא התאכזבתי מזה שנהרסו חגיגות היומולדת, לפעמים קורה משהו שאתה מסתכל על זה בפרופורציה, ואומר על כל זה [שהתכניות התבטלו] - הלוואי ואלו היו הצרות שלנו. אגב, עשיתי כתבה ליום הולדת 50 לחדשות 13, שהיתה אמורה להיות משודרת ב-7 באוקטובר בערב, כבר רץ פרומו, ובסוף זה לא שודר בכלל".
סרנגה, שגריר המוזיקה היוונית בישראל, תכנן לרגל יום הולדתו ה-50 ובמלאת 30 שנות קריירה הופעה גדולה בסוף אוקטובר. בעקבות המלחמה, כאמור, האירוע כמובן נדחה - והוא יתקיים לבסוף ב-28 במאי בהאנגר 11 בתל אביב. הוא יארח במופע את אלני ויטלי, מהזמרות הגדולות של יוון שהיתה אמורה להשתתף גם בחגיגה המקורית, והם יבצעו ביחד דואטים מיוחדים, בליווי 11 נגנים מיוון.
"בעבר, בדרך כלל לא רציתי בהופעות גדולות", אומר סרנגה. "לא חשבתי שהופעה גדולה יותר חשובה מהמופעים הרגילים. היא נכונה לרזומה וכדי להרשים חברות, ועדים, לקוחות ומעריצים. הקהל שלך מתלהב מזה שאתה מופיע במקום גדול. אני תמיד חשבתי שמוזיקה יוונית יותר נכונה למקומות עם 500-400 אנשים, זאפות כאלה, מסיבות וחתונות, מאשר להתפזר בהיכל נוקיה. ההנאה האמיתית היא לקבל פידבק מקהל בהופעה אינטימית".
"אבל במקרה הזה, 30 שנות קריירה ויומולדת 50 זו סיבה מספיק טובה להופעה גדולה", הוא מסביר. "אמנית כמו אלני ויטלי לא מתארחת אצל שום זמר, גם לא ביוון. היא עשתה רק דואט אחד וזה היה עם יסמין לוי המדהימה, ועכשיו אלני מופיעה איתי. זה וואו בשבילי, כמי שגדל על קלטות וידאו שלה. היא מותג, ומוערכת בטירוף ביוון. היא לא סתם הסכימה כמובן. הופעתי איתה במועדון בראשון לציון לפני 20 ומשהו שנה, כשהיא הייתה צעירה ועשתה מועדונים, ראתה אותי בטלוויזיה שם וזכרה אותי".
אביו של סרנגה, איזידור, היה אמרגן חובב לזמרים צעירים שרצו לבצע מוזיקה יוונית בישראל, ואחותו הגדולה סוזי כתבה מילים לשירים ים-תיכוניים ובהם "עינייך החומות" ו"היו זמנים" של זוהר ארגוב. בצעירותו הוא גר כשנה באתונה, עבד כזמר הבית במועדוני לילה מקומיים ועורר עניין - אך החוויה היתה לו קשה. כששב לארץ ב-1995 הוציא את אלבום הבכורה "מוזיקה יוונית ברמה אחרת" ובהמשך גם אלבומים נוספים המבוססים על המוזיקה היוונית. בשנת 2002 פרץ עם הלהיט הגדול "חלום מתוק" שביצע עם מושיק עפיה וכתב יוסי גיספן, שגם חתום על להיט ענק אחר של סרנגה, "מונו" שהלחינה דיקלה, שיצא ב-2008. באותה שנה גם הוציא גרסת כיסוי מצליחה לשיר "האמנם" של לאה גולדברג, שביצעה במקור חוה אלברשטיין.
סרנגה מספר כי באחרונה קיבל הצעה מחברת תקליטים גדולה ביוון (אך מסרב לומר מה שמה) ולדבריו הוא עומד לקראת חתימה בחברה. כפי שפורסם לראשונה בוואלה תרבות, הוא כבר הקליט את להיטו "מונו", בגרסה יוונית, ואף צולם לכך קליפ. בימים אלו הוא גם נפגש עם כותבים ומלחינים בולטים ביוון לקראת האלבום המתוכנן. "ההשקעה באלבום תהיה מכספנו והתקליט ייצא ביוון", אומר סרנגה, "יש חברת תקליטים גדולה שכבר שלחה לי חוזה אבל עוד לא חתמנו. אתה יודע מה זה זמן יווני, אם אתה קובע ריאיון עם יווני לחמש, הוא יגיע בשש וחצי. בוא נגיד שחמשת הזמרים הכי מצליחים ביוון היום חתמו שם. זה לא סתם בחור מישראל שמקליט משהו ומחכה שיקרה משהו. אני בחברה גדולה, בידיים טובות ומכוון גבוה", אומר סרנגה. "יהיו באלבום שירים מקוריים. הקלטנו את 'מונו' ביוונית. יכול להיות שיהיו גם כמה גרסאות כיסוי ביוונית לשירים ישראליים מצליחים כמו של שלמה ארצי, בתרגום והפקה חדשה יוונית".
בעבר שרת יוונית בלי לדעת יוונית. אתה יודע היום? ואם כן, עד כמה?
"נכון, בעבר לא הבנתי. הייתי כותב את זה בעברית ושר. היום אני מבין הרבה הרבה יותר ואת השירים שאני שר אני מבין לגמרי. אני מתרגם הכל. אני מסתדר יפה מאוד עם השפה. עדיין לא פרפקט".
הניסיון שלך לעשות סיבוב נוסף ביוון ואולי לפרוץ שם - זו רק הרפתקה זמנית או תשוקה אמיתית? רצון להביא רק להיט אחד בשביל החוויה או חלום אמיתי לעשות שם קריירה?
"תראה, היום הראש שלי הוא שונה", אומר סרנגה בריאיון בבית המנהלת שלו, בעודו משחק בחרוזים מאבנים שקנה ביוון. "בזמנו דובר על לעבור ליוון, לעשות שם קריירה ולא להשקיע בארץ. היום אני עובד בארץ כרגיל, עושה דברים יפים וגדולים במחירים מכובדים, עם להקה טובה. אני מרוצה מכל המפרט שלי. יש אפשרות לעבוד בעוד שוק, שלא פוגע לי בארץ. מדי פעם לנסוע, להקליט ולהופיע, ולחזור. בזמנו הופעתי חמש פעמים בשבוע במועדוני לילה ביוון, לא אהבתי את זה ולא כל כך רציתי לחיות ביוון. לקחו אותי מכאן ככוכב, כזמר הראשי במועדון, הכל היה מבוסס עליי. עכשיו אני מנסה לעשות את זה ממקום יותר בשל. גם כי סגנון העבודה ביוון השתנה. היום אפשר להופיע פעמיים בשבוע. אז אתה יכול לעשות גיחה לשישבת, לעשות הופעות ולחזור. זה דבר נכון לזמר כמוני שיכול לעשות את זה".
לנסות עכשיו לפרוץ ביוון כזמר ישראלי ששר ביוונית זה מאוד מאתגר, גם בגלל שאתה כבר בן 50, וגם בגלל שבעיני רבים זה כמו "למכור קרח לאסקימואים".
"מבחינת גיל, אני לא נכנס לקטגוריות של זמרי הפופ הדוגמנים עם החולצות הפתוחות והקוביות בבטן שמופיעים היום, לא בבחירת השירים, לא בעיבודים, לא במראה ולא בצורת ההופעה. לפני 20 שנה הייתי כמוהם פה בארץ, הרבה לפני שהתחיל הסגנון הזה. תראה, זמר יווני קלאסי, בסגנון שלי, עם קול כמו שלי ובגיל שלי - חסר היום ביוון. כשישבתי בחברות תקליטים אמרו לי 'במקרה שלך, הגיל עושה טוב'. כל החיים אמרו עליי שאני 'מוכר קרח לאסקימואים'. אי אפשר לדעת כלום. זה כמו שאתה מביא שיר חדש, כולם בטוחים שהוא יהיה להיט - אבל הוא לא להיט, או שאתה מביא שיר סתם והוא נהיה להיט. אז תכנונים ותוכניות זה מיותר, זה בזבוז זמן ואנרגיה וגורם להתאכזב אחר כך. אני בן אדם כזה שלא מפתח ציפיות. אם אני בא עם הרבה ציפיות אני מתאכזב מעצמי. אין פה משהו שיכול לפגוע בי, אין לי מה להפסיד. ברור שמכירים אותי ביוון, מתכניות ישנות, אבל לא במידה שאני רוצה שיכירו. לא עשיתי באחרונה דברים חדשים שם כמו הופעות ותכניות טלוויזיה. אני עובד באיזי, בוחר שירים טובים ואת המפיקים הכי טובים. צריך לחכות. בוא נראה".
יוון היא אמנם לא מוקד של תקריות אנטישמיות, אבל אתה חושש שבצל הימשכות המלחמה והיחס העוין לישראל בעולם - האנטישמיות תחלחל יותר גם לשם ותפגע בתכניות שלך?
"גם ביוון יש אנטישמיות. זאת אשמתנו. כנראה שהטלוויזיה הערבית שם יותר חזקה ממה שישראל מציגה. אמר לי אחד הנגנים שלי ביוון ש'נתניהו הרג 15 אלף ילדים'. היוונים לא צבועים איתי, אם הם אוהבים אותך הם יכולים באמת להיות חברים שלך, לצאת לבלות איתך, לאכול איתך, לאסוף ולהחזיר אותך. אבל הם כן מושפעים, וזה כואב לשמוע את זה. אבל אני לא חושב שהמצב ישפיע על החתימה שלי בחברת תקליטים", הוא אומר.
"ישבתי עם הבעלים של החברה, ולפני שדיברנו על מוזיקה דיברנו על המצב הביטחוני חצי שעה. היה איתי מתורגמן של נשיא יוון, הוא הסביר לו בדיוק מה שאני רוצה להגיד. אמרתי לו 'הם תפסו אותנו עם המכנסיים למטה. אוקיי, קרה, אבל מפה והלאה נגמר הסיפור. אנחנו יודעים להגן על עצמנו, אנחנו לא מדינה חלשה ולא מדינה פראיירית'. בעל החברה הבין אותי, אבל אמר בהקשר לזה שתפסו אותנו עם המכנסיים למטה: 'האף שלכם היה למעלה'. הוא צודק. למה הכוונה שהאף שלנו היה למעלה? שהיינו בטוחים מדי בעצמנו, שלא חשבנו שדבר כזה יקרה לנו. כולם חשבו שאנחנו מפחידים גדולים, שישראל מדינה קטנה עם כוח של מעצמה. ואנחנו חשבנו: מי יתעסק איתנו? יש לנו כוח ונשק ואנחנו יכולים מול כולם, אנחנו טכנולוגיים יש לנו כיפות ברזל והכל. ומרוב הביטחון העצמי שלנו… זה כמו מישהו שיש לו חגורה שחורה דאן 7, שבטוח בעצמו ולא חושב שמישהו יתעסק איתו, ובא מישהו ונותן לו אגרוף מאחורי הגב ומפיל אותו".
היו לך כמה להיטים גדולים בעברית, אבל לא מימשת את הפוטנציאל שראוי לכישרון הייחודי שלך. בסופו של דבר היוונית היא מילייה די מצומצם בארץ.
"מצד אחד, זה מילייה מצומצם. מצד שני, זה שנים פה. זה כמו שיהיה לך מכולת של פעם, ולא הפכת לסופר ענק כמו 'חצי חינם', אבל תמיד יש לך מי שיאהב ומי שיקנה. וזה דבר טוב וזה מתאים לי. אף פעם לא רציתי להיות 'חצי חינם'. אני אוהב את המכולת הקטנה שלי. יש שוקולד פרה, יש חלב, יש הכל. אבל לא בהגזמה. זה גם עניין של אופי של זמר. לא דחפתי מספיק ולא התאמצתי מספיק. אני ממשיך להקליט בעברית, אבל אני לא אוהב שזמר מאוד מאוד מתאמץ בשביל להצליח. מי שמוציא שיר ואחרי שבוע עוד שיר ואחרי שבועיים עוד שיר, וכסף-כסף-כסף - הוא כאילו לא נותן לקהל להחליט אם הוא רוצה אותו אלא כופה את עצמו על הקהל ומכריח אותו לאהוב אותו. אני לא דוחף את עצמי בכוח", הוא אומר.
"כשהקלטתי שיר כמו 'האמנם', ידעתי שאשכנזים יאהבו כי הם אוהבים את השיר. אמנם זה לא מובן מאליו שהם יאהבו שסרנגה שר את זה עם הקול הכבד, אבל זה שהם אהבו לא הפתיע אותי. אבל את זה שהשיר תפס ילדים ואנשים שלא הכירו את השיר המקורי בכלל, ולא הכירו את חוה אלברשטיין ולא גולדברג, זה דבר שקשה להשיג".
אנחנו רגע אחרי אירוויזיון 2024. מה תרצה יותר: לייצג באירוויזיון את ישראל או את יוון?
"את ישראל. הכי קרוב שעשיתי משהו שקשור באירוויזיון זה להקליט את השיר 'סוקרטי סופרסטאר' (שייצג את יוון בתחרות ב-1979 - ש.ב). תשמע, עדן גולן, למרות שהיא צעירה, יודעת את העבודה, ולא רק בשירה אלא למדה מקצועית את העבודה גם מבחינת לעמוד, לשיר, לשחק, התנועות. כשאני הייתי בגיל שלה לא ידעתי את כל זה".
נשמעו ברשתות ובתקשורת הרבה ביקורות על הזמרים שהסכימו להשתתף בטקס השאת המשואות, ובעיקר על עברי לידר, בטענה שהטקס שצולם מראש ללא קהל כדי למנוע מחאות הוא "סרט תדמית של נתניהו", בגלל התנהלות הממשלה - וגם כי בכלל לא מתאים עכשיו לחגוג בזמן מלחמה. מה חשבת על זה? ואתה היית מסכים להדליק משואה אם היו מציעים לך?
"אני ממש לא הייתי מסכים להדליק משואה. למה מה אני שאני אדליק משואה? ולמה עברי לידר צריך להדליק משואה? עם כל מה שקרה לנו השנה, עברי צריך להדליק משואה? זאת בדיחה. מי שצריך להדליק משואה זה משפחות שכולות של חללי צה"ל. זה הכל. לא זמרים, לא שחקנים ולא במאי סרטים".
יש מי שיצדיק את הבחירה בלידר להשיא משואה בין השאר בכך שהוא הופיע הרבה פעמים ובהתנדבות במלחמה, בין השאר בהלוויות, בפני חיילים, פצועים ומפונים, וחיזק את הרוח.
"הוא הופיע, וכל מי שהופיע עשה מזה פרסומת לעצמו. בדרך כלל מה שאני ראיתי שכולם הגזימו קצת עם הפרסום. הם רכבו על הנושא הזה. (בנימה עוקצנית) 'אני מתנדב אבל אם החדשות לא יכולים לבוא אז אני לא יכול היום'. תסלח לי, בוא נקרא לילד בשמו: זאת התנדבות - עם אינטרס. יש זמרים בודדים שעשו את זה בלי, ולהם אני הרבה יותר מאמין. כשאני הופעתי לא הבאתי איתי צלמי חדשות ולא ידעתי שאני אתראיין על זה. באמת נהניתי לעשות את זה".
סרנגה לא היה מהאמנים הראשונים שהתחילו להופיע להעלאת המורל במלחמה. "המוזיקה שלי היא שמחה, אז בהתחלה לא הסכמתי להופיע. לבוא ולעשות חאפלה כשכולם בהלוויות? לא הרגשתי שזה נכון. בגלל זה כשהרבה הופיעו, אמרתי שאני לא יודע. אני לא אשיר 'חלום מתוק' כשקוברים חיילים וילדים מהמסיבה. באמת לא הרגיש לי נוח", הוא מספר. "ואז כשהתחלתי להופיע, זה היה ממקום שהחיילים כבר היו עייפים וחיפשו נפשית חיזוק וזה היה נכון. זה היה במומנטום שבאמת היה צריך לחזק. הופעתי בפני חיילים ומפונים, כמו כולם".
חודש לאחר ב-7 באוקטובר, הופיע סרנגה באירוע של קיבוץ ניר עם שהתקיים במלון בתל אביב, ובעקבות בקשת נציג הקיבוץ ביצע את גרסת הכיסוי המדהימה שלו לשיר "האמנם". "זה נשמע כאילו השיר הזה נכתב למצב עכשיו, וככה הרגשתי כששרתי אותו שם", אומר סרנגה, "גם כשאני שומע את השיר היום אני חושב שזו גאונות של לאה גולדברג. כל מי שלא ישמע את זה יכול להתחבר לזה. זה מה שנקרא טקסט שעומד במבחן הזמן. אם זה קשור למדינה ולמצב הביטחוני, אם זה קשור לאישה ולמצב הנפשי שלה, זה מה שעושה שיר לקלאסיקה כזאת גדולה".
הבית האחרון בשיר כולל את המילים "את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט, השרפות בדרכים שסמרו, מאימה ומדם" - ומביע תקווה לימים טובים יותר. בימי מלחמה קשים אלו, אתה מאמין שיגיעו ימים כאלה?
"לא נראה לי שבעוד שנה לא יהיה עלינו איום פה. הם מתחמשים שם בעזה ואני מרגיש שתוך חודש-חודשיים יזרקו עלינו שוב רקטות. הטיפטופים הקבועים האלה יימשכו לדעתי. אנחנו מחזירים רק כשיש מלחמה. הטיפטופים האלה הורסים חיים לכל הדרום. במרכז לא מרגישים את זה. אני לא רואה שאיום הרקטות שיורים עלינו ייגמר מהר. מבחינת מה שעשו לנו ב-7 באוקטובר - זה אני לא מאמין שיקרה שוב. למדנו לקח. ישנו, תפסו אותנו עם המכנסיים למטה אבל מקרה כזה כבר לא יקרה יותר. אני באמת חושב שיהיה שינוי. את הלקח למדנו. אני מאמין שעוד כמה אנשים בתום המלחמה יתפטרו".
שלומי סרנגה יחגוג 30 שנות קריירה בהופעה מיוחדת ב-28 במאי בהאנגר 11 בתל אביב, ויארח את אלני ויטלי. לאחר מכן יקיים סיבוב הופעות תחת השם "יאסו סרנגה" שבו יתארח מושיק עפיה: ב-8 ביוני בזאפה חיה, ב-19 ביוני בזאפה ירושלים, ב-4 ביולי בגריי יהוד, ב-12 ביולי בזאפה הרצליה וב-22 באוגוסט בגריי מודיעין