אחד מתוך ארבעה עד חמישה אנשים בעולם יוצאים לטייל בגפם מדי שנה. הסיבות שונות - טיול "אחרי צבא"/קולג', סקרנות, רצון לעצמאות מוחלטת ועוד. אלא שמאחורי הרומנטיזציה והאמתלות השונות מסתתרת אמת פשוטה: בני האנוש מחפשים ריגושים, וכשאתה לבד סיכוייך להכיר אנשים חדשים גבוהים יותר, שכן תשומת הלב שלך מוקדשת בעיקר למשימה זאת. הצורך בריגוש אינו רק נפשי כי אם גם פיזי. הריחוק מהבית מייצר לא אחת הזדמנויות, לעתים קרובות כאלה שמונעות מתאווה מינית.
הבעיה טמונה במערכת הציפיות, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות. גברים רווקים מדמיינים עצמם מדלגים במהלך מסעם ממיטה למיטה ומגלים בפועל שזה לא כל כך פשוט. שיאה של פעולת הציד הרי חייב להיות השגת הטרף, ההנאה מהתהליך לעולם תותנה בקתרזיס של הכיבוש, אבל אז מגיע המאני טיים ואותם גברברים ציידים נוכחים לדעת שגם כאן, הרחק מהבית, הם יילכו לישון באלכסון.
המנגנון הזה, שנפוץ ותקף מאוד בעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות של ימינו, היה נכון גם לתחילת המאה ה-20 ובא לידי ביטוי ב"סוד בוער", ספרו של שטפן צוויג שתורגם לאחרונה על ידי הראל קין. צעיר אמיד מגיע לבית מלון בעיירת הנופש האוסטרית זמרינג כדי לנצל את ימי החופש שלו במקום "להעניק אותם במתנה לשירות". הוא עושה זאת בחוסר חשק מופגן, ביודעו מראש כי נגזר עליו להשתעמם, אלא שאז צדה את עינו גברת נאה עם ילד. כאן מתחיל מסע הכיבוש עם תוכנית מוסדרת: להתחבר אל הילד על מנת להתקרב לאמו. זה עובד היטב, רק שהוא לא לוקח בחשבון את ההשלכות על נפשו של הילד, והסיפור, כפי שניתן לצפות, מסתבך.
מאחר שכתביו של צוויג עברו שתי מלחמות עולם ולא מעט טלטלות, ראוי להכניס לקונטקסט הנכון את "סוד בוער". הספרון הזה נכתב ב-1911 (שנתיים לפני "פחד" שתרגם קין לפניו ונחשב לסוג של המשך), מנותק מהעוני והדכדוך שפקדו את אירופה ואת צוויג וכתביו במשך שלושת העשורים הבאים. יש לכך משמעות, משום שמשוחרר מהדי המלחמות והאיומים שליוו אותן, צוויג יכול לזקק את ייסורי הנפש של גיבוריו. הנה הם - רווק צעיר, אם ובנה - שלכאורה אף דאגה אינה מרחפת מעל ראשם משום שהם בחופשה נטולת מחויבויות, אולם לרוח ולתשוקה חיים משלהן, ומי כמו צוויג יכול לחדור ללבה של סערת הרגשות ולרדת למעמקיה של נפש האדם כדי לתאר את הטלטלה הזאת?
אין ניואנס אחד שהוא מדלג מעליו. במיומנות שאין שנייה לה, צוויג מחליף תפקידים עם כניסות חדות לחדרי לבם של שלושת הגיבורים, כל מילה שלו מתארת בדיוק עילאי את התחושות. בזכות סגנונו המינימליסטי לכל מילה יש משמעות והקריאה מלווה בהנאה מהולה בייסורים ובהזדהות. במומחיותו הידועה צוויג חודר לראשה של כל אחת מדמויותיו ומחולל דרכן את הסערה גם בקרביהם של הקוראים.
מה שנראה תחילה כמעשייה רומנטית הופך, ככל שמתפתחת העלילה לרומן התבגרות. הגיבור הראשי הוא אדגר, בנה של הגברת המחוזרת. צוויג נכנס לראשו ומחיל בו את תהליכי המחשבה שהייתם מצפים מילד, מהתמסרות טוטאלית למבוגר שנחמד אליו, דרך חשד המקנן בו באשר לכוונותיו של הצעיר כלפי אמו ועד לפעולותיו המוגזמות בעקבות החששות שהתעוררו בו.
הפרק המתאר בפתיחה כיצד רוקם הצעיר את חברותו עם אדגר מצחיק ומהנה ובו זמנית מעורר תוגה ואפילו מידה של כעס, שהרי כקוראים מבוגרים לא קשה לנו לזהות את המניפולציה. רחמינו נכמרים על אדגר, אולם צוויג יודע שאיננו יכולים להצילו ולו משום שהוא גורם לכולנו להיות אדגרים קטנים, לתהות האם היינו נוהגים אחרת ולהשיב לעצמנו בצער בשלילה: "הוא כמעט התבייש בקלות שבה הצליח לחלץ מהנער התמים את כל סודות המשפחה הקטנים האלה, כי אדגר, שהתגאה מאוד על שיש לו מה לספר שיכול לעניין אדם מבוגר, ממש השליך את יהבו על חברו החדש. ליבו הילדי הלם מרוב גאווה על שהוא יכול להיראות בקרבה כזאת עם אדם מבוגר - הברון הניח את זרועו על כתפיו בזמן שטיילו ברגל - ובהדרגה שכח את היותו ילד, ופטפט בחופשיות ובטבעיות כמו עם בן גילו".
יש אנשים שהם אמנים בתחומם, אולם במקרה של צוויג המילה "אמן" אינה מתחילה אפילו לתאר את איכויותיו. מדובר בגאון שידע להפוך כל יצירה שלו לעל-זמנית. הרבה דברים, גדולים כקטנים, קרו ב-113 השנים שחלפו מאז, אולם כשתקראו את "סוד בוער" תגלו שלפחות בעולמם של הילדים דבר לא השתנה, בין אם הם משתייכים לדור ה-X, ה-Y, ה-Z או לנצחי ביותר שבהם - דור קוראיו של שטפן צוויג.
"סוד בוער" / שטפן צוויג. מגרמנית: הראל קין. תשע נשמות, 133 עמודים.