ההדחה של תום טילטלה את הבית - שוב הם מבינים שכל אחד יכול להיות מודח בכל רגע נתון וכולם יודחו בסופו של דבר - כמו מעין מטאפורה מוזרה לחיים. כולנו יודעים שיום אחד נמות, אבל נכנסים להתקף חרדה כשמישהו קרוב לגילנו מקבל דום לב בלי סיבה. ככה הרגישו הדיירים אחרי ההדחה של תום, אני משערת, ולהדר נוסף עוד מכאוב על ההלם - "בזבזתי שבוע", היא אומרת בחדר האח, "אם הייתי יודעת אולי הייתי אומרת 'פאק איט' ומהמרת על זה. אני כבר מתגעגעת אליו". סירייסלי? מה עובר עלייך, בחורה?
לא כל כך הבנתי למה יש להתגעגע, מלבד העובדה שהוא חתיך למות, כי לפחות עד השלב שבו הודח, הוא בעיקר נעלב כל יום ממישהו אחר. העלבון האחרון היה מדנה, שהצליחה לגרום לו להתייפח בנסט כמו ילד שהשפה התחתונה שלו מתחילה לרטוט. בלי הגנות, תמים, בדיוק הפוך ממה שהצהיר בתעודת הזהות שלו. למעשה במקום איש לילה מטופש, מתגלה כאן בחור חמוד, פגיע, שאכפת לו מאנשים, ויודע לדבר על זה ולבקש סליחה כשצריך. ואני שואלת, למה להסתיר דברים טובים? מה נראה לכם, שהדמות הפיקטיבית של הזיין התל אביבי תעשה לנו את זה יותר? ובכן, טעות בידכם, הפקה יקרה, תתחילו לספר לנו את האמת כבר בתעודות הזהות במקום למכור לנו "דמויות" חד-ממדיות.
בכלל, תעודות הזהות מלאות בשקרים. זו של הדר, למשל גרמה לנו לחשוב שנכנסת מישהי לבית שלא מסוגלת לבצע שום משימה חוץ מלנגב לעצמה את התחת, פרינססה בלתי נסבלת שכל היום תשב בבריכה ותסנג'ר את חיים לנפנף עליה עם עלה דקל. מה מסתבר? לא רק שהדר עושה המון בבית, היא גם טובה בזה, נהנית מזה, וממש לא מתנהגת כמו נסיכה. היא לא מנסה להישען על אף אחד, לא מסתתרת מאחורי אף אחד, ומנהלת את הקרבות שלה לגמרי לבד, ואפילו בלי להתלהם ולהעליב ללא צורך. בקיצור, התחלתי לאהוב את הדר. אני חושבת שהיא אישה מאד מרשימה. נראה איך זה יחזיק לי.
בנתיים אורית שרדה שלוש הדחות, וכל הדחה כזו מרימה לה עוד יותר. בנוסף לזה שאור טוחן לה מדיי-וואן שהיא הכוכבת של הבית, עכשיו יש לה גם "הוכחה". ואם מישהו קנה את הבכי ואת ה"לא באתי בשביל עצמי, באתי בשבילה, מה אני אעשה פה?" אחרי שלירון הודחה, אז אפשר להירגע, כי כבר למחרת בבוקר אורית שכחה שהבת שלה הודחה והתחילה לפרוח. מה לפרוח - כמו שושנת יריחו. הייתי אומרת שהיא אפילו חשה הקלה להיות חופשייה לעצמה במקום אמא של לירון - או יותר נכון, יחידת לוחמה עם עוד אישה בוגרת, בעייתית וצעקנית. כנראה שזה באמת נכון - זוגיות בבית האח הגדול מזיקה אפילו לאמהות.
המצב מחמיר ככל שההדחות עוברות, ועכשיו כבר יש לה שיר הלל שמדי פעם היא מבקשת שישירו לה: "אין גדולה כמו אורית, והיא נשארת בתוכנית, היא שרדה שלוש הדחות, ולא צברה בכלל קנסות" - כמובן שחגיגת השמחה הזאת מתרחשת, שוב - מיד אחרי ההדחה של תום, כשכל הבית עצוב והמום, ולא בפרטיות חלילה, אלא בקולי קולות ובחוסר רגישות בהמי, כרגיל. אפילו אור כבר התחיל להבין שאורית מגזימה ומנסה להפציר בה שתפסיק כבר לריב עם כולם, וכשאני אומרת כולם אני מתכוונת כולם חוץ מבן.
בואנה, אני מסלסל שיער אם בן לא נכנס לבית האח עם רישיון קנביס של לפחות 80 גרם בחודש, אחרת אני לא מצליחה להבין איך הוא מצליח להתייחס בכל כך הרבה הומור וחמלה לאורית. הוא היחיד שמעולם לא התעצבן עליה, והיחיד שרואה מעבר לאגרסיביות והשתלטנות והקשקושים שלה. מתוך הסאטלה הוא הצליח להמס לה את כל ההגנות, ואפילו לקבוע איתה בקפלן. כשהיא מדברת איתו יוצא ממנה האדם שמתחת לכל המלל וההצהרות הריקות, והלוואי שזה היה קורה יותר. בן חמוד, מלא הומור עצמי ואינטליגנטי - ומזגו הנעים הוא כמו בריזה קרירה ביום קיץ שמוגדר "גל חום". רק שלא יהיה בונקר - שישים איזה פרח בתוך תבשיל הדגים, שיהיה לכל הבית טיפה נחת בסופ"ש. או שלפחות יפרגן קצת לעידן, שהולך ומאבד את זה.
מעבר לזה שהוא עדיין רוצה את האקסית שלו (מוכנה להתערב על זה), כשהדר שואלת את עידן אם הוא רוצה לעבור למיטה של אמילי במקומה, הוא סירב ואמר שזה לא הזמן, כאילו הוא זהיר כדי להגן עליה. אני מסכימה עם ביוויס ובאטהד התאומים - יש שם הרבה מאד משחק. לדעתי הוא פשוט לא מוכן להתחייב כי הוא יודע שזה בר חלוף, בעוד אמילי מודה שהיא מתאהבת. קיים חשש שהיא תיפגע מאוד, אבל החשש המיידי הוא שהיא תידבק בניכור ובהתנשאות שלו. בינתיים הוא רק שופך לה כמה הוא משתעמם מהאנשים בבית, כמה קורלי ילדה בת 16, והאחים טמבלים, וכמה כולם לא חכמים כמוהו, כמה הוא צריך את הלבד שלו, וכמה אין לו סבלנות לאנשים שרק רוצים לדבר על עצמם, כי הוא לא כזה, ואת כל זה הוא הסביר תוך כדי שהוא רק מדבר על עצמו, וגם מסכם בזה שהוא לא חושב שהוא הבעיה.
רואים על הפרצוף של אמילי שהוייב הזה לא בא לה טוב, אבל היא פשוט נמצאת בשלב ההתאהבות שגם אם את רואה פגם, את מיד מכסה אותו בנצנצים ופפיון, כי בא לך להמשיך להיות מאוהבת. גם זה עובר בסוף, אני רק מקווה שזה יעבור לפני שזה יהיה מאוחר מדי. ממנו פחות אכפת לי, מודה.
בבית רואים באיחור את מה שאמרתי כבר לפני שבוע, ומתחילים לשאול שאלות לגבי הדר ויהב, שנמצאים במשחק חיזור משונה כלשהו. יש שם משיכה, שגם אם לא תתממש, היא מאוד נוכחת. קורלי חשדה מיד, ולמרות שאורית, בעוד רגע של ריכוז עצמי מוחלט מסבירה לקורלי שאין כלום רגש בין יהב להדר חוץ מרגש אחד - והוא ששניהם פשוט לא סובלים אותה. קורלי לא משתכנעת, ומאשימה את הדר מאחורי הגב שהיא עוברת מגבר לגבר ועושה לה את מה שעשתה כביכול לפרידה, וממיקומם של צפצופי הצנזורה בנאום אני יכולה רק להניח שהיא קראה לה שרמוטה.
יאמר לזכות קורלי שהיא משתפת את הדר ומתנצלת, ועל הדרך שואלת אותה ישירות אם היא בעניין של יהב. הדר מודיעה חגיגית שהיא לא תעבור מגבר לגבר בבית, אז "זה לא יכול לקרות גם אם הייתי רוצה". הן התחבקו והשלימו, אבל אפילו קורלי קלטה שהדר לא הכחישה. היא קוראת ליהב 'אהוב', מסדרת את שערו הסורר ומכינה את הקרקע להתאהבות נואשת מצדו - שזה אתגר, כי הוא מאוד מגן על עצמו: "הדר היא מסוג הנשים שלא הייתי מצליח להשיג מחוץ לבית" הוא אומר, כאילו כבר השיג אותה - ומצהיר שהוא לא מתכוון להוריד הגנות למרות שהיא גם הטעם שלו וגם הטיפוס שלו. הוא מרוצה מעצמו, כי 'יהב הישן' וחסר הביטחון לא היה מתמודד מול תום - יהב החדש, מצד שני - יכול אפילו לנצח את תום בקרב על הבחורה.
כאן דולפת האמת הכי חשובה על טיב הקשר בינו לבין הדר. הדר היא משוכה שיהב החדש צריך לעבור בדרך לטרנספורמציה, לעצמי המשופר שלו. גם תום הוא משוכה שיהב החדש צריך להוכיח לעצמו שהוא יכול לצלוח, והוא משתמש בשניהם כדי להוכיח משהו לעצמו בלבד. זה תקין - כולם משתמשים באחרים במסעות השיפור העצמי שלהם, רק צריך לזכור שזה מה שזה, ושהוא לא באמת מתכוון לשים את הלב שלו במקום פגיע. זה סיכון שעדיין מוקדם מדי לקחת עבור מישהו שרק לפני חמש שנים השלים עם הצבע שלו.
מי שבאמת פגיע זה חיים, שלמרות הניסיון הוא לא מצליח להשתלב בבית, וכשכולם רוקדים יחד הוא נשאר מאחור - לא בגלל שלא רוצים לשתף אותו, אלא כי הוא לא מצליח ליישב בין הצורך שלו להשתלב לבין הפער שקיים בינו לבין השאר, פער שלעולם לא ייסגר. מצד אחד הוא רוצה יחס רגיל, ומצד שני הוא רוצה שיכירו בייחוד שלו - הפנימי - לא החיצוני, והוא חייב להבין שהייחוד החיצוני הוא חלק מהייחודיות כולה, ולהפסיק לצפות מאנשים להתעלם מזה.
הוא לא היחיד שלא משתלב - גם האחים, שבנו על עידן כמגן ומנטור, מצאו את עצמם מושלכים הצדה, מה שדווקא עשה להם טוב, לטעמי. בחדר האח הם החזירו לעצמם קצת הומור ושחררו קיטור - "עשינו יותר ימי מילואים ממנו", הם ציינו, והודיעו חגיגית שנשבר להם שמתייחסים אליהם כמו ילדים נטולי מוח, וסגרו את הפינה כשקראו לעידן 100 אחוז משחק. ואני אומרת - יאללה, נשמות, תפוצצו את הבלון הזה, אני הכי בעד. אבל לפני כן, אפשר להדיח את עינב בהדחה הבאה? אינני יכולה. יש לה אנרגיה של ביצה קשה. היא לא מעניינת, וכדי לחפות על זה כל משפט שני שלה זה "וווהוווווו!!!" בקול גבוה מדי. כשהיא מתרגשת - "וווהוווווו!!!", כשהיא מפחדת "וווהוווווו!!!", כשהיא שוכחת משהו, "וווהוווווו!!!" כשהיא צריכה פיפי, "וווהוווווו!!!". סתמי!
יש לה קול גבוה שמוציא אותי מדעתי, ובין לבין היא עושה הפוגות עם יהב בנסט, מעמידה פני חברה טובה אבל מעוניינת בו בסתר. אני לא נגד הזיווג, פשוט בתור פעילה סביבתית חשוב לי שנדיח אותה כדי להגן על הטבע המקומי. מקורותי מספרים לי כי בשבוע וחצי היא גירשה משם להקות שלמות של ציפורים, שכנראה קיבלו החלטה בלתי רצונית להתחיל נדידה מוקדמת. זה משפיע על תהליכי האיבוק וההזרעה של הפרחים ומפר את כל האיזון האקולוגי של נווה אילן. אז שתצא, וגם תמסור ד"ש לשמרית הררי. פוטייטו.