מדי כמה חודשים אני מחליף את ספקית הטלוויזיה שלי מטעמי צרכנות נבונה. בימים אלה אני נמצא על השירות STING+ מבית יס, ושמתי לב לתופעה משונה: בכל פעם שאני פותח את האפליקציה, היא נפתחת אוטומטית על ערוץ 13. אני לא טוען חלילה לקונספירציה כלשהי. ייתכן כי מדובר בשיתוף פעולה מסחרי, בדרך של חברת הלווין לעקוץ את אבי ניר וחבריו בקשת 12 או לחילופין סתם באג טכני שקיים רק בטלוויזיה שלי - אבל כך או כך, הטלוויזיה שלי נפתחת כל הזמן על ערוץ 13.
אני מציין את העובדה הזאת כדי להבהיר שאלמלא הטלוויזיה הייתה נפתחת על ערוץ 13 כנראה שהייתי מפספס את משדר ההתרמה המשיחי וההזוי שנעשה בערוץ לאיזו עמותה חרדית שמבטיחה תפילות ייחודיות לבריאות, פרנסה או זוגיות - בתמורה להתחייבות כספית גדולה מצד הצופה. באולפן ישבו טאלנטים כמו טילטיל ויובל המבולבל שסיפרו על כמה החיים שלהם השתפרו בזכות הנסים שהתגשמו להם.
הטענה שלי היא חלילה לא לעמותה, שמוזמנת להמשיך לשנורר כספים מיהודים עמלי יום כפי שהחוק מתיר לה משום מה. אין לי גם טענות ליובל המבולבל או לטילטיל, כולנו צריכים להתפרנס וללכת לישון עם עצמנו בלילה. כן יש טענה לערוץ 13 שהחליט להוריד את עצמו לזנות ולספר לצופים שלו על "נסים" שקרו לאנשים שהתפללו לרשב"י (או כפי שמדברים עליו בפמיליריות בערוץ: "רבי שמעון") או השתטחו על הקבר שלו במירון. כסף קונה הכל בחיים, גם נשמה של ערוצי טלוויזיה. הרשות השניה אגב ממשיכה "לבדוק" את ההתנהלות המקוממת הזאת.
לא הייתי מתייחס למשדר המביך הזה אלמלא הוא הגיע מיד אחרי אחד התחקירים החשובים שנעשו בעיתונות הישראלית בשנים האחרונות. שפכתי את ההלל על תחקיר מירי רגב של "המקור" בשני טורים שונים, אבל בין המחמאות המוצדקות שחילקתי לרביב דרוקר, ציינתי שהוא מתעקש לעשות עיתונות במדינה בה התקשורת החופשית כבר מזמן השתעבדה לכת הביביסטית מצד אחד ולכת הרייטינג מצד שני. והנה ערוץ 13 כאילו ביקש להצדיק את הדברים ובמקום להמשיך לעשות טלוויזיה מצוינת כפי שדרוקר הוכיח שאפשר לעשות גם עם תחקירי עומק מקיפים וענייניים - עברו מיד למשדר ממומן שמבריח צופים שפויים מהערוץ במקרה הטוב, או משכנע צופים קשי יום לתרום עשרות שקלים מדי חודש בתמורה ל"תפילות".
אלא שאם להיות הוגנים, זה לא רק המשדר המטורלל הזה - רצועת השידור הלילית של רשת 13 מסתיימת מדי יום עם תוכנית בשם "חצות ועוד יותר". מאחורי השם המקורי עומד שיתוף פעולה עם אפליקציית פודקאסטים בשם "אודיותר". וכך בכל יום מקבלים צופי *הטלוויזיה* של ערוץ 13 הזדמנות להאזין לפודקאסט. זה מטופש כמעט כמו להאזין ברדיו לסדרת טלוויזיה (ואני מספיק קשיש בשביל לזכור שלא היה יום שבת בלי להאזין ברדיו למערכונים של הגשש).
מי שבכל זאת יבחר להתיישב מול הוידיאוקאסט (יעני, פודקאסט מצולם) יגלה שלא מדובר בדיוק בטופ 10 הסכתים שמייצרים בעברית בימינו. כך לדוגמה אחרי שידור החלק השני של תחקיר "המקור" הגיעו למסך שלנו מתן פרץ ורז ספני, שלפי עמוד הוויקיפדיה של האחרון זכו בפרס "פודקאסט השנה" של ישראל בידור לשנת 2022. עם התואר הנכבד הזה התיישבתי לצפות במשדר שלהם בערוץ 13 ובוא נאמר ככה, לפחות על פי הזמן שהקדשתי לצפייה בפרץ וספני, אני חולק על חבר השופטים שהעניקו להם את הפרס.
אלא שגם אם ניתן להתווכח על האיכות, או לתהות מי בעצם קהל היעד של החיה המשונה הזאת, אי אפשר שלא להתעכב על נושא קטנוני וטכני אחד: חוסר הרלוונטיות. ספני ופרץ דיברו בתכנית על כך שהם צפו בסרטון התצפיתניות החטופות ביום שקדם להקלטת הפודקאסט, ואז אף גלשו לשיחה עליו. זה יכול היה להיות לגיטימי אלמלא במציאות שבה שודר הפודקאסט בערוץ 13 עברו כבר חמישה ימים שלמים מאז כולנו צפינו בסרטון. כלומר, התכנית מתיימרת לדבר על אקטואליה - במדינה כמו ישראל, במצב כמו היום - באיחור של יותר מ-100 שעות. נצח במובנים של אקטואליה ישראלית.
הטענות כאמור אינן למתן פרץ או רז ספני, וגם לא לגל זהבי, רותם וינשטוק או ליאל אלי שמשדרים בימים אחרים. כן ניתן לבוא בטענות לערוץ 13, שפשוט לא מצליח למצוא עדיין את האיזון הנכון בין מערכת החדשות המצויינת שלו (גם אחרי הקיצוצים הרבים), יצירות הריאליטי המוצלחות לחובבי הז'אנר (מהאח הגדול והישרדות ועד ווארט) ואז חרפות טלוויזיוניות שמקדמות כל מיני יועצי נדל"ן במסווה של תכניות אקטואליה. פודקאסטים שהוקלטו לפני שבוע זה הדבר האחרון שחסר לנו בסוף היום, לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב, אבל לא מפתיע שזה קורה דווקא בערוץ 13 שלא מפספס הזדמנות לירות לעצמו ברגל.
ויש כמובן את "אזור בחירה" של רביב דרוקר. בעבר טענתי כאן במדור כי מדובר בגרסת המרכז-שמאל של "הפטריוטים" מערוץ 14. נראה שמישהו שם התעקש להוכיח לי שאני צודק. לימור לבנת יושבת שם על תקן אלדד יניב שהחליפה צד; רזי ברקאי הוא יותם זמרי השמאלני, האיש שבסך הכל שואל שאלות מתוחכמות; וכמובן נתן זהבי, האראל סג"ל השמאלני - לפחות בכל הנוגע לצרחות.
וברצינות, התואר "הפטריוטים של ערוץ 13" לא נאמר כקללה. אני נהנה מהצפייה בשתי התוכניות, למרות שאני לא מסכים עם שום דבר שנאמר באף אחד מהערוצים. הבריחה לאזור הטרללת והקיצוניות בשני הערוצים דומה, ומשעשעת באותה מידה. בכך גם יש דמיון אירוני בין המנחים ינון מגל ורביב דרוקר, כל אחד מהם עיתונאי עם יכולות (אחד מהם עדיין משתמש ביכולות האלה), אבל לתוכניות האלה הם בעיקר מביאים את הסטאר קוואליטי שהופך אותם לטאלנטים כל כך בולטים בתוך המחנה שלהם. מעניין מי מהשניים יותר ייעלב מעצם ההשוואה.
אמש הייתה טענה חוזרת של רזי ברקאי לפיה "עוד נתגעגע לביבי". לימור לבנת הספיקה להגיב בזעזוע: "למי נתגעגע?", ורזי המאופק הגיב: "לבנימין נתניהו". חלילה שלא נתבלבל עם איזה ביבי אחר. האולפן זעם וקצף על האמירה הזאת, שכן בתוך המציאות של התכנית הזאת ביבי הוא מקור כל הרוע בעולם כנראה, וגרוע ממנו לא יכול להיות. ואז רזי הסביר כי נתגעגע לביבי כי הדור שיגיע אחריו למד ממנו את כל הדברים הרעים, והאנשים האלה מושחתים ממנו ובריונים ממנו, בעוד לביבי "יש עכבות".
הטענה הזאת שבה וחזרה על ידי ברקאי במהלך השידור, למשל כשדיברו על דודי אמסלם או מירי רגב. הם גרועים מביבי, לטענת ברקאי, והם הולכים לשלוט עלינו בעתיד. אין שום פתח לאופטימיות. אין בעולם האנטי הזה שום מקום לחשיבה חיובית או אפילו תקווה קלה שבדור שאחרי נתניהו נדע לבחור מנהיגים אחרים, לא בריונים ולא מושחתים. בעולם הזה מדברים על ראש הממשלה כמו על מנהיגים של ארגוני טרור. זה מזכיר את הדיבורים של פרשנים צבאיים על כך ש"הורדנו את ראש הנחש והוא הוחלף במישהו גרוע יותר". מזל שהטלוויזיה שלי מתעקשת להיפתח דווקא על רזי ברקאי, לא מאמין שהייתי מעביר על דעת עצמי לקרקס המדכא הזה.