מוקדם יותר השבוע התמלאו הרשתות בקמפיין: "האם תתאהבו בנעמה?" ובו פניה המדממות של התצפיתנית נעמה לוי שנחטפה מבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר יחד עם חברותיה לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר ונמצאת בעזה כבר 236 ימים. הקמפיין הושק בתגובה לקידום העונה החדשה של "האח הגדול" שצפויה לעלות בתחילת השבוע הבא שבמסגרתו הארץ התמלאה בשלטי חוצות ועליהם השאלה "האם תתאהבו ב…" יחד עם שמות פרטיים של דיירים שצפויים להיכנס לבית. קשה לי להאמין שיש ישראלים שנשארו אדישים לקמפיין הזה אבל לעניות דעתי חזרת תוכניות הריאליטי הגדולות אל לוח השידורים, אחרי בלוני מבחן בדמות "מאסטר שף" (הצלחה) ו"פקין אקספרס" (מבוכה), היא בסך הכל סימפטום למדינה שחלק גדול ממנה ובעיקר העומד בראשה מגזלייט את האסון הגדול ביותר בתולדותינו. נכון, משפטים כמו "ועכשיו נצא לפרסומת הזהב" נשמעים הזויים עכשיו אבל סיטואציה בה משפחות חטופים ומשפחות שכולות סופגות אלימות מילולית ופיזית על בסיס יום יומי היא הזויה הרבה יותר.
בהתנגשות הזאת שבין מציאות ובין "ריאליטי", חזרה אמש לחיינו "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12, שגרפה רייטינג גבוה במיוחד - 23.7 אחוז ו-601 אלף צופים). קשה להאמין אבל גמר העונה הקודמת בו עדי חבשוש והרקדן ארטיום ליאסקובסקי הניפו את הגביע, שודר פחות מחודשיים לפני 7 באוקטובר אבל עם מה שכולנו עברנו מאז מרגיש שחלפו שנים. וזה פחות או יותר גם מה שאמרה מנחת התוכנית לוסי איוב במונולוג הפתיחה הספק מרים ספק מתנצל שלה, לצלילי "הוריקן" של עדן גולן - אלא מה - שיר שחזר מיד לאחר מכן גם בריקוד הפתיחה של התוכנית ואני חוזה שיושמע עוד לפחות פעם אחת לפני שנגיע לגמר. אמנם תחרות הריקודים הסלוניים של קשת לא מתמודדת עם אותה ביקורת ציבורית כמו "האח", אבל על פניו מדובר במוצר שמסמל את האסקפיזם המושלם - זוגות של מפורסמים ורקדנים לבושים פאייטים, מפזזים לצלילי סגנונות כמו סמבה, צ'ה צ'ה צ'ה, פסדובלה ועוד. העונה, 21 זוגות של מפורסמים ורקדנים הולכים לתפוס את הרחבה - אינפלציה משמעותית מ-18 הזוגות של העונה קודמת וה-16 שהיו בעונה לפניה. נראה שישראל אמנם מפסידה בקרב על שימור המוחות באקדמיה, אבל סלבריטאי ארצנו לא הולכים לשום מקום.
כאילו, חוץ מרונה לי-שמעון שפינתה את מקומה בשולחן השופטים לטובת צילומי סדרה בחו"ל ואת מקומה תפסה הרקדנית לאה ינאי שמצטרפת אל אנה ארונוב, דוד דביר וכן, גם אלי מזרחי שמהתוכנית אמש נראה שסוף סוף הבין שהוא צריך להצדיק את זמן המסך שלו. בפרק פתיחת העונה צפינו בשבעה זוגות שתפסו את הרחבה והוא התקיים על התפר שבין חייבים לחזור לחייך לבין "ה-7 באוקטובר שלי" ונתן לצופים (אלה שצלחו את כמות הפרסומות הבלתי נסבלת) את תמצית ישראל הדו-קוטבית שבה אנחנו חיים. האמת? אפילו כמבקר קשה לי לומר שהייתי יודע לעשות את זה אחרת. כמעט כל אחד ממשתתפי התוכנית הושפע באופן ישיר או עקיף מאירועי השבת הנוראה ההיא ואת הפצע הפתוח הזה שום תלבושת מוגזמת ושיער משוך לאחור לא יצליחו להסתיר. איך ממשיכים לרקוד אחרי דיאלוג בין השופטת לאה ינאי, שאחותה מורן סטלה ינאי נחטפה לעזה מפסטיבל הנובה ושוחררה בעסקה ובין המתחרה דור הררי ("המפקדת", "תאג"ד") שעושה מילואים ביחידת מגלן והגיע לפסטיבל באותו היום ונחשף למראות שאף אחד לא צריך לראות? לי לפחות אין תשובה.
הררי, שרקד עם ג'וליה לצלילי רמיקס של הלהיט "פחד אלוהים" (רק בישראל, כמו שאומרים), סומן כבר אתמול כאחד המתחרים החזקים של העונה, מה שהחזיר אותנו שוב לדיון עתיק היומין על היתרון הכמעט לא הוגן שיש לחלק מהתמודדים שמגיעים עם רקע בריקוד אל מול אלה שנראים כמו מי שהיו נאבקים לשרוד אפילו על רחבת הריקודים בחתונה משפחתית (הקטגוריה על שם שי גל). גם אתמול זכינו לראות את הקצוות האלה, בין מדליסטית הזהב מטוקיו, לינוי אשרם, שמגיעה עם רקע של התעמלות אומנותית מינקות (ומסתבר שגם רוסית שוטפת) לבין 'קוסם האקסטרים' (בכל יום לומדים משהו חדש), חזי דין, שהגיע בעיקר עם סיפור קורע לב על אחיינו האהוב שנרצח יחד עם חבריו בפסטיבל הנובה אבל לא הצליח להקסים את השופטים.
ב"רוקדים" חילקו את הקאסט לשלוש קבוצות של שבעה רקדנים שיתחרו זו בזו לפני שלב ה'איחוד' אבל כבר אחרי תוכנית הבכורה אפשר לומר שזה כנראה הקאסט המרשים והמגוון ביותר שהיה לנו עד היום. יש כאן שני זוכי אירווזיון - נטע ברזילי ויזהר כהן (שאם רק יידע להניף כמו שהוא יודע למנף בוודאי יגיע רחוק), שלושה ספורטאים אולימפיים (אשרם, ירדן ג'רבי ואורי ששון), מגישת חדשות (גאולה אבן סער), שלל שחקנים וזמרים (הררי, דניאל גל, ואלרי חמאתי, אלישע בנאי ועוד), את קטגוריית ה'אני מבוגר מדי בשביל להכיר אתכם, סורי', שכוללת שמות כמו מאיה קיי, טל מורד (מגיגול מהיר מסתבר שיש כאן אקסים) ורומי פרנקל, וגם את אחד הסמלים הבולטים של קשת 12 - מריאנו אידלמן שזכה אתמול ליחס של כבוד כמעט מלכותי מהשופטים אבל מצידו גם הוכיח את עצמו וגרם אפילו לדוד דביר לחייך ולא, אין כאן קשר לבוטוקס.
בקטגוריה משל עצמה נמצאת דנית גרינברג, שמכונה כאן 'כוכבת רשת' אבל נדמה שתהיה בעיקר האתנחתא הקומית של העונה. ביחד עם הרקדן עידן אטיאס - נו, זה שפתח את העונה הקודמת עם הנפה שבסופה קים אור אזולאי נחבטה בראש - וכמות הבעות פנים שהייתה משאירה אפילו את ג'ים קארי קפוא, דנית או הרק-דנית (המצאה שלה כמובן) כנראה תמשוך עד הגמר ולו רק בשביל רגעים שנעים בין מבוכה והתפעלות.
השורה התחתונה ברורה - גם עם שילוב של מונולוגים קורעי לב וסיפורים טראומטיים, "רוקדים עם כוכבים" היא עדיין הריאליטי הכי חיובי ונעים לצפייה על המסך. גם אם באופן אישי הייתי מעדיף שהערוצים הגדולים ישתמשו בכוח שלהם כדי לדבר על החטופים 24/7 אם כבר נגזר עלינו להביט קדימה, עדיף שזה יהיה לצלילי "הנה ימים באים" של אילנית.