התמונות והסרטונים מהשריפה הגדולה שכילתה את גבול הצפון נראים כמו מסרט: אש מטורפת שדבר אינו עומד בדרכה, אש של אסון. גיא ורון, כתב הצפון של חדשות 12, אמר במהדורה כי השריפה היא "מטאפורה למצב של חבל הארץ כולו כבר שמונה חודשים ארוכים, מלחמה יומיומית עם נזק עצום שהולך ומצטבר". ואם המטאפורה כל כך אלימה, מה נגיד על הנמשל?
השריפה בצפון גרמה למהדורות הטלוויזיה לחזור למצב מלחמה. שוב אולפנים בגבול. שוב קושמרו בשכפ"צ. שוב אנחנו מתעוררים לגלות מה קורה רק כשהכול כבר שרוף. למודי ניסיון, הפעם אפשר למצוא אצלו ואצל הילה קורח ברשת 13 משהו שלא היה שם בפעם הקודמת: ייאוש מוחלט בעיניים.
קורח מזכירה שחבל הארץ המופגז לעייפה הגיע לצומת דרכים: הקיץ קריטי לחינוך, לתיירות בפרט ולכלכלה בכלל של תושבי הצפון, ומבהירה שאם לא יימצא פיתרון בקרוב - כל התשתית לחיים באזור תקרוס. קושמרו פורס את תמונת המצב הבטחונית: עשרות אלפי מפונים. אלף רקטות בחודש. אלפי אזעקות מתחילת המלחמות. חבר כיתת הכוננות של כפר גלעדי מדבר על תחושת הפקרה. ורון מוסיף: כל מי שגר כאן מרגיש ששכחו אותו.
לאן שלא מביטים: כישלון טוטאלי של הממשלה מקיף את כל תחומי החיים. האולפנים מהשטח, המילים קשות וצודקות, אבל האמת היא שהמדינה קהה אחרי שמונה חודשים של מכות ועוד מכות, ומההנהגה הכושלת אף אחד לא מצפה לדבר. "מהממשלה כמעט לא מדברים איתם", אומר קושמרו ומדבר על "אובדן הבושה, אפילו רגשי אשמה אין שם למעלה". זהו עומק המטאפורה של ורון: האש שורפת הכול, ואין מי שיציל. במדינה מתוקנת אפשר היה לצפות שראש הממשלה ידבר עם העיתונאים מול אסון שכזה, אבל ישראל היא לא מדינה כזו.
בפתח המהדורה מספר קושמרו על סיור במושבה החרבה מטולה, ואומר שזהו אולי המקום הכי עצוב בארץ. אבל אם יש דבר אחד שאיננו במחסור בישראל כרגע זה עצב. כשהמצלמה חזרה מקריית שמונה, יונית לוי אירחה באולפן את בני משפחתו של יורם מצגר, החטוף שמת בשבי חמאס. בני המשפחה כועסים ובצדק על ההפקרה של הדרום והחטופים, ובאצילותם, הם לא מסיימים את הריאיון לפני שהם מבקשים שלא לסכן חיילים כדי להשיב את גופת אביהם, ומסבירים שהם לא מוכנים לעוד משפחות שכולות. החיים יותר חשובים. כמו תושבי הצפון, גם הם ניצבים מול הקהות הכללית והממשלה חסרת היכולת ומבקשים: הצילו את מה ומי שאפשר.
לא בטוח שיש מי שישמע. הייאוש ניכר בכול. לקראת סוף המהדורה של 12, נפרד קושמרו מהמרואיין, ראש המועצה האזורית הגליל העליון גיורא זלץ, אבל לא מוצא את המילים. "תחזיק מעמד חזק? מה אומרים במקרים כאלה?", הוא אומר. ובראש, מול הצפון השרוף והמחדל המוחלט, עולות המילים של אילנה דיין: "מה אומרים? לא אומרים".