נדמה ש"המירוץ למיליון" שסיימה אמש את עונתה התשיעית, והראשונה בקשת 12, צריכה להוסיף מעכשיו כוכבית קטנה ליד השם שלה: *חברים, מדובר במרתון ולא בספרינט. אחרי התחלה שאין אלא לקרוא לה מקרטעת עם רייטינג בינוני ובלי באזז, פתאום לקראת אמצע העונה היא החלה לפתוח מבערים והגיעה לגמר כשהיא בשיאה גם מבחינת נתוני צפייה אבל גם מבחינת עניין של הצופים שנדמה שהיו זקוקים לאסקפיזם הזה. כי כשעוד ועוד (ועוד) חברות תעופה מבטלות את הטיסות לישראל וממנה, מה יותר נעים מאשר לראות זוגות תלויים באוויר בקו השמיים המושלם של ניו זילנד ולדמיין מציאות בה גם אנחנו נוכל להיות שם?
אני לא נוהג לצטט את עצמי אבל מיד אחרי הפרק הראשון, היה ברור שהכוח של העונה הזאת נמצא בליהוק: "המזל הגדול הוא שנראה שנעשתה כאן עבודת ליהוק מצוינת, 13 הזוגות שיצאו אתמול לדרך נראים כמו פסיפס מעניין של ישראל 2024, יש כאן חרדים, חברים מהצבא, חברים מרמת השרון, אמא ובת/בן, אחיות וברוך השם גם מתמודד ערבי ישראל שלא מתבייש בזה". ואכן, הזוגות שהרכיבו את העונה הם מה שבסופו של דבר עזר לה להתגבר על עודף הטסטות למצלמה וה"טריק" המעצבן הזה שהמציאו בישראל בו הדחה קורית בכל שלושה עד ארבעה פרקים (וזה עוד נחשב הרבה). למעשה, הליהוק היה כל כך טוב עד שאפילו בפרקים בהם הזוגות התפצלו ורצו ביחד עם פרטנר חדש (טים ספיר ואסתי), הכימיה עבדה ונולדו כמה מהרגעים המשעשעים של העונה.
מה שלא חזיתי הוא שדווקא זוגות שנראו לי כמו פיינליסטים ברורים - סהר ויפתח, מודי ומיקי, ועמית ורותם (בעיקר בגלל השנינות) - ימצאו את עצמם בחוץ בשלבים יחסית מוקדמים. כמו שקבוצת כדורגל מצליחה צריכה יותר משניים שלושה כוכבים גדולים, אלא ספסל עם עומק שעליו מלא שחקנים עם פוטנציאל שיוכלו לגבות אותם, כך גם נבחרת הזוגות הראתה שלאן שלא תביטו תמצאו כאן עניין. בין אם בהומור העצמי של עמית ורותם שחייבות להיות מלוהקות לעונת האולסטארס כשזאת תגיע או אסתי ואיציק ששברו את התפיסה שלנו על חרדים, היו כאן מתמודדים שמעניין להכיר. הבחירה שלא להציג לנו תעודות זהות ארוכות של הזוגות בתחילת העונה אולי גרמה לכך שההתאהבות תהיה איטית יותר אבל כשזה קרה זה קרה בגדול. שלושת הזוגות שהגיעו לגמר: לי ואן, ענבר ואבישי וספיר וליאור, היו צמדים שהיה כיף לעודד אותם כי כולם ללא יוצא מן הכלל שינו את הצורה בה תפסנו אותם בהתחלה.
כאן שווה לציין את העריכה המצוינת שהצליחה לבנות בהדרגה את ההיכרות שלנו עם הזוגות ולא חשפה את כל הקלפים כבר בפרקים הראשונים. מה שעוד בלט בגמר הוא הכוח הנשי שהיה בעונה הזאת, לא במקרה זה היה גמר שאין בו אפילו זוג אחד שמורכב משני גברים, ואחרי ששני המתמודדים הכי אתלטים הודחו (שוב, סהר ויפתח), המין החזק עשה בית ספר לכולם. אלה לא היו רק לי ואן שניצחו בצדק מוחלט, אלא גם ענבר שאולי נראתה לי כשטותניקית גדולה בהתחלה אבל הראתה לכולם שהיא פייטרית ברמה של פאודה ובעיקר ספיר שהייתה צריכה להתמודד לא רק עם הפחדים של עצמה אלא גם להכיל את בן זוגה למירוץ ולחיים - ליאור.
בניגוד לפרומואים שקידמו את הגמר, הפרישה של ליאור וספיר הייתה הכל חוץ מ"הלם". ליאור דבאח נאבק בפחד הגבהים שלו לאורך כל העונה אבל היה נדמה שיותר מהכל הוא התמודד עם החשש להיתפס כפגיע וחלש בעודו מוקף בנשים שמבצעות את המשימות טוב ממנו. בסופו של דבר הפוביה הכריעה אבל בעיניי זאת דווקא היכולת שלו לדבר על החולשות שלו שהוציאה אותו כאחד המנצחים הגדולים, שלא לדבר על ספיר שהרוויחה ממני עוקב בלא משנה איזו פלטפורמה היא נמצאת. אמנם רק זוג אחד זכה במיליון שקלים אבל הקמפיינים הפוטנציאליים שהזוג הזה יכול לתפור כנראה שווים הרבה יותר.
אז כסף באמת הולך לכסף, אה? לא צריך להתייפייף, לכל אחד מאיתנו עברה בראש המחשבה "הן ממש לא צריכות את המיליון", כשהבנו שלי ואן אברהמי (בנותיו של אחד מעשירי ישראל) לקחו הביתה את הקופה. אבל צריך להודות שלאורך כל העונה נראה שהן הכי רצו את זה, היו זוגות מצחיקים מהן (חסי וירין), חזקים מהן (סהר ויפתח) ומרגשים מהן (איציק ואסתי) אבל נראה שאף זוג לא רצה את הפרס יותר מהדוביות. לא רק כוח רצון היה שם, אלא בעיקר חוסר פחד שגרם לכל צופה לשאול את עצמו האם היה יכול באותה המידה להתמודד עם החששות איתן הוא בא מהבית. חוץ מאומץ, רבאק ועקשנות, לי ואן בלטו בכך שלרגע הן לא הורידו את הראש מול שאר המתמודדים, לא התנצלו על הרקע ממנו הגיעו ולא הרגישו שמגיע להן פחות.
זה לא סיפור הסינדרלה שאנחנו רגילים לראות אבל אולי דווקא יותר נאמן למציאות: כן, לרוב החזקים מנצחים ולא פעם יש לזה סיבה. אחרי ההצלחה האדירה של העונה הזאת, ברור שבקשת כבר עובדים על המשך אבל מעניין יהיה לראות איך המציאות שלנו תשפיע עליו. היה מספיק לראות באיזו קלילות וביטחון אמרו הזוגות לניו זילנדים החביבים שהם מישראל ומיד לאחר מכן ביקשו לקחת את הרכב שלהם לסיבוב ולדמיין איך ואם סיטואציה כזאת תוכל לקרות בקרוב. ממש לא בטוח שזה אפשרי אבל סביר להניח שאנחנו נהיה שם כדי לצפות.