בגידות, תהפוכות ומאבקי כוח: 15 הרגעים המדהימים בעונה 3 של "התעשייה"

בעונה השלישית שלה הלך הדמיון בין "התעשייה" ("Industry") ל"יורשים" והתחדד. אמנם נכון, יש גם לא מעט הבדלים בין שתי הסדרות של HBO (ובצדק, מדובר בסיפורים שונים), אבל בשני המקרים הסיפור הוא מלחמת הכל בכל בתוך חברה קפיטליסטית שבה כוח הוא האמצעי היחיד שחשוב. אין חברויות או בריתות אמיתיות, רק ניצול של סיטואציה לטובת קידום המהלכים הבאים - ומי שמראים חולשה, סביר שיהיו הקורבן הקל ביותר.

השפע הזה של מהפכים, בגידות והפתעות, גרם לכל פרק בעונה הזאת - שזמינה כמו שאר הסדרה ביס, הוט וסלקום טי-וי - לייצר רגעים מדהימים, שוברי לב, כאלה שהותירו אותנו המומים או מלאי גועל. לכן, במקום סיכום עונה סטנדרטי, החלטנו להתמקד הפעם בחלקים במקום במכלול. רגעים שבנו דמויות, הוציאו אמת שנשמרה זמן רב בבטן או שינו את המציאות (לפחות עד הפעם הבאה). ובעיקר, רגעים ששמטו לנו את הלסת ומחצו לנו את הנשמה.

שימו לב: ספוילרים לכל העונה השלישית, כמובן.

כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

סוויטפי, המתמחה החדשה בדסק (מרים פטש), מתנצלת בלי להתנצל על המעקב הצמוד שלה אחרי הצהובונים והסיקור של יסמין (מריסה אבלה) ש"רק רוצה ליהנות מאורח החיים ללא בושה". כל זאת כשבפועל היא חסרת כל, נותרת רק עם הבושה והחובות של אביה, תזכורת פיזית לשם גדול מהעבר שהפך לאימפריה של הונאות. הנוכחות שלה על הספינה הייתה הכל מלבד חגיגה. "היא נראית מאוד שיקית" מרכלת ונישיה (אינדי לואיס) בחיוך שכולו סגירת חשבון על היחס שהפגינה יסמין כלפיה כשנזקקה לעזרתה עם ניקול (שרה פריש).

אלא שיותר מכל, הסצנה הזאת מקבעת את הנרטיב של העונה הזאת. יסמין נרדפת, פגיעה. הפריבילגיה שאפיינה את כל חייה נעלמת ומשאירה אותה במלחמת הישרדות על משרה, בעבודה שבה מעולם לא הייתה מוערכת במיוחד.

דקות לפני ההשקה של "לומי", רוב (הארי לאוטי) מגיע לדסק ומתפרק לעיני כולם אחרי המוות של ניקול. הוא לא יודע שבשלב זה הוא המועמד המוביל לפיטורים אחרי שיסמין זכתה בחיבתו של אריק (קן לאונג). ניקול הייתה התגלמות הצרכים של רוב, דמות שתאשש את כל הספקות והתיעוב העצמי שלו אבל גם לא תשפוט אותו עליהם. "אני לא יודע למה אני עדיין כאן", הוא אומר לה בשיחה האחרונה ביניהם. "אתה מי שאתה באמת איתי", היא משיבה לו ומוסיפה שהאישור שלה הוא הדבר היחיד שרצה אי פעם.

אריק לוקח אותו לשיחה שנראית כמו מבוא לפיטורים בטוחים, אלא שרוב הוא נכס עבורו. אריק אוהב לרכז סביבו אנשים חלשים, פגיעים, כאלו שיוכל להרגיש לידם רב עוצמה. זה מה שחשב על הרפר (מייהאלה) בתחילת דרכה. ובעוד רוב מקבל שיעור מצ'ואיסטי במוטיבציה, דווקא קני (קונור מקניל) שמנגן על חולשותיו ומזמין אותו לעוד פגישה של מכורי אלכוהול - נוגע בעצבים החשופים. הוא הופך אותו לפגיע במקום שאריק לא יכול להרשות לעצמו להיות פגיע. "אני לא כמוך, קן. אני לא צריך שתשפוט אותי. אני צריך לפטר אותך", הוא מטיח באיש היחיד שהעז להראות כלפיו אמפתיה ושילם מיד את המחיר.

אפשר לסמוך על הרפר שלא ייקח לה הרבה זמן למצוא נקודת תורפה בכל מקום שבו היא נמצאת. פטרה (שרה גולדברג) שמורדת בקו המוסרי והמשעמם של אנה (אלנה סורל) ב"פיוצ'רדון", היא הפרטנר המושלם לקו המחשבה שלה. כבר בשיחה הראשונה ביניהן מבקשת פטרה לדעת מיהו איש המכירות הצייתן והנאיבי שעליו ניתן לעבוד. הרפר לא מהססת: יסמין קארה חנאני.

במהלך אחד הרפר מצליחה לדפוק שלושה גורמים במקביל: פירפוינט, האסטרטגיה של לומי ואת אנה עצמה (ביסמין היא תטפל מאוחר יותר). היא מציעה לפטרה דרכים לגדר את הסיכון שלה, כך שלא תהיה חשופה למפולת שתביא איתה ההשקה של לומי. אנה הזועמת מטיחה בהרפר את הציטוט שבכותרת, שפורץ לרגע את חומות ההגנה שלה. אל דאגה, הן ייסגרו מהר מאוד חזרה.

מערכת היחסים בין יסמין לאביה צ'ארלי (אדם לוי) הגדירה במידה רבה את מי שתהפוך להיות. מצד אחד, בוז ושנאה למניפולציות שהפעיל עליה מאז ומעולם, ומנגד כוח משיכה כמעט בלתי נשלט שטיבו המזעזע עוד יתברר בהמשך. "כולם חושבים שאתה זבל חסר תועלת, פתטי וסתום. לא עשית כלום עם החיים שלך", היא מטיחה בו רגע אחרי שהיא יורקת בפניו בזמן שהוא גוהר מעליה. "כן, ואת עדיין תחזרי אליי הביתה שוב ושוב", הוא משיב לה ברוגע שמוציא ממנה באחת את כל רוח הקרב.

זה לא יהיה הרגע האחרון שבו היחסים הטראגיים בין השניים מופיעים בכתבה הזאת. שיחה אחרת ביניהם תהיה קשה עוד יותר, אבל כבר מכאן אפשר להבין הרבה על הלך הרוח של יסמין. כלואה בתוך כלוב הזהב של צ'ארלי, מתעבת את עצמה וגם אותו אבל ממשיכה לחזור שוב ושוב.

עוד רגע הרפר קלאסי שבו שלל גורמים נדפקים במהלך אחד: אריק, אנה, פטרה, הנרי (קיט הרינגטון) וכמובן פירפוינט. אריק נשלח לוועידת האקלים כדי לשדר עסקים כרגיל ולהרגיע את השווקים לגבי הקטסטרופה של לומי, עד שבת טיפוחיו הנבגדת מחליטה לנקום בשלב השאלות מהקהל. הרפר מקבעת את פטרה אליה בכך שהיא חושפת את הקרן החדשה שלהן עוד לפני שיצאה לאוויר העולם, מצביעה על הקשר המפוקפק בין חברות אנרגיה ירוקה לבנק השקעות אמריקאי ולבסוף גם מפילה את הפצצה הגדולה מכולן: הדו"ח שמציע למשקיעים למכור את מניית לומי.

"אני מניחה שהאיש שאמר שזאת לוויה לא טעה", היא מסובבת את הסכין בעוד כל האינטרסים של היושבים על הבמה מתנפצים יחד. מניית לומי צוללת ואיתה מערבולת שתסחוף אחריה את הממשל הבריטי כולו. עוד סערה שהתחילה במהלך אגוצנטרי מושלם.

אחד הפרקים החזקים של העונה מתרכז בסיפורו של רישי (סגאר רדיה), דמות שהייתה עד כה בעיקר אנקדוטה למאבקי הכוח בין הדמויות האחרות. רישי תמיד הצטייר כמניאק אנוכי, אלא שהפרק הזה מכניס את התדמית הזאת למסגור של התמכרות: לריגושים, להימורים ולתסביך נחיתות שגורם לו לחיות ברמה שגדולה על יכולותיו. את הריגושים הוא מספק בפנייה לבגידות (פיזיות ודיגיטליות) בזוגתו שאיבדה את קסמה בעיניו ברגע שהפכה לאם. את תסביכי הנחיתות ניסה לפתור ברכישת בית יקר יתר על המידה בכפר העשיר של קרוביה.

אלא שתסביך ההימורים מתברר ככבד מכולם. רישי גייס חוב עצום של הבנק להימור מסוכן על הליש"ט, מתוך תקווה שיעזור לו לשלם את החוב האישי שלו לגורמים בשוק האפור. ובדיוק כשנדמה שההימור הזה הצליח ושר האוצר החליט על צעד שמעלה את ערך המטבע - רישי מגלה שהאופוריה הייתה מוקדמת. השווקים מקבלים בצורה קשה את ההחלטה והמטבע צונח ביחד עם כל תקוותיו.

אבוד וחסר אונים, רישי מנצל את רחמיו של אריק (שהותיר בידיו כספים שהיה חייב לו) והולך להמר על הכל בקזינו. איכשהו צעד הייאוש הזה עובד והרווחים נראים כמו אלה שלכל הפחות יעניקו לו אוויר לנשימה. אלא שההתמכרות רק מזינה את עצמה מהצלחות, וכך רישי מסתכן שוב בביקור במועדון, היקלעות לקטטה ולאחריה חזרה לקזינו כדי להמר כל רווחיו - ולהפסיד את כולם.

רק נס שמגיע בדמות שיחה מהרפר מציל אותו ואת הבנק מקריסה. הממשלה עומדת להכניס את היד לכיס ולהציל את הנזקים שגרמה לומי, השווקים מגיבים בעליות והמסכים הירוקים מחזירים את הצבע גם לפניו המדממות של רישי, שהגיע אל הבנק אחרי לילה של שכרות ומכות.

מבין כל החשודים בדסק, ונישיה הייתה כנראה האחרונה שרישי היה מדמיין כמי שהלשינה עליו וחשפה את התבטאויותיו הפוגעניות בשרשור ברדיט. "משעמם לי לעבוד בדיקטטורה של גברים גוססים", היא עוקצת בגאונות רגע אחרי שהוא מגלה שהתפטרה, חושפת לרגע את האמת על עולם זכרי האלפא שרישי ואחרים משכנעים את עצמם שהם שולטים בו. לאורך שלוש העונות שלו הוא עשה דברים נוראים כמעט לכולם, אבל דווקא המשפט שהומצא עבורו ("עגל שמוצץ זין") נשמע מגעיל במיוחד ואיכשהו גם הולם.

אם כל זה לא מספיק, היא מבשרת לו שסוויטפי מספרת על כישורי המיטה שלו בדרכים שסותרות את כל מה שהיא רוצה שיידעו עליו. זה לא רגע מהפך גדול כמו ש"התעשייה" יודעת לייצר, רישי לא באמת נפגע כאן משמעותית, אבל העובדה שזו דווקא עובדת זוטרה שחשפה אותו, מנפצת עוד קצת מהזיוף שרישי מכר לעצמו על עצמו. דווקא ונישיה הצליחה לפענח אותו בקלילות אכזרית מבלי שתהיה לו כל דרך לפגוע בה חזרה.

השיחה השנייה והקשה עוד הרבה יותר בין יסמין לצ'ארלי על הסיפון, חושפת צדדים אפלים שרק נרמזו לאורך הדרך. לא רק שאביה הפך אותה לשעשוע שחבריו יוכלו לצפות בו, אלא חשק בה בעצמו. העובדה שצ'ארלי לא מכחיש את זה, רק הופכת את הסיפור למעוות עוד יותר. "זה כל מה שאת, חסרת כישרון לחלוטין". המילים האלה יחזרו שוב עוד בפרק הזה, מהדהדות את הידיעה של יסמין שכל מה שהשיגה בחייה נעשה בזכות שם משפחתה.

"אני מקווה שתמות, זה יהיה הדבר עם הכי הרבה משמעות שעשית בחייך". משפט קשה, אבל כזה שכנראה צפוי ממישהי ששומעת מאביה את כל אלה. אלא שצ'ארלי מחליט להיענות לאתגר, קופץ מהספינה ונסחף, בעוד בתו מביטה בו - חצי המומה, חצי מאשרת - עד ששתיקתה הופכת את האיחול למציאות.

שלוש סצנות של קריסה בשרשרת: אריק מבין את המזימה של הרפר לנצל את חולשת החוב של פירפוינט, פורץ למשרדי "לוויתן אלפא" ומהדהד דברים שכבר שמעה מוקדם יותר מאנה: "את בדיוק המפלצת שאת חושבת שאת". הרפר אמנם חוותה נקיפות מצפון לגבי השימוש ביסמין (אפילו ניסתה להשתמש בסוויטפי במקומה - ונכשלה), אבל לבסוף נכנעת כרגיל ליצר ששם את טובתה לפני הכל, וסוחטת מחברתה את המידע שיאפשר לה לחסל את מקום העבודה שלה.

אריק מפטר את יסמין תוך שהוא טורח לציין "החברה שלך דפקה אותך", ומוביל אל הסצנה שחיכתה שנים לקרות. "הכאב שלי היה שימושי עבורך", מטיחה יסמין בהרפר, אמת שקשה מאוד לסתור. זוהי הדרך של הרפר מאז ומעולם, להשתמש בכל אדם ככלי לשימוש מיידי או ארוך טווח. החולשה של יסמין הייתה אמצעי שישמש אותה בבוא היום. "את מתוכנתת לנצל נקודות חולשה של אחרים", אומרת להרפר האישה היחידה שהוגדרה כחברה שלה, וכל רגשי הנחיתות של הרפר לא יוכלו להציל אותה ממנה.

אחרי שורה של ניסיונות, להרפר נשאר רק כדור אחד בקנה, הכדור של צ'ארלי, זה שמנגן על החולשה הגדולה ביותר של יסמין: "את חסרת כישרון וחסרת תועלת וזונה". החברות של הרפר ויסמין מעולם לא הייתה קיימת באמת. זה היה חיקוי של חברות, כזה ששתיהן יכלו לשקר לעצמן לגביו. עד עכשיו.

מערכת היחסים בין יסמין לרוב התחילה בעיוות: משחקי כוח עטופים במיניות, הדרך שלה לשחק בו כדי למנוע מעצמה להיכנע למערכת יחסים נורמלית. הבחירה הזאת הרסה כל אפשרות למה שהיה יכול להיות זוגיות נורמלית (עד כמה שרוב עצמו נורמלי). אלא שבתוך קילוף השכבות שיסמין עוברת העונה, התובנה הזאת היא עוד חץ קטן בלב בדרך למה שעומד לקרות בפרק הבא. עוד שכבה יפה שמתגלה מתחת לפני השטח בעונה שיסמין היא דמות המפתח בה.

אריק נישא על כתפיו של ביל (טרבור ווייט) כל הדרך אל עמדת שותף, עמדה שהוא עצמו יודע שגדולה עליו בכמה מספרים. הוא לא שייך לחדרים האלה, אבל מביא אליהם היסטוריה של קרבות על רצפת חדר המסחר. כשטום וולזלי, המנכ"ל, מזהה את הרוח הזאת הוא משתמש בה. "אתה לא רומנטיקן, נכון? במה אתה מאמין?", הוא שואל. אריק מעולם לא האמין בכלום, רק ביכולת שלו למכור.

"אגב, נוסטלגיה שימושית רק כשאתה מוכר משהו", מפטיר וולזלי לפני שהוא עוזב את אריק להבין את הרמז הדק. לאריק יש מוצר להיפטר ממנו, לא מניה הפעם אלא האיש שטיפח אותו. זה שמשתמש בו למטרותיו אבל לא באמת זקוק לו. וכמו תמיד ב"התעשייה", העובדה שיש לו מידע שרק הוא מכיר (הגידול בראשו של אריק) מאפשרת לו לתכנן את המכה שתפיל אותו.

טעות קטנה בספרים מול משקיעי מיצובישי, הפרטנרים של ביל, מוציאה אותו מאיזון. הוא חושף בגלוי את מחלתו, מאפשר להפיל עליו ניהול סיכונים גבוה מדי, וכל זאת כשחברו מתייחס אליו כאילו היה זקן דמנטי. עד שדלתות המעלית נסגרות, ביל כבר מבין שהוא היה הקורבן של ההפיכה שניסה לבצע. עוד לפני שיצא מהבניין, אריק מביא משקיעים חדשים שיהפכו אותו לאיש החזק בארגון.

ברגע שבו הופיעה ההודעה של הרפר על מסך הטלפון של רישי, כבר אפשר היה לחוש את כיוון הרוח. אפשר לסמוך עליו שינהג באימפולסיביות, שישרוף את כל הקשרים בפירפוינט עוד לפני שיש לו משהו אחר ביד (תוך כדי שהוא מודע לכך ושואל את עצמו "מה לעזאזל אני עושה") ואז ירוץ בביטחון מופרז ישר לתוך המלכודת. זאת סצנה אדירה כי המכות בה מגיעות בשרשרת, בזו אחר זו: תחילה ההבנה שהרפר מעולם לא התכוונה להציע לו דבר, אחר כך הכנסת סוויטפי לחדר ("רציתי לתת לה את העונג לראות מישהו מתייחס אליך עם חוסר הכבוד שהפגנת כלפיה") ולבסוף התובנה שהוא מיותר כיום ("מכונה יכולה לעשות את העבודה שלך היום, הזמן שלך עבר"). ואיך אפשר בלי הדובדבן על הקצפת: התובנה שאנראג' עומד להתקבל למקום שזה עתה זרק אותו.

מחצית השעה האחרונה של הפרק שווה כתבה נפרדת. כל סצנה בה נפלאה, שוברת לב, סוגרת מעגלים ופותחת חדשים. מעל כולם עומדת רכבת ההרים של יסמין, שמתחילה בפגישה עם דודו של הנרי, בעל הצהובונים שהתעמרו בה לאורך כל כך הרבה זמן, ומי שהיה חברו של אביה לספסל הלימודים. זה הרגע הראשון שבו הרמזים שפוזרו לאורך העונה מתחילים להתגבש לעובדות: יסמין עצמה הייתה קורבן של אביה (הרגע השני יגיע כשהקורבן של צ'ארלי על הספינה תהפוך למזכירה של יסמין, ותפגין כלפיה אמפתיה שכרגיל - תוביל לפיטוריה המיידיים). "אין לזה קשר אלייך", אומר לה הדוד ברגע מזכך שנראה כאילו סוף סוף משחרר אותה לחופשי.

לרגע אחד הוא מוביל אותנו לתחושה שבתוך כל הציניות של "התעשייה" יכול לפרוח משהו טהור, טבעי, כזה שיחבר שתי דמויות הרוסות. סצנת הסקס בגנים המפוארים של אחוזת מאק לא דומה לסצנות אחרות שראינו בסדרה. היא תוצר של רצון ולא של צורך, מימוש של תחושות עמוקים וביטוי שלהם ב"אני אוהבת אותך" פשוט, וקבלת הבעת אהבה חזרה. אלא שזאת "התעשייה" ויחסים כאלה לא באמת יכולים להתקיים בה.

וכך, חמש דקות בלבד אחרי שנראה כאילו בחרה את המשפחה שמתאימה לה, מתברר שיסמין העדיפה שוב את זאת שהיא זקוקה לה. הנרי לא מסוגל להביע אהבה כלפיה גם בזיוף, אבל זה בכלל לא משנה. יש לו את המשאבים להחזיר לה את המעמד, הכוח והשם שפותח דלתות. "אני מצטערת", היא לוחשת לרוב והוא מחזיר "אני מבין". הרי הכל כבר נאמר קודם: "אני טובה בלגרום לאנשים להרגיש שאני אוהבת אותם, אבל אני לא יודעת אם זה קרה לי פעם… שאהבתי מישהו". כל כך טובה שכולנו נפלנו בפח.

אריק הביא את קרן אל מיראז' בטוויסט כוחני, רק כדי להבין שניסר את הענף שעליו ישב. "בשביל מה", שאל אותו ביל רגע לפני שדלתות המעלית נסגרו עליו. בזמנו זה נראה היה כמו משפט עלבון אחרון של קורבן, אבל כעת הוא מקבל משמעות אחרת. אריק נפטר מביל רק כדי להביא לבנק חברה שלא מאמינה באנשים כמוהו. אחרי רישי, גם אריק שומע שמחשבים יכולים לעשות את העבודה שלו. אין בו עוד צורך. שדה הקרב של קומת המסחר ריק ודומם, העמדות מכוסות ואריק, דינוזאור אחרון, יושב בו לבדו ומתייפח.

רגע לפני הסוף הוא מקבל שיחה אחרונה מהרפר שמודה לו על מילים יפות שאמר עליה בכתבה. "אני מניח שאת יודעת מה אומרים: להיות עשיר זה לא כמו להיות אהוב", אומר לה אריק. "אבל רוב הזמן זה מספיק קרוב?", היא משיבה בשאלה שהתשובה אליה ברורה. "כל טוב", הם מאחלים זה לזה בכנות נדירה, זה שיורד מהבמה (לפחות זמנית) וזו שעולה עליה. חילופי הדורות הושלמו, שדה קרב חדש בפתח וכ"התעשייה" תשוב לעונה הרביעית שלה הוא יתנהל במקום אחר. אפשר לנחש כבר עכשיו שגם בו להיות עשיר יהיה חשוב יותר מלהיות אהוב.

כל פרקי "התעשייה" זמינים ביס, הוט וסלקום טי-וי.