השר לשעבר דוד לוי, שהלך אתמול (ראשון) לעולמו בגיל 86, היה לא רק פוליטיקאי בכיר, אלא גם אייקון בתרבות הישראלית - סמל שזכה לשלל מחוות, חיקויים ופרודיות לאורך השנים, מהן לעגניות ופוגעניות ומהן מפרגנות.
השינוי שחל באלו לאורך השנים הוא במידה רבה גם חלק מהשינוי שעברה החברה הישראלית, ביחס למודעות לפערים החברתיים בין אשכנזים ומזרחים ולגזענות הנלווית להם.
הדבר בא לידי ביטוי, קודם כל, בחיקויים שלהם זכה לוי, בין היתר על ידי בדרנים כמו טוביה צפיר. החיקויים הללו התענגו על הסגנון המוגבה ומלא הפאתוס של לוי, ולא פחות מכך על המבטא שלו. לפעמים התגנבו לחיקויים של לוי, הבכיר מבין הפוליטיקאים הישראלים שעלו מצפון אפריקה, גם עקיצות עדתיות - למשל על ידי הכנסת המילה קוסקוס לבדיחה.
דוד לוי, שר החוץ לשעבר וחתן פרס ישראל למפעל חיים, הלך לעולמו
"מגדולי האומה, פניה היפים של ישראל": פרידה מדוד לוי
הצחוק הלעגני על חשבונו של לוי לא נשאר אצל הקומיקאים, עד כדי לידתו של ז'אנר שלם על שמו - מה שזכה לכינוי "בדיחות דוד לוי". אלה לעגו במיוחד לאנגלית של מי שכיהן, בין היתר, כשר החוץ של יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואהוד ברק. "שאלו את דוד לוי וואטס דה מטר. מה הוא ענה? 'שלושה מטר'", למשל.
ההתגלמות הבוטה ביותר של התופעה הופיעה בתכנית הסאטירה הקיצונית של סוף שנות ה-90, "החרצופים". בתכנית שלא היה אכפת לה להכות גם הרבה מתחת לחגורה, הבובה של דוד לוי בלטה לצד שאר בכירי ממשלת נתניהו הראשונה. שם התמזגו כל הסטריאוטיפים, כשמערכונים רבים שבהם הופיעה דמותו של לוי הסתיימו עם אותו פאנץ' ליין: הקריאה "מופלטה", עם או בלי הקשר (דקה 3:28).
השנים חלפו, המודעות גברה, ולוי, שמאז נטש את הפוליטיקה הארצית וזכה בפרס ישראל, זכה פתאום ליחס אחר. לעומת ההקצנה הכללית של הימין הישראלי, לוי נתפס מחדש כמנהיג שקול, תוך הכרה בלעג ובעוול שעשו לדמותו בעבר. החיקוי של יניב ביטון בתכנית "היהודים באים" ממחיש את המהפך הזה. במערכון מייצג מאחת העונות האחרונות, לוי מכריז על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד, מפלגה שמעולם לא עמד בראשה אף פוליטיקאי מזרחי - אך נתקל בלעג בני דמותם של יצחק שמיר, אריק שרון ומנחם בגין. המערכון גם מזכיר את אותן "בדיחות דוד לוי", מגחיך אותן ומשתמש בהן באופן מודע לעצמו.
המהפך הושלם לפני כשנה וחצי, עם עליית הסרט התיעודי "דוד מלך ישראל השנייה" של רובי אלמליח ואמיר בן דוד - שמציג את לוי כמנהיג שישראל החמיצה. הסרט מגולל את הביוגרפיה הפוליטית של לוי, כשהבמאים משתמשים בדמותו כמקרה מבחן לשסע בין מזרחים ואשכנזים בפרט, ובאופן ספציפי בפוליטיקה. מעל הכול, הסרט התמקד בפער הנורא שבין הדמות לבין הדימוי: איש משכיל ומצליח שהוגחך לכדי קריקטורה של מרוקאי עם מבטא כבד, והולעג בין היתר מפני שלא נולד במקום הנכון. זה סיפור עצוב, כואב, ולמרבה הצער רלוונטי היום הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, וספק אם הלקח ממנו נלמד.