דירוג כל 236 פרקי "חברים" מהגרוע לטוב - חלק אחרון: 40 הפרקים הטובים ביותר

תזכורת: לכבוד חגיגות 30 שנה ל"חברים" אנחנו מציגים דירוג של כל 236 פרקי הסדרה, כולל נימוקים ופירוט לכל פרק. כל אחד מהם קיבל ציון לפי פרמטרים מסוימים - עד כמה הוא מצחיק, חכם, עומד במבחן הזמן, מקסים, וכן הלאה - והשקלול הניב את התוצאות שלפניכם, שמובאים בשישה חלקים בימים שני וחמישי. פרקים כפולים מוצגים כך גם בדירוג, מאחר שנכתבו ובוימו על ידי אנשים שונים, מלבד האחרון בסדרה.

בחלק השישי והאחרון: רגעי המפתח של רוס ורייצ'ל, פרק חג ההודיה הטוב ביותר של הסדרה, דיוויד שווימר ממחיש שוב שהוא הנכס הגדול ביותר של הסדרה, האחיות של רייצ'ל משדרגות, שלל הוכחות לתרומה המכרעת של ג'ניס ל"חברים", והמון המון פלאשבקים.

מדובר בדירוג סובייקטיבי לחלוטין, כך שאם אתם חולקים עליו אתם מוזמנים להגיב כאן בתגובות, או בקבוצת הטלוויזיה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.

עוד בפרויקט 30 שנה ל"חברים":
דירוג כל הפרקים - חלק 1, הפרקים הגרועים: הראשון, ג'ואי ורייצ'ל מתחממים, פרקי הלקט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 2: השיניים של רוס, הריצה של פיבי, ברוס וויליס, בראד פיט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 3: בעיות מגדריות, הפרק הראשון המצחיק של הסדרה, האורח האנדרייטד ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 4: הפינאלה של הסדרה, הצעת הנישואין של מוניקה וצ'נדלר ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 5: ה-pivot של רוס, הקינוח של רייצ'ל, האמבטיה של צ'נדלר ועוד
איך נראים היום הילדים של "חברים"? בדקנו והופתענו
מהמוזה של ספרינגסטין ועד "90210": התפקידים הראשונים של כוכבי "חברים"
30 שנה ל"חברים": כל השאלות הבוערות על הסדרה האהובה - והתשובות
יודעים הכול על "חברים"? בואו נראה אתכם עונים על החידון הקשה

צ'נדלר ומוניקה מתכננים נסיעה לאטלנטיק סיטי כדי לבלות קצת לבד. על אף שההרפתקה שלהם במלון לא מבריקה במיוחד - היא שמתעקשת לעבור חדר שוב ושוב, הוא שרק רוצה לראות את המרדף בשידור חי בטלוויזיה - סודם המשותף ממשיך להניב קומדיה נהדרת. ג'ואי נמצא שם ממש בסמוך, כבר בתחילת הפרק כשמוניקה מתגנבת לדירתם באמצע הלילה, כך שהגיוני שהוא זה שיפענח את מה שקורה מתחת לאפו. עכשיו יש להם שותף לסוד שממש לא רוצה להיות כזה, מה שרק מוסיף לעונג הגם-ככה-קיים של קו העלילה הזה.

רייצ'ל הייתה עלולה גם היא לשים לב למה שקורה עם שני חבריה, אבל היא עסוקה בעניינים אחרים: רוס מספר לה שעליו להפסיק להתראות איתה כדי שיוכל לשקם את נישואיו לאמילי. תגובתה להחלטה הגיונית ונוגעת ללב - קודם זועמת עליו, אחר כך עצובה על הקרע שעומד להיות בין כולם וחוששת למקומה בחבורה, ולבסוף מפגינה הבנה למצבו של רוס, שמתנדב לקחת בעצמו צעד אחורה כדי שרייצ'ל לא תידחק החוצה. בונוס: הניסיון המצחיק של רייצ'ל ושל פיבי להקים חבורה נפרדת שתורכב משתיהן ומג'ואי.

קשה להמעיט בחשיבות התוספת של מייק/פול ראד לסדרה, שמתחילה בפרק הזה, גם אם זה בהיקף קטן יחסית. ג'ואי שוכח למצוא בן זוג לפיבי לטובת פגישה עיוורת, אז הוא מביא זר שפגש בבית הקפה - מייק. פרק ההיכרות איתו נפלא בפני עצמו: החל מהמפגש האקראי, כשג'ואי פשוט מחפש מייק כלשהו ב"סנטרל פרק" ונענה על ידו, וכלה באופן המעולה שהוא "מוכיח" לפיבי שהוא אכן מנגן בפסנתר - עושה זאת לא כרסיטל מהוגן אלא כרוקנ'רול עם התחת בולט החוצה.

כל זה מקבל נופך חזק אפילו יותר בידיעה שהסיפור בין השניים מתפתח לכדי משהו אמיתי וגדול. כל כך הרבה אורחים ושמות גדולים בחייה הארוכים של "חברים", ואף אחד מהם לא הרגיש כל כך נכון כמו פול ראד.

שאר הסיפורים בפרק חביבים אף הם: רייצ'ל מגלה שרוס ממשיך ללכת אל רופא הילדים שלו, מה שכולל אולי הרגע הקרינג'י ביותר של רוס אי פעם - הניסיון להעמיד פנים שאחד הילדים בחדר ההמתנה של הרופא שייך לו. והשדרוג הקרייריסטי של מוניקה, שמקבלת הצעת עבודה נחשקת בדיוק כשתכננה לעבור לטולסה עם צ'נדלר, מקביל יפה לאבן הדרך בחייה של פיבי.

כשג'ניס שואלת את החברים אם מישהו מהם שכב עם האחר, החברים נזכרים בדברים שקרו שלוש שנים קודם לכן.

זה רחוק מלהיות אחד הפרקים המצחיקים ביותר של "חברים" (למעשה, הרגע היחיד שבאמת מצחיק בו הוא כאשר צ'נדלר שומט בבוטות את כדור הביליארד כדי ללכת לדבר עם רייצ'ל המעוניינת בסטוץ), אבל הוא בכל זאת נהדר, פשוט כי הוא מעשיר את ההיסטוריה של החבורה בצורה חסרת תקדים. העובדה ש"סנטרל פרק" היה לפני כן הבר הקבוע שלהם, איך ג'ואי הפך לשותף של צ'נדלר, איך קרול התקרבה אל סוזן וכן הלאה. ובתוך כך, באופן בלתי סביר, ששת החברים - כשלושה זוגות נפרדים - היו קרובים בדרגות שונות לשכב זה עם זה בדיוק באותו יום לפני שלוש שנים.

מה שנבון בפרק הוא הציוותים המאוד לא מובנים מאליהם. מוניקה וג'ואי זה עוד מתקבל על הדעת, ראינו אותם ביחד בדייט משותף מזויף כבר באחד הפרקים הראשונים בסדרה, אבל צ'נדלר ורייצ'ל, ובעיקר רוס ופיבי שאף הגיעו רחוק מכל היתר, הם זיווגים מעניינים שמוצגים בפנינו לראשונה באור כזה, ובמקרה של שני האחרונים - מוצגים ביחד בכלל. לרוס ופיבי כמעט אין הרפתקאות משותפות עד השלב הזה, ולמעשה רוב הזמן הם מקנים רושם של שמן ומים. הגישה הזו לבדה מספקת עניין, וההיסטוריה המשותפת שלהם, שהייתה כזו אפילו בלי שכולם עדיין היו באותה חבורה, נוסכת קסם על הכל.

איימי, אחותה הצעירה והמפונקת של רייצ'ל מגיעה לבקר ונשארת להתארח, למגינת לבו של ג'ואי, בזמן שרייצ'ל מנסה לעזור לה לעשות החלטות נכונות. כאשר איימי מציעה לשמור על אמה, רייצ'ל משכנעת את רוס להסכים. ביקורה הנוכחי של האחות קצת פחות מוצלח מהפעם הקודמת, עונה קודם לכן (ובהמשך המצעד), אבל גם הפעם כיף לראות איך היא נכנסת כמו טייפון לפרוע את חייהם של החברים ולעצבן אותם.

עוזר גם שכריסטינה אפלגייט וג'ניפר אניסטון מושלמות כאחיות - גם במראה וגם במימיקות ובמניירות. הפרק מקביל בפירוש בין מצבה הנוכחי של איימי בחייה לבין המצב שרייצ'ל נמצאה בו בתחילת הסדרה, מה שמשמש כתזכורת יאה רגע לפני שהסדרה מסתיימת. אבל הסדרה כבר עשתה את זה קודם לכן, ובצורה נפלאה בהרבה, עם ג'יל, אחותן השלישית. העצבים של ג'ואי כלפי איימי, בתור מי שנמצא ממש בחזית העניין כשותף לדירה של רייצ'ל, מצחיקים במיוחד.

ג'ואי נהדר גם בעלילה שלו עם מוניקה וצ'נדלר, המבקשים ממנו לכתוב עבורם מכתב המלצה לסוכנות האימוץ. הטוויסט החכם משדרג אותו - בסוכנות חושבים שילד הוא זה שכתב אותו. הגיוני.

הצעות הנישואין הכושלות של מייק ופיבי חמודות מאוד גם הן. אחרי שהיא מסכלת בטעות ניסיון שלו להציע לה נישואין, ואז מנסה להחזיר את הדברים למסלולם. אמנם הכל רצוף ברגעים מביכים, כמתבקש מהכשלונות החוזרים ונשנים, אבל בסופו של דבר מגיע אל הרגע המשמח.

כמה מהרגעים המעולים והבלתי נשכחים של "חברים" הם אלה שכרוכים בסודות ורגעי החשיפה שלהם. גם הפעם, כשאיש לא יודע מיהו אבי התינוק של רייצ'ל. הנושא מבוצע לעילא, ראשית עם הגילוי שג'ואי שמע את ליל ההתעברות, דרך החשד שמדובר בטאג וכלה ברוס שמוצא את הסוודר שלו, ובלי שיידע מסגיר בכך את היותו האב. פעם נוספת כמעט כולם יודעים את הסוד מלבדו, וזה נהדר. בונוס: התגובה המאוחרת של ג'ואי שהפכה למם.

גם ההרפתקאות של צ'נדלר ורוס, שמחליטים לצלם מחדש את החתונה של מוניקה וצ'נדלר כדי לספק לה תמונות במקום המצלמות האבודות, מבדרות. זה כך בעיקר בזכות שתי סצנות מצחיקות במיוחד: הרגע שבו רוס עולה לבמה כדי לשחזר בתמונה את נאומו ואז הקהל מצפה ממנו לדבר, ולאחר מכן כשצ'נדלר מנשק את הכלה לטובת תמונה נוספת ואז השניים נמלטים מהמקום.

שמחת חג גדולה במיוחד שורה על הפרק הזה, והכיף גדול בהתאם. רוס מתחפש לארמדיל החגים, ובעזרתם של מוניקה, צ'נדלר וג'ואי הוא מלמד את בן על חנוכה. בזה אחר זה מגיעות לדירה הדמויות להנחיל לילד את מורשת חג המולד וחנוכה, ומאחר שזה נעשה עם אפס תיאום נוצרת בכך ערבוביה תלושה ומצחיקה שמוסיפה תמיהה לכל המבוגרים שנוכחים בבית.

מה שמקסים במיוחד בפרק הוא האופן שבו "חברים" מוסיפה רבדים לחגים. לא רק סנטה, לא רק חנוכיות, אלא עכשיו גם יש ארמדיל ואז גם סופרמן שהוציא את ישראל ממצרים. ואכן, האימג' הזה של רוס בתחפושת הפך לאחד החקוקים בזיכרון הקולקטיבי. לא בכדי.

גם העלילה של האחרים חמודה מאוד. פיבי חוששת שרייצ'ל לא תרצה לחזור להיות שותפתה לדירה כעת כשהמקום שופץ אחרי השריפה, והיא מנסה לגרום לחייה אצל ג'ואי להיות בלתי נסבלים. נסיונותיה הכושלים, שבפועל רק דוחקים את רייצ'ל עוד ועוד לחיקו של ג'ואי, משעשעים, ואז גם הפתרון שמאפשר לרייצ'ל לרקוד על שתי החתונות - גם להפגין את רצונה לחזור לגור עם פיבי וגם להישאר בסופו של דבר בדירה של ג'ואי.

פרק נהדר במיוחד כמעט בכל חזית: רוס וג'ואי נתקעים על גג הבניין ומנסים למצוא את דרכם למטה. צ'נדלר לא מצליח להירדם ומפריע גם למוניקה לישון. רייצ'ל וטאג הולכים למשרד בלילה כדי לבדוק מי מהם שכח להעביר מסמך חשוב. פיבי נאבקת בגלאי עשן שמסרב להפסיק לצפצף.

עצם העובדה שהפרק חורג מהתבנית הקבועה לטובת סטים חדשים ושעות שאנחנו בדרך כלל לא רואים, מקנה לו הילה ייחודית ומרומם גם את העלילות היותר שגרתיות. כך סיפור בנאלי כמו של רייצ'ל וטאג נעשה חמוד יותר, וכך הלילה ההפכפך של צ'נדלר ומוניקה, שבפועל לא עושים הרבה חוץ מלהפריע אחד לשני, הופך למין תצוגת תכלית של קסמה של הסדרה.

אבל שתי העלילות החזקות בפרק שייכות לשלושת האחרים. הנסיונות של רוס וג'ואי לרדת היא הרפתקה מבדרת שמאפשרת לרוס לנסות לשדל את ג'ואי פעם אחר פעם לעשות דברים מסוכנים, והמאבק של פיבי בגלאי העשן הוא כמו סרטון מצויר א-לה באגס באני, ובמגבלותיו המציאותיים הוא מצליח להיות מקורי ומצחיק מאוד. הזעם של פיבי, שמדברת אל המכשיר הסורר ובשלב מסוים גם חושבת שהוא שב לדפוק על דלת דירתה למרות שהשליכה אותו, הוא הזדמנות פז לליסה קודרו לזרוח, והיא לוקחת אותה בשתי ידיים.

החברים עורכים לרייצ'ל מסיבת פרידה לקראת עזיבתה לפריז. היא נפרדת מהם בזה אחר זה בצורה שסוחטת אותם רגשית, אבל נמנעת מלהיפרד מאחד מהם - רוס. כל סיפור העזיבה הוא כמובן תכסיס תסריטאי שנועד לטעון את האירועים במתח וסופו ידוע מראש. אבל למרות שהוא שקוף, עדיין יש לו שני הישגים משמעותיים רגע לפני הסוף: ראשית, אחרי כל העליות והמורדות לאורך השנים, הוא מפיח חיים חדשים בסיפור של רוס ורייצ'ל, מאלץ אותם להישיר מבט פנימה ולהכיר ברגשות האמיתיים שלהם זה כלפי זו. שנית, הוא מאפשר לדמויות להיפרד באמת זו מזו.

זו לא סתם עקירה לפרברים, כמו במקרה של מוניקה וצ'נדלר, אלא מעבר לארץ שאוקיינוס מפריד בינה לבינם, והמשקל הזה, המקביל למשקל של שישה שחקנים שהם חברים קרובים, כמעט משפחה, שנפרדים אחרי עשר שנים ביחד, עוזר לסדרה להעביר את המשמעות האדירה. בהתאם, הפרידות האמוציונליות שהפרק רצוף בהן לא שייכות רק לדמויות אלא לשחקנים עצמם, והרגש הזה נא ואפקטיבי מאוד.

צ'נדלר ומוניקה מבקרים במרפאת פוריות אחרי שנה של נסיונות להרות. הדרך אל הבשורה המרה שהם מקבלים, שלא יוכלו להרות, רצופה ברגעים שכולם איזון מושלם בין הקומי לרגשי. הופעת האורח הקבועה של ג'ניס מגיעה בדיוק ברגע הנכון, וכמיטב המסורת כאשר צ'נדלר לא מצפה לה. למרות שהיא תמיד מצחיקה, הפעם היא גם זו שמטה את הכף בין הצחוקים של צ'נדלר-נאלץ-לאונן-לתוך-כוס לבין האפשרות שיש בעיה כלשהי. כל זה בנוי בצורה מצוינת שמכשירה את הקרקע לגילוי הדרמטי בהמשך.

גם המשולש הרומנטי מאוזן בשלמות. רוס מתייסר כי צ'ארלי (איישה טיילר) יוצאת עם ג'ואי, אבל בכל זאת עוזר לג'ואי להכין עבורה דייט מושלם. קשה לא להיזכר באירועים דומים מעברה של "חברים", כמו קאת'י שהייתה מושלמת עבור צ'נדלר אבל יצאה עם ג'ואי, וממש בסמוך לאירועים הנוכחיים - כשרוס פינה את הדרך לג'ואי כשהבין שהוא באמת מאוהב ברייצ'ל. ולמרות התחושה המוכרת, גם המקרה הזה עובד. רוס זוכה להרבה רגעים שפלים בסדרה, אבל במקרה הזה הוא במיטבו כחבר: מסייע לג'ואי למרות הקושי שזה מסב לו, ואפילו משכנע את צ'ארלי לתת לחברו הזדמנות נוספת כשהיא מתחילה לפקפק בהחלטתה. כצפוי, דיוויד שווימר מפגין מצוין את המאבקים הרגשיים האלה.

העלילה השלישית מסתפקת בלהיות פשוט מצחיקה: פיבי אוסרת על רייצ'ל ללכת לרשת עיסויים, אבל רייצ'ל הולכת בכל זאת ומגלה שפיבי עובדת שם. הניסיון של רייצ'ל הזועמת - שמזהה את חברתה בלי שפיבי תדע זאת - להתקיל את המעסה "איקאה" בשאלות על שוודיה, מניב סשן עיסוי כיפי במיוחד.

אחרי הרבה זמן שבו לא ראינו את כל השישייה ביחד לאורך זמן, מגיע הפרק הזה ועושה זאת - והתוצאה נהדרת. בתקווה לזכות בפרס הגדול, החברים אוספים כסף וקונים המון כרטיסי לוטו. רוס בתחילה מסרב להצטרף מאחר שהסיכויים בלתי סבירים, מוניקה מסתירה מהשאר כרטיסים שקנתה בשביל עצמה ופיבי יוצרת בלגן שלם. כל זה כאשר צ'נדלר מצפה לשיחה שתבשר לו אם קיבל קידום במקום עבודתו החדש. הכימיה והדינמיקה בין כולם מושלמות, הם פועלים זה מול זה כמו מכונה משומנת ובכך מרוממים גם רגעים שהיו יכולים להיות פחות מוצלחים.

את ההצגה גונבים רוס ובעיקר פיבי. הוא עם ההתעקשות להישאר מחוץ להימור והסרקזם שלו כלפי התקוות שהחברים תולים בזכייה, ופיבי עם ה"אבאל'ה" כשהיא מגלה שרייצ'ל ורוס קוראים זה לזה "אבא" ו"אמא" לטובת אמה, ומאוחר יותר עם ההודעה שהיא משאירה במשיבון בתור היונה שהבהילה אותה וגרמה לה להשליך את הכרטיסים מהמרפסת. Coo. זה היה הרגע הכי מצחיק בפרק, אם כי נשחק למרבה הצער כאשר בסוף פיבי עושה זאת שוב בבית הקפה לנגד עיניהם, ואז נחבט עוד יותר כאשר ג'ואי לא מבין מאיפה מגיע הקול. גם רגע של משחק גרוע מצד מאט לבלאנק וגם באופן כללי צעד אחד רחוק מדי עם בדיחה שהייתה מטופשת בדיוק במידה הנכונה.

עוד משהו שתורם לעונג בפרק הוא הטוויסט עם העבודה של צ'נדלר. הוא מפסיד את אחת משלוש משבצות הקידום לעוזר קופירייטר, אבל אז מקבל טלפון מהבוס שמבשר לו על קידום למשרת קופירייטר זוטר. הכל אחלה.

מה יש לומר, אחד מהפרקים הקלאסיים בכל הסיפור של רוס ורייצ'ל, ולכן של "חברים" כולה, כולל נשיקה אמיתית ראשונה. רייצ'ל השיכורה מתקשרת לרוס ומשאירה הודעה שבה היא חושפת את הרגשות שלה כלפיו. עכשיו רוס חייב לבחור בינה לבין ג'ולי. הביצוע של זה נוטה לשלמות, עם בנייה נהדרת שמובילה לרגע שיא אחד (רוס מגלה למרות שרייצ'ל מנסה בכל מאודה למנוע את זה) ואז לרגע שיא שני (השניים מתווכחים ואז מתנשקים).

שווימר, נמאס כבר לכתוב את זה, פשוט נפלא. כל הסצנה שבה הוא מגיב בזמן אמת להודעה של רייצ'ל - ואז מבין שהיא גם יודעת אל תחושותיו כלפיה זה זמן רב כי צ'נדלר סיפר לה - היא מופת של מיזוג קומי ודרמטי. ה-"When did he, When did he, When did he", העמדת הפנים העולצת כשהוא עונה לג'ולי באינטרקום, עזיבת הדירה בחטף. מושלם. סצנת הריב שאחרי כן פחות טובה, בעיקר בגלל כתיבה מוזרה (רוס מתעקש שהעובדה שג'ולי והוא לא לקחו חתול היא לא מעניינת, ההפך ממעניינת וכו'), אבל כמובן, הקתרזיס הרגשי שמגיע לבסוף מפצה על כך.

גם האגפים האחרים בפרק חמודים ובנויים היטב. ספציפית, מוניקה שמחליטה להפוך למאמנת האישית של צ'נדלר. הדינמיקה בין השניים פשוט נהדרת, גם בלי מילים כשהיא דוחפת אותו מעבר לחלון של "סנטרל פרק" וגם כשהם נכנסים עמוק לפסיכולוגיה מאחורי מעשיה, כשבסופו של דבר הוא מצליח להשיל אותה מעליו.

רייצ'ל מחכה עם רוס במחלקת היולדות בבית החולים ומתוסכלת מכך ששותפותיה לחדר יולדות לפניה. מסכת הנשים שחולפות בסך על פניהם (וכוללת את רייצ'ל האריס ודבי מזר) היא תירוץ לכותבים ליצור שורה של שותפים מהגיהנום - מוסכמה תסריטאית שחוקה אבל כזו שעדיין עובדת כאן היטב, במיוחד מאחר שבדרך כלל השותפים האלה אינם חלק מעניין כה אינטימי הכולל פתיחות וגינליות. בשיאה, כמובן, ההבלחה העונתית הקבועה של ג'ניס, שלא יכלה להגיע בזמן מושלם יותר עם המניירות המוכרות והסוג-של-אהובות + נשיפות הצירים הקורעות מצחוק שלה.

ההתחזות של ג'ואי לד"ר דרייק רמורה כדי להשיג לפיבי פרטים על פצוע חמוד שפגשה במסדרון, מניבה אף היא שלל רגעים מצחיקים. והעיסוק של מוניקה וצ'נדלר בהחלטה להביא ילד (כולל ניסיון לממש את העניין בו במקום) נעשה בצורה אורגנית שממשיכה לפתח את הזוגיות שלהם. מעבר לכך, הם וכל הפרק הזה מעלים על הדעת את פרק הלידה של קרול מסוף העונה הראשונה, ומראים את כברת הדרך שעשו מאז (טוב, לפחות חלקם).

ממש כמו הביקור של האחות האחרת של רייצ'ל, גם במקרה הזה בואה של איימי נרשם כאחת מהופעות האורח המוצלחות ביותר של הסדרה. לא רק מפני שכריסטינה אפלגייט מעולה כדרכה (ובצדק זכתה על תפקידה כאן באמי), אלא כי הנוכחות של איימי מפֵרה את האיזון של החבורה. היא הורסת לכולם את ארוחת חג ההודיה בגלל ההערות חסרות הטאקט שלה, ונפגעת עמוקות לגלות שבמקרה שרוס ורייצ'ל ימותו אמה לא תעבור לחזקתה, מה שיוצר דיון להוט יצרים בקרב החברים.

איימי מעצבנת אותם בצורות הכי בסיסיות, ואז גם פותחת קופת שרצים מערערת. זה דומה לכמה מהרגעים החזקים של הסדרה שבהם התגלו סודות מהעבר והעמיקו את הקשר בין השישה, אלא שהפעם מדובר בסודות מהעתיד, וגם הם תורמים למורכבות: מי מהחברים יופקד עם אמה במקרה שהוריה ימותו. הדיון הזה לא רק מצחיק וסוער בפני עצמו, אלא גם מקרין על מצבן הנוכחי של הדמויות, ובפרט צ'נדלר, שגם ככה מתקשה להאמין שיהיה אב טוב. דרך מאוד חכמה ומאוד מבדרת לרבד את הגיבורים אפילו אחרי כל השנים האלה.

מוניקה מגלה שצ'נדלר לא מסוגל לחייך נורמלי כשהוא מצטלם, מה שהורס את תמונות האירוסים שלהם. מת'יו פרי משדר היטב את הנוירוזות של אדם המודע לכך שמצלמים אותו, ומצחיק כל פעם מחדש בנסיונותיו הכושלים לא להיראות כמו אידיוט מול העדשה.

בכלל, הפרק הזה מיטיב להציף כמה חרדות אנושיות אזוטריות ובכל זאת מעוררות הזדהות. ההידלקות של רייצ'ל על העובד שלה, טאג, היא המחזה של רגשות של כל אחד כלפי מישהו שהוא לא אמור לאהוב ולא יכול לממש איתו דבר. הפרק מעביר בצורה מצחיקה וגם נוגעת ללב את חוסר ההיגיון במקרה כזה, כשג'ואי לוקח את טאג לבילוי לבקשתה של רייצ'ל, אבל היא מתבאסת לגלות שהוא לימד אותו איך להתחיל עם נשים בבר.

הברקה נרשמת גם בסיפור של רוס ופיבי, שיוצאים עם זוג גרושים ומתחילים לקחת צדדים. הלכה למעשה הם הופכים לבאי כוחם של בני הזוג הגרושים שכל אחד מהם יוצא איתם. לא רק שמדובר ברעיון פשוט וחכם שמבוצע נהדר, אלא גם באחד הציוותים היותר מוצלחים של רוס ופיבי, שניים שהסדרה בדרך כלל לא מצליחה למצוא להם אמתלות לזמן מסך משותף. כאן החיכוך המובנה בין האופי של השניים נרתם לטובת חיכוך גדול בהרבה שבכלל לא נוגע להם, וזה מצוין.

פעם נוספת "חברים" ממחישה שכוחה במותניה באמצעות שינוי הדינמיקה הבסיסית בחבורה. קודם זה קרה בגלל הציוות בין מוניקה וצ'נדלר ועכשיו בשל ההיריון של רייצ'ל ורוס, שנחרד לגלות שהיא יוצאת לדייט עם שחקן חתיך למרות מצבה. ההתמודדות של רוס עם ניפוץ החלום שלו על משפחה סטנדרטית יותר, בניגוד למה שיש לו עם קרול ובן, מאוד אורגנית, הגיונית ונוגעת ללב. זה קורה בעוד רייצ'ל עצמה נאלצת להתפכח למצבה השונה בתכלית אחרי שהדייט שלה נרתע כשנודע לו שהיא בהיריון.

אלה אירועים שמאלצים את כולם להתבגר ולהתקדם, ובעקבות זאת גם את הסדרה עצמה, וזה נכון וחכם - גם מפני שבכך מתאפשר לעלילות האחרות להיות סטנדרטיות וסיטקומיות בהרבה בלי לאבד מהחן ומהיכולת להצחיק ולבדר: פיבי מתחילה לצאת עם עובד של מוניקה, אבל כעבור זמן קצר רוצה להיפרד ממנו בדיוק כשמוניקה מתכננת לפטר אותו, ובין השתיים פורצת תחרות מי תקדים את מי כדי לצאת פחות נבלית. צ'נדלר נאלץ להתמודד עם מישהו בעבודה שקורא לו כבר שנים בשם לא נכון.

רגע לפני סוף הסדרה, כשרייצ'ל מבשרת לחברים על המשרה החדשה בפריז ומוניקה וצ'נדלר מחפשים בית, שתיים מדמויות המשנה הגדולות של הסדרה מגיעות כדי לומר שלום בפעם האחרונה. האחת הייתה יותר בגדר תבלין - הסוכנת אסטל, בגילומה של ג'ון גייבל הנהדרת. האחרת הייתה ממש תוספת חיונית שהסדרה פשוט לא הייתה אותו הדבר בלעדיה - ג'ניס בגילומה של מגי ווילר הנהדרת לא פחות.

אסטל נוכחת הפעם רק ברוחה, פשוטו כמשמעו (סוג של), ואפילו כך זה מצוין: ג'ואי מבולבל מכל התהפוכות בחיי החברים, ולכן פיבי מסתירה ממנו את מותה של הסוכנת שלו. פיבי מתעלת אותה היטב וכל הסיפור מהלך בין המופרך למתקבל על הדעת, בין המצחיק למקאברי למחמם הלב. יופי של רעיון ויופי של ביצוע.

במקביל, המפגש האחרון עם ג'ניס, כשמוניקה וצ'נדלר מגלים שהיא מתכננת לקנות את הבית שליד שלהם, הוא פרידה מושלמת. החל מעצם נוכחותה המפתיעה/מזעזעת שם, דרך עצם הרעיון התסריטאי המבריק ומעורר הפלצות שהיא תהיה שכנתם לנצח, וכלה ברעיון הפיקחי שצ'נדלר הוגה כדי לסכל את תוכניתה.

אחד הדברים הכי חכמים שעשתה "חברים" לאורך כל עשר עונותיה היה לסחוט עד תום את סוד היחסים בין מוניקה לרייצ'ל. זה מתחיל באמת בפרק הזה, כבר בסצנה הפותחת למעשה, עם האמבטיה המשותפת כשמוניקה צוללת אל מתחת למים עם כניסתו של ג'ואי, ובכל זאת מצליחה לגרום לצ'נדלר לדייק בהזמנת האוכל. בהמשך, כל הנשיקות שצ'נדלר נאלץ ("נאלץ") להעניק לשתי הנשים האחרות מספקות כמה מהצחוקים הרועמים ביותר בסדרה.

שאר עלילות הפרק חביבות, גם אם לא מתקרבות לרמות האלה. פיבי מרגישה שמדירים אותה כשיתר החברים משתפים חוויות מלונדון. תחושותיה הן התייחסות נבונה למצבה כמי שנשארה מאחור, אבל הסיפור מינורי ביחס לשאר אירועי הפרק. גם ההשתלטות של מוניקה על רייצ'ל, אחרי שזו ממנה אותה למנוע ממנה להודות בפני רוס על רגשותיה, היא רעיון טוב שלא מפותח כדי הצורך.

מוניקה מבשרת בהתרגשות על האירוסין שלה - אבל רייצ'ל ורוס מאפילים עליה כשהם מתנשקים. בתוך כך צ'נדלר לא מצליח לתפקד במיטה, פיבי מתעקשת לקבל הבטחה להופיע בחתונה שלהם, וג'ואי מנסה לעבור בתור בן 19 לקראת אודישן שעליו לעבור.

זה פרק שמזכיר את אחד הקלאסיים בסדרה, זה שבו אף אחד לא מוכן בזמן (ראו בהמשך). גם כאן מוניקה רוצה לצאת לבילוי חגיגי, מדרבנת בכולם להתארגן (כמו רוס בשעתו), כולם עסוקים בדברים אחרים ובהתנצחויות, ואז מוניקה מחליטה שכבר יצא לה כל החשק (כמו רייצ'ל אז). הקדחתנות שבה לכל אחד יש אג'נדה משלו פשוט עובדת - מלבד במקרה של ג'ואי, היחיד שהסיפור שלו לא באמת קשור ונכפה על העלילה המרכזית, אבל זה מצחיק למרות הכל ולכן נסלח.

אכן, אם היה חשש שהמקרה הנוכחי ייראה כמו חיקוי דהוי, הוא מתבדה. למעשה, הוא מאפשר לסדרה להתכתב עם עצמה בלי לומר דבר בפירוש, ואולי אפילו לא במודע, ולהקנות לכל מטען שגם ככה רובץ עליו. כבר בתחילת הפרק רייצ'ל נראית מלנכולית, והעלילה מציגה בצורה מאוד אורגנית את תחושותיה האמביוולנטיות, ואז גם את הניסיון להתאחד עם אהבתה הגדולה, רוס, ולו לזמן מה. זוהי התפתחות פסיכולוגית יפה ונבונה, שמקנה רובד שלם לפרק מצחיק - בעיקר בזכות ההתרברבות של רוס בידיו אחרי שרייצ'ל מחמיאה להן, ג'ואי שמגלה שפיבי אכלה לו את החטיף כשהוא מריח אותו בפיה, ובפרט פיבי עצמה עם ההתאבססות שלה לקבלת האישור ממוניקה.

זה פרק שממש ממחיש את אוזלת הרעיונות של הכותבים. בשלב הזה הסדרה קיימת כבר מעל תשע שנים, עם 230 פרקים (כולל לקטים) שנכתבו, והיא פשוט ממחזרת עלילות מעברה - ולא בצורה שקופה כמו בפרק שבו דנו לפני כן.

מתכננת החתונה של פיבי, מוניקה, מטריפה את הכלה. פיבי מבקשת מג'ואי למסור אותה אל החתן, והוא לוקח את המשימה ברצינות. על רייצ'ל מוטלת המשימה לבחור בין צ'נדלר ורוס לתפקיד שושבין למייק (פול ראד). החתונה המקורית שמשתבשת כבר קרתה אצל רוס ואמילי (ובצורה אחרת גם אצל מוניקה וצ'נדלר). שניים מהחברים שמתחרים על תפקיד שושבין כבר היה עם רייצ'ל ופיבי (עם רוס כמכריע) לקראת החתונה של מוניקה וצ'נדלר.

ולמרות זאת, הקסם פשוט פועל. המיחזור נראה יותר כמו מחווה הולמת מעט לפני הסוף, וכל העלילות פועלות נהדר. מייק שוב נראה כמו בחירה אידיאלית עבור פיבי וכתוספת מעולה לסדרה בישורת האחרונה שלה. ניתנת לו הזדמנות להפגין את הנורמליות שלו לנוכח הטרללת של האחרים, בפרט ג'ואי, והוא מנצל אותה בשלמות (הרגע האהוב עלי הוא כשג'ואי חמור הסבר פונה אליו - "מייקל", ומייק מחזיר, בלי להבין, "ג'וזף"). מוניקה אמנם הרבה יותר מדי מוגזמת, אבל לפיבי מזדמן לצרוח מעולה כמו שהיא יודעת; התחרות בין רוס וצ'נדלר בכל זאת מרגישה רעננה מפני שהכוח לבחור ניתן בידי רייצ'ל הלא-החלטית; וכמובן, החתונה עצמה אגדתית בדיוק כמו שהיוצרים התכוונו, שילוב של כתיבה וביצוע מדויקים להפליא.

רוס ורייצ'ל מנסים להסביר לשאר החברים איך הם מצאו את עצמם במיטה שישה שבועות קודם לכן, אבל השיחה הופכת לוויכוח על זהות היוזם. זו כמובן לא הפעם הראשונה בסדרה שהיחסים בין רוס ורייצ'ל זוכים לנופך חדש בזכות צילום וידאו שכל החברים צופים בו, והפעם לא מדובר במחווה רומנטית כובשת אלא בקלטת סקס ובמה שהוביל אליה. זה אולי חלק ממה שמוצלח גם במקרה הזה.

הסיפור נבנה באופן נבון ומצחיק - גם אם לא הגיוני, כאילו בשלב הזה של יחסיהם רייצ'ל יכולה להמציא סיפור על טיול באירופה ולצפות שרוס יאמין לו. בניגוד לבדרך כלל ב"חברים", העלילה חוזרת אחורה בזמן כדי לחשוף את הטוויסט בפני הנוכחים ובפנינו - כלי תסריטאי שבפני עצמו מרומם עוד קצת את הפרק בשל נדירותו כאן.

גם הסיפור של מוניקה וצ'נדלר חביב ומתאים תמטית לפרק בכללותו. השניים מתלהבים מזוג אחר שפגשו במהלך ירח הדבש, אבל נסיונות ליצור איתם קשר מעלים חרס. על אף שהפאתטיות שלהם לא מאוד נעימה, הדין והדברים שמתגלעים ביניהם על האחריות לדחיית הזוג האחר, מהדהד יפה לוויכוח בין רוס ורייצ'ל.

פרק נהדר שמשלב בין עלילות חזקות לבין דיאלוגים מוצלחים, ושפע של בדיחות אגביות טובות באמת. אפילו עלילה פחות הרמטית - כמו זו של צ'נדלר, העוסקת בנושא שחוק שכבר נדון בסדרה ואפילו שוכחת להסביר לנו למה האקסית שלו כועסת עליו - נסלחת פשוט כי היא מצחיקה לאורך כל הדרך.

מוניקה לא רוצה לבחור בין רייצ'ל ופיבי לתפקיד השושבינה שלה ומותירה את הבחירה בידיהן, מה שהופך לתחרות שהן מנסות להכריע בה בעזרת רוס וג'ואי. מוניקה מבקשת מצ'נדלר להתנצל בפני אקסית שהוא פגע בה בנעוריו כשנפרד ממנה אחרי שהשמינה. רוס וג'ואי נרדמים ביחד על הספה בפוזה מביכה, אבל לתנומה איכותית במיוחד.

בחירת השושבינה מצטרפת למסורת לא ארוכה אבל בהחלט מובחרת של תחרויות בסדרה, וכשרוס (עם ג'ואי) מתייצב כדי לבחון את רייצ'ל ופיבי, קשה לא להיזכר בתחרות על הדירה מהעונה הרביעית. הקרב ביניהן משעשע מאוד גם ככה, אבל העובדה שכמו בעבר גם הפעם נחשפים בפנינו לראשונה פרטים מחייהן שלא ידענו קודם לכן, כמו העובדה שמוניקה ורייצ'ל היו חברות מאז גיל 6 (והיא בכל זאת לא הזמינה אותה לחתונה עם בארי!), עוזרת לפרק להרגיש חיוני.

ואם כל זה לא מספיק, הנמנום המשותף של רוס וג'ואי פשוט מעולה. האימג' הזה כבר קלאסי בפני עצמו, אבל גם כל המבוכה והקושי להכיר בתחושת ההתעלות שהתנוחה הקנתה להן, יוצרים קומדיה נפלאה.

רייצ'ל מתגעגעת לדייטים ולכן ג'ואי לוקח אותה לארוחת ערב במסעדה, מה שגורם לו להתבלבל בנוגע לתחושותיו כלפיה. הרגשות המתחזקים בין ג'ואי ורייצ'ל הם אחד מקווי העלילה הכי שנויים במחלוקת של "חברים", ואפשר להבין למה. במשך שבע שנים וכמעט מאתיים פרקים שבהם הזוג המיתולוגי שהסדרה העלתה על נס היה רוס ורייצ'ל, ופתאום חותכים לכיוון אחר לגמרי. אבל הפרק הזה - שמגיע אחרי בנייה קטנה שקדמה לו בשני פרקים מוקדמים יותר בעונה (זה שבו ג'ואי משכנע את רייצ'ל להישאר בדירה וזה שבו רייצ'ל חרמנית) - ממחיש כיצד הכיוון הזה נבנה בראשיתו בעדינות, רגישות וחוכמה.

הדייט בין ג'ואי לרייצ'ל הציג לנו אותם באור חדש, במקום ובאזור שבו הם פועלים בצורה מסוימת בלי שהאחר - או אנחנו - נחשף לכך קודם לכן. השניים גילו זה לזה את הסודות שלהם לדייט מוצלח, ובכך הסודות האלה התגלו גם בפנינו לצד מידת ההשפעה שלהם ברגע הנתון הזה. רייצ'ל/ג'ניפר אניסטון, שהייתה מושא התאהבות של כל כך הרבה צופים, פתאום הפכה לכזו גם בעיניו של ג'ואי, זה שחולק איתה דירה וחלל מלא באינטימיות, ואין הגיוני מזה.

גם שתי העלילות האחרות היו מוצלחות, בדרכן הצנועה. פיבי מביאה למוניקה וצ'נדלר מתנה מאוחרת לחתונה, משחק "מיס פקמן", וצ'נדלר מכניס ראשי תיבות גסים לכל הנצחונות שלו. הזעם של פיבי, במקרה הזה על המשחק, תמיד מצחיק. ואילו רוס זוכה לקידום ומקבל כיתה נוספת ללמד, אלא שהיא נמצאת בצד השני של העיר. דיוויד שווימר שוב מפגין את המשחק הפיזי העילאי שלו בניסיונות שלו להגיע בזמן אל הכיתה החדשה, כולל רגע מצחיק במיוחד של התעלפות.

הפרק שמציג את קאת'י: ג'ואי חושב שצ'נדלר שונא את החברה החדשה שלו, אבל האמת היא שצ'נדלר מתחמק ממנה דווקא בגלל שהוא נמשך אליה מאוד, ואף מעבר לכך. מפתיע שנדרשו יותר משלוש עונות כדי שיגיע קו עלילה כה מתבקש לצ'נדלר וג'ואי. הראשון לוזר נצחי בכל הנוגע לאהבה, האחרון רודף שמלות בהצלחה - כל כך הרבה בחורות עברו בסך בדירה המשותפת שלהם בלי שצ'נדלר יפתח רגשות כלפי אחת מהן, אבל הנה זה קורה.

לא בכדי נפתח בכך אחד מקווי העלילה החזקים ביותר של צ'נדלר בסדרה. הפרק מפליא לתאר את הרגשות העזים שלו כלפי קאת'י, ופאג'ט ברוסטר שמגלמת אותה עושה עבודה מעולה בלהבהיר למה החיבור ביניהם כל כך טוב (אם כי, כמו במקרים נוספים בסדרה, לא לגמרי ברור מה לה ולג'ואי).

גם שתי העלילות האחרות של הפרק אחלה. פיבי מגלה שההתקררות שחטפה משפרת את השירה שלה. היא מצחיקה - ולפעמים מגעילה, כשהיא מנסה להידבק ממוניקה - בנסיונות שלה לשמר ואז להחזיר את קולה הצרוד.
במקביל, רוס ורייצ'ל מנסים לגרום זה לזה לקנא, ומבדרים מאוד בעודם מנסים ליצור מצג בפני האחר על מערכות יחסים נפלאות שבפועל הן מטומטמות או לא קיימות.

זהו פרק הבקבוק הראשון בסדרה, כזה שהכל וכולם בו על סט אחד בלבד, וככזה הוא מיצוי מושלם של "חברים". רק שישתם, רק מיקום אחד - הסלון של מוניקה ורייצ'ל - והתרחשות בזמן אמת שמוסיפה לתחושת הדחיפות, וחשוב מכך, לתחושה שאנחנו באמת שם איתם: במרוץ נגד הזמן, רוס מנסה לגרום לכל החבורה להתלבש ולהתכונן לאירוע צדקה מפואר במוזיאון. מוניקה מתאבססת על הודעה שהיא משאירה לריצ'רד, ואילו ג'ואי וצ'נדלר רבים על מקום ישיבה.

התוצאה היא פרק קלאסי באמת, שאמנם יש מצחיקים ממנו בסדרה, אבל הוא לוכד בו את הקסם האדיר שהופך את "חברים" למה שהיא. החברות הכל כך קרובה ביניהם, שהופכת למעשה למשפחה חלופית, כולל המריבות האולטרה-מטופשות (האינפנטיליות של ג'ואי וצ'נדלר במיטבה), התמיכה בזו שמתקשה להתגבר על ליבה השבור (מוניקה עדיין נוגעת ללב והפעם גם זוכה לרגעים קומיים מצוינים, בשיאם צריחת ה"לאאאאאא!" בסוף כלפי המשיבון), והתיאור המדויק של סחבת קבוצתית שנוטה להפציע כאשר השעה דוחקת.

הפרקים שבהם אנחנו זוכים לראות את עברם של הגיבורים לפני שהכרנו אותם הם מהמעולים בסדרה. גם כי הם מרפדים אותה בהיסטוריה ומעשירים את המיתולוגיה, וגם כי הם פשוט מיוחדים, מין חריגה קטנה על הרצף. הפרק הנוכחי הוא מהמשובחים ביותר בז'אנר הזה ובכלל ב"חברים", מפני שהוא לא באמת חריגה מהרצף, אלא חיוני מאוד לסיפור המשותף של מוניקה וצ'נדלר.

בחג ההודיה החברים נזכרים בחוויות נוראיות מחגי הודיה קודמים. צ'נדלר הילד מתבשר על פרידת הוריו, פיבי נזכרת בגלגולים קודמים שלה, ג'ואי נזכר שנתקע לו תרנגול הודו על הראש, ובעיקר - ההיסטוריה המשותפת והלא פשוטה של מוניקה וצ'נדלר נחשפת.

שוב, האופן שבו הסדרה שידכה בין שתיים מהדמויות המרכזיות שלה, שהקשר ביניהן עד כה היה אפלטוני בלבד במשך כ-100 פרקים תמימים, נעשה בצורה מאוד חכמה וסבירה. ובדומה לקלטת הנשף שהחברים צפו בה ואז איחדה בין רוס ורייצ'ל (ראו בהמשך הדירוג), גם הפעם הזכרונות מובילים לגילוי אהבה שובה לב, אף שפחות חזק וקצת פחות אורגני.

גם מעבר לכך, שאר הסיפורים הקטנים מסביב היו נהדרים, כולל גלגולי העבר של פיבי וכמובן התמונה האיקונית של מוניקה עם תרנגול ההודו על ראשה. קלאסיקה אמיתית, ופרק חג ההודיה הטוב ביותר של הסדרה.

פרק כיפי ומצחיק כמו שרק פרק עם גבר בוגר שמחופש בעל כורחו לארנב ורוד ענק יכול להיות. במסיבת ליל כל הקדושים של מוניקה, היא וג'ואי דנים מי יותר חזק, רוס או צ'נדלר, מה שמביא את השניים לעשות תחרות הורדת ידיים. פיבי נמשכת לאריק (שון פן), הארוס החביב של אחותה התאומה והמרחפת, אורסולה. רייצ'ל מופקדת על מתן הממתקים לילדים, מה שמסתבך במהרה.

הסדרה כל כך אוהבת לגרום לחברים להתחרות זה בזה, ובצדק, כמעט תמיד זה עובד. הפעם צ'נדלר ורוס, כל אחד מהם עם תחפושת מגוחכת אחרת, מספקים כמה מהרגעים המצחיקים בפרק. במיוחד זכור המבט המבועת של רוס כשצ'נדלר דוחף אותו והוא מאבד משקל בגלל הלבוש המטופש שלו.

אבל מעבר לכך, האנרגיות המסיבתיות וההתרחשות שברובה ממוקדת בערב אחד, מפיחות חיים גם ברגעים היותר עדינים ומחדדות את המשמעות שלהם. את פיבי כבר מזמן לא ראינו ככה, פגיעה ונקשרת אל מישהו כשם שקורה עם אריק, ואילו הקושי של רייצ'ל ההריונית להתמודד עם הילדים שדופקים בדלת בדרישה לממתקים, מעמת אותה עם יכולותיה האמהיות בצורה נבונה.

רוס מגלה שעבודת הדוקטורט שלו נמצאת באגף בספרייה שאליו הסטודנטים הולכים כדי לעשות סקס. עלילה קטנה ומצחיקה על התסכול ההולך וגובר שלו, ואז גם על הצביעות שלו כאשר - בעקבות סצנה שנושקת יותר לפנטזיה מאשר לחיים האמיתיים - הוא מגלה מעריצה יפהפיה שלו באגף, וכמובן העניינים איתה מתלהטים בו במקום. חבל (ותמוה) שהסיפור איתה לא המשיך מעבר לפרק הזה.

רייצ'ל ופיבי מתערבות בחיי האהבה של ג'ואי ומנסות להפוך את ארין, סטוץ שלו ללילה (בגילומה של קריסטין דיוויס), למשהו יותר רציני. כבר ראינו אותו מנסה לתחזק מערכת יחסים רצינית (קאת'י מהעונה הרביעית) או מתאהב במישהי שלבסוף שוברת את לבו (קייט מהעונה השלישית), אבל תמיד נוגע ללב לראות את זה קורה שוב, בפרט מאחר שבשלב הזה עברו מאז כמה שנים טובות. למעשה, נדמה שההתערבות של רייצ'ל ופיבי בענייניו מוציאה ממנו משהו שונה, גורמת לו לבחון מחדש את האופן שבו הוא מתייחס לסטוצים, וזה מאוד במקום בגילו המתקדם של ג'ואי ובגילה המתקדם של "חברים".

וכמו תמיד, שובה של ג'ניס משדרג הכל. מוניקה נתקלת בה, והיא מזמינה את עצמה לחתונה שלה עם צ'נדלר וגם לדירתם. כמה מתבקש וברור שהיא תפציע כדי לשמש כקוץ בחייהם של בני הזוג, ולו לזמן מה, וזה נעשה נפלא ומצחיק מה"או מיי גאד" ועד הסוף.

זה מסוג הפרקים של "חברים" שפשוט רומסים את דמותו של רוס. מעשיו כאן חסרי היגיון, הוא מצטייר כחסר מודעות מוחלט בואכה אידיוט - אבל וואו, כמה שהוא קורע מצחוק: כשרייצ'ל ופיבי משתתפות בשיעור הגנה עצמית, רוס טוען שהוא מומחה לאמנויות לחימה. כל רגע שלו על המסך בפרק הזה הוא פשוט זהב, החל מהאופן שבו הוא אומר "אונגי", דרך הנסיונות שלו להבהיל את רייצ'ל ופיבי, עבור בשאיפתו לקבל טיפים תוקפניים מהמדריך להגנה עצמית שלהן, וכלה ברגע שבו הוא קולט את השתיים בבית הקפה למרות שזה הרגע לכאורה הבהיל אותן ברחוב. דיוויד שווימר מוכיח שוב שהוא הנכס הגדול ביותר של "חברים", אבל יש כאן גם רגעים נהדרים לאחרים, בראשם אולי הקאמבק של רייצ'ל שלועגת לרוס: "אה, סלמון סקין רול".

שתי העלילות האחרות מוצלחות גם הן. בדומה לזה של רוס, גם הסיפור של ג'ואי מפלרטט עם הקיצוני והטיפשי - הוא מנסה להשתתף בניסוי מדעי של תאומים ולשם כך מגייס עוזר. למרות סכנת ההגזמה, העלילה מקפידה בצורה מעוררת הערכה להישאר על הצד המצחיק, בלי לחצות את הגבול אל מחוזות גלגולי העיניים.

והסיפור של מוניקה וצ'נדלר צפוי למדי ומתחיל קצת בקרטוע: השניים שוכחים להכין זה לזה מתנות ליום האהבה כפי שהתחייבו מראש. עם זאת, הוא משתפר פלאים בשיאו, כשפתאום נשמעות ההקדשות של ג'ניס לצ'נדלר במיקסטייפ שהוא לכאורה הכין למוניקה, ואז היא גם מתחילה לשיר. אפילו בלי זמן מסך בפועל, מגי ווילר משדרגת את הסצנה באמצעות קולה בלבד.

הכוכבים הגיעו להתארח בחברים כבר מאז ג'ורג' קלוני ונואה וויילי בעונה הראשונה, אבל ברוב המקרים התוצאות היו בינוניות, בלשון המעטה. לעומת זאת, ההתארחות של ריס ווית'רספון בתפקיד אחותה של רייצ'ל עובדת בכל רמה, כאשר היא פונה לעזרתה אחרי שהוריהן מפסיקים לתמוך בה כלכלית.

בניגוד לכל כך הרבה דמויות שלכאורה היו חלק אינטגרלי מחיי גיבורי הסדרה אבל תמיד נראו תלושות ופונקציונליות, ג'יל באמת מרגישה כמו מרכיב אמיתי מחייה של רייצ'ל. הכימיה ביניהן מיד שם (לא בכדי הן שבו לשתף פעולה שני עשורים אחרי כן ב"תוכנית הבוקר"), הן עוברות כאחיות ואפילו המניירות שלהן דומות.

גם הכתיבה החכמה מסייעת בכך. התסריטאים מנצלים את החן המובנה של ווית'רספון כדי להפוך את דמותה לחמודה ומעוררת הזדהות (היא מנושלת כי רכשה סירה עבור חברתה, אפילו לא בשביל עצמה). אלמנט חכם נוסף של התסריט הוא האופן שבו הוא ממצב את ג'יל כבת דמותה של רייצ'ל הצעירה והתמימה, זו שהכרנו בפרקים הראשונים והתמודדה בדיוק עם אותן דילמות וסיטואציות שג'יל ניצבת מולן עתה, כולל השופינג עם הכרטיס של אבא. בהתאם, ג'יל, כמו רייצ'ל, הופכת בעזרת תפניות מחוכמות לאופציה רומנטית עבור רוס, מה שמזרים דם חדש ורענן בסיפור הנושן בינו ובין אחותה הגדולה.

ואם כל זה לא מספיק, גם שתי העלילות האחרות בפרק מצוינות: קורטני קוקס במיטבה בנסיונות הפיתוי של מוניקה המתכחשת לכך שהיא חולה, וג'ואי שמנצל את הג'וב החדש שלו בבית הקפה כדי לפנק את הלקוחות היפות שהוא חפץ ביקרן - מתבקש ומצחיק.

פרק בלתי נשכח לפתיחת עונה. רוס ורייצ'ל חוזרים להיות ביחד אחרי שהוא מסכים למה שכתבה במכתב שהקדישה לו, בלי לדעת מה כתוב בו. מוניקה נצרבת על ידי מדוזה, אירוע שקושר את גורלה לזה של ג'ואי וצ'נדלר. פיבי מתקשה למחול לגילוי של אמה הביולוגית.

הפרק כולל כמה רגעים קלאסיים של ממש, דוגמת הטראומה שנחקקת במוניקה, ג'ואי וצ'נדלר. הדרמטיות שבה הם מתייחסים לכל הסיפור מבדרת ואפקטיבית. בתוך כך הסיפור של פיבי, שכדרכה מתנהלת בנפרד מהאחרים רוב הזמן, נחמד ולוקח אותה אל מקומות מעניינים.

מעל הכל כמובן ניצבת החזרה ההפכפכה של רוס ורייצ'ל האחד לזרועות האחרת. זו הפעם הראשונה שמערכת היחסים ביניהם משילה את הטון הדרמטי המזוהה איתה - והמוצלח בפני עצמו - לטובת קומדיה מצוינת של טעויות שמוציאה משניהם את המיטב, ובעיקר, כמו תמיד, משווימר. בתחילה כשהוא לא מבין על מה לעזאזל רייצ'ל מדברת, ובהמשך, בשיאה של הפארסה המצחיקה הזו, כשהוא שובר את הכלים אחרי שרייצ'ל ממשיכה ללחוץ על הכפתורים שלו בלי שתדע. ה-"!front and back" והרגע שבו הוא עושה את עצמו על סף בכי כשרייצ'ל שוב נפרדת ממנו ואז זועק "בסדר מצדי!", הם מהרגעים הטובים בסדרה לא רק מפני שהם מאוד מצחיקים, אלא כי הם סוף סוף מקלילים את האווירה בכל הנוגע אליהם ומאפשרים להם ולסדרה להמשיך אל מחוזות חדשים. זריקת רענון חכמה ונדרשת.

ומהקליל ביותר לכבד ביותר, ברמה שלא מעט מצופי הסדרה מדלגים על הפרק בצפיות חוזרות: כשרייצ'ל מגלה שרוס שכב עם קלואי, השניים נקלעים לריב גדול, בשעה שארבעת החברים הנותרים נמצאים בחדר השינה הסמוך ולא יכולים לצאת. זו קלאסיקה אמיתית. גם עצם הפרידה, גם הפלפול אם אכן היה מדובר בבגידה או שלא (ברור שכן) מאחר שהם היו בהפסקה, וגם הרעיון החכם לכלוא את האחרים בחדר, חשופים למתרחש בלי יכולת לצאת.

בהתנערות מההיסטוריה המוכרת של עלילת הסדרה ומה שקורה לאחר מכן, צפייה נקייה וראשונית בפרק הזה ממחישה גם את האומץ שבו. רוס ורייצ'ל אולי נועדו להיות ביחד, אבל הם לא באמת מעניינים ככה. וכשהפרידה שלהם הגיעה, לא ידענו מה יקרה בהמשך, אם שוב יהיה ביניהם משהו, בפרט מאחר שרוס פגע בצורה כל כך קשה ברייצ'ל. זה היה רגע מפנה אדיר ב"חברים".

שווימר ואניסטון מעולים ומרגשים בפרק. במקרה שלו, כבר בנסיונותיו להיפטר מקלואי בבוקר ואז גם במבוכה העצומה ממעשיו בשיחה הארוכה עם רייצ'ל, משולבת בניסיון להציל את היחסים. היא במבט הזועם/שבור הלב הזה בבית הקפה ואז בהכרה שזה הסוף עוד לפני שהוא מבין.

גם אם רגעים מסוימים לא עומדים בפני עצמם - כמו הוויכוח של רוס עם הקולגה של קלואי ("אנחנו בדיוק אותו דבר", "לא, אנחנו לא") או הסרת השיערות הכואבת של מוניקה ופיבי, שנראה כמו שבריר שנגזר מאיזו עלילה אחרת שלא התפתחה (ובצדק, לא ברור מה מצחיק בזה) - הפרק מהונדס בדקדוק מרשים. האופן שבו הסיפור בנוי, מוביל אותנו מרגע הבגידה לרגע הפרידה, פשוט מושלם. ובתווך הרגע המדהים שבו רוס מסתובב מגאנת'ר כדי לפגוש במבטה של רייצ'ל, וסצנות מיקוח אמינות וחזקות. ולבסוף מגיע פאנץ' ליין משונן במיוחד: "לא ייתכן שזה נגמר". "אז איך זה שזה נגמר?"

רוב הכוכבים האורחים של "חברים" לא מוסיפים לה, ואפילו להפך, אבל סוזן סרנדון היא בין הבודדות שמצליחות להוסיף ולהצדיק את תוספת הסטאר פאוור - משהו שמצער להכיר בו לנוכח האנטישמיות שלה. קרוב לוודאי שחלק מזה קשור לכך שהיא מגלמת כוכבת גם בסדרה (אם כי גם זו לא ערובה לכלום, ע"ע ואן דאם וצ'רלטון הסטון): היא מגלמת שחקנית דיווה באופרת הסבון של ג'ואי, שלא שמחה על התפקיד המרכזי יותר שהוא זוכה לו. השידוך בינה ובין ג'ואי אמין ואורגני, והכתיבה עבור סרנדון מצוינת - לוכדת את המניירות הכוכביות והאגו הגדול.

במקביל, פיבי ורייצ'ל מתחרות מי תחזיר את הטלפון הסלולרי לגבר חתיך ששכח אותו בבית הקפה. התחרות ביניהן דומה לכאלה שכבר ראינו בעבר (פיבי ומוניקה עם גבר שנכנס בגללן לתרדמת, רייצ'ל ומוניקה עם ואן דאם), וההבדל המשמעותי היחיד הוא שעכשיו מעורב בנושא גם טלפון סלולרי, כך שהכינוי "אגדה לעידן הדיגיטלי" מחדד את האירוניה של העלילה: זהו אותו סיפור מוכר רק עם טוויסט עדכני. בכל זאת, הוא חביב ומבדר, פיבי היותר-לוחמנית בשלב הזה של הסדרה מתאימה יותר לציפורניים השלופות שהמעמד מחייב, וגם הסוף מוצלח - הבעלים האמיתי של הטלפון הוא קשיש שפיבי עדיין חפצה בו.

אך כמובן, הכוכבים הגדולים באמת של הפרק הם רוס וחמת החלילים שהוא מתעקש ללמוד לנגן בה לטובת החתונה של מוניקה וצ'נדלר. עצם השימוש הקומי בסאונד של הכלי המשוקץ והארור הזה, הוא הברקה שלבדה מצדיקה הכל, אבל מעבר לכך דיוויד שווימר נותן כאן הופעה קורעת מצחוק, והעזוז שבו פיבי מצטרפת בסוף עם רייצ'ל/ג'ניפר אניסטון שלא מסוגלת לעצור את צחוקה לידה, הופכים את הכל לאחת הסצנות המצחיקות ביותר בסדרה.

פרק כה מקסים שעובד בכל החזיתות: רייצ'ל ורוס מארגנים מסיבת יום הולדת שנה לאמה, ומבקשים מאוד שכל החברים יהיו שם - זאת למרות שמוניקה וצ'נדלר הזמינו נופש לסופ"ש וכלת השמחה בכלל לא מתעוררת משנת הצהריים שלה. פיבי הכינה שיר לאמה כמתנת יום הולדת, וג'ואי - שלא ידע שצריך להביא מתנה - מחליט ליצור גם הוא מונולוג עבורה.

עצם העובדה שרוב הזמן כל החברים נוכחים באותו חלל - חלקם בעל כורחם - כבר משדרג אותו, וצילומי הווידאו של רוס לטובת יום הולדתה ה-18 של אמה בבוא העת מספקים שלל רגעים לא הולמים. האמת, הם לא הולמים גם בלי קשר למצלמה, ותעיד עוגת יום ההולדת בצורת האבר הזכרי. מצחיק גם איך כמעט כל דבר שיכול להשתבש אכן משתבש, וכנגד זה הפתעות נעימות כמו המתנה המאולתרת של ג'ואי שמרגשת את כולם, חזרתם של כולם במועד כדי לחגוג לה בסופו של דבר, וכחותמת גם המשך לתחרות של הצעצועים המכניים במסדרון.

אם כל זה לא מספיק, אסטל, הסוכנת של ג'ואי (ג'ון גייבל), מגיחה שוב לראשונה זה המון זמן, ובפעם האחרונה אי פעם בחייה של דמותה, מספר פרקים לפני שתמות - וכתמיד היא קורעת מצחוק מעצם היותה, השפתון על שיניה והסיגריה הנצחית בידה. זאת גם הפעם האחרונה של ג'ק וג'ודי גלר בסדרה, ציון דרך אחד מני רבים של עונה אחרונה בסדרה ארוכת ימים.

מה יש לומר, פרק נוטה לשלמות. סרטון לקראת הפרום של מוניקה ורייצ'ל חושף את המשקל הקודם של מוניקה, את האף הקודם של רייצ'ל ואת הרגשות שתמיד היו לרוס כלפיה. גם ממרחק השנים, עם בדיחות השמנים סרות הטעם, שיאו של הפרק פשוט שואב את כל מה שמסביב אל קתרזיס מרגש, חכם, מפתיע ומחמם לב. כזה שלראשונה חושף בפנינו את מוניקה, רייצ'ל ורוס בצעירותם, בגיחה לעבר שמצליחה לבסס את דמויותיהם מפעם כפי שתכופות אנחנו מסתכלים על התקופה הזו בחיים - פגומות, מצחיקות, מביכות, נוגעות ללב ולפעמים גם משופמות.

מה שכל כך יפה במהלך הזה של הפרק הוא האופן שבו הוא נשען על העבר, יוצק היסטוריה ששמענו עליה בפרקים קודמים (וגם הפעם, כשג'ק וג'ודי גלר מספרים על הידידות רבת השנים שלהם עם הוריה של רייצ'ל), כדי להניף באקט אחד גדול ואמוציונלי את כל מה שבא אחרי כן, לפחות למשך עונה. מה כבר רוס עשה בליל הנשף ההוא, תכל'ס? לא באמת הרבה. זו לא באמת הייתה איזו מחווה גדולה של אבירות כי הוא גם ככה היה מאוהב ברייצ'ל, זה היה בשבילו לא פחות מאשר בשבילה. ובכל זאת, שברון הלב הניכר והמשפיל הזה שלו, והקלוז'ר העצום שהוא מקבל שנים רבות אחרי כן במה שעל המסך נמשך פחות מדקה, הוא מופת של כתיבה וביצוע, והוא אחד השימושים הכי אפקטיביים בפלאשבק שידע המסך הקטן.

ואז בלי התראה, אחרי שהדלת כבר נסגרת, מגיעה הנשיקה הזו שהייתה גדולה בהרבה מאשר בפעם הקודמת, אחרי התוודויות האהבה בין רוס ורייצ'ל. אפשר לשמוע את האסימון נופל בקרב הקהל שבאולפן, מישהי ממש משתנקת שם רגע לפני שזה קרה. פשוט נפלא.

ומאחר שהשיא שואב את כל היתר, קל לשכוח שגם העלילה של הבנים נחמדה: ג'ואי מעניק לצ'נדלר במתנה צמיד זהב יקר וצעקני שחברו שונא. שפע של הזדמנויות אמיתיות למת'יו פרי להיות מצחיק. כולל הציטוט המושלם מ-"Get Down Tonight" כדי לתאר לרוס את מה שרייצ'ל והדייט שלה מבקשים לעשות.

פרק כמעט מושלם כבר מתחילתו, כשהחברים מתנשקים לכבוד השנה החדשה, מה שמאפשר לצ'נדלר ומוניקה להסתיר את אהבתם לעין כל. לאחר מכן, ההחלטות של החברים לכבוד השנה החדשה, לעשות דברים כנגד אופיים, מאפשרת לפרק לשחק על ההיכרות שלנו איתם ולשאוב מכך שפע של קומדיה בצורה מאוד חכמה.

זה נע בין החביב (ג'ואי לומד גיטרה באמצעות שיטה מוזרה של פיבי, מה שמוביל לריב גדול; רוס שלמרבה אימתו נתקע בשירותים של הדייט שלו בלי יכולת ללבוש את המכנסיים ההדוקים, מה שכמו תמיד הופך לזהב בידיו של שווימר) לבין המעולה. צ'נדלר מפסיק לצחוק על חבריו, וחוסר יכולתו לספק את הרפליקות הקבועות שלו שואב קומדיה מתסכולו העמוק (ואז לבסוף גם מספק את הרפליקות שחסרו לפני כן). ואילו רייצ'ל, שמחליטה להפסיק לרכל דווקא כשהיא מגלה את הסוד הענק של מוניקה וצ'נדלר, מספקת חוסר אונים מלבב.

הפרק החמישי אמנם התקרב לכך, אבל זהו הפרק הראשון של "חברים" שאפשר להגיד שהוא מושלם: במהלך הפסקת חשמל בעיר, צ'נדלר נתקע בכספומט עם דוגמנית יפהפיה, רוס מנסה לומר לרייצ'ל שהיא מוצאת חן בעיניו אבל מותקף על ידי חתול, ובחיפוש אחר בעליו רייצ'ל מתוודעת אל השכן פאולו.

המונולוגים הפנימיים של צ'נדלר בזמן שהוא מנסה להביא את עצמו לשוחח עם ג'יל גודאייקר, אבל בפועל שותק או אומר רק את הדברים המוזרים והלא נכונים, מניבים כמה בדיחות מעולות, קומדיה פיזית נהדרת וכיף גדול כשהם לבסוף עושים סוף סוף היכרות נורמלית. הבידול של צ'נדלר עוזר לו להפוך לכוכב הפרק, אבל גם במקרה הזה דיוויד שווימר בוהק לא פחות - חושף את היכולת הקומית הנעלה שלו, וגם את כישרון המשחק. בתגובה שלו לג'ואי כשהלה אומר לו שהסיפור בינו לבין רייצ'ל לעולם לא יקרה, בתגובה הראשונה שלו למראה פאולו ורייצ'ל, וכמובן כשהוא מנסה להיפטר מהחתול על כתפיו בעוד שאר החברים שרים להם בחברותא בסלון.

התמה הכללית של הפרק, המעבר של צ'נדלר לגור בזוגיות עם מוניקה, המטלטל את חייהם של רייצ'ל וג'ואי, מקנה לו כוח גדול מכל בחינה: רייצ'ל מתכוננת למעבר הדירה ורבה עם מוניקה, בעוד פיבי מנסה להשכין ביניהן שלום. צ'נדלר דואג לג'ואי המרושש שנשאר בדירה בלי שותף, ועל כן מנסה למצוא דרכים לתת לו כסף באמצעות משחקים.

צומת הדרכים הזה מזריק רעננות מעצם השינוי בשלב כה מתקדם בחייה של הסדרה, מאפשר לנו לראות את החברים בצורה שונה למרות ההיכרות הארוכה שלנו איתם, ובמקביל גם מנצל את הדרמה לטובת מריבות וקטנוניות שנובעות מהיכרות אינטימית עם הדמויות. התוצאה גם מצחיקה, גם מעניינת וגם מרגשת.

היכולת החכמה של הכותבים לנווט את הדמויות ניכרת כאן היטב באמצעות פיבי. ראשית היא מנסה להפיג את הדכדוך של הבנות בכך שכל אחת מהן תיזכר במגרעות האחרת, מה שמוביל לקרב גדול, ולבסוף היא מסרבת לקבל כשותפה את רייצ'ל, מה שמביא את מוניקה למנות את מעלותיה של חברתה ולהבין עד כמה תתגעגע אליה. מתחת לכל זה רוחש כל העת העצב על הפרידה, מקנה לסיפור רובד פסיכולוגי יפה. כך קורה גם מעבר למסדרון, עם ג'ואי וצ'נדלר. ההיכרות העמוקה בין השניים מדרבנת את צ'נדלר למצוא דרכים מחוכמות להביא כסף לחברו, והוא עושה זאת בצורות משעשעות שאיכשהו מתפוצצות לו בפנים פעם אחר פעם.

פרק ייחודי מאוד בנוף של "חברים": הן כזה שבפועל יש בו רק עלילה אחת מרכזית, והן עלילה שהיא קומדיה של טעויות. "מה ג'ק וכריסטי היו עושים?", שואל צ'נדלר, מרפרר לסדרה הקומית שחרתה על דגלה את הטעויות וההסתרות, "שלושה בדירה אחת": העניינים מסתבכים כשהוריה הפרודים של רייצ'ל מתייצבים במסיבת ההפתעה שהחברים ארגנו לכבודה. כולם מתגייסים כדי להפריד בין השניים כדי למנוע חיכוכים, ויוצרים שתי מסיבות נפרדות.

זה פרק כל כך מוצלח עד שהוא תמיד גורם לי להצטער ש"חברים" לא עשתה עוד כאלה. הוא כולל שפע של רגעים קומיים מעולים ומאפשר כמעט לכל כוכבי הסדרה לזרוח במקסימום. החלוקה בין שתי מסיבות שאחת מהן מבאסת ואחת כיפית מסמנת את ההבדלים באופי של החברים, והזגזוג ביניהן מטה בקביעות את המשקל ומאזן אותו בצורה נהדרת.

מוניקה האנאלית, צ'נדלר הנוירוטי כשאביה של רייצ'ל מגיע בזמן שאשתו שם, פיבי שמשנעת מהגרים מהמסיבה הגרועה אל הארץ המובטחת, וכמובן, רוס שנאלץ לעמוד בחזית ולעצור בגופו, פשוטו כמשמעו את גרין האב מלהיכנס ל"אזור ההיערכות", או להמציא תירוצים בפני גרין האם לכך שהוא מסתובב עם משקפיים וסיגריות שנראים בדיוק כמו של בעלה. השיא, כשהם כמעט נתקלים זה בזה במסדרון בעוד כולם צוהלים וקופצים כדי לטשטש את האמת, הוא פשוט כיף אחד גדול ומצחיק.

כמו במקרים אחרים לאורך הסדרה, מדהים איך שמו של הפרק בוחר להתמקד בדבר הכי שולי ולא מעניין שקורה בו: לא שסיפור ההפריה של פיבי לא מקסים - בכל זאת היא נכנסת להיריון, מה שתמיד מניב רגע משמח ומרגש - אבל זה רחוק מלהיות הדבר הזכור מהפרק הזה. הוא שמור כמובן לתחרות הידע בין הבנים והבנות זה על זה כשהפרס הוא הדירה.

למען האמת, ההיעדרות של פיבי מכל עלילת התחרות בין צ'נדלר וג'ואי לבין מוניקה ורייצ'ל, בניצוחו של רוס, ממסגרת אותה שוב כאאוטסיידרית של החבורה. ביחס לחבריה היא זו שזוכה להכי הרבה עלילות מנותקות מכל היתר במהלך הסדרה, וכך גם הפעם. ואם זה לא מספיק, ברגע סמלי במיוחד בסוף הפרק, כשכולם עטים לחבק אותה, היא אומרת שזה בטח לא טוב לתינוק ואז יוצאת מהחיבוק בעוד האחרים ממשיכים.

אבל כאמור, זה לא המרכז של הפרק, אלא הקרב הרה הגורל בין הבחורות לבחורים. הכל מושלם בו. בראש ובראשונה, הוא מאוד מצחיק מכל היבט. הכתיבה מלאה בפאנצ'ים מצוינים ובלתי נשכחים ("למעשה זה גברת צ'ננדלר בונג", "הוא משלח… משלחן!" ["transpondster"]) והביצוע מופלא: רוס שמתמסר לחלוטין לתפקיד המנחה, רייצ'ל שצועקת בקביעות את התשובות מרוב שהיא לחוצה, רגע ההכרה והצרחה של מוניקה כאשר הן מפסידות, האופן שבו הבחורים מנפנפים בנצחונם, כולל צ'נדלר שנוזף בהן על התגובות המרות - "אתן הורסות לנו את יום המעבר!".

מעבר לכך, זה פשוט קו עלילה מאוד חכם. הפרק מנצל את ההיכרות המוקדמת שלנו עם החברים אחרי 84 פרקים תמימים במחיצתם, את האופי והיחסים והחלופה שהמציא רוס לאצבע משולשת, ומספק לנו המון רקע ועומק של המשתתפים במשחק. זו מיתולוגיה שממנה נרקח הדבר שהופך את "חברים" למה שהיא אפילו היום, האלכימיה והקסם שמקיימים אותה גם שלושה עשורים אחרי שהגיחה לאוויר העולם: היחסים הפמיליאריים - במלוא מובן המילה - הכובשים והמלבבים בין החברים האלה. כל כך קרובים עד שהם יודעים הכל אחד על השני (טוב, הבנים - כולל רוס - יודעים על הבנות יותר מאשר ההפך).

ולא רק שהיא מזקקת בפרק אחד את מה שאנחנו יודעים על החברים ועל הסדרה, אלא בסופו גם הופכת אותו על ראשו. אם הבנות היו מנצחות, הבנים היו נאלצים להיפרד מהתרנגול והברווז. זה הדבר ההגיוני שיקרה, פרידה מעוד חיות שלא אמורות לגדול בדירה בניו יורק, בדומה למרסל לפניהן. אבל לא, הבנות מפסידות והבנים זוכים בדירה הנחשקת שלהן. הזדמנות פז לנער את הקונספט של הסדרה כולה - ולו לזמן מה - בלי לפגום במה שהופך אותה למה שהיא, אלא אפילו להפך.

האופן שבו הסדרה סחטה את הסוד של מוניקה וצ'נדלר נעשה כמעט בשלמות, והגיע לשיא בפרק הזה (ובטיזר בפרק שאחריו). פיבי רואה את מוניקה וצ'נדלר מתמזמזים ומגלה את האמת עליהם. כדי לנסות לגרום לשניים לחשוף את האמת היא מנסה לשבור את צ'נדלר בכך שהיא מתחילה איתו.

חלק מהגדולה של הפרק היא העובדה שאין סיפורים נפרדים לחברים כמו בדרך כלל בסדרה (ובכלל בטלוויזיה האמריקאית המסורתית) - אלא הכל מגויס לטובת עניין אחד. גם מה שלכאורה נפרד - הניסיון של רוס לזכות בדירה מעבר לכביש כשמתברר שהבחור העירום מפנה אותה - הוא מרכיב מהותי כי הוא זה שמאפשר לכולם להיחשף לאמת. עצם הרעיון לשלב בין חיפוש הדירה של רוס, שגר עם ג'ואי וצ'נדלר כבר כמה פרקים טובים בשלב הזה, לבין הסוד שמתחבא בשוליים מאז תחילת העונה, הוא הברקה לשמה.

משחקי המוחות המטופשים בין מחנה פיבי ורייצ'ל למחנה מוניקה וצ'נדלר הם עונג צרוף. כל אחד מהם יודע שהשני יודע וכל אחד מהם מנסה לגרום לאחר להודות בכך, למגינת לבו של ג'ואי שרק מייחל שכל זה ייגמר. ליסה קודרו לגמרי זורחת בפרק, עם היוהרה והביטחון העצמי שלה במיניותה, הרגע שבו היא מבולבלת מכך שצ'נדלר נעתר לחיזוריה, ואז לבסוף הרגעים האינטימיים שבהם היא מנסה להביא את הסיפור אל סופו.

החלקים הקודמים של דירוג כל פרקי "חברים":
חלק 5 | חלק 4 | חלק 3 | חלק 2 | חלק 1

עוד "חברים":
למה "הרגו" את הבן של רוס ב"חברים"? השחקן שגילם אותו חושף
כבר לא חברים: מעריץ בדק ומצא - זה הכוכב הראשי של "חברים"
מעריצים מצאו חורים רציניים בעלילה של "חברים" שוודאי גם אתם פספסתם
תיאוריה חדשה על "חברים" תעיף לכם את המוח
מישהו חישב ומצא כמה קפה "חברים" שתו במהלך הסדרה וכמה זה עלה להם
הסוף המדכא של "חברים" שזיעזע את יוצרת הסדרה