"אני מרגישה ייאוש ועצב", אומרת הסוויפטית הללי שפנצר לאחר ביטול הופעותיה של טיילור סוויפט בווינה בשל חשד לפיגועי טרור של דאעש ואל קעידה. שפנצר, שחלמה שנים על ההופעה, שינתה בעקבות הטלטלה את שמה ב-X (לשעבר טוויטר) ל"הללי בדיכאונללי". "יותר מעצם אובדן ההופעה שאני מחכה לה 12 שנים, הכסף שהתבזבז והזמן שהושקע באמצע תקופת מבחנים, אי אפשר שלא להרגיש שהטרור פשוט עוקב אחרינו לכל מקום ואי אפשר לחוש ביטחון אמיתי בשום מקום בעולם. אני מאוד מאוד עצובה על ההופעה אבל אני לא כועסת על טיילור או על מקבלי ההחלטות האחרים, בעיקר כי אני סומכת על טיילור, שזו הפעם השנייה בחיים שהיא מבטלת הופעה, שהיא לא הייתה נוקטת בצעד כזה אם זה לא היה באמת איום ממשי לחיים ולביטחון".
כמו שפנצר, עוד אלפי ישראלים הגיעו לבירת אוסטריה לצפות בהופעות של כוכבת הפופ הכי ענקית בעולם, למרות קשיי ביטולי הטיסות העוברות בישראל על רקע איומי התקיפה מאיראן, וגילו בצער בנסיעה הזאת שהקארמה היא לא חבר. בין אלפים אלו גם אני, בתי הטינאייג'רית מיקה ושתי חברותיה, גילי ואיה פרימו, לאחר שרכשנו כרטיסים לפני מעל לשנה להופעה והתופעה המטורפת ששמה "The Eras Tour", וציפינו לה מאוד מאוד ואפילו מאוד. כישראלים, הנחנו שאוסטריה בטוחה גם בגלל שהיא אחת המדינות האחרונות שבעדנו, כמו גרמניה, כמה אירוני. בסופו של דבר, התחושה שהביעה באופן מדויק שפנצר מזקקת גם את ההרגשה המבואסת שלנו: שום מקום כבר לא בטוח. אחרי קרוב לשנה של מלחמת עזה, רצינו קצת אסקפיזם - וגילינו שאין יותר לאן לברוח.
ביטול ההופעות שבר את לבם.ן של הסוויפטים והסוויפטיות שהגיעו מרחבי העולם לווינה, ובמקום להתנחם על שניצל ושטרודל הן בחרו לעשות זאת בהתכנסויות שנמשכו לאורך שעות ארוכות בסוף השבוע הזה ברחבי וינה, בהן המעריצים שרו, רקדו, בכו והחליפו צמידים וניחמו זו את זה. האירוע המרכזי היה שרים בכיכר בצומת רחובות באזור העתיק של רובע 1 בעיר, ליד בית קפה שחזיתו עמוסה בפרחי פלסטיק ורודים, שנראו כתחליף לנרות שפעם שמו בכיכר אחרת. וכך הפך המקום לכיכר הסוויפטיות. המעריצים למעשה שיחזרו את הופעת "The Eras Tour" שבוטלה (צפו בסרטון למעלה בקטעים מרגשים מהתכנסות הסוויפטים הישראליים והבינלאומיים בכיכר בווינה).
ההתכנסות הראשונה בכיכר הייתה ביום חמישי שבו היתה אמורה להתקיים ההופעה הראשונה של טיילור, ובה ישראלים הם אלו שהובילו את השירה. את השירים ניגן מהרמקול הנייד יואב כהן מדרום הארץ, שאמר לוואלה תרבות: "שמעתי שיש התארגנות של סוויפטים, אז באתי מהמלון שלי עם רמקול נייד, חשבתי שזה יתאים. באתי עם זה והתחלתי להשמיע שירים". כהן מודה שבניגוד לרוב המעריצים, הוא לא בכה לאחר ביטול המופע. "הייתי פחות עצוב מאחרים, כי אני יותר ספונטני, קניתי רק לפני חודש את הכרטיס. אני לא דוגמה טובה כי לא חיכיתי להופעה כל כך הרבה".
לצד הדי ג'יי המאולתר עמדו במרכז הרחבה סוויפטיות ישראליות רבות, ובניגוד אליו הן בכו גם בכו. "וואו, כמה בכינו", אומרת אחת מהן, "האמת היא שבכינו יותר כאן בכיכר, יום אחרי ההודעה על הביטול, מאשר אתמול. אנחנו פה כבר בערך שש שעות". אחרת אמרה לנו: "עדיף מה שקרה מאשר להיות בפיגוע". החבר עמית הגדיר את האירוע באופן הולם כ"ערב זיכרון מוזר למרות שאף אחד לא מת". עם זאת, היה גם קסם רב בהתכנסות, שהזכיר את העובדה שסוויפטיות הן לא רק מעריצות אלא גם קהילה מדהימה.
למרות שבוטלו שלוש הופעות בשל חשד לפעולות טרור של דאעש ואל קעידה, ובעוד מתכנסות יותר מאלף סוויפטיות בכיכר אחת לבדה, בזמן שבו נכחתי במקום ראיתי במפתיע ארבעה שוטרים אוסטרים בלבד, וגם הם נראו נינוחים, שלא לומר מנומנמים. היה קצת מטריד לראות את חוסר האבטחה הראויה ברגע כזה ועל רקע המודיעין שהתקבל על פגיעה במעריצים. אחד המראות המדהימים במקום היה של מעריצה ילדה מחליפה צמידי חברות עם שוטרת אוסטרית. ניגוד מזהיר לאזיקים שמושמים בארץ על זרועותיהם של מפגינים שרק ביטאו את תחושותיהם ולא סיכנו אף אחד.
ברגע מרגש אחר בכיכר הסוויפטיות ראינו צעירה ישראלית שמחזיקה את שלט הקורא להחזרת החטופים ומאזכר את רוני אשל, התצפיתנית שנרצחה ב-7 באוקטובר והייתה מעריצה של טיילור סוויפט. היא סיפרה שהיא חברה של הדודה של רוני. על השלט נכתב באנגלית: "רוני אשל לנצח בלבנו. החזירו אותם הביתה. אנחנו נרקוד שוב".
מצד אחד, רגע כזה מכנס לפרופורציות. מצד שני, כתבה יפה בעמוד הפייסבוק שלה הסופרת רינת פרימו: "מרכז העולם עכשיו בווינה, לא במזרח התיכון. וכל המאובנים שנוזפים במעריצות שמתאבלות 'קצת פרופורציות', הם אלה שחושבים שההיסטוריה היא סך המלחמות שבה, שטיילור סוויפט היא לא תרבות אם היא לא קשורה לחורבן בית המקדש, שחושבים שללמוד פילוסופיה וספרות זה בזבוז זמן אבל מכלים את הזמן שלהם מול אהוד יערי, שלא הסכימו שהתרבות הקלוקלת של הביטלס תלכלך את אדמת ארץ הקודש. הדבר היחידי שחשוב בעולם זה החטופות והחטופים, הפסקת אש וטיילור סוויפט".
שתי סוויפטיות ישראליות אחרות, האחיות הצעירות יובל והילה מהוד השרון, אמרו לי בכיכר הסוויפטים: "בכינו בטירוף. בכינו ממש הרבה. יום לפני הטיסה לא הצלחנו להירדם כי חשבנו שיבטלו אותה. בסוף לא ביטלו את הטיסה. אבל ההופעה בוטלה". הן הודו בכך שיש נחמה לבכות ביחד עם סוויפטיות אחרות בכיכר". אמא שלהן, עדי, הוסיפה: "הזמנו כרטיסי טיסה ואז היא כמעט בוטלה לנו. יצאנו בטיסה האחרונה ממש של אוסטריאן לזלצבורג. ואז גילינו שביטלו את ההופעה. אני לא מבינה, איפה התגובה של טיילור סוויפט? איפה הסליחה שלה? אני בהלם שהיא לא הגיבה עדיין".
הדברים שאמרה האמא של הנערות הסוויפטיות הישראליות משקפים תחושה של רבות מהן, שחשות אכזבה גדולה מההתמהמהות הארוכה והתמוהה של סוויפט מפרסום תגובה לביטול הופעותיה. נכון לזמן כתיבת שורות ביום שבת, שלושה ימים לאחר ההודעה על ביטול ההופעות, סוויפט עדיין לא צייצה מילה אחת. גם אם סביר שתגיב בקרוב, זה קצת מזכיר את ברונו מארס, שעד היום לא התייחס במילה פומבית לביטול הופעתו בישראל בעקבות טבח ה-7 באוקטובר.
עם זאת, יש גם מעריצות שמבינות את השתיקה, חושבות שפשוט לוקח לה זמן לעכל ומקוות שההשתהות מעידה אולי על ניסיונות של הצוות של סוויפט לעבוד על הצעת פיצוי הולם לסוויפטיות. בעוד סוויפט מתמהמהת מלהגיב, היא שיחררה באופן הזוי מוצר רשמי חדש בסופ"ש - הקלטות של ביצועי הופעות לשירים מאלבומה האחרון - ולאחר מכן מחקו אותם, אולי בעקבות הביקורות על צעד מסחרי מול שתיקה המצטיירת כאטימות רגשית.
באופן מוזר סוויפט טרם הגיבה, אבל מקורביה של המוזיקאית בת ה-34 אמרו לאתר "מירור" הבריטי: "טיילור הרוסה בגלל זה. היא הרוסה מזה שהמעריצים חיכו במשך שנים לראות אותה, אבל המחשבה על מה שיכול היה לקרות אם ההופעות היו מאוימות על ידי פעילי טרור היא מחרידה, והיא לעולם לא תסכן את ביטחון המעריצים שלה".
ביום שישי נעצר חשוד צעיר שלישי בחשד למעורבות במתקפת הטרור שסוכלה בהופעות טיילור סוויפט בווינה, כך מסר שר הפנים האוסטרי. מדובר בצעיר עיראקי בן 18, המקורב אל החשוד המרכזי בן ה-19, אוסטרי עם שורשים ממקדוניה הצפונית. הרשויות האוסטריות סבורות שהמזימה נוצרה בהשראת ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) ואל קאעידה. החוקרים מסרו לתקשורת כי במהלך פשיטה על בית החשוד המרכזי באוסטריה נמצאו חומרים לייצור פצצות כולל התקנים טכניים וחומרים כימיים שהעידו לטענתם על "פעולות הכנה קונקרטיות בשלבים מתקדמים". לפי משטרת אוסטריה, אחד החשודים הודה בתכנון "להרוג כמה שיותר אנשים מחוץ למקום ההופעות". בגרדיאן פורסם כי בין 20 ל-35 אלף מחזיקי כרטיסים היו צפויים להתאסף מחוץ לאצטדיון ארנס האפל לפני כל אחד משלושת המופעים, ובסך הכל אמורים היו להגיע לכל הופעה כ-60 אלף איש.
ומשהו בנימה אישית. אפשר לספר הרבה על הערצת מיקה שלי (17 וחצי) לסוויפט, אבל נדמה לי שרגע אחד מזקק את התופעה הזאת. לפני כמה חודשים היא למדה על השואה לבגרות בהיסטוריה - ובמקביל צפתה בלייב ברשת מההופעה של סוויפט בפריז. אפשר לראות בזה מתכון טוב להפרעת קשב, אבל מיקה בן נון מסבירה את זה אחרת: "השירים של טיילור והידיעה שאני אהיה בהופעה שלה - זה מה נתן לי את המוטיבציה ללמוד לבגרויות. ההופעה של טיילור היא כל מה שחשבתי עליו כשלא היה לי כוח ללמוד". וכך ישבה לצד שולחן העבודה, כשמצדו האחד סלולר עם שידור ההופעה של אשת השנה של המגזין "טיים" לשנת 2023, ומצד שני ספר היסטוריה שמתאר את הפרק האפל שהביא עלינו יליד אוסטריה היטלר, שאגב היה גם הוא איש השנה של מגזין "טיים", ב-1938, עידן אחר לגמרי.
להופעה של סוויפט במדינה שבה נולד הצורר, אוסטריה, הזמנו כרטיסים 13 חודשים לפני קיומה. זה קרה ביולי 2023. מיקה ואני יושבים על ראשו של אי בודד בשוודיה בבקתת Airbnb נדירה. למרות שאנחנו בחופש, למרות שיש מעט מאוד קליטה ולמרות הביקוש העצום להיצע הקטן בהרבה, ניסינו את מזלנו. שלושה אייפונים הונחו על האדמה, מחוברים לשלושה חשבונות שונים באתר מכירות הכרטיסים של ההופעה. מיקה לא ידעה את נפשה מרוב אושר כשהשגנו כרטיסים לאוסטריה של המופע הלוהט ביותר בעולם. זה לא מובן מאליו - 170 אלף הכרטיסים לשלוש ההופעות בווינה נחטפו בתוך שעות בודדות, מכירת הכרטיסים הגדולה והמהירה ביותר בהיסטוריה של אוסטריה. המבצע שיצא לדרך באי בודד בשוודיה, בו היינו רק ארבעת חברי משפחתנו הקטנה - אמא, אבא ושני ילדודס, היה אמור להגיע השבוע לשיאו בהופעת ענק מול כ-60 אלף אנשים. מיקה רצתה להגשים חלום, אני רציתי לצאת אבא מזניב או גזעי, כולנו רצינו קצת אסקפיזם - אבל החלומות יתרסקו בקיץ אכזרי גם ככה.
הדרך לחוסר המזל של ביטול ההופעה רצופה ברגעים מלאים במזל. עצם השגת ארבעה כרטיסים יותר משנה לפני ההופעה. מציאה ברגע האחרון זוג כרטיסים נוסף לאשתי ולאבא של החברות של מיקה, שגרמו לי לראשונה בחיי להמר על קניית כרטיסים פיראטיים - למזלי לא רימו אותי (עדיין לא ממליץ על המהלך). והמזל הגדול שבתקופה הזאת, כשרוב הטיסות מבוטלות בעקבות האיום האיראני, טיסת אל על שלנו לא בוטלה.
גם חברותיה של מיקה נערכו במשך שנה שלמה להופעה, שיננו את מילות השירים, התארגנו על בגדים ועשו שיעורי בית בחריצות. "כשקנינו את הכרטיסים רציתי ללכת למופע בעיקר כדי שלא יהיה לי פומו וכדי שלא ארגיש פספוס", אומרת איה פרימו, "בשנה שעברה מאז, שמעתי את השירים של טיילור כל היום, מהבוקר ועד הערב, ליטרלי חזרתי הבית מהבית ספר וישר למדתי שירים שלה ברצף. ממש נכנסתי לזה. גם צפינו בסרט ההופעה שלה, כהכנה למופע".
"חשבנו שהמכשול הכי גדול בדרך למופע יהיה שאיראן יתקפו והטיסה תבוטל. זה לא קרה ועלינו על הטיסה וחשבנו שזהו זה, אין יותר דאגות, הכל טוב", אומרת מיקה. טיסת אל על שבה נכחנו, מתל אביב לווינה, היתה עמוסה בסוויפטיות. הטייס בירך אותן. הדיילת התרגשה לקבל מהן צמידים. הן שרו ביחד במטוס שירים של סוויפט. והכי חמוד: לאורך הטיסה הכינו צמידי חברות. במטוס היו יותר חרוזים מכפי שאהוד מנור חרז כל חייו. לפתע המטוס היטלטל, בדיעבד הבנו שבגלל כניסה לכיס אוויר. החשש היחידי היה שהכמות האדירה של החרוזים במטוס תיפול ותהפוך את רצפת המטוס לנהר חרוזים. חגגנו את הינצלותם של החרוזים בשירת להיטה הענק של טיילור, "Shake it Off".
נעניתי לבקשת מיקה בתכנון המקורי, להגיע מחוץ לאצטדיון ארנסט האפל כבר ב-4 בלילה ולהמתין 12 שעות בתור עד פתיחת השערים, בנוסף לשעות ההמתנה בתוך האצטדיון לתחילת ההופעות. התכוונו לשבת על השמיכה שהבאנו מהארץ מחוץ לאצטדיון, בדיוק במקום שאותו תכננו הטרוריסטים להפציץ. הכל כדי שמיקה תוכל להיות הכי קרובה לטיילור, ולהריח עליה את שאריות האקס המיתולוגי ג'ייק ג'ילנהול.
ערב לפני ההופעה המתוכננת, הראשונה משלוש ההופעות בשלושה ימים רצופים, הייתי בדרכי עם מיקה וחברותיה לפראטר, הלונה פארק של וינה, ואז תפסו אותנו הידיעות על מתקפת הטרור שסוכלה והצעירים שמזוהים עם דאעש שנעצרו. תחילה שירותי הביטחון האוסטרים מסרו כי המופעים יתקיימו כמתוכנן ושהסכנות "צומצמו למינימום". לצד הבהלה, מיקה וחברותיה הרגישו גם ביטחון. "אמרנו, איזה מזל שתפסו את הטרוריסטים לפני, כי עכשיו האבטחה תהיה יותר טובה, עכשיו נוכל ללכת להופעה בשקט", אומרת גילי פרימו. מיקה מוסיפה: "לא האמנו שההופעה תבוטל, רק אמרנו בצחוק שזו יכולה להיות הופעה שנייה שמבוטלת בגלל טרור, אחרי שההופעה של ברונו מארס בוטלה בעקבות ה-7 באוקטובר".
עלינו על כמה מתקנים בלונה פארק, ואחרי שירדנו מרכבת ההרים לפתע שמעתי קול בכי גדול וקורע לב. זה לא היה ילד מפוחד מהרכבת. זאת היתה מיקה שלי, שקראה באינסטגרם של "טיילור ניישן" על ביטול ההופעה, עוד לפני שהידיעה הופיעה בכלי התקשורת בארץ ובעולם. ברגע שקיבלה את הבשורה הסלולרי שלה נשמט מידה. הדמעות שלה הצטרפו לבכי של איה. מצד אחד, האורות הצבעוניים והעולצים של הלונה פארק היפה. מצד שני, חושך שנחת על הסוויפטיות בווינה.
"היתה לי הרגשה של נאחס. זו פעם שנייה בהיסטוריה שטיילור מבטלת - למה זה קרה דווקא בהופעה שאנחנו באנו אליה?", אמרה מיקה. ניסינו להתנחם במתנות בחינם שבתי עסק רבים בווינה החליטו לתת לסוויפטיות בעיר בעקבות הביטול, אבל כוסות טיילור סוויפט של רשת בתי קולנוע אזלו מהמלאי בשני הסניפים שביקרנו. מאוחר יותר הבטנו ביחד בשקיעה מדהימה ובעננים היפהפיים שהופיעו מעל אוסטריה, ומיקה אמרה בעצב: "למה השמיים כאלה יפים? הופעה של טיילור בוטלה!". המילים הנוגעות ללב של בתי הזכירו לי את התחושות בשיר "End of the World". לצד הכלת העצב של הטינאייג'רית, הזכרתי לה בפולניות שזה לא באמת סוף העולם, בניגוד למה שיכול היה לקרות במציאות מקבילה שבה הפיגוע לא היה מסוכל.
הדמעות, שיכלו לגרום לצונאמי בדנובה, נמשכו גם כשחזרנו למלון בערב הבשורה המרה. אבל שם הופיעה הנחמה הקטנה הראשונה. במלון מיקה, גילי ואיה נפגשו עם סוויפטיות שבורות אחרות, מרומניה, גרמניה ובלגיה, ובאופן מיידי התחברו אליהן בלובי, בכו זו על זרועות זו כמו היו חברות ותיקות, פטפטו, עשו סלפי משותף וכמובן החליפו צמידים.
"דיברנו עם הרבה סוויפטיות מהעולם אבל הן לא הבינו למה לנו כישראליות זה הרבה יותר קשה מלהן", אומרת גילי, "לנו, בניגוד אליהן, היתה הרגשה שהטרור פשוט רודף אחרינו. זו כבר הופעה שנייה שבוטלה לנו מסיבות דומות. זה דבר מבאס, אפילו כשאנחנו בורחות מהארץ - זה לא מספיק. זה כבר הרגיש אישי. לכן כשפגשנו מאוחר יותר ישראליות ודיברנו איתן, הרגשנו שהן הרבה יותר מבינות אותנו מאשר בשיחה עם סוויפטיות מהעולם. היה טוב להוציא את הזעם והכאב ביחד עם ישראליות אחרות".
"אני הצלחתי להתנחם גם בכיכר הסוויפטיות", מוסיפה איה. "צרחנו את השירים כמו שקיווינו לעשות בהופעה. החלק הבאמת מנחם היה שהמעגל הפנימי שהוביל את האירוע היה מורכב מישראלים, שיותר הבינו אותנו".
אם לסכם את שיחותיי עם הסוויפטיות הישראליות ואת הטקסטים שכתבו ברשתות, נראה שהן עוברות בעקבות ביטול ההופעות של סוויפט בוינה תהליך שמזכיר במידה מסוימת את מודל קובלר-רוס המשרטט את חמשת שלבי האבל. האם מיקה וחברותיה הגיעו או יגיעו לשלב ההשלמה? "לא ממש", אומרות האחיות פרימו.
"אמנם חשבנו אתמול על האפשרות שיכולנו למות בפיגוע במופע ומזל שזה לא קרה. אבל אני אהיה שלמה לגמרי עם ביטול ההופעה רק אחרי שיהיו לי כרטיסים להופעה אחרת", מנצלת בתי את שיחתנו הפומבית הזאת כדי לעורר בי אמפתיה ולסחוט ממני כרטיסים חדשים. ברור שהבטחתי לה שאעשה הכל כדי שזה יקרה.
לקינוח, מבקשת מיקה לומר כמה מדהים שהשיר של סוויפט, "The Smallest Man Who Ever Lived", מקבל עכשיו משמעות חדשה לגמרי, בין השאר על רקע השורות האלה:
Were you sent by someone who wanted me dead?
Did you sleep with a gun underneath our bed?
And you deserve prison, but you won't get time
You crashed my party and your rental car
And in plain sight you hid
But you are what you did
And I'll forget you, but I'll never forgive
The smallest man who ever lived