"גולסטאר: הסרט - מרוסקים" החל את צילומיו בשבעה באוקטובר 2023. הקאסט והצוות נחת בדרום אפריקה יום לפני כן, בשישה באוקטובר, במטרה לצלם קומדיה מטורפת שהיא מעין גרסה דרמטית וקולנועית לתכנית הריאליטי שמקבצת כמה גיבורי תרבות (כמו נירו לוי, ליאם גולן, דין מירושניקוב וקובי סויסה, בין השאר) ומנסה להפוך אותם לקבוצת כדורגל. כולם בתפקיד עצמם, מלבד אביבה נגוסה ופרפילאב מונגוסה. השתיים מגלמות נשות שבט אפריקאי אליו התרסקו חברי "גולסטאר", שמתחרים במשחק כדורגל כדי להציל אותן מידי הכנופייה ששולטת בכפר.
"לא ידענו אם לצלם או לא", מספר ירון ברלד, מכוכבי "מרוסקים", בשיחת זום לכבוד צאת הסרט. "לא הבנו את גודל האירוע. לאט-לאט זה התבהר. היה קשה, היו דילמות. צילמנו במשך חודש, והיו הרבה סצנות שבהן אמרנו 'רגע, חכו, אולי נצלם את זה מחר'".
ואיך בכל זאת מנגבים את הדמעות ועושים את הקומדיה הכי מטופשת של השנה?
"אני חשבתי על השליחות. הוא לא תוכנן לצאת ב-20 באוקטובר. ידענו שהוא ייצא בערך שנה אחרי המתקפה. אמרנו שזה אולי יוכל להצחיק את כולם. וזה מה שקורה עכשיו".
אתה חושב שאפשר כבר לצחוק עכשיו?
"לא, לא לצחוק. אנחנו במצב נוראי פה, אללה יוסתור. אבל אולי נוכל קצת לרומם את הרוח".
אף אחד לא ילך לראות את "מרוסקים" בתקווה למצוא שם יצירת מופת, אבל הסרט בפירוש מספק את הסחורה שהתכוון למכור: נבחרת הכוכבים של "גולסטאר" עושה שטויות באפריקה. זה כולל רגעים שבהם שייע פייגנבאום משתין דם, נירו לוי מתמסטל מפירות יער מורעלים, והרגע האהוב על ברלד: אלעד צפני (הידוע בכינויו "אלעד הגמד") יונק משדיה של אפריקאית מבוגרת. ואם תשאלו אותו מה נגיד למי שבא לחפש תחכום, טוב טעם ותקינות פוליטית? הוא פשוט יענה לכם - "שילכו קיבינימט".
"אנחנו ממש כמו משפחה", הוא מתגאה. "'גולסטאר' זה הדבר הכי מדהים שעשיתי, שש עונות של התכנית, עוד עונה אחת של הספין-אוף 'היחידה', ועכשיו הסרט. מניסיון, היו לי התקפי חרדה שעברו בזכות פרק של חצי שעה ב'גולסטאר'. זה קסם. אתה מסתכל על זה וזה נראה כמו שכונה, אבל אני נשבע לך שזה מעביר התקפי חרדה".
זה סרט חסר עכבות. יורדים בו על שמנים, על אפריקאים, על זקנים ועל גמדים. אתה גם קומיקאי שידוע בחוסר הגבולות שלו. מה הגבול שלך?
"אני לא אספר בדיחות על השואה ועל שבעה באוקטובר, אבל חוץ מזה - אין גבולות".
באחת הסצנות הכי מצחיקות בסרט, ברלד הולך לצד הדוגמן דין מירושניקוב, שמתלונן על כך שכל נשות הכפר האפריקאי לוטשות בו מבטים. "חשבתי שפה אני אוכל לברוח מזה", מתלונן מירושניקוב בחיוך. אבל מהר מאוד, מירושניקוב מבין שנשות השבט לא חושקת בו: בעולם ההפוך אליו נבחרת גולסטאר התרסקה, ברלד הוא החתיך האולטימטיבי, משום שעבורן גבר גדול הוא גבר מושך. ככל שהסרט מתקדם, כך ברלד נהיה לאליל המין של הכפר, שנשותיו לוטשות מבטים מלאי זימה בבטנו החשופה והגדולה.
זאת הפעם הראשונה שבה בדיחת שמנים הוציאה אותך מלך?
"לא יודע, הייתי שש פעמים כבר שמן-רזה, חתיך-שמן, אז אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני יכול לרזות ולהשמין עוד מאה פעם. אני לא מגדיר את עצמי כשמן, לא מגדיר את עצמי כרזה ולא כלום. אין לי הגדרות. אפשר להגיד שאני קומיקאי רוחני".
מה רוחני בקומדיה שלך?
"אני לוקח את הנונסנס שלי אל הרוחניות. אני באמת רוצה שיצחקו ממני. אם אדם באמת-באמת צוחק, זה... אני לא אגיד קדוש, אבל כן".
מה הדבר הכי חשוב שצריך לזכור מי שעולה לבמה ומנסה להצחיק?
"מה, אני צריך לגלות לך סודות? אוי ואבוי לי".
אתה מככב בסרט ישראלי חדש, לכבוד המאורע הזה מגיע לנו לפחות סוד אחד.
"לך מגיע. החלוקה היא כזאת: כשאתה צופה בקומדיה, צריך כמה אלמנטים - הפתעה, טמטום, טירוף, זעזוע, ומשהו אחד שאסור. אם אפשר שיהיה שילוב של כמה מהם ביחד, זה מעולה. כשאתה עושה קומדיה, אסור לך לראות בעיניים. זה פרדוקס, אבל ברגע שאתה מנסה להצחיק, אתה לא מצחיק. אם באמת ובתמים לא אכפת לך, אז אתה מצחיק".
מה עובר בראש של בנאדם שעולה לבמה, עושה חיקוי של יונה, קולות של פלוצים ונופל על התחת וזה עדיין לא מצחיק את הקהל?
"איזה מצחיק זה", מצחקק ברלד למשמע הדוגמה שנתתי לו. "עכשיו זה פחות נוגע בי. כשרק התחלתי, ב-1998, זה היה קשה. הייתי עולה, הקהל לא היה צוחק, ומבחינתי זה היה סוף העולם. עכשיו כבר לא".
איך ב-26 השנים האחרונות השתכללת כקומיקאי?
"קודם כל: אני לא מתחנף לקהל, אני עושה את שלי ולא רואה בעיניים. וגם, קיבלתי פרופורציות: כשאתה צובר ניסיון אתה מבין שגם אם הקהל לא צוחק, לא מת העולם. הרי אתה רואה איפה אנחנו חיים".
ברלד כבר התמודד עם כמה וכמה אתגרים בעברו. יתכן שכתבה על "מרוסקים" המטופש והלא-מזיק אינה המקום לפתוח אותם - הוא, לפחות, לא היה מעוניין לדבר עליהם. בינתיים הוא מעדיף לדבר על השליחות שלו כקומיקאי בתקופה שבה כולנו צריכים לצחוק.
איך אפשר לאזן בין הסחורה שלך, ברלד, לכל הכאב שמקיף אותנו?
"זה ממש לא קל. בהתחלה, אחרי שבעה באוקטובר, כשחזרנו מהצילומים, ממש לא הצלחתי לצאת החוצה עם קומדיה. עם הזמן, השליחות הזאת, לשמח אנשים בתוך כל הטירוף הזה... אני יודע שזאת תשובה כאילו פוליטיקלי קורקט, אבל זאת התשובה. זאת השליחות".
זאת תשובה יפה, לא פוליטית!
"אבל כולם אומרים אותה!"
אבל היא נכונה. כשחזרת לארץ, כמו הקולגות שלך הלכת להצחיק חיילים ומפונים?
"כן, פשוט פחות הסטייל שלי לצלם את זה ולהוציא את זה בשביל הלייקים".
אתה מרגיש שאתה במקום שרצית להיות בו? יש איזו פסגה ספציפית שעליה אתה רוצה לנעוץ את הדגל?
"לא. אותי מעניין להיות באמת מצחיק, לא להופיע באיזה סרט בהוליווד".
ובינתיים אתה, עקרונית, חלק מנבחרת שאליה חולם להגיע כל איש מצחיק בישראל: "ארץ נהדרת". מה התפקיד האהוב עליך מכל התפקידים שלך ב"ארץ נהדרת"?
"בגדול, שתי דמויות: רני רהב, ויעקב, האבא", מספר ברלד על אותו אב נרגן שנהיה מזוהה איתו כל כך. הוא רועש, הוא לבוש בגופיית סבא ותמיד מוצא על מה להתלונן, בין אם מדובר במלצר שלהם או באיזושהי דמות בטלוויזיה שלא מוצאת חן בעיניו. וכשמישהו מולו בטעות יעוף על עצמו יותר מדי, יעקב של ברלד ישאל בזעף: "למה מי הוא, אלן דלון?!"
"זה אבא שלי, זיכרונו לברכה", מזכיר ברלד את המקור לאותה הדמות.
איך הוא הגיב כשראה את הדמות של יעקב ב"ארץ נהדרת" לראשונה?
"אבא שלי נפטר לפני שנה. אז הדמות הזאת... אני פחות רוצה לדבר עליו כל כך. זה קצת קשה לי עדיין. אבל בגדול, הוא מאוד אהב".