כשניסיתי לתאם ריאיון עם השחקן נועם אימבר, רצה הגורל והמשבצת הפנויה בלו"ז שלו הייתה בבוקרו של שבעה באוקטובר, 2024. ולנועם, שמופיע השנה בסרט החדש "בחורים טובים 2" אחרי שכיכב בתפקיד ראשי בעונה השלישית של "המפקדת", יש מה לומר. "נפלת עלי היום", הוא מודה בחיוך. "יש בי זעם, יש בי ייאוש. כואב לי. אני זועם כמו ילד שהרביצו לו. מאז שבעה באוקטובר צמח בי ייאוש שלא היה בי קודם. עד אז הייתה בי רק אופטימיות".
קצת אחרי שהוא אומר את כל זה, הטלפון שלו מצלצל מהתרעה של פיקוד העורף. הוא שואל אותי אם אני רוצה לעצור לרגע את הריאיון כדי לבדוק שכל החברים שלי בסדר, ורגע לפני שאני מספיק לענות לו נשמעת אזעקה גם במחוזותינו. אנחנו רצים לצד השני של הרחוב בפלורנטין, שם מצטרפת אלינו בת זוגו של נועם, השחקנית נועה קידר, שישבה בבית הקפה הסמוך. זה עצוב ומצחיק ואבסורדי, ולמרבה הצער, זה גם נורמלי נורא.
נועם אימבר בן 26, והוא כבר שחקן אהוב ועסוק עם פרס אופיר לשמו (זכה ב-2021 על סרטו של ניר ברגמן, "הנה אנחנו"). ב"בחורים טובים 2", סרט ההמשך של הקומדיה הרומנטית-חרדית ושוברת הקופות של ארז תדמור מ-2022, אימבר מגלם את מוישי - נהג אמבולנסים ופרמדיק באיחוד הצלה שבגלל מזימה רומנטית שהשתבשה מוצא את עצמו משתדך לבחורה הכי יפה בבני ברק: שירה, בתה של השדכנית, בגילומה של עומר נודלמן.
"שירה מזכירה לו מה זה כיף ואינטימיות, ולידה הוא לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא ממש אומר לה - 'מה לך ולי?', בתוך תחושה שהוא יכול פשוט להיות כן ומי שהוא כשהוא לידה, כי הוא פשוט בא להנות ולא בא להרשים. בזכות מוישי הבנתי שמחה ופשטות. אני תמיד מנסה להעמיק כל הזמן, אבל מוישי לא מנסה. הוא מבין שהכיף והתכלית בחיים הוא ההנאה מהבנאדם האחר".
"הייתה סצנה אחת שבה אני ועומר ישבנו באמבולנס שלי, ודיברנו. בין הטייקים דיברנו וזה הרגיש כאילו הצילומים ומה שבין הטייקים הם מקשה אחת. גלשנו, כמו על גלים, בין שיחה אינטימית בין נועם לעומר לשיחה אינטימית בין מוישי לשירה. פתאום נזכרתי בכל הגוף שלי כמה אני אוהב קולנוע, ובתחושה שהרגשתי כשהייתי ילד, כשרק התחלתי לשחק בסרטים. ב'הנה אנחנו' הרגשתי דברים אחרים: הרגשתי אהבה לסיפור, לחקר שלי את עצמי בתוך הבועה שלי, אבל פה פתאום אהבתי קולנוע, את המדיום".
איך למדת את הדמות?
"היה על הסט בחור מדהים בשם בנצי (בנציון) יוסביץ, שהיה יועץ הדת של הסרט. איתו בתכלס התייעצתי על הכל: על הגייה של מילים חרדיות, על מנהגים. מוישי לא לומד תורה ועובד באיחוד הצלה, וזה מוריד את ה'ערך' שלו ככל שזה נוגע לשידוכים, אבל אני חושב שהוא ערכי מאוד. אני אוהב להסתובב ברחוב כשאני בתוך הדמות, לקנות דברים, לנסות ולהרגיש איך המוכר יכול להסתכל עלי".
אתה יכול ללכת לפיצוצייה ולקנות נייר גלגול בדמות?
"כן. תמיד. גם לקראת אודישנים, אני אוהב להשתנות בלב, ואז להסתובב ברחוב ולהרגיש איך אני רואה את העולם. זה כיף לי".
אתה אוהב להתחפש?
"כיף לי לגלות צורות חדשות של חיים. אני רואה את השמש ומרגיש מה היחס האחר של מוישי לשמש. מוישי מתייחס לשמש אחרת ממני. הוא רואה את השמש והיא מרגיעה אותו, הוא אומר תודה לעוד בוקר שהגיע".
נועם אימבר לוקח ברצינות את העבודה שלו. הוא מעביר סדנאות לשחקנים מתחילים (למרות שחלק ניכר מתלמידיו הם בני גילו), הוא מכין עבודות דמות מפורטות עבור כל עבודה, כמו תלמיד שקדן. למעשה, הוא יודע שזאת המטרה הסופית שלו כבר 20 שנה.
"כשהייתי ילד קטן לא מצאתי את עצמי חברתית, אבל תמיד היו לי רעיונות לכל מיני יצירות. אני והחברה הכי טובה שלי מהבניין, נופר, היינו מעלים הצגות בפני ההורים שלנו: היינו מתחילים בדירה של המשפחה שלי ואז עולים ומעלים את אותה ההצגה בדירה של המשפחה שלה. מתישהו אמא שלי הציעה לי ללכת לבימת הנוער בכפר סבא, וכשהגעתי הרגשתי שאוהבים אותי שם. בניגוד לשאר המקומות".
אתה עדיין מחפש שיאהבו אותך?
"ברמות".
הרגע ראיתי שאוהבים אותך, כשהיינו במקלט עם נועה בת זוגך. לקחת משהו מההתאהבות שלך בה כשגילמת את מוישי שמאוהב בשירה?
"נועה מלמדת אותי מה זאת אהבה כל הזמן, באופן עמוק ויומיומי. כשאני בא לדבר על אהבה בסצנה, אני בא לספר עלי ועל נועה".
אתה רואה פה עתיד כשחקן? כאזרח?
"בתור אמן, אני חייב להיות תגובתי באופן מסוים, למציאות. אנחנו לא מנותקים, אני לא בבועה. אני חייב להגיב. אני בטוח שיש עתיד לאמנות פה. איך היא תראה ומה יהיה הגודל שלה וכמה היא תהיה מחתרתית? לא יודע. אבל יהיה לאמנות מקום כלשהו. וגם, ברור שאני מת לשחק בכל העולם".
מה תפקיד החלומות שלך?
"פעם הלכתי לפסיכולוג ואמרתי לו - אני ממש הייתי רוצה לשחק את ספיידרמן".
אני רואה את זה.
"איזה כיף. פגישה שלמה דיברנו על החלום לשחק את ספיידרמן".
אתה קצת פיטר פרקר.
"ברמות. אני לא מפחד לשאוף".
אם תשמע שמחפשים עכשיו עוד ישראלי לסרט של מארוול, לא תפחד?
"אני אצטרך לעבוד קצת על האנגלית ואז לא אפחד".
"גבריות מעסיקה אותי בטירוף"
רובנו זוכרים את אימבר בשם אחר בכלל: יוגב - החמ"ליסט החרמן וטוב הלב מ"המפקדת", שבשקט גנב לכל המפקדות שלצדו את ההצגה. יוגב הוא דמות שובת לב. מצד אחד כולנו בטוחים שפגשנו מישהו כמוהו, ומצד שני, אין עוד אחד כמוהו. טמבל מתוק עם אגו שמשוכנע שהבסיס הוא הממלכה שלו, בשעה שכל מי שסביבו יודע שהוא יותר על תקן ליצן החצר.
"יוגב מאמין שהוא הדבר הכי שווה בבסיס. הוא המציאה הכי גדולה בבסיס. הוא לא מבין, כל יום מחדש, למה אף אחד לא לידו. למה הוא לא מוקף? מבחינתו זה באג במערכת. אני משחק אותו כאילו הוא מסריח מהפה בלי לדעת את זה. וזה תמים מאוד. עם יוגב אני בא חשוף. לכן אני תמיד מופתע שהקהל צוחק. משהו ביוגב איפשר לי לאט-לאט להסכים להיות לא-מושלם, ולהבין שיש בזה כוח על. בחוסר השלמות שלי".
אתה הולך בקניון בכפר סבא ועוצרים אותך, קוראים לך "יוגב"?
"כן".
מה אומרים לך?
"תמיד אותו דבר - 'יו אחי, אני מת עליך, תמשיך, איזה גבר'".
וזה בזכות יוגב.
"מה פתאום, זה בזכות 'הנה אנחנו'!" (צוחק) "פעם אחת דווקא עצרו אותי על 'הנה אנחנו'".
מה הרגע שתיקח איתך מיוגב?
"הייתה סצנה אחת בעונה השנייה, כשנועה יוצאת בפני יוגב מהארון. אפשר לראות שהייתה לו תקלה בראש, והוא מחליט לצאת אח יקר. הוא אומר בואי נראה סדרה ביחד, והם יושבים ורואים, למרות כמה שהיא פחדה להגיד לו. הוא הצליח לחוות רגש מורכב ולהכיל אותו. זאת סצנה שאני גאה בה בטירוף. אני גם מאוד גאה בסצנת הפרידה מוויסלר בעונה השלישית. כתבתי לעצמי שהוא צריך להיות חיוך מהלך בכל תחילת העונה, ושם היא סודקת את החיוך הזה. הוא מגיע אליה מאושר ויוצא סדוק, ואני מרגיש שעברתי בכל התחנות".
ואלו הדמויות שאימבר מצטיין בהן: דמויות השוליים. לא הגיבור הנוצץ, אלא החבר המוזר והתמים שלו. "אני נהנה עם דמויות כאלה", אומר אימבר, "ואני גם מופתע שמשייכים אותי אליהן, בדיוק כמו יוגב. כי אני חווה את עצמי כשווה מאוד".
מבחינתך אתה מלך הכיתה?
"עכשיו אני מרגיש שאני מלך הכיתה, כן. אבל הייתי החנון. עברתי מהלך ואני מרגיש שהצלחתי לצאת מהמשבצת ששמו אותי בה כילד. המשבצת הזאת גם רודפת אותי, ואני כל הזמן רואה במראה את הילד החנון והדחוי שהייתי. תמיד. ואני גם מתגבר עליו".
בא לך לפעמים שילהקו אותך לתפקיד הגבר אלפא?
"כן. הרעיון של גבריות מעסיק אותי בטירוף. שובר לי את הלב שאני לא גבר אלפא. הייתי רוצה להיות בראש שרשרת המזון, ומצד שני, אני גם גאה להיות גבר מיוחד. אני שמח מזה שאני לא עונה על משבצת ספציפית של גבריות, נהנה להיות אני ולא להיות רעיון של גבר אלפא. ולכן אני יודע שאני יכול להביא מורכבות ממש מגניבה לדמות של אלפא".
ובכל זאת, אימבר מתמודד עם אתגר כלשהו כשחקן צעיר: אמנם מזהים אותו ברחוב, הוא מלוהק לסרטים וסדרות מצליחים, זוכה בפרסים ומקבל ביקורות נהדרות, אבל אינו מפורסם. בין אם נאהב את זה ובין אם לא, אנחנו חיים בעידן שבו מלהקים מסתכלים גם על עמודי הרשתות החברתיות של שחקנים. ובחזית הזאת, לאימבר יש 3225 עוקבים באינסטגרם. לשם השוואה, מולו משחקים מאור שווייצר (89 אלף עוקבים), עמית רהב (173 אלף עוקבים) ועומר נודלמן (443 אלף עוקבים).
תגיד, בכלל בא לך להיות סלב?
"כן. יש בי משהו שרוצה את זה. זאת לא מטרה שאני מציב בפני, אבל הייתי רוצה לקבל את ההערכה הזאת. כשהייתי ילד קטן הצטלמתי למעריב לנוער בשביל איזה מדור אופנה, והתרגשתי כמו מטורף כי עמדתי להופיע בעיתון. הילד הזה שמתרגש להיות במעריב לנוער עדיין נמצא איתי. עדיין יש בי משהו שרוצה שיפרסמו פוסטרים שלי באמצע של מעריב לנוער כדי שיתלו אותם על קירות. זה חלום של ילד שנשאר בתוכי. האם זה מעסיק אותי ואני עובד על זה? אני לא מרגיש שאני עובד על זה. אבל... אבל כן. הייתי גם רוצה קהל".
מה קהל יביא לך?
"זה כמו להפוך קופסת קרטון, להיעמד עליה ולדבר. אני רוצה שיהיה מי שיקשיב לי. אני רוצה אינטראקציה, מרחב להיות מי שאני. אני לא עובד בלהיות מי שרוצים שאהיה. אני מאמין שדווקא ככל שאהיה קרוב יותר אל עצמי יותר אנשים יבואו".