קיץ 2022. ילדים ובני נוער אמריקאים פוקדים בהמוניהם את בתי הקולנוע ודורשים כרטיס לסרט "המיניונים 2: עלייתו של גרו". הם עושים זאת כשהם לבושים בחליפות וכמובן מצלמים את התוצאה לטיקטוק. בן 18 שנשאל על ההשתתפות בטרנד הסביר בראיון ל-NPR: "לא אהבתי את הסרט, הוא היה לא יותר מבינוני, אבל אהבתי את האווירה. אנחנו משועממים, אין משהו יותר טוב לעשות". ילדי ישראל ראו כי טוב ועשו את אותו הדבר. בכתבה באתר זה ממש שפורסמה לפני שנתיים: "בני נוער רבים השתוללו בהקרנה, השליכו פופקורן, עקרו כיסאות, שרו את התקווה, הפריעו ליתר הצופים באולמות - ובכמה מקרים בתי הקולנוע אף נאלצו להזמין אבטחה כדי לאפשר המשך צפייה בסרט".
רגעים כאלה הם אולי ניג'וס למי שנקלעו במקרה לאותו אולם, אבל מהאולפן שהפיק את הסרט לא תשמעו תלונות. כל עוד הפושטקים משלמים על הכרטיס והפופקורן שהם זורקים על המסך, זה לא ממש משנה אם מדובר בצפייה אירונית או כנה. ברגע שזה מגיע לכותרות התופעה כבר מזינה את עצמה וכולם רוצים לדעת על מה מדברים והאם הסרט מצדיק את ההיסטריה, גם אם הסרט עצמו לא באמת קשור אליה. לצערו של אותו אולפן ו/או בתי הקולנוע ששמחים להפוך מדי פעם למועדון הכי לוהט בעיר, אין דרך לתזמר או לשחזר דברים כאלה, ואין דבר יותר מביך מטרנד טיקטוק בן שנתיים.
בקיצור, אין צורך לגהץ חליפות לקראת "גנוב על החיים", הפרק הרביעי בעלילותיו של גרו (סטיב קארל), נבל העל לשעבר והבוס של המיניונים. גם בלעדיהן, כל חמשת הפרקים הקודמים - שלושה בסדרה המקורית ועוד שני ספין-אופים על העוזרים הצהובים - היו רווחיים מאוד. ראשון היה "גנוב על הירח", תרגום שהתיישן מיד ל-Despicable Me, קומדיה חמודה למדי על שודד חסר ביטחון שרוצה לגנוב את הירח כדי לזכות באישורם של הקולגות שלו ובעיקר של אמא שלו. בין סצנות אקשן עם המצאות מד"ביות מצחיקות לשטויות של העוזרים הצהובים שלו הסרט פינה הרבה זמן ללב האמיתי שלו - הקשר המתפתח בין גרו לבין שלוש יתומות חמודות - מרגו, אדית' ואגנס - אותן אימץ במקור כחלק ממזימה.
כמו ג'ק ספארו או מטור בסרטי "מכוניות", גם כאן דמויות המשנה גנבו את ההצגה והתגלו כאווזה שמטילה ביצי זהב. סרט ההמשך, שזכה בעברית לשם הכנה מדי "גנוב על המיניונים", הגדיל את תפקידם של הסיידקיקס דוברי הג'יבריש ועל הדרך סיפקו לגרו סיפור אהבה ושינוי קריירה - עכשיו הוא עובד כסוכן חשאי בליגה נגד נבלים ונשוי ללוסי (קירסטן וויג). תוסיפו לרשימה עוד סרט המשך ("גנוב על העולם") ושני סרטי "מיניונים" מצליחים מאוד והנה אנחנו ב-2024 וב"גנוב על החיים".
בסרט החדש חובקים גרו ולוסי בן משותף בשם גרו ג'וניור. גרו נרגש מאוד מהאבהות לתינוק, שלא ממש מחזיר לו אהבה, אבל יש לו בעיות גדולות יותר. מקסים לה-מאל (וויל פארל), נבל חובב ג'וקים שלו ולגרו משקעי עבר, נמלט מהכלא ומעוניין לחטוף את התינוק ולהפוך אותו לג'וק-אדם. המשפחה נאלצת להימלט לפרבר בטוח ומשעמם תחת זהות סודית. בזמן שגרו מסתבך בתכנון שוד שאפתני לצד פופי (ג'ואי קינג), נערה מהבית השכן, לוסי והבנות מסתובבות בעיר ומחכות שהעלילה המרכזית תיפתר מעצמה. לא, באמת, הסרט ממש לא יודע מה לעשות איתן ומספק להן כל מיני עיסוקים זניחים ודי דביליים, כמו לזרוק אוכל על אישה בסופר או לריב עם מדריך קראטה.
בשלב הזה סדרת "גנוב על" עוסקת במיניונים כמעט באותה המידה שהיא עוסקת בגרו ובמשפחה שלו, אם לא יותר. רק תציצו בפוסטר לסרט החדש, שמציג מיניון עגול וענק אוכל מיניון קטן יותר. אחרי שנשלחו לכלא בסרט הקודם, הפעם הם מגויסים לסוכנות "הליגה נגד נבלים" כדי שהסדרה תוכל לקרוץ לתופעת הקאלט של עצמה ולהלביש אותם בחליפות. כמה מהם אפילו מקבלים כוחות מיוחדים, אבל כצפוי נכשלים לגמרי בתפקיד גיבורי על. המיניונים הם לא דמויות, הם הפוגה קומית סלפסטיקית לפעוטות. הם רצים ונופלים, מתעללים זה בזה ושועטים לעבר הרשע התורן ברגע הנכון כמו צונאמי צהוב שצועק שמות של מאכלים. זה מצחיק לפעמים, אבל אחרי שישה סרטים הבדיחה הזו כבר די לעוסה. כלומר, עבור הצופים שעברו את גיל שש. פעוטות מתבגרים ומתחלפים, לא לפני שההורים קונים להם צעצועי מיניונים ואולי גם דלי פופקורן ממותג.
לגרו יש עכשיו ארבעה ילדים, אבל מסע האבהות והחניכה שלו בסרט החדש הוא דווקא מול הילדה של השכנים. ההרפתקה של שניהם באקדמיה לנבלים, מעין פארודיה מחורפנת על בית הספר הוגוורטס מ"הארי פוטר", מספקת את הרגעים הכי טובים בסרט. פופי היא דמות כיפית ומצחיקה, גרו במיטבו כשהוא מנסה להתמודד איתה, וזאת גם העלילה היחידה שבאמת קורה בה משהו - או לפחות משהו יותר מורכב נראטיבית ממיניון שנתקע בתוך מכונת חטיפים. "גנוב על" זקוקה לחידושים כמו אוויר לנשימה. גם עם ילד חדש ובית שונה, הדמויות בסדרה נשארות פרק אחר פרק בדיוק אותו הדבר - וגם ההרפתקאות והבדיחות כבר התמחזרו לעייפה. בהתחשב בזה שהבמאי כבר הצהיר שילדיו של גרו הולכים להישאר לנצח באותו הגיל בדיוק, כנראה שככה זה גם יישאר.
זה כמעט מיותר לכתוב ביקורת על סרט לקהל יעד בגיל גן חובה, הרי המוצר כאן הוא לא הסרט עצמו אלא שעה וחצי של שקט עבור ההורה, ועוד עם מזגן וחטיפים. עבור ילד או ילדה בגיל המתאים כנראה שזו תהיה הצלחה מסחררת - יש המון מרדפים רועשים, אלימות שאמורה לשעשע, תינוק שזורק סמות'י על הפרצוף של אבא שלו וארסנל חדש ומרגש של מילים לצעוק יחד עם המיניונים (נגיד, סטופה, פסטרמה או דואה ליפה). להורה בעל הסטנדרטים כל העניין כנראה יהיה די מתיש, כשפעם-פעמיים בשעה תהיה גם בדיחה חצי מוצלחת על הבורגנות האמריקאית. אבל יואו, המזגן פשוט מדהים.