לא קל לחיות בארץ הזאת שלנו, אבל דבר אחד אפשר לומר לזכותה: אין לנו פה הרבה מקרי רצח ביזאריים. סיפורי הזוועות בסגנון עדות הג'פרי דאהמר הם עניין של אחת לכמה שנים במחוזותינו. מי מאיתנו שבאמת רוצה לראות דוקו-רצח שמלא בדם ומוות לרוב יצטרך להסתמך על התוצרת הבינלאומית, ואחת לכמה זמן לחזור לעמודי הוויקיפדיה של תאיר ראדה ורוז פיזם. את החלל המקומי הזה ממלאת "פרשת מזריק הנפט", המיני-סדרה התיעודית החדשה בבימויה של טל מיכאל שעלתה השבוע בהוט 8 ומספרת את סיפורו של משה לוי, שהרג את אשתו הראשונה בהזרקות שיטתיות של נפט, ומשם המשיך לעוד שני קורבנות.
זה סיפור מטורף לכל הדעות: לוי היה עבריין קטן, כריזמטי ונאה, שמתואר על ידי חלק מהמרואיינים בסדרה כסוג של ג'ון טרבולטה חולוני, מהדס ברחובות העיר ומושך אליו את מבטיהן של העוברות והשבות. אשתו אילנה, אם בנותיו, מתה בנסיבות מסתוריות אחרי שנפלה למשכב, והוא טיפל בה במסירות. מי שהכיר את הזוג ידע שהוא באותה המידה גבר אלים ושהזוגיות בין השניים לא הייתה אידילית, אבל מהצד נראה כאב אוהב ובעל שרק רוצה להיטיב עם אשתו החולה. במקביל הסתבך בפלילים, בפרשיית שוד יוקרתית שעירבה את מעסיקו לשעבר, לא פחות מארנון מילצ'ן. הוא הורשע חודשים ספורים אחרי מות אשתו, וכעבור שנתיים וחצי בכלא השתחרר. בכל זאת, אלמן טרי עם שתי בנות.
ואז הגיעה סוזן: צעירה ויפה שאת שירותיה שכר כמטפלת, והוא התאהב בה. היא לא התאהבה בו, אבל כמו עם אשתו המנוחה, כשסוזן התאשפזה בנסיבות מסתוריות הוא לא עזב את מיטתה. וכמו עם אשתו המנוחה, גם על עורה של סוזן הופיעו פצעים מוגלתיים ומשונים - וזה כבר היה מחשיד. אחרי בדיקה זריזה, הרופאים גילו מה הגורם למחלתה של סוזן הצעירה: נפט. אחרי שהמשטרה עשתה אחת ועוד אחת זריז, משה לוי כבר היה בכלא באשמת הריגה וניסיון רצח. סוזן נשארה משותקת כל חייה. אבל גם כשמשה נידון לעשרות שנים מאחורי סורג ובריח, זה לא היה הסוף.
אז מה בדיוק הסיפור של משה לוי? איזה אינטרס היה לו לפגוע בכל האנשים האלו? אחד ההסברים הוא אבחונו בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח: הפרעה פסיכיאטרית שבאה לידי ביטוי בכך שהלוקה בה גורם לאחר לחלות, וסועד בו זמנית. לוי רצה שיראו בו כבעל אוהב שדואג לאשתו, ולבת הזוג שבאה אחריה, וגם לחברו דרור, שפגש בכלא. אבל זה לא באמת מסביר, למשל, את העובדה שלוי נחשד באונס של כמה וכמה נשים: בהן הוא לא טיפל ולהן לא הזריק נפט.
וכאן "פרשת מזריק הנפט" מגיעה לטריטוריה שאליה היצירה הדוקומנטרית הישראלית לא מגיעה לעתים קרובות: ייתכן שמדובר במקרה נדיר של רוע טהור ומזוקק. כזה שאין לו מניעים פוליטיים, חברתיים או כלכליים: הוא פשוט הרע המוחלט. משה לוי אינו אנטי-גיבור סקסי מהסוג ש"הסופרנוס" ו"שובר שורות" הרגילו אותנו אליו, וגם לא רוצח סדרתי מעורר אמפתיה כמו דאהמר בגרסת ריאן מרפי, לא נבל קומיקסי כמו חניבעל לקטר, אלא איש נלוז שטוב היה אילולא נולד בכלל. קצין אחד שטיפל במקרה שלו מודה: ברגעיו האחרונים, רצה לומר לו שהשניים יתראו בגיהנום. אחות אחרת שטיפלה בו מתארת את ימיו האחרונים (בגסיסה מחלה קטלנית שהשחיתה את פניו והפכה את השהייה במחיצתו לבלתי נסבלת בעקבות ריח הגוף שלו) כעונש האולטימטיבי.
טל מיכאל ביימה במקצועיות וביעילות סדרת פשע-אמיתי שעומדת בגאון לצד המקבילות שלה בחו"ל. כמו סדרות רבות (מתוסרטות ותיעודיות כאחד), לעתים עולה התחושה שהיינו יכולים לקבל סרט מהודק של שעה וחצי במקום 147 דקות שמחולקות לשלושה פרקים, אבל המבנה הזה מאפשר לנו להיכנס לפינות הקטנות והמסקרנות בסיפורו של לוי, לתת כבוד לכל אחת ואחד מקורבנותיו: הרעיה אילנה, המטפלת סוזן, והאסיר דרור. בין לבין, משובצות שתי עדויות של נשים שנפגשו עם משה לוי ולאחר מכן איבדו את הכרתן, ועד היום לא יודעות אם עשה להן משהו כשהיו מעולפות. זה מחריד יותר ויותר ככל שחושבים על זה, והסדרה ניגשת לסיפורן באמפתיה, בכבוד ובלי שמץ של סנסציוניות צהובה.
יש משהו מאוד קורקטי ויעיל ב"פרשת מזריק הנפט". זה באותה המידה ייאמר לזכותה: לפעמים טוב להישאר בתוך הקופסה, גם אם יש צופים מסוימים (אני, למשל) שנהנים לראות מה קורה כשיוצאים ממנה. הסדרה מתבלת את התבנית התיעודית והמוכרת באיורים מרשימים ובקטעי קריינות מפיו של "משה לוי", בגילומו של אבירם קליש, אבל בקצה לעתים התחושה היא שאנחנו רואים פאנל שמורכב מאנשים שמספרים לנו את הסיפור, ואני, מה נעשה, באותה המידה רציתי לראות אותו מתרחש לנגד עיניי.
כי סיפורו של משה לוי היה יכול להיות דרמה מהפכת קרביים, אבל בידיה של מיכאל הוא מסמך עיתונאי חד ומחכים. שזה לא מעט, ובניגוד לסדרות תיעודיות אחרות על נבלים מהעולם האמיתי, נעשה פה ניסיון אמיתי ומוצלח לפצח את חידתו, להבין מיהו ולמה הוא היה מי שהוא. ובכל זאת - הייתי מת לראות את אותו הסיפור כדרמה. משה לוי הוא דמות מרתקת דווקא מפני שמסתמן כי לא הייתה לו שום תכונה גואלת, והייתי רוצה לראות את השחקן הנכון נכנס לנעליו. אולי זה עוד יקרה. עד אז, עבור מי שלא שמע על מזריק הנפט ורוצה ללמוד על פרק משונה ומחריד בתולדות הפשע הישראלי, מדובר בצפייה מומלצת במיוחד.