עונת "הכוכב הבא", שתסתיים השבוע, היא דוגמה מצוינת לכך שלטראומה לוקח זמן לחלחל. מי שחשב שהעונה הקודמת של התוכנית, זו שהחלה להצטלם רגע לפני 7 באוקטובר ואז עלתה לשידור לקול ביקורת מעט אחרי האסון הנורא בתולדותינו, תהיה העונה שתושפע הכי הרבה מהמצב (אני, למשל) - התבדה. דווקא העונה הנוכחית, זו שבתקווה מסתיימת במקביל להפסקת האש והחזרת החטופים והחטופות הביתה, הייתה העונה הכי טראומתית, חשופה ופוליטית של התוכנית (ועדיין יש בי תקווה קטנה שמישהו יבצע את "הביתה" של ירדנה ארזי בגמר).
ההסתכלות של הקהל והשופטים על רביעיית הגמר שנבחרה אמש - יובל רפאל, מורן ורד, ואלרי חמאתי ודניאל וייס - הייתה קודם כל דרך הפריזמה של מי יכול וצריך לייצג אותנו מול הבוז והביקורת האירופית, ורק לאחר מכן דרך הצד המקצועי (טוב, חוץ מאסף אמדורסקי שנשאר מקצועי ולכן גם זכה בתואר "האנטיפת" של שולחן השופטים). זו לא ביקורת על המצב, אלא פשוט תיאור שלו: אם מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו זה ריפוי דרך ריאליטי שירה (ונתוני הרייטינג של העונה מוכיחים שכן), אז בואו נלך על זה. כבר קרו כאן דברים קשים בהרבה.
חצי הגמר לא הצליח להגיע לשיאים של ספיישל ריטה - ובאמת שקשה להתחרות בערב שמוקדש לדיווה הגדולה מכולן - ובכל זאת, הוא זיקק בצורה יפה למדי את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהמתמודדים. הוא אמנם דרש מהצופים כמעט שעתיים של ניתוק מהחדשות וסיפק, לצד פרסומת לא כל כך סמויה לרכב חשמלי, בסך הכל ארבעה ביצועים - לא כולל הביצוע המרגש על אמת של אסף אמדורסקי ל"אני גיטרה" לצד וידאו של בני אמדורסקי המנוח - אבל כמה כבר אפשר לרפרש את הפיד בתקווה לקרוא חדשות על שחרור החטופים.
למעשה, מלבד דניאל וייס, שנתן את הביצוע הכי חלש שלו העונה ל-"What About Us" של פינק (ואם תשאלו אותי, הבדיחה של איתי על כך שהיא בכלל תימניה שנולדה בשם ורדה צנעני צריכה להוביל לקנס במשכורת) - כל שאר המתמודדים הצליחו להתעלות למעמד ונתנו ביצועים שהוכיחו שבסופו של דבר, כל מי שייבחר מהקבוצה הזאת יעשה עבודה טובה.
בשעה טובה ואחרי מה שמרגיש כמו 84 שנים, מורן אהרוני הגיעה לגמר של ריאליטי וכל כך מגיע לה. הביצוע של רד ושלה ל"אצלך בעולם" הנפלא של מאיר בנאי (באנגלית) הראה שמדובר במבצעת שיכולה להוביל בקלות כל להקת רוק בעולם ואני לא מגזים. סיבוב איחוד של להקת "קווין" עם מורן אהרוני במקום פרדי מרקיורי? תנו לה את זה ותראו איך היא נותנת בראש. עדן חסון ניסה להחמיא כשאמר שהיא "ירתה לכל הכיוונים", אבל בשורה התחתונה התברר שכשזה מגיע לשירי רוק, אין לה תחרות. רד (ארי פפר) שהוא גימיק חמוד וגם זמר טוב למדי לא הוסיף ולא גרע ממורן לאורך העונה ואם אכן יקרה הבלתי צפוי והם ישלחו לייצג אותנו באירוויזיון, כנראה שהצימוד הזה יצליח להביא לנו אחלה יחסי ציבור באירופה.
עירית לינור נהגה להשתמש פעם בביטוי הנחוץ "איכס צעירים" - דרך מלאת מרירות להגיב לאנשים צעירים ומלאי שמחת חיים שעושים דברים שקשה לנו להבין. ככה הייתי מגיב בדרך כלל לזמרים כמו דולב מנדלבאום, אבל בן ה-16 עם התלתלים הכי סמיכים על המסך הוכיח לי אחרת. נכון שהביצוע שלו ל-"Creep" של רדיוהד נראה כמו ביצוע במסיבת סוף שנה בבית הספר לאומנויות תלמה ילין אבל וואו, כמה שהוא מוכשר, ומפחיד לחשוב עד כמה רחוק הוא עוד יגיע ולא, אירוע הגייז הכי גדול באירופה ממש לא חייב להיות חלק מהמסלול שלו.
לעומתו, ואלרי חמאתי - שלצערי לא תייצג אותנו באירוויזיון וארחיב על זה בעוד רגע - לגמרי צריכה לעבור שם, לא רק כי היא המבצעת הכי מקצועית, מדויקת וחיית במה בתוכנית, אלא כי היא מסוגלת לתת לנו קצת יחסי ציבור טובים בתקופה שבה אפילו גל גדות הפכה לשם שנוי במחלוקת בעולם. חמאתי שהודתה שהטוקבקים השליליים הצליחו לערער אותה, קיבלה בראש מהשופטים בתוכניות האחרונות. לא ברור אם זה בגלל שכמו שהם טוענים "הם אוהבים אותה בהגזמה" או בגלל שהם מנסים להתמודד עם הטוקבקים שטוענים שההפקה סימנה אותה כזוכה, אבל בפועל נראה שהיא תצטרך לקחת ריטריט ארוך אחרי התוכנית הזאת. עובדתית, הביצוע שלה ל"חומות חימר" של מרגלית צנעני היה אדיר, מדויק, מרגש וכן - ערבי לאללה. גם הבית בערבית שהיא הוסיפה בעצמה לשיר ושוב לא זכה לכתוביות על המסך, כי כנראה שלקשת הגדולה אין אף אחד שיודע לתרגם את השפה, היה פגז. אפילו איתי לוי שהעונה התאהב סופית בתדמית המצחיקול שבנה לעצמו הצליח לחנטרש איזו מחמאה על "הצעקה שבשקט". בשורה התחתונה, הצבעות הקהל הנמוכות שקיבלה לאורך כל העונה מלמדות שהסיכוי שלה לקבל את הכרטיס לאירופה נמוך עד לא קיים, אבל אשמח לאכול את הכובע.
ויש את יובל רפאל - הנה, אני מארגן לעצמי עוד כובע ללעוס - שתהיה הזוכה הגדולה של העונה ולא רק בגלל שקרן השוותה אותה לנינט וגרמה לשירי להפרעת קצב. הביצוע שלה ל-"Warrior" של דמי לובאטו היה טוב ומרגש כמו כל מה שהיא עשתה בתוכנית, אבל אני חייב להודות שהשירים של לובאטו מזכירים לי את המוכר בחנות התקליטים שנהג לקרוא לה "דמי לא בא טוב" - מדובר כמעט תמיד בבלדות לוחצות ומלחיצות עם טקסטים שמרגישים כאילו נכתבו על ידי בינה מלאכותית שלא עשירה בבינה. אסי עזר - עוד מישהו שלא יזיק אם ייצא לריטריט - סיכם אותה טוב: "אני רוצה שתייצגי אותנו כדי שתעמדי על הבמה והקהל יצעק לך בוז". כן, יובל רפאל היא הכי ישראל של מודל 2025, מלאה בכישרון, מעוררת אמפתיה, לא מגובשת בשום צורה ורק מחכה לעימות הגדול הבא.