המאבק של ה-BDS במופע של להקת בת שבע, עליו פורסם לראשונה שלשום (שלישי) בוואלה תרבות, הזכיר שתנועת החרם נאבקת גם באמנים ישראלים המזוהים ביותר עם חתירה לשלום ומאבק על זכויות אדם, ובהם גם אחינועם ניני, מהאמניות הישראליות הכי מצליחות בעולם. "המאבקים של ה-BDS נגדי זה דבר שקרה תמיד וקורה ביתר שאת בזמן המלחמה", אומרת ניני לוואלה תרבות. "מירה עווד ואני הלכנו לאיזה כנס בחו"ל, ועל הפוסטרים שלנו זרקו צבע אדום, כאילו דם. אבל זה לא רק ה-BDS שמחרים ומקשה על אנשים שעובדים למען השלום. זה קורה גם בצד שלנו. גם אם כבר יש אנשים בצד השני שרוצים לדבר איתנו ומוכנים להקשיב לנו, אנחנו פוסלים אותם. אחנו מכניסים את כולם לאותו סל, בדיוק כמו שהם מכניסים את כולנו לאותו סל. כשאומרים שבעזה, שיש בה שני מיליון אנשים, אף אחד לא רוצה לעשות שלום, זה בדיוק כמו להגיד שבישראל אף אחד לא רוצה לעשות שלום וכולם רוצחים. אתה מבין את הסימטריה? אם לא תשבור את הפרדיגמה הזאת, שום דבר לא ישתנה. אם אנחנו רוצים שדברים ישתנו, אנחנו גם צריכים לשנות אותם. לא מספיק להגיד שהעולם נגדנו. אנחנו גם נגד עצמנו ואנחנו גם נגד כל מי שרוצה להושיט לנו יד. יש משפט שאומר 'אנחנו תמונות מראה אחד של השני'. אנשים אוהבים להגיד 'אבל הם'. הם צריכים להגיד 'אבל אני'. לא לחכות לאדם אחר שיעשה את העבודה בשבילי. יש הרבה עבודה שמחובתנו לעשות".
המאבקים של ה-BDS הם רק חלק קטן מהתמונה של ההתמודדות הלא קלה של אמנים, יוצרים וגופי תרבות ישראליים בזירה הבינלאומית מאז 7 באוקטובר. בעקבות הטבח והמלחמה גם לניני בוטלו הופעות בחו"ל שהייתה אמורה לקיים. "בהתחלה ממש, אני ביטלתי. מי יכול היה לחשוב על לשיר ולדבר מחוץ לישראל. רציתי רק להיות כאן, עם בני עמי ולהתנדב, הייתי ברוח הזאת ב-100 מיליון אחוז", אומרת ניני. "בהמשך, כשרציתי לחזור להופיע בעולם, אמרו לי, תשמעי, אנחנו לא יכולים לערוב לבטחונך אז אנחנו דוחים עד להודעה חדשה. ההופעות האלה לא חזרו, הן לא נקבעו מחדש".
בתוך כך, ניני מגלה על קושי נוסף שצץ באחרונה לאמנים ישראלים שמבקשים להופיע בספרד. "יש עכשיו בספרד דרישה, שבהופעה של אמן ישראלי צריכים להיות 400 שוטרים - על חשבון האמן. זה מה שאמרו לנו. מתוך המדינות שאני מופיעה בהן, המדינה הבעייתית כרגע היא ספרד. עוד לפני ההחלטה החדשה שאמן ישראלי צריך לממן מכיסו 400 שוטרים בהופעה, מוקדם יותר, בספטמבר, הופעתי בגרנדה. גם שם היה ניסיון גדול של קבוצה קטנה אבל מאוד רעשנית של אנשים להביא לביטול ההופעה. לשמחתי הרבה המנהל של הפסטיבל לא נכנע ללחצים האלה ולא ביטל את ההופעה, שהייתה סולד אאוט. בסוף הייתה הופעה מדהימה".
הקושי העצום החדש הזה שמערימים בספרד לאמנים ישראלים עכשיו נובע לדעתך רק מחשש ביטחוני או שזה נובע גם מאנטישמיות או אנטי-ציונות?
"ההחלטה הזאת הופיעה לאחר שהמלחמה בעזה נהייתה בלתי אפשרית. נוצרה שנאה כלפי ישראלים. הספרדים מפחדים מהפגנות ומרגישים שהם אחראיים לקהל. ניחא זה, אם אתם רוצים להיות אחראיים אז תשמרו בעצמכם. אבל לא, הם רוצים שהאמן הישראלי יממן את המספר הזה של שוטרים. לא שלושה-ארבעה אנשי ביטחון, אלא 400 שוטרים. זה המצב".
"האירועים האחרונים הפכו את ישראל לפרסונה נון גרטה בכל מקום", מוסיפה ניני. "במקרה שלי, יש לי בעיה בגלל שאני מוכרת. היתרון שלי הוא גם הקללה שלי, בגלל שאני מתבלטת ומזוהה עם ישראל. לא ניסיתי אף פעם לברוח מהזהות הישראלית שלי, להפך, אני מאוד גאה בה ואני עדיין גאה. אני בכלל לא גאה בממשלת ישראל ובכלל לא גאה במעשי ישראל אבל גאה ברעיון הישראלי והציוני. למרות שהיום הסנטימנט האנטי ציוני הוא עצום מימדים. רוב הישראלים לא מבינים איזה נזק עצום נעשה לקונספט הציוני בכלל אירועים האלה. כל מה שקרה וכל מה שקורה במשך שנים, לא רק ה-7 באוקטובר, הוא נזק של שנים כתוצאה מחוסר ההצלחה, חוסר היכולת וחוסר ההבנה של ישראל בחשיבות קידום שלום עם שכנינו. הייתי כוכבת גדולה סביב הסכמי אוסלו, הסתובבתי בעולם וראיתי את היחס המדהים שהיה כלפי ישראל. היו אינספור כנסים בארץ וכולם רצו לבוא לפה. היתה הרגשה מדהימה. אז שלא יגידו לי שאין מה לעשות, שאנחנו חייבים לחיות על חרבנו ושישנאו אותנו לא משנה מה. זה לא נכון. אנטישמיות היא כמו וירוס בגוף. אם אתה תעמוד בשלג חשוף, אתה תחלה, אבל אם אתה ממושמע ותפעל כמו שצריך אז לא תחלה".
"אנחנו אוהבים לחשוב שרק אותנו שונאים בעולם. לצערי הרב, המין האנושי מאוד טוב בלשנוא אחד את השני", מוסיפה ניני. "כולם שונאים מישהו. אני קוראת הרבה ספרים על העבדות בארצות הברית. איזה אסון רב מימדי, זה לא ארבע שנים של שואה שהיתה לנו אלא 250 שנה של שואה על השחורים. משהו איום ונורא. האם הגזענות הזאת נעלמה? לא. צריך לדעת שיש תופעות קשות כאלה בכל העולם, ואנחנו חלק מזה. צריך למגר גזענות ושנאה, ועושים את זה על ידי שבירת פרדיגמות ועל ידי חיבורים חדשים, כבוד והקשבה. עושים הסכמים. עושים שלום. בארץ, כשהיה ניסיון לעשות את זה, רצחנו אותו, ואתה יודע למה אני מתכוונת, ומאז אנחנו מתדרדרים לתוך תהום אינסופית, שהביאה אותנו ואת החמאס לרכבת של התנגשות חזיתית עם המציאות הרת האסון. האסון כל כך עצום מימדים ורוב הישראלים לא מעכלים אותו, אפילו לא קצת. הם רואים רק את האסון הקטן שלנו".
מדהים שגם אחרי יותר מ-15 חודשי מלחמה עדיין כמעט ולא מראים בערוצי המיינסטרים את הנזק העצום שנגרם לחפים רבים מפשע בעזה.
"ישראלים לא רוצים לראות את זה. זה לא מעניין אותם. הם בתוך הסיפור של עצמם. אני אומרת שוב ושוב: חבר'ה, אל תהיו מופתעים שלא רואים את האסון שלכם אם אתם לא רואים את האסון שלהם ומסרבים להכיר שהכיבוש רב השנים, הדיכוי וחוסר זכויות האדם גורמים לסבל נוראי. חוץ מזה שישראלים לא מכירים בסבל של הפלסטינים, הם גם לא מכירים בסבל של העם שלנו, של החטופים והמשפחות. הגענו לשפל איום ונורא של חוסר אמפתיה. אנחנו, העם שמתגאה באמפתיה אנושית, פשוט הגענו למקום אסוני".
בין המקומות יוצאי הדופן בהן הופעותיה בחו"ל התקיימו כמתוכנן בזמן המלחמה מצויה איטליה. "יש עוד מקומות מסוימים שרוצים לשמוע את הקולות שלנו ולשמחתי נותנים במה, בעיקר באיטליה, שם הסטטוס שלי מאוד מיוחד לעומת ארצות אחרות. אני חושבת שאני יותר ידועה באיטליה מאשר בישראל. אני בטח יותר אהובה שם מפה", אומרת ניני. "בכל הופעה אני מתחילה עם נאום ומדברת על המצב ועל החטופים ועל המלחמה ועל הצער. אני מקבלת מחיאות כפיים בעמידה בזמן שאני מדברת ועוד לא התחלתי לשיר. אז אני ממשיכה להופיע שם ויש אפשרות שאני גם אופיע כאורחת מיוחדת בפסטיבל סן רמו, שזוכה לצפייה של מיליונים, זה כמו האירוויזיון של איטליה. הזמינו אותי ואת מירה עווד לשיר את Imagine עם אורקסטרה סימפונית בעיבוד מהמם".
את מגלה שייתכן ותשתתפי בפסטיבל סן רמו, שמשמש גם כקדם האירוויזיון האיטלקי, וזה מזכיר שבפסטיבל הזה לפני שנה הופיע הזמר גאלי, קרא "לעצור את רצח העם בעזה", ובעקבות כך שגריר ישראל באיטליה, אלון בר, גינה אותו ואמר שהוא מתבייש ש"במת הפסטיבל נוצלה להפצת שנאה ופרובוקציות". מה חשבת על זה?
"אני לא מזדהה עם אף אדם שלא מביע כאב עם המין האנושי, עם כל נרצח, עם כל נפגע, עם כל חף מפשע באשר הוא. כל העניין הזה של 'אנחנו' ו'הם' - לא מדבר אליי. מי שפשע - פשע, לא משנה מאיפה הוא. אין שום הבדל בין טרוריסט כזה או טרוריסט אחר. טרור זה טרור. חף מפשע זה חף מפשע. לא משנה מה הדת ומה הלאום. לא להזדהות עם הקורבנות של 7 באוקטובר זה איום ונורא, כמו שלא להזדהות עם קורבנות חפים מפשע בעזה זה איום ונורא. אין הבדל".
גורם משמעותי במשרד החוץ אמר לי השבוע, באכזבה, כי בזמן המלחמה המשרד השקיע עד כה תקציב עלוב בלבד על סיוע לאמנים ולמוסדות תרבות ישראלים שרוצים לנסוע להציג בחו"ל, למרות שאמנים הם השגרירים והמסבירים הכי טובים, וזה קשור לבעיה הגדולה שיש לישראל עם הסברה בזמן המלחמה.
"אני לא חושבת שצריך לממן אמנים שייצגו את ישראל. צריך לתקן את ישראל. ישראל לא צריכה לשלוח לחו"ל אמנים שיראו שהכל בסדר. הכל לא בסדר בישראל. הכל גם לא בסדר עם הפלסטינים. הכל גם לא בסדר בעולם. אנחנו צריכים לעבוד בשביל להביא שינוי. לא לנסות להסביר את המצב הקיים. בכלל יש בעייה, כי לא משנה מה אתה תגיד, ממשלת ישראל שמייצגת אותך אומרת דברים כל כך מזעזעים, וזה מצוטט כל הזמן. אוהבים להגיד 'כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ'. מי שמכבסת את הכביסה המלוכלכת בחוץ יומם וליל זו ממשלת ישראל. השרים מצוטטים בכל מקום, וזה חוזר אלינו בכל ריאיון עיתונאי. המזל הוא יש את ההפגנות, הן מצילות את כבודנו בעולם. אני מקווה שהישראלים מבינים שאם לא יהיו את ההפגנות האלה בכלל לא היינו יכולים להרים את הראש שלנו בשום מקום. העולם מסתכל ורואה שיש אנשים בישראל שאכפת להם, שמבינים שממשלת ישראל כרגע פועלת נגד עם ישראל ונגד מדינת ישראל. אני לא הייתי רוצה להיות ממומנת על ידי הממשלה הזאת בשום צורה. אני רוצה להחליף אותה ולהציל את ישראל, לא לקבל תקציבים ממשרד החוץ. היחס שלנו למה שקורה בעזה הוא מחפיר, אי אפשר להחביא את הבושה הזאת. עם הספר, העם הנבחר, שעבר את השואה ופוגרומים, איך אפשר להסביר את המעשים שלנו? לא צריך לעשות הסברה, צריך להפסיק להתנהג בצורה כזאת, ואת הכסף להכניס לשיקום ולעבודה קשה של חינוך ושל תרבות, ולא צריך לשלוח לאירוויזיון נציגים ישראליים שיגידו שהכל בסדר. כי הכל לא בסדר. בוא נתקן".
אמרת "לא צריך לשלוח לאירוויזיון נציגים שיגידו שהכל בסדר". מה שמזכיר שייצגת עם מירה עווד את ישראל בתחרות. אחת המועמדות המובילות על ייצוג ישראל באירוויזיון השנה היא ואלרי חמאתי. את ממליצה לה לייצג את המדינה בשעה זו - או חושדת בכך שרוצים בה כעלה תאנה ומצג שווא של "הערבים בעדנו"?
"מאוד בפשטות. אם אני הייתי שם הייתי אומרת להם, חבר'ה, אני באה לייצג את קול השלום בישראל. אני ערבייה ואני מאמינה בשלום. אני הולכת לדבר שלום בכל הזדמנות ולהגיש שאנחנו הישראלים עושים שלום עם שכנינו. אם היא רוצה לעשות את הדבר הזה, יאללה, שתלך ותייצג את קול השלום וקול השפיות וכל אלה שמאמינים בשלום בישראל. אבל אם אומרים לך 'אל תגידי את זה ואת זה' ואם נותנים לך דף מסרים - אל תסעי לאירוויזיון, תשארי בבית. אם יש לך מספיק ביצים ואם זו בכלל האידיאולוגיה שלך, לבוא לייצג את הרצון ואת הכמיהה במדינת ישראל לשלום ולשיוויון עם שכנינו ולהושטת יד עם כל מי שרוצה לעשות שלום איתנו, על במה של מיליונים. זה מה שמירה ואני עשינו, וזה גם מה שמדינת ישראל עודדה, ייאמר לזכותה של מדינת ישראל באותה תקופה. אני התעקשתי על זה בזמנו, להזמין את מירה ואני התעקשתי גם שאני אכתוב את השיר בערבית, אנגלית ועברית, והדבר הכה גלים בכל העולם ועד היום הזה השיר הזה נלמד בבתי ספר בכל העולם, השיר הזה הוא גאווה. הקונספט שאנחנו באים עם מסר של שלום. אבל אם אין תפיסה של שלום, אם זה עוד פופ-שמופ, בזמן שיש עדיין חטופים בעזה, בזמן שיש מלחמה עקובה מדם, בזמן שהכל מתפרק - אני היתי אומרת לא לייצוג ישראל באירוויזיון. שום דבר לא יציל את המדינה הזאת חוץ משלום. לא מלחמה, לא כיבוש ולא עוד התנחלות. רק חתירה בלתי נלאית לשלום עם שכנינו כאן ועכשיו. כל דבר אחר לא ישנה את המצב שלנו. שום אירוויזיון לא ישנה את זה".
ציינת שאת ומירה עווד שרתן בערבית, עברית ואנגלית. ואלרי חמאתי אמרה בריאיון בתחילת החודש, שאם תייצג את ישראל באירוויזיון היא תשיר באנגלית וקצת עברית - אך לא תשיר בערבית", אולי על רקע לחצים או חשש מתגובות עוינות.
"אני לא יודעת וזה לא מעניין אותי. אני אפילו לא יודעת מי היא. אני לא עוקבת אחרי הדברים האלה. זה פשוט לא מעניין אותי. אותי מעניין דברים אחרים. מעניין אותי איך מצילים את מדינת ישראל, ולא מה ואלרי אמרה או לא אמרה. אמרתי לך מה העמדה שלי לגבי מה צריך לעשות היום אמן שהולך לייצג את ישראל באירוויזיון. שתשיר בעברית, בערבית או בצ'רקסית - המסר צריך צריך להיות מסר של שלום ולהגיד את זה בריש גלי. אם את הולכת להיות עם דף מסרים של ממשלת ישראל - אני הייתי נשארת בבית".
בסוף השבוע תקיים ניני שתי הופעות - בשישי בצהריים (17 בינואר) באולם צוקר של היכל התרבות תל אביב, ובמוצאי שבת בקיבוץ יפעת (כרטיסים - כאן). ניני תופיע עם שמלת החטופים הצהובה שלה ותארח את מירה עווד, יעל דקלבאום ושי אלון, שיצטרפו גם לגיל דור, דניאל דור, אלי אור ועמרי אברמוב.
ההופעות ה"רגילות" האלה מתקיימות לאחר שלאורך המלחמה, כמו אמנים רבים אחרים, ניני הופיעה לא מעט בהתנדבות בארץ. "באחד מהקיבוצים שאירחו את המפונים הביאו לי נר שיש לי עד היום, וכתוב עליו 'אין מישהו שלא הכיר מישהו'", אומרת ניני. "וזה נכון, במדינה כל כך קטנה, באסון כל כך גדול, אין מישהו שלא מכיר מישהו, או שזה הגיע אליו הביתה או שזה יכול להגיע אליו הביתה בכל רגע או שהוא מכיר מישהו בעקיפין".
הטבח והמלחמה לא טשטשו את תקוותה העזה של ניני לשלום ולזכויות אדם. כך, למשל, בינואר 2024, ניני הייתה חלק מעשרות אנשי ונשות תרבות ישראלים שחתמו על מכתב פומבי מטעם "קואליציית המחנה הפרו-אנושי" בו קראו להיאבק ב"דה-הומניזציה של עזתים, פלסטינים ומוסלמים, ובדה-הומניזציה של ישראלים ויהודים"; בפברואר נודע כי הצטרפה למיזם "אימא ערה", שנועד לשמש כקול לאימהות ללוחמים ולוחמות שאיבדו את האמון בממשלה הנוכחית וקורא להקמתה המיידית של ממשלה חדשה. בסרטון שהעלתה באינסטגרם ציינה את העובדה כי יש לה בן במילואים ובת חיילת קרבית בשירות סדיר, מתחה ביקורת נוקבת נגד הממשלה וקראה לקביעת מועד בחירות חדש שיביא לסיומה של הממשלה הנוכחית; במרץ, עוררה סערה לאחר שפרסמה פוסט בחשבון האינסטגרם שלה, בו שיתפה את דגל ישראל לצד דגל פלסטין וסרט החטופים, ציינה שקיצוניים שולטים בשני הצדדים וביטאה את הרצון להתלכד ולפעול ביחד כדי לדחוק לשוליים את "אלה שמקריבים את ילדינו, עתידנו ורווחתנו". כצפוי, הדבר עורר את חמתם של גולשים ברשתות.
"אני לא מתרגשת מזה", אומרת ניני בתגובה לביקורת שחטפה על שיתוף דגל פלסטין בפוסט. "שמתי דגל פלסטין לצד דגל ישראל, כמו שאני עושה בעשרות פוסטים, אני מאמינה בשלום בין ישראל לפלסטין, בין שתי מדינות, בין שני עמים. זה מה שיציל את ישראל - שלום עם העם הפלסטיני ועם כל מדינות ערב. זה בהישג ידינו, אבל פשוט לא רוצים. כרגע ממשלת ישראל מהווה סכנה לעם היהודי באשר הוא. מדהים שישראל, שאמורה הייתה להיות המקום הכי בטוח ליהודים, היא המקום הכי לא בטוח ליהודים, שישראל שאמורה להיות הגאווה של היהודים היא הקללה של היהודים, שישראל שאמורה להיות הדבר שמאפשר ליהודים בכל מקום להרים את הסנטר גורמת להם עכשיו להתחבר ולפחד. לכן מי שאוהב את ישראל צריך לעשות הכל בשביל לשנות את המצב הזה, בראש ובראשונה להחליף את השלטון, להקים ועדת חקירה ממלכתית, להציל את הדקמורטיה ולהתחיל לבנות כאן חברה תקינה, כי מה שהיה קודם גם לא היה מי יודע מה, לעשות שלום עם שכנינו, שתי מדינות לשני עמים. הדרך ברורה גם אם אנשים רוצים לקבור את ראשם ולהמציא תירוצים. אחרת יהיה יותר גרוע. צריך או להילחם על המדינה או לקבור אותה. אני מעדיפה להילחם עליה".
הריאיון עם ניני התקיים זמן קצר לפני שנסגרה עסקת החטופים. לאחר שהגיעו דיווחים כי מסתמן עסקה אמרה: "אני עם נשימה עצורה, מתרגשת עם המשפחות. לא נכנסת לפרטים. הלוואי שיחזרו כולם, עכשיו. ואם לא, אהיה מאושרת עם מי שיחבקו את יקיריהם ואבכה עם אלה שלא. בקיצור, אמפטיה מלאה, אהבה גדולה".
מילה אחרונה בעניין אחר. היחשפותה של טאיסיה, אחת מנפגעות אייל גולן, הובילה לפחות 67 ראשי רשויות מקומויות להודיע: יותר לא נזמין את גולן להופיע אצלנו. מעט מדי אמנים מוכרים הביעו תמיכה בה. מה תחושתך לגבי זה?
"ברור שאני תומכת בה ומעריצה את אומץ ליבה. זה מעורר בחילה בעיני שאומנים שתומכים בה מוגדרים כ'אמיצים', זה צריך להיות מובן מאליו".