יוסי בנאי עיבד לבמה את המערכון "אופסייד סטורי" שכתב אפרים קישון עבור "הגשש החיוור". הסיפור אמור להיות מוכר לכל ישראלי, אבל נזכיר בקצרה בכל זאת: שופט הכדורגל יהויכין פנדלוביץ' תובע את אוהד בית"ר ירושלים שמעון כאסח על התנהגות פרועה ומופרעת, הוצאת דיבה, הוצאת לשון הרע, ובפגיעה בכוונת תחילה בגופו, בנשמתו ובכבודו. באחד משיאי המערכון נאלץ שופט הכדורגל (פולי) להסביר לשופט בית המשפט לשלום ולהתראות (שייקה) כיצד האוהד (גברי) הדליק את כל היציע של אוהדי בית"ר על 25 אלף הצופים בו, וגרם להם לקרוא "השופט בן זונה". שופט הכדורגל מבהיר: "זה היה בקצב, ואז כל הטריבונה התחילה לצעוק איתו ביחד - אפילו אשתי".
נזכרתי באשתו של פנדלוביץ' האומלל כשראיתי את הסטורי של אלונה סער מההפגנות אתמול בעד החזרת החטופים, כולל הקריאה הברורה לעשרות אלפי העוקבים שלה: "צאו להפגין". סער, כוכבת הסדרה "המפקדת", ידעה שהסטורי הזה יעשה רעש, והיא פרסמה אותו בכל זאת. סחטיין עליה. אלונה סער אמנם לא נעמדה ביציע והתחילה לקלל את אביה, אבל בתוך השבוע העצוב הזה שבו נציין שנה לנפילתם בשבי של 101 חטופים שעדיין נמצאים בעזה, זה לא רחוק מזה.
הייתי נותן הון קטן בשביל לקבל צילום מסך מקבוצת הוואטסאפ של משפחת סער אתמול בערב. במובנים מסוימים, מגיע לשר סער מחמאות על ההתנהלות של בתו, שמרגישה בנוח לקרוא להפגנות נגד הממשלה שבה חבר אביה. הם אנשים נפרדים, עם דעות נפרדות, וככה זה בדיוק אמור להיות. זה עדיף אלפי מונים על פוליטיקאים אחרים, שהקפריזות של הילדים שלהם משפיעות על קבלת ההחלטות שלהם.
אלא שמעבר למחמאות על התנהלותו האישית והערכים שהנחיל לצאצאיו, קשה למצוא סיבות למחמאות על המהלכים האחרונים של השר הטרי. שוב שר טרי, יש לציין. סער התמנה שלוש פעמים לתפקיד שר בשלוש השנים האחרונות, לא מעט בשביל אדם שלפי הסקרים מביא בבחירות הבאות פחות מצביעים לקלפי ממפלגת הפיראטים. אמש הוא הגיע לריאיון בתכנית "פגוש את העיתונות" עם עמית סגל ובן כספית, שניסה די להגדיר מחדש את המשמעות של ריאיון.
כמו שאין משמעות ל"שר בלי תיק" אין גם משמעות לריאיון בו המרואיין לא עונה לשאלות שהוא נשאל. במשך 17 דקות ישב סער באולפן חדשות 12 ופשוט אמר מה שהתחשק לו. תגידו, ובצדק, שזו התנהלות רגילה של פוליטיקאים באולפני טלוויזיה - אבל להבדיל מכולם סער, שמנסה תמיד להציג פסאדה ממלכתית, החליט פשוט להסיר את המסכה ולהגיב כמו מנוע AI מקולקל: "אני אענה את התשובה שאני רוצה".
הטענה שחזרה שוב ושוב בריאיון היא שב-7 באוקטובר 2023 הוא סיים את הסכסוך ארוך השנים שלו עם נתניהו. טענה כל כך יפה ומהונדסת, שקשה שלא להריח ממנה את אפר הסיגרים שעישנו חברי המטבחון המצומצם של סער בלילה בו התקבלה ההחלטה למכור לציבור את הבולשיט הנאה הזה. סביר להניח שזה דף מסרים שנקבע בישיבות ארוכות עם יועצי תקשורת מנוסים ומומחים לניהול משברים שקיבלו שכר טרחה גבוה על זמנם.
הטענה הזאת מוציאה את סער מצוין. הנה הוא, האדם שהוצג כ"בוגד נאלח" על ידי חבריו לשעבר בליכוד, שדאגו לפמפם קונספירציה שקרית לחלוטין על הפרישה הזמנית שלו מהפוליטיקה לפני עשור (כולל שלטי חוצות ענקיים בבורסה ברמת גן) - דווקא הוא שנפגע הכי הרבה מהתקפות של מכונת הרעל הביביסטית מסכים לשים את האגו בצד ולהצטרף לאנשים שתקפו אותו. אחלה פוזיציה ממלכתית ופטריוטית, ששמה את המדינה לפני הכל. כיאה לדף מסרים, מדובר בשקר מוחלט.
כל אדם עם גישה בסיסית לגוגל יכול לנפץ את הטענה הזאת בחיפוש קצר. ביוני האחרון, חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, עוד הספיק גדעון סער לעלות לדוכן הנואמים בכנסת ולתקוף את הממשלה על הדחיפה שלה להמשך ההפיכה המשטרית, וספציפית נגד נתניהו ש"פועל כקיסר או מלך" תוך כדי עקיפת סמכויות הממשלה. זה לא מקרה יחיד או נדיר. סער האשים את ראש הממשלה בניתוק קשרים עם ראשי רשויות מקומיות בצפון המופגז ועקץ: "בושה שנתניהו מיישם את שיטת הרמזור של מירי רגב". בתחילת אוגוסט כתב לפעילי המפלגה שלו: "אל תתרגשו מסערות תקשורתיות חולפות. בחיים האמיתיים אין שום שינוי בעמדותינו בשום נושא. נמשיך להיות אופוזיציה לממשלה ולא למדינה". בקיצור: משקר.
וזה שגדעון סער משקר זו עובדה שלא צריכה להפתיע אף אחד. בדצמבר 2021 היה זה אותו גדעון סער שהגיע לאותו אולפן ולאותה תכנית (אז בהנחיית רינה מצליח) והציג את מועמדותו לראשות הממשלה, עם הבטחת בחירות ברורה אחת, שנוסחה בצורה מוזרה אך אפקטיבית: "מי שרוצה את נתניהו בראשות הממשלה - שלא יצביע לי".
אחרי אותו ריאיון כתבתי עליו כמה מילים כאן, שמרגישות בדיעבד כמעט נבואיות: "יש לגדעון סער פאק באמינות, וזאת אפילו לא אשמתו. הרקורד שלו, יחסית לפוליטיקאי, נקי. הוא פשוט נכנס למשבצת 'זה שהולך להפר הבטחות', מה שלא הפריע לו להטיל אתמול כמה הבטחות מפציצות… סער דאג להבדלה מלאה בינו לבין נתניהו, ועל הדרך גם הבדיל בינו לבין בנט שמעולם לא הצהיר בצורה כל כך נחרצת שהוא יעדיף להיות באופוזיציה מאשר לשבת בממשלה בראשות נתניהו. זה היה רגע ה'ריד מיי ליפס' של סער (או לחילופין, רגע גילוח השפם שלו) שעלול להפוך למם אם הוא ימצא את עצמו כשר בממשלת נתניהו הבאה".
האמת היא שבדיעבד, גדעון סער לא מספיק חשוב בשביל שיעשו ממנו מם. במרץ 2021 אחרי עוד התקפה פראית של חסידיו, יצא ראש הממשלה נתניהו בקריאה פומבית: "מגנה כל אלימות כנגד כל מועמד שהוא, בוודאי כלפי מועמד לא רלוונטי כמו גדעון סער". זו הייתה אמירה קשה, צינית, מכוערת - אך מבחינתו של נתניהו היא גם הוכחה כנכונה. לא ברור אם בליכוד כבר נגמלו מההרגל לכנות את השר סער בכינוי "גידון", אבל כך או כך, הוא נשאר לא רלוונטי מבחינתם.
בעיני שאר הציבור הוא כבר לא מועמד נקי עם פאק באמינות, אלא סתם אינטרסנט, שמכר את המצביעים שלו בשביל תפקיד של "שר בלי תיק", טייטל משפיל שמגיע עם כל מנעמי השררה. הוא מצטרף לממשלה הגרועה בתולדות המדינה, ההרסנית והכושלת שידענו, ולא משנה איך הוא ינסה להצדיק את עצמו בפני עצמו, ההיסטוריה תזכור איך ניסה להחליף את שר הביטחון באמצע מלחמה, ונכנס לממשלה כדי לחזק את הכוחות המשיחיים והאנטי-ציוניים שעדיין מעוניינים לערוך הפיכה משטרית בישראל. כשהוא יסתכל אחורה על היציע, הוא יראה את הבת שלו מפגינה נוכחות בצד הנכון של ההיסטוריה. לפחות זה.