פסטיבל טרייבקה הגיע לסיומו בתחילת השבוע. "קרוב אליי", סרטה הישראלי של תום נשר, זכה במסגרת הצד Viewpoints, אבל מי היו הזוכים במסגרת הראשית של האירוע, התחרות העלילתית האמריקאית?
בפרס הסרט הטוב ביותר זכה "Griffin in The Summer" של ניקולס קולה, קומדיה שחורה על ילד בן 14, שפיזית דומה להפליא לעמית סגל. כבר מהרגע הראשון אנחנו מבינים שהוא בוגר לגילו, ועם הזמן נבין עד כמה. הוא מנסה להעלות הפקת תיאטרון, ומפתח אובססיה כלפי השיפוצניק שעובד בשירותה של אימו הגרושה, צעיר חתיך שחולם להיות שחקן. מזמן, אם בכלל, לא ראינו סרט שמצליח להיות כל כך חמוד וכל כך אפל, ולעורר כמויות שוות של סימפטיה ואי-נוחות. אפשר לקוות שבקרוב נראה אותו גם בישראל, ואז תהיה הזדמנות להרחיב עליו את הדיבור.
בפרס חביב הקהל זכה "Bad Shabbos", שהצליח למלא אולמות בחמש הזדמנויות שונות. כפי שהשם שלו מלמד, זה סרט יהודי, אחד מיני רבים שפסטיבל טרייבקה הקרין השנה. היה אפילו כותר נוסף עם "שבת" בשם שלו - "Sabbath Queen" עליו כתבנו אתמול.
צפייה ב"Bad Shabbos" גילתה שנוסף לחיבוק מן הצופים בטרייבקה, הוא גם ראוי לתואר הסרט היהודי הטוב של 2024. נוסף לכך, התחוור גם שיש בו זיקה לישראל.
מאחורי "Bad Shabbos" עומדים שני יהודים-אמריקאים צעירים: זאק ווינר (תסריט) ודניאל רובינס (תסריט ובימוי). הסרט נפתח עם פרולוג מפעים שמזכיר את "יהודי טוב" ואז מתפתח בצורה שמזכירה את "לחם השיפון", אחד הפרקים הטובים של "סיינפלד". הוא עוסק במשפחה יהודית בת חמש נפשות - שני הורים ושלושה ילדים. הם נפגשים מדי שישי לארוחת שבת - באפר ווסט סייד בניו יורק, כמובן.
האווירה הפעם מתוחה במיוחד, כי אחד מבני המשפחה עומד להתחתן עם קתולית, וההורים שלה מגיעים מוויסקונסין כדי לפגוש לראשונה את המחותנים. הם לא מתלהבים מן הסיטואציה, וכמובן שגם האימא היהודייה לא מרוצה מן ההתבוללות הזו - "קודם אבא שלי מת, ועכשיו אני גם מאבדת את הבן שלי", מתברר שאמרה לבנה כשהודיע לה על אירוסיו.
בכל מקרה, בשלב מוקדם מתברר כי הנישואים הללו הם האחרונה שבצרות המשפחה. הבן הצעיר שלה מותח בצורה אכזרית במיוחד את בן הזוג של אחותו, שהוא אמנם יהודי כשר אבל גם מניאק שבוגד בה ומעיק על כולם, והמתיחה יוצאת משליטה בצורה הכי גרועה שיש. לא נגלה לכם מה קורה, אבל נאמר שזה מאלץ את המשפחה לאחד כוחות כדי לטשטש ראיות. מי שמתגייס לעזרתם הוא הדורמן השחור של הבניין, שנהנה לשאוב השראה מדמותו של הארווי קייטל ב"כלבי אשמורת" ובלי קשר לכך, להתחזות ליהודי אתיופי.
הסרט נמשך 84 דקות, והקהל בהקרנה בה נכחתי שאג מצחוק לאורך כל הדרך. "Bad Shabbos" מציג ביצוע מלא תנופה לתסריט שנון. צוות השחקנים נפלא, וכולל בעלי מלאכה מנוסים (ויהודים) שמעולם לא הפכו לכוכבים אבל כאן הם זוהרים ומנצנצים ונהנים לנגוס בחלה המתוקה שהתסריט סיפק להם. מדובר בין השאר בקירה סדג'וויק, דיוויד פיימר, אשלי צוקרמן הזכור מ"יורשים"', ג'ון באס מ"ניוזרום" ומילנה וינטראוב הידועה באמריקה בעיקר מפרסומת לטלפון. השחקן והמוזיקאי קליפורד סמית, הידוע כמתוד מן, מגלם את הדורמן וגונב את ההצגה בכל פעם שהוא בתמונה. הסרט בקלות היה יכול להיות תיאטרלי, אבל כבר מהשנייה הראשונה שלו הוא מציג תנופה קולנועית. ברור שבסופו של דבר הוא יככב בסטרימינג, אבל הלוואי שלפני זה יזכה לסיבוב על המסך הגדול. כל כך כל כך נהניתי.
והבטחנו נקודה ישראלית. ובכן: הבן הצעיר במשפחה, זה שמחולל את רוב הצרות, לובש חולצה של צה"ל, והחלום הגדול שלו הוא לנסוע לישראל ולהתגייס לצבא. הסרט מציג את אימוני הכושר שלו בצורה מוקצנת ונלעגת, אבל צריך לומר ביושר שהוא לועג לכל מה שמוצג בו. ולמה מלכתחילה להציג דמות כזו? אולי כי "Bad Shabbos" מקיף את היהדות האמריקאית העכשוויות מכל הזוויות והסוגיות הבוערות שלה, וזה פשוט שיקוף נאמן של המציאות: הגיוני שבמשפחה יהודית-ניו יורקית כזו יהיה גם ילד אחד עם פנטזיות על צה"ל. שוחחתי קצרות עם הבמאי אחרי ההקרנה, ובלי להיכנס לשיחות אוף דה רקורד, אנטי-ישראלי הוא בטח לא.
עם ובלי קשר, היו גם מי שהאשימו את הסרט באנטישמיות. אמנם כל יוצריו יהודים, אבל הוא מציג סיפור על משפחה יהודית שמאחדת כוחות כדי לחולל פשע חמור. בעיני, אלה קריאות "זאב זאב" מיותרות ומזיקות. את כל מה שקורה כאן, היוצרים מציגים עם כפית גדושה באירוניה וסרקזם, וכל מי שקורה לו משהו רע פה הרוויח את זה ביושר.
מעבר לכך, "Bad Shabbos" הוא שיר הלל ליהדות, שבצד שאגות הצחוק, גם גרם לי להזיל דמעות. ווינר ורובינס מציגים כאן את המסורת היהודית במלוא הדרה, ואת המשפחה היהודית במלוא כוחה. ברור לחלוטין שהם עשו את הסרט הזה מתוך אהבה עצומה למשפחתם ולמורשתם - ומה לעשות שהמורשת הזו כוללת גם הומור עצמי אפל ופרוע. הלוואי שפרס חביב הקהל בטרייבקה יהיה זרז להפצת הסרט בארץ, כדי שיוכל לכבוש גם את הקהל אצלנו. אם וכאשר, יש לי גם הצעה לשם עברי - "מתים משבת לשבת".