"אני ילד ממשפחה קשת יום שסלל לעצמו דרך. לא מעניין אותי שופוני ועושר. אני רק רוצה לשיר"

בניגוד לאמנים רבים שנתקפו שיתוק יצירתי אחרי 7 באוקטובר, דני רובס מצא את עצמו יוצר בלי הפסקה. "יש בי חריצות פנימית שמחייבת אותי כל הזמן לדווש", הוא אומר בריאיון ל'ועדת תרבות'. "אני מרגיש כמו רוכב אופניים שנופל על הצד אם הוא מפסיק לדווש. דווקא תקופה כזו מחייבת אותי להוציא החוצה את כל הרגשות שמצטברים בפנים. הדברים האלה צריכים לצאת החוצה, אז הם יוצאים אצלי דרך שירים".

מה יוצא ממך?

"מלא שירים חדשים. חלק כבר יצאו וחלק ימצאו דרכם לאלבומים הבאים. אני גם מוצא את עצמי שר הרבה שירים של אחרים. אני יושב בבית עם עצמי, מנגן בלי הפסקה ושר אריק איינשטיין, שם טוב לוי, מתי כספי, אביתר בנאי".


צפו למעלה בריאיון המלא עם דני רובס
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי

בשנת 1987 הוציא רובס את "פנים ושמות", אחד השירים המקסימים והמרגשים שכתב, באלבום עם אותו שם. מאז המלחמה חזר השיר לתודעה הציבורית משום שיש הרבה פנים ויש הרבה שמות. במקור השיר בכלל נכתב על דבר אחר לגמרי. "נסעתי לניו יורק להופעה עם שלמה ארצי", נזכר רובס. "הייתי הגיטריסט שלו והייתי בתחילת הדרך. נחתנו בניו יורק, היא מושלג וקר ואי אפשר היה לצאת מהמלון. כל אחד מאיתנו כתב בחדר שלו מוזיקה ובבוקר השמענו אחד לשני. אני כתבתי את 'פנים ושמות' והוא כתב את 'שינויי מזג האוויר'. השיר שלי הוא שיר געגועים למשפחה שלי, לאהובה שלי, לבית שלי. בחודשים האחרונים הכותרת הזו 'פנים ושמות' היא כותרת בעיתונים ובטלוויזיה מעל קוביות קטנות של פנים מחייכות של כאלה שאינם".

ו'פנים ושמות' ממש הפך לביטוי מאוד שגור בתקופה העצובה הזו.

"אתה לא מתכוון לזה אף פעם. כתבתי שיר מאוד אישי. כשכתבתי אותו לא האמנתי שאף אחד בעולם ירצה אי פעם לשמוע אותו בכלל. הייתי יוצא בלילות מהאולפן שבו הקלטנו שעמד ממש מעל איילון בדיוק כשבנו אותו. חשבתי לעצמי 'עוד מעט ייסעו בכביש הזה המון מכוניות ואף אחד ממי שנוסע בהן לא יעניין אותו השירים שלי כי הם שירים נורא אישיים על אחי שנפטר, על האהבות שלי, על האכזבות שלי, על הכאבים שלי. לא הבנתי מי ירצה לשמוע את זה. השיר הזה הצליח מאוד וזכה להכרה, ובשנים האחרונות הוא עבר תהליך מטורף".

ואתה מצליח להיזכר מה שלמה ארצי אמר על השיר כשהשמעת לו אותו?

"אני זוכר שהוא מאוד אהב. בכלל, היה לנו פרגון הדדי מאוד גדול. תמיד תיקנו שורות אחד לשני, סידרנו שורות מוזיקליות, זרקנו רעיונות. שלמה הוא אלוף המבנים - מתי צריך להגיע פזמון, מתי סי-פארט, מתי קטע מוזיקלי. המבנים שלו תמיד מושלמים, הוא היה צריך להיות קבלן בעצם".

ב-19 ביולי וב-24 באוגוסט יחזור רובס אל האלבום הנפלא "פנים ושמות" בשתי הופעות גדולות - אמפי שוני (יולי) ופארק אריאל שרון (אוגוסט) - שבהן ישיר את שירי האלבום וכן להיטים נוספים גדולים שלו. מי שיתארח בשתי ההופעות הללו הוא נתן כהן ("הנשמות הטהורות") שהפיק את האלבום.

יש שירים שקיבלו משמעות אחרת אצלך אחרי 7 באוקטובר? או כאלה שהיה לך קשה לשיר אותם אחרי 7 באוקטובר?

"לא, אין שירים שאני לא מצליח לשיר או שאני מרגיש שאני לא יכול לשיר אותם. שיר כמו 'מחר הוא יחזור' - שגם הוא נכתב בנסיבות אחרות לגמרי, הוא בכלל נכתב על אחי יואב - נהיה מיד שיר של החטופים. גם שרתי אותו בכיכר החטופים".

אתה מבצע אותו א-קפלה בהופעות וזה רגע מצמרר מאוד.

"תודה. השיר הזה מאוד יקר ללבי. יש תחושה שהוא צריך להיות עירום לגמרי, ממש כמו בצילום אמנותי, בשחור לבן, ככה אני מרגיש אותו בהופעות, ברוב ההופעות אני שר אותו ככה. בהופעות שאקיים באמפי שוני ובפארק אריאל שרון, בגלל שזו הופעה סביב האלבום 'פנים ושמות', אני עושה משהו אחר. אני מנגן חצי מהשיר עם ההרכב המלא, עם רביעיית מיתרים, עם כלי נשיפה, ואת החצי השני שלו אני שר א-קפלה. גם כתבתי בית חדש לשיר שנוגע למה שקורה עכשיו".

גם שיר אופטימי ושמח כמו "משהו חדש מתחיל" לא התלבטת איך אתה מבצע אחרי 7 באוקטובר?

"לא, לא התלבטתי, אני אגיד לך למה לא, כי 'משהו חדש מתחיל' מדבר על כל הדברים הטובים שעתידים לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו אחרי שהשיר נגמר. זה שיר על כל הדברים הטובים שצריכים להתחיל לנו, דברים חדשים וטובים. אנשים נתפסים אל השיר הזה כאל איזו קרן אור של תקווה של משהו שעתיד לקרות. גם במקומות הכי אפלים שלנו תמיד צריך להסתכל על קרן האור. זה כמו בן אדם שעובר ניתוח נורא כואב והכל נראה כאילו הולך להתפרק, ואז מישהו מניח לו מגבת נעימה על הפנים ואומר לו 'ככה זה עכשיו אבל עוד מעט יהיה בסדר, עוד מעט דברים ישתנו, עוד מעט יהיה נעים יותר'. זה כוח אדיר לאנשים להתמודד עם הקשיים הנוראיים שעוברים עלינו בימים האלה".

מה השתנה בך בעקבות 7 באוקטובר?

"אני מאמין גדול בשגרה, שהיא סוג של עוגן כדי להמריא ממנו למקומות מאוד גבוהים. גם הבלון הפורח הכי גבוה צריך איזה חוט שישמור אותו קרוב. אז המקום הזה, זה השגרה שלך, הביטחון שלך, הביטחון שהחיים מתנהלים, שהכל בסדר, שאתה מוגן, שהמדינה שלך שומרת עליך, שהמדינה שלך תומכת, שהמדינה שלך מאמינה בך, שהמדינה שלך משקיעה בך כמו שאתה משקיע בה בחזרה. זה התפורר לגמרי ב-7 באוקטובר. הפירורים האלה עפים לכל עבר וגורמים כאבים נורא גדולים, צריך לאסוף אותם ביחד, לחבר אותם מחדש למשהו חדש. כי עם כל ההתפוררות הזו, יש כאן התעוררות אדירה של עם מופלא. הייתה תחושה שכשאין הנהגה ראויה שמנהלת אותך כמו שצריך, אז אתה חייב לעשות דברים לבד, אין מה לעשות, אין אבא ואמא.

"ואז מיליוני אנשים במדינה קמו, תרמו, עזרו ועשו דברים שלא על מנת לקבל פרס. הם רצו לשמור על המסגרת של המדינה הזאת, שהיא כל כך אהובה על כולנו. יש המון ויכוחים, אבל המדינה הזו של כולנו וכולנו צריכים לחיות כאן יחד וצריך למצוא דרך שבה נוכל לנהל את החיים יחד. אני חושב שאהבה וטוב והכלה של הזולת באשר הוא, גם אם הוא מאוד שונה ממך, זו הדרך העיקרית והטובה ביותר לעשות את זה. מוזיקה מבטאת את זה הכי טוב".

בטור שפרסם ניסן שור בעיתון הארץ לפני כחודש, הוא תקף אותך, את שיתוף הפעולה שלך עם קמפיין משרד הביטחון וכתב בין השאר שאתה מנרמל את שלטון נתניהו והימין הקיצוני, מה חשבת כשקראת את זה?

"אני קורא את ניסן שור, הוא איש מאוד אינטליגנטי וכותב טורים מאוד ראויים והרבה פעמים אני מוצא את עצמי מהנהן לדברים שהוא כותב. לא הצלחתי להיפגע ממה שהוא כתב. ניסיתי, לא הצלחתי. אני חושב שיש איזה חוסר הבנה בסיסי בזה שכשאתה עושה משהו, אתה כאילו משתף פעולה עם משהו אחר. 'פנים ושמות' היה קמפיין של אתר ההנצחה של משרד הביטחון, הוא היה לטובת המשפחות השכולות. הרי בכל פעם שאני משלם מיסים, אני מנרמל את שר האוצר. זה לא עובד ככה. קמפיין הזה היה באמת טוב, הוא בא ממקום אמיתי וניסינו לא לגלוש בו לקיטש. עשיתי אותו כמעט בהתנדבות מלאה רק כי חשבתי שזה יכול לעשות טוב לאנשים שישמעו את השיר, והוא יהיה חלק ממה שיעזור להם להתחבר מחדש לכאב שלהם. אני אמשיך לקרוא את ניסן שור ולא להסכים עם מה שכתב עליי".

מה דעתך על ההנהגה שלנו?

"אני לא פוליטיקאי ואני לא חושב שאני צריך לתת ציונים למה שקורה מסביב. אני חושב שכל מי שעיניו בראשו מבין שמשהו מתנהל פה לא בסדר, שיש איזו תחושה שאנשים לא מסתכלים על כל המדינה ועל כל העם. אזרחים רבים במדינה מרגישים שהממשלה לא סופרת אותם בכלל ולא מכבדת את דעתם. זה כולל מפונים, משפחות חטופים, וסתם אנשים שדעתם שונה מדעתה של הממשלה. זה משהו חסר תקדים, כי ממשלות קודמות - כולל כאלה שלא אהבתי בכלל - כיבדו את זכותי לחשוב אחרת. צריך לדאוג שיהיו אנשי טובי מזג שינהלו אותנו כי זה מקרין מהראש עד לאחרון האזרחים.

"כשאנשים בורים צועקים על כל מיני במות ומשתמשים בשפה מכוערת, זה גורם לאנשים להגיד, 'גם לי מותר'. אנשים רואים בכירים בממשלה ובפוליטיקה שעוברים על החוק והם אומרים לעצמם 'אה, גם אני יכול'. אני חושב שזה דבר שצריך לתקן אותו. לא בהפיכות ולפידים ובחמת זעם ודם בעיניים, אלא בבחירות דמוקרטיות. זה מה שצריך לקרות כאן. כשמדברים על 'ניצחון מוחלט' צריך לומר שעברנו טראומה קשה. טראומה לא מנצחים אלא משתקמים ממנה. לא צריך לנצח אלא צריך להשתקם. צריך לשקם דברים במדינה, ביחסים עם העולם, בהיותנו מדינה ליברלית ודמוקרטית. רוב אזרחי ישראל רוצים בכך. אם נלך בכיוון הזה, זה יעשה פלאים למדינה. זה דבר שחייב להשתנות והוא יכול להשתנות מאוד מהר. אנחנו בשבר גדול ולאונרד כהן אמר פעם ששבר זה המקום שאליו נכנס האור. האור ייכנס עוד מעט, יש תזוזות טקטוניות והולך להיות נפלא במדינה שלנו ממש בקרוב, גם לאלה שחושבים כמוני וגם לאלה שלא חושבים כמוני".

אילו היו מציעים לך להשיא משואה כפי שהציעו לעברי לידר, היית מסכים?

"אני הייתי מרגיש נורא לא נוח עם זה. המקום הרשמי הממלכתי נותן לי להרגיש לא נוח. אני ילד מרחובות, ממשפחה קשת יום, שסלל בעצמו את הדרך שלו למקום שהוא הכי אוהב בעולם. אני לא מחפש להיות כמה שיותר גדול וכמה שיותר נוצץ ועם המכונית הכי מפוארת ועם השופוני הכי גדול, אני רק רוצה לשיר לאנשים ושיהיה להם טוב. זה תלוי מי היה מציע לי ומה היו מציעים לי לומר במעמד הדלקת המשואה".

חברך שלמה ארצי סירב לפני שנה לקבל פרס ישראל במחאה על מעשי הממשלה. היית נוהג באופן דומה לו היו מציעים לך את הפרס?

"אני מניח שכן. אני אמן שעובר זמנים טובים יותר וזמנים טובים פחות ויש לי תפקיד בעולם הזה. אם אנשים יודעים להעריך את זה, זה לא על ידי זה שיתנו לי פרסים, אלא על ידי זה שהם יבואו להיות במקום שבו אני עושה את מה שאני יודע לעשות הכי טוב".

יש שיר שלך שאתה גאה בו במיוחד?

"אני חושב ש'פנים ושמות' זה אחד מאלה שאני הכי גאה בהם. יש בו משהו מאוד אישי ויחד עם זה הוא מצליח להיות מאוד אוניברסלי. וכשאני שר על חצר הבית של הוריי, ברחוב מנוחה ונחלה ברחובות, שאף אחד לא מכיר, אנשים חושבים על הבית שלהם. אנשים חושבים על הבית שלהם, על ההורים שלהם, על הגעגועים לפנים ולשמות שעברו בחייהם. אני מאוד שמח שכתבתי את השיר הזה ובכל פעם כששרים איתי בהופעות את המילים - משהו זז בי בפנים".

באמת? אתה עדיין מתרגש?

"כן, כל פעם מחדש. כל הופעה זה עולם מלא של רגש. כל הופעה היא כאילו ההופעה ראשונה בחיים שלך מבחינת ההתרגשות, וכאילו ההופעה האחרונה בחיים שלך, שאתה חייב לתת את כל מה שאתה יכול לתת, בכל דרך שאתה יכול כדי להוציא מעצמך את המקסימום, כדי שכל מי שהגיע ידע שאתה עשית את כל מה שאתה יכול, כדי לגרום לו להרגיש את מה שהוא יכול להרגיש".

כמי שכתב את "תמיד אישה" לפנינה רוזנבלום, מה חשבת על השירים האחרונים שלה?

"שמעתי את השירים האחרונים שלה וחשבתי שהיא שיפרה את הכותבים שלה (צוחק). אני לא מרגיש מאוים מוזיקלית על ידי פנינה רוזנבלום. תשמע, הייתי צעיר כשכתבתי לה את 'תמיד אישה'. הדיל בינינו היה שאני מקבל סכום מצחיק של כסף, שהיה מבחינתי אז המון כסף, ושהקרדיט לשיר יהיה של פנינה. היא אמרה לי בזמנו 'אני רוצה שתכתוב לי משהו נשי, משהו על 'תמיד אישה', וכתבתי בהתאם. שמע, כשיגיע יומי בעוד חמישים שנה, על מצבתי אני מבקש לכתוב מילים של שיר אחר ולא של 'תמיד אישה'. בכל מקרה, אני לא מרגיש מאוים".

ציפית שהשיר "משהו חדש מתחיל" שכתבה זוגתך אילאיל יהפוך לכזה להיט גדול?

"לא. אתה אף פעם לא מצפה לכלום בעיקר כדי לא להתאכזב. השיר הזה היה 'הסערה המושלמת'. הוא יצא אחרי 10 שנים שלא הקלטתי כלום והוא פשוט התפוצץ. זה שיר שאני מאוד אוהב ואני שמח שהצלחתי לראשונה אחרי הרבה זמן עם שיר אופטימי, עם שיר מואר".

אני מניח שהופעת הרבה אחרי 7 באוקטובר אחרי קהלים שונים - מפונים, פצועים, חיילים. יש רגע ספציפי שנצרב בך?

"יש המון קצוות קיצוניים בהופעות האלה. אני חיתנתי זוגות של חיילים שאחד הגיע מהדרום והשנייה הגיעה מהצפון. אני שרתי להם 'משהו חדש מתחיל' ו'אני לא מפסיק להתרגש ממך' וכל אחד נסע בחזרה למקום שלו. במקרה מסוים, אחד מהם גם לא חזר. הופעתי גם בהלוויות של חיילים, ביקשו שאשיר את 'פנים ושמות', את 'מכתב קטן'. הופעתי במחלקות סגורות בפני חיילים שלא רואים את הפנים שלהם ולא רואים אף איבר בגוף שלהם".

איך אתה לא נשבר בהופעות האלה?

"יש לי תפקיד בעולם ואני צריך למלא אותו. אני תמיד זוכר שיש לי תפקיד ואני משנן את זה חזק. אני לא יכול להתפרק אז אני לא מתפרק. אחרי המופע אני הולך הצדה ודומע. בכיתי המון בתקופה הזו. חלק מזה הוא גם בכי במחשבה על אהוביך ועל המקומות ששפר עליך מזלך וגורלך. זו תמיד המחשבה. זה גם חינוך של אמא ואבא שלי - תראה תמיד את הצד הטוב בכל דבר, גם במקומות הכי נוראיים שיש. תראה את הצד הטוב, את האלה שנשארו ואת אלה שקיימים ואת אלה שחיים ואת אלה שצריכים לקום לנער את הבגדים שלהם מהאבק ולהמשיך את הדרך שלהם. יש לי תפקיד ללוות אותם ואני מנסה לעשות תפקידי כמיטב יכולתי".

בדצמבר תהיה בן 67. יש לך מחשבות על הגיל?

"לא, אף פעם לא היו לי גם. גיל זה רק מספר בתעודות זהות. אני בן אדם מאוד חיוני באופיי. אני מנסה לשמור על בריאות, אני עושה ספורט ושומר על כושר. יש לי ילדים קטנים ששומרים אותי מאוד צעיר באופי. כשאני ארגיש עייפות אז אני מניח שאתחיל להתמודד עם הדברים האלה. אני מקווה שזה יהיה כמה שיותר מאוחר שאפשר, וגם את זה אני מניח שאקבל בכבוד. אני אוהב את הגיל שלי. כל שנה קניתי ביושר רב. אין לי בעיה עם הגיל שלי וכל זמן שאני מתפקד איתו היטב עם מה שאני עושה, אין לי טענות".

צבט לך קצת הלב לראות את אריק סיני חוזר ל'כוכב הבא' בניסיון לייצר סוג של קאמבק?

"אני מאוד אוהב את אריק, הוא אדם טוב עם נשמה טובה, תינוק מגודל כזה מקסים עם נשמה גדולה ולב ענק. יש לו קול נפלא בעיניי והוא זמר אדיר, וכל מה שהוא עושה אני אוהב. אני אוהב אותו בתור בן אדם אז אני מתקשה להתייחס לזה באובייקטיביות, באופן כללי אני לא חובב ריאליטי. עושה לי נורא לא נעים המקומות שבהם טלוויזיה עושה ניסויים. אני מבין שזו טלוויזיה טובה ואני מבין שלאריק זה עשה תהליך לא רע, אבל אני בחיים לא הייתי עושה את זה. זה עניין של אופי".

אבל אילולא תוכניות הריאליטי מוזיקה, לא היינו שומעים על מארינה, על יובל דיין ועל הראל סקעת.

"אני לא מסכים ולא מקבל. אנשים מוכשרים בכל מקרה פורצים. זה כמו שדיברו פעם על להקות צבאיות כשאמרו שאם לא להקות צבאיות, לא היה יוצאים כל הזמרים שיצאו מהן. אבל זה פשוט לא נכון כי יצאו הרבה זמרים שלא היו בלהקות צבאיות. לא נוח לי לדבר סרה בריאליטי כי הן מופקות נפלא והניהולים המוזיקליים שלהם מופתיים, אבל משטחים שירים לדקה ורבע, מחייבים אנשים להיות נורא דרמטיים בתוכם, אי אפשר לתת לבן אדם ארבע דקות וחצי שבהן הוא יהיה בשקט עם עצמו וישמע. הכול צריך להיות גדול מהחיים. ללמוד על מוזיקה מתוכניות ריאליטי זה כמו ללמוד על נשיות מתחרות מלכת היופי. זה לא מוזיקה, זו תוכנית טלוויזיה".

בשנים האחרונות אתה עובד צמוד עם מתי כספי וכותב מילים לשירים שלו.

"אתה יודע איזה כבוד זה? מתי כספי, שאני כנער ניגנתי את השירים שלו על גיטרה וריירתי על כל צליל שלו, הגאון המופלא הזה מצלצל אליי עכשיו ואומר לי 'יש לי לחן, רוצה לכתוב לי שיר'. לאיזו פסגת אוורסט יותר גבוהה מזו אפשר להגיע, אתה יכול להגיד לי?".

השירים שהוא כתב בשנים האחרונות לא נשמעים ברדיו. הם לא קיימים מבחינת הקהל הישראלי. זה מעליב אותו? זה מעליב אותך?

"אותו זה לא מעליב. הוא אמר לי. הוא מבחינתו בעל מסעדה שהכין את האוכל הכי טוב בעולם".

אבל אף אחד לא אוכל את האוכל הזה.

"אבל הוא הכין את האוכל הכי טוב והכי טעים בעולם".

שאף אחד לא אוכל.

"אתה לא הצלחת להביא אנשים לקנות אותו. אנשים לא נכנסו למסעדה, אנשים לא הבינו את זה, המיקום של המסעדה לא טוב, המחיר שלה לא טוב, אז הם לא אכלו את האוכל שלו. הוא הכין את האוכל הכי טוב בעולם. זה מה שמתי אומר לעצמו. ובצדק, דרך אגב. הוא גאון והוא עדיין כותב שירים נהדרים בעיניי. אבל תפנה את השאלה הזאת לעורכי מוזיקה ברדיו שרק מחפשים את הלהיטים הגדולים. זו דרך העולם וזה בסדר גמור וצריך לתפקד מול הדבר הזה".

יש פתרונות לדברים האלה.

"נכון, יש פתרון נפלא שקוראים לו ספוטיפיי. אתה נכנס ואתה בוחר איזה שירים שאתה רוצה ושומע מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה".

מה אתה אוהב לשמוע מלבד הקלאסיקות שכולנו גדלנו עליהן?

"המון דברים. אני מת על כל דבר שרביד פלוטניק עושה. יש לו טקסטים נדירים, הוא רגיש מאוד ולמרות שזה רחוק מעולמי המוזיקלי, אני שומע ואני מתלהב. איזה יופי של דבר".

היו לך החמצות בקריירה?

"בכדורגל היו לי יותר, מול שער ריק בדרך כלל. תשמע, 10 שנים לא הקלטתי כי חשבתי שאף אחד לא רוצה לשמוע אותי. אחרי אלבום משנת 96' שמאוד לא הצליח אמרתי 'זהו, לא אקליט יותר' ועשור לא הקלטתי. זה בזבוז נוראי כי היו שם הרבה שירים שיכלו לצאת החוצה. אבל כמו שאמר צ'רצ'יל, הצלחה אמיתית זה לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את המוטיבציה. אני חושב שבכל חיינו אנחנו נכשלים בהמון דברים אבל אם ממשיכים לשמור על מוטיבציה להמשיך לדבר הבא באותה התלהבות, הצלחת מאוד".

עבדת שש שנים עם שלמה ארצי. לא חלמת לפעמים להצליח כמוהו?

"הדבר המרכזי שלמדתי משלמה ארצי, שהוא בית ספר למוזיקה, זה שאני לא יכול להיות שלמה ארצי. שלמה ארצי זה אופי מסוים, זה סוג מסוים של דבקות, סוג של כריזמה, סחיפת קהל שכזו שלשלמה יש, והוא משמר אותה בעוצמה מאוד גדולה המון שנים, והוא הכי טוב בארץ. אני לא יכול להיות כזה וזה טוב לי שאני לא יכול להיות כזה, כי לדברים האלה יש מחירים נפשיים. קשה מאוד להיות בטופ כל הזמן".

איזה חלום עוד תרצה להגשים?

"אף פעם לא ניסיתי להמציא את הגלגל. יש לי גלגל שלי שאני לא המצאתי אותו. אני רכוב על גלגליהם של ענקים לפניי, אבל אני רוצה שהגלגל שלי יהיה הכי יפה ואני כל הזמן משייף אותו ומשפץ אותו ומסדר לו פינות. אני חושב שזה תפקידי בעולם, וכל זמן שאני מצליח למלא אותו ואנשים רוצים לשמוע אותו ולהיות שם, אין לי שום משאלות יותר מזה. אני רוצה שזה יימשך. אני חותם על מה שיש היום לעשרים שנה הבאות. לא במדינה ולא באווירה הכללית, אבל במוזיקה ובדרך שבה אני מצליח לתקשר דרך מוזיקה עם העולם. אני באופן אישי, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, אני חותם על זה לעשרים שנה קדימה".