בתקופה המאוד לא רגילה בה אנחנו חיים, עצם העובדה שהשקת העונה החדשה של "המירוץ למיליון" בקשת 12 שודרה אמש במלואה בלי שהשידור נקטע אפילו פעם אחת לטובת מבזק חדשות או התראה על ירי טילים או כטב"מים היא סוג של ניצחון. האם מדובר בניצחון עבורינו הצופים או בכלל עבור המנהיגים שלנו שמנסים לנרמל את הטירוף הזה? זאת כבר שאלה אחרת.
אם להשאיר את המציאות בצד לרגע ולהתרכז בריאליטי, אפשר לומר שאחרי שמונה עונות כאחת מתוכניות הדגל של רשת 13, "המירוץ למיליון" חצתה את הכביש לקשת 12 ועברה שם את אותו תהליך שעשתה "רוקדים עם כוכבים". קצת בוטוקס להעלמת קמטי הגיל, טיפה חומצה היאלורונית במקומות הנכונים ומייקאפ יקר יותר והנה, הפורמט הזה שכבר הרגיש עייף יותר מצמד מתמודדים שצריכים לחצות 14 מדינות בחמישה שבועות, נראה לפתע רענן ומוכן לצאת שוב לדייטים. ממש כמו עם "רוקדים", גם כאן הצעד הראשון שעשו בקשת היה להכריז על מנחה חדש, והם הלכו על האיי-ליסט שבאיי-ליסטים - יהודה לוי. האם לוי עם הכריזמה שיכולה להעיר הר געש רדום מציג משהו שונה בתכלית מזה שקיבלנו מקודמו, רון שחר? האמת שלא ממש וטוב שכך. הנחיה של ריאליטי כמו "המירוץ" צריכה להיצמד אל המקור האמריקני בו המנחה פיל קאוגן ממלא פונקציה טכנית למדי ולא נשאב לסחבקיות עם המתמודדים או הצופים. אבל לפעמים, ההחלפה עצמה היא כל מה שצריך כדי לתת לצופים תחושה של חדש גם אם בפועל מדובר באותו הדבר בדיוק.
מלבד לוי שזכה לקריאות "אמאלה איזה חתיך" מהמתמודדים בכל פעם שהופיע על המסך כאילו היה מדובר בצחוקים מוקלטים בסיטקום, השקת "המירוץ" 2.0 ניסתה להוכיח שבגרסת קשת 12 הכל הולך להיות יותר גדול. אם ברשת התחילו את המסע של המתמודדים בישראל (לפעמים למשך יותר מפרק אחד), כאן התחלנו באיסלנד; אם ברשת מתחו את הצגת הזוגות כאילו היה מדובר באירוע כניסת דיירים ב"אח הגדול" כאן פגשנו את כולם בנקודת ההזנקה. אליבא דלוי, זאת הולכת להיות העונה בה המתמודדים יבקרו בהכי הרבה מדינות בתולדות הפורמט (14) ויעשו את זה בחמישה שבועות אינטנסיביים במיוחד. שווה להתעכב על כך שהתוכנית צולמה לפני 7 באוקטובר, בעידן בו הסבלנות לישראלים וישראליות הייתה שונה בתכלית. אתמול כשלוי הכריז בדרמטיות: "זהו, עכשיו זה רק אתם נגד העולם", חיוך עקום עלה על הפנים עם ההבנה של המשמעות שהמשפט הזה קיבל. עם זאת, כנראה שלא צריך את המלחמה כדי שהאיסלנדים השלווים יזדעזעו מאימא ובת שצופרות לרכב הלוויות בתקווה לקבל עזרה עם משימה.
מעבר למנחה ולשפע המדינות, "המירוץ למיליון" המחודשת היא אותה התוכנית שהכרנו. כל משימה נמשכת רב זמן מדי וסובלת מהחולי מספר אחד של הריאליטי הישראלי - טסטות בלתי נגמרות של המתמודדים. אנחנו נשמע כל אחד מהם נותן את הפרשנות שלו על כל רסיס אירוע שהתרחש בתוכנית וזה יכול להיות מצחיק אבל לפעמים זה פשוט מאוד מעייף. המזל הגדול הוא שנראה שנעשתה כאן עבודת ליהוק מצוינת, 13 הזוגות שיצאו אתמול לדרך נראים כמו פסיפס מעניין של ישראל 2024, יש כאן חרדים, חברים מהצבא, חברים מרמת השרון, אמא ובת/בן, אחיות וברוך השם גם מתמודד ערבי ישראל שלא מתבייש בזה. כן, מסתבר שאפשר ללהק ריאליטי בלי להיכנס לקלישאת הדוגמנים/יות שרק ממתינים לפרוץ והגיעו כדי לתת עוד פוש לקריירה (מלהקי ה"האח הגדול" אני מסתכל עליכם).
בגזרת הזוגות ששווה לקוות שיגיעו רחוק ולו בשביל הצחוקים אפשר למצוא את עמית ורותם - שתי חברות מהמרכז שלדבריהן באו להראות שגם נשים עגלגלות יכולות ולוטשות עיניים לעבר המנחה ("לכל תפוס יש ממתינה" שאמרה רותם הוא משפט שאקח איתי הלאה); רחלי ומירי האחיות הירושלמיות שאמנם לא ידעו מה זה איסלנד ואין להן ממש אנגלית אבל עם הרבה מוטיבציה וישראליאנה יש לי תחושה שאולי עוד יגיעו רחוק; יפתח רמון, הבן של אילן ורונה רמון שהגיע לתוכנית עם סהר, החבר הכי טוב שלו מיחידת הצנחנים, בתקווה להרוויח את הכסף שהמדינה לא נותנת למי שדווקא מחליטים לתרום לה; גיא ועידן, אבא ובן שקוראים אחד לשני 'גבר' ואחד מהם הוא גם סגן יו"ר חברת תנובה; האחיות לי ואן מסי אנד סאן, המלרוז פלייס של צפון תל אביב, שעבורן מיליון שקלים זה תקציב תיקי היד לשנה אבל באו בשביל רוח התחרות; ובעיקר מודי ומיקי, הצמד העסקי שמורכב מערבי ויהודי שמגלמים בעצמם לא מעט דו קיום והרבה הומור עצמי. אותו מודי אגב כבר השתתף ב"בואו לאכול איתי" וסופג בימים אלה הרבה אש ברשתות החברתיות בעקבות הזוגיות שלו עם גל רובין, מתמודדת "הישרדות" וחרדית לשעבר, ויש ניצחון קטן בלראות אותו שוב על המסך, כמעין אצבע משולשת לכל הגזענים.
האם "המירוץ למיליון" תצליח להיכנס לקצב של משימות והדחות שישמרו אותה כיפית, מבלי שהמציאות בישראל תחזיר אותה לקרקע? אחרת, יהיה קשה להנות גם מסתם ריאליטי עשוי היטב.