מי היה יכול להאמין שהשיר שהכי נזכור מקיץ 2024 יהיה דווקא על משקה רותח כמו אספרסו? בוודאי לא מי שכותב את הטקסט הזה כשהוא ספון בין ארבע קירות, מתחבא מהחום במזגן שמכוון על טמפרטורה שמתאימה יותר לחדר מתים. אבל אם מוציאים את הראש החוצה - רק מטאפורית - ומביטים מחוץ למדינה הקטנה, הלוהטת והמופגזת שלנו, מגלים שהעולם כולו נכבש על ידי "אספרסו", המגה להיט של זמרת הפופ האמריקנית סברינה קרפנטר.
"אספרסו", למי שלא היה על הכדור בזמן האחרון, הוא שיר פופ קליל ומדבק בו קרפנטר מספרת על בחור שמאוהב בה כמו שלא היה מעולם, והיא עושה ככל יכולתה כדי להשתשעשע בו. מעין תשובה נשית לכל שירי ההתרברבות המינית שהתרגלנו לקבל מזמרי פופ, רק עם יותר קלאס. מי שהניחו שקרפנטר היא עוד זמרת של שיר אחד שתיעלם עוד לפני שהקיץ יסתיים, התבדו במהרה. הסינגל הבא שלה, "Please, Please, Please", זוכה בימים אלה להצלחה לא פחות גדולה ולמעשה הציב אותה לראשונה במקום הראשון במצעד הבילבורד. גם בארץ היא הפכה לזמרת הבינלאומית הכי מושמעת בימים אלה. עם שני להיטי ענק בזה אחר זה שהצליחו לכבוש צעירות ומבוגרים כאחד, כדאי להתעכב לרגע על השאלה: מי זאת בכלל, ולמה היא זוכה להצלחה המטאורית הזאת דווקא עכשיו?
קרפנטר לא חדשה בעסק. באוגוסט הקרוב תוציא קרפנטר את אלבומה השישי (!), "Short n' Sweet", כשהיא בת 25 בלבד, והקריירה שלה כוללת גם הופעות בטלוויזיה וקולנוע, כולל קומדיית האינדי המוערכת "Emergency". איך מספיקים כל כך הרבה? אמנם, לקרפנטר יש אמנם חיבור חזק להוליווד (דודתה היא ננסי קרטרייט, המדובבת המיתולוגית של בארט סימפסון) והיא התחילה להעלות סרטונים ליוטיוב כבר בגיל עשר, אבל את הפריצה האמיתית היא קיבלה בערוץ דיסני.
כן, המקום שהצמיח כוכבות ענק כמו אוליביה רודריגו, אריאנה גרנדה, כריסטינה אגילרה ובריטני ספירס, בין היתר, עשה זאת שוב. קרפנטר לוהקה לתפקיד הראשי בסדרה "נערה פוגשת עולם" (Girl Meets World) כשהיא בת 14 בלבד וגם שרה את שיר הנושא שלה. דיסני זיהו מהר את הכוכבת שיש להם ביד והחתימו אותה על חוזה הקלטות, שהניב ארבעה אלבומים שאף אחד לא זוכר (ובצדק). לכוכבי ילדים לא פשוט להפוך לכוכבים למבוגרים, לא בשלב הפריצה ולא מחוץ לבמה. ובכל זאת, איך קרה שהעולם כולו התאהב פתאום בצעירה בלונדינית עם פני בובה וקול מתוק שיכולה להיות ליהוק מושלם לסרט הבא של "ברבי"?
מצד אחד, ההצלחה העצומה לה זוכה קרפנטר נראית כמו חזרה של אמריקה למקורות. אם אוליביה רודריגו, עוד כוכבת ילדים שכבשה את עולם המוזיקה בגישה אחרת לגמרי (השמועה אומרת שקרפנטר היא הבחורה ש"גנבה" לכאורה את האקס שלה ואליה היא מתייחסת לא פעם באלבומה הראשון "Sour"), שמושפעת בכלל מרוק אלטרנטיבי וגראנג' ונוהגת להתלבש בבגדים פשוטים למדי עם איפור מינימלי - הרי שקרפנטר מספקת למעריצים את מוצר הפופ המושלם. המוזיקה שלה מופקת לעילא, השירים שלה מציגים אמנם אהבה מודרנית, כזאת בה האישה היא החזקה והגבר הוא זה שנכרך אחריה, אך במהותם הם שמרניים ומתאימים להאזנה משפחתית באוטו (בהנחה שההורים שלכם בסדר עם המילה "פאק"). וכשזה מגיע למראה החיצוני, גורם שאי אפשר להתעלם מחשיבותו בז'אנר, קרפנטר מעניקה למעריצים את חווית שנות התשעים. תתקשו למצוא תמונות שלה בלי איפור, הפן שלה תמיד מושלם והריסים שלה תמיד מודגשים. מספיק רק לראות אותה מבצעת את "אספרסו" ב"סאטרדיי נייט לייב" (סמל סטטוס בפני עצמו), כשהיא לבושה בבייבי דול חצי שקוף, כדי להבין שניצבת מולנו כוכבת פופ במימדים שלא ראינו כבר הרבה זמן.
אז האם אנחנו במרחק שנים ספורות מלחזות בהתמוטטות הבלתי נמנעת של קרפנטר א-לה בריטני, כולל גילוח המחלפות הבלונדיניות וצריכה מוגזמת של סמים ואלכוהול? קשה לדעת, אבל ההימור שלי הוא שלא. נראה שקרפנטר מנווטת את הקריירה שלה לבד ומקדישה הרבה מחשבה על כל אספקט. ראשית, בזמן שלספירס היו רצף של בחירות רומנטיות גרועות (מישהו זוכר את חתונת הבזק בווגאס עם חבר הילדות ג'ייסון אלכסנדר?), קרפנטר נמצאת בקשר עם השחקן האירי המוערך, בארי קיוגאן ("סולטברן", "דנקרק"), שגם מככב בקליפ ל"Please, Please, Please". שנית, בזמן שגם ספירס לא מכחישה שאלבומיה הראשונים - בסדר, גם האחרונים - היו רובם פרויקטים שהובלו על ידי אנשים רבים והייתה לה מעט מאוד השפעה עליהם (אם בכלל), קרפנטר בוחרת את המפיקים שלה בעצמה. כך למשל, בריאיון למגזין הרולינג סטון, היא דחתה בישירות את הביקורת שקיבלה ממעריצים על העבודה שלה עם מפיק-העל ג'ק אנטונוף שאמנם חביב על כוכבות פופ רבות - בדגש על המנטורית שלה טיילור סוויפט - אבל צבר גם שונאים רבים: "שילכו להז***, מדובר באחד האנשים הכי מוכשרים שפגשתי".
השאלה היותר מעניינת היא לאן קרפנטר תמשיך מכאן כמוזיקאית. שני להיטים בראש המצעדים ברצף הם הצלחה שקשה מאוד לשחזר ובסופו של דבר, היא תצטרך להוכיח אם היא קורצה מהחומר ממנו עשויה טיילור סוויפט או שמא מדובר בכוכבת לרגע שתחזור בקרוב למימדים קטנים בהרבה. כרגע נראה שהיא עושה ככל יכולתה להוכיח שהיא חלק מליגת העל של הפופ. העובדה שחיממה את סוויפט בחלקים מה-"Eras Tour" נתנה לה חשיפה לקהלים רבים שלא היו מגלים אותה אחרת ואחרי הופעה מדוברת בקואצ'לה, פסטיבל המוזיקה הכי מדובר בארה"ב, היא מכה על הברזל בעודו לוהט.
אבל בניגוד לסוויפט, קרפנטר היא לא ממש כותבת שירים מחוננת - לפחות לא כרגע - כך שהיא תלויה בכישרונם של אחרים. בנוסף, קשה לומר האם יש לה סגנון מוזיקלי מובחן שמבדל אותה מכוכבות אחרות בנות דורה. מבט חטוף על המצעדים של ספוטיפיי יראה לכם שמות כמו צ'ארלי XCX, צ'אפל רואן ("Good Luck, Babe!" הוא מתחרה ראוי על תואר הלהיט של הקיץ) ובילי אייליש, שלושתן פועלות תחת ההגדרה הרחבה ביותר של מוזיקת פופ אך לכל אחת מהן יש סאונד ומראה שייחודי רק לה ובעיקר קהל מעריצים פנאטי שמלווה אותה לכל מקום. בסוף, כדי להוכיח שיש לה יכולת להחזיק אותנו מכורים יותר ממנה קצרה של אספרסו, קרפנטר תצטרך להראות שגם בה יש משהו באמת יוצא דופן.