אחרי שהתכווצנו במבוכה ממה שרוני אמרה לשקד, היא דחפה אצבע לפצע

השבוע ב"חתונה ממבט ראשון" נחשפנו לחיה ומור, אנשים "עם ערכים", שזו אחת הדרכים לומר בחתונמית כלום, ובאמת, מדובר בכלום ממבט ראשון. נאמר לנו שנחזה במעין פלא עולם שמיני, כאילו מעולם לא נתקלנו בגבר עצור רגשית או אישה חילונית-דתייה, וספציפית בתכנית הזאת, בעונה הזאת. כל אדם עולם ומלואו, אבל מה הולך עם הבקרה על הליהוקים? אין עוד איך לגוון את המנעד?

הפרק הנוכחי של "חתונה ממבט ראשון" מבשר לנו על "הסתבכות" דווקא אצל שקד ורוני, אבל אין בזה חלילה כדי לרמוז שהאחרים לא הולכים להתנגש ברמזורים, או שההיכרות בין שקד לרוני עד כה הייתה מוצלחת. הדקו חגורות, זו הולכת להיות חתיכת נסיעה.

לקריאה נוספת על "חתונה ממבט ראשון" בוואלה
ואז רוני אמרה לשקד את האמת בפרצוף. זה היה נראה כאילו הוא חייב להקיא במקום
הפורמט של שידוך כפוי לא עבד למינדי אז היא הלכה לחתונמי? רגע, מה?!

חיה הייתה שמחה לשחרר קצת בקשר, לתת לצד השני להוביל. לרוע מזלה, את מור היא צריכה להוביל אפילו בסלואו, בזמן שהוא מניח עליה ידיים כאילו היא הדודה המביכה מדרגה שנייה שקוראת לו "חתיכי". למור "לוקח זמן", הוא מרגיש מוצף ועוד מהארסנל המוכר. "תתן לי את התחושה שאתה פה", מבקשת חיה, אבל מור בדיוק התכוון דווקא לברוח למקסיקו ולשנות את השם.

חיה מרגישה הכל, ובכל זאת נרגשת מכרטיס הטיסה לצרפת, שבאה לטשטש את הטעם הרע כמו טחינה מעל תבשיל טופו. היא קוראת על הכרטיס איכשהו "וולט דיסני", אבל שום דבר לא דיסני בסיפור הזה, והם מושלכים לסקי בהרים. אם יש למור רגשות חיוביים כלשהם כלפיה, הרגשות שלו מתחבאים כל כך טוב שכמעט לא רואים אותם, אולי מתחת לגבות. ניצוץ של תקווה מתעורר בשדה התעופה כשהוא מניח עליה ראש. יתכן שזה סימן להתקרבות, או, סביר יותר להניח, פיתרון פרקטי ללילה בלי שינה.

ומה עושה חתן ביומו הראשון במלון הכלולות? נכון מאוד, פותח לצפייה משחק כדורגל. אלוהים. ישמור. חיה מעירה, ובצדק. "אי אפשר כל הזמן דבק", עונה לה הלא בשל. כולם שמעו את זה? האם נכון שהבחור נרשם לתכנית חתונה ממבט ראשון - אני חוזרת - חתונה ממבט ראשון, תכנית שבה מתחתנים (ממבט ראשון), השאיר את זוגתו בחתונה לבדה רוב הזמן, ועוד מתלונן על דביקות יתרה? בשם דושי כל הזמנים, שמישהו יתערב. אני מצטערת, אמורים לשדך אותו לרוני.

"זה לא שאת לא מושכת", הוא מסביר, מבלי שאף אחד שאל, מה שאומר לי בוודאות שזה בדיוק העניין. הוא פשוט לא נמשך אליה. שזה לגיטימי, ובכל זאת, לא מגיעה לה ההתעלמות המתמשכת והמבטים המבועתים לצדדים, כאילו הוא תקוע בשלג עם איש היטי. "שלא יהיה עכשיו כאילו באנו לירח דבש", הוא ממשיך להתכחש לפורמט. אולי באמת יתנו לה חופשה על חשבון ההפקה, לבד? מה הוא תורם שם?

גולת הכותרת של הטיול מגיעה, כלומר הסקי, ההזדמנות האידיאלית בשביל כל אחד מהם להתנגש בסלע ולסיים הכל. חיה אכן מתרסקת, אבל לא מספיק כדי לקבל גימ"לים, וכמובן שהמעוכב לא יעזור לה לקום מיזמתו. אבל אחרי שהיא מגישה לעצמה את ידו, קורה דבר נסי: מור מתחיל לדבר, כמעט עשר מילים רציפות (לא עקבתי אחר פשרן) שמוציאות מחיה מזמור לתודה. זה פותח שיחה על הדת. לדברי מור, אצל אבא שלו "זה התחיל לו בגיל 40". מה שחיה שומעת זה אני-סבבה-עם-הדת, אבל אני שומעת שהוא מתייחס להתחזקות של אביו קצת כמו לחיה: כמחלה כרונית.

מילים בשבחי "הקדוש ברוך הוא" מצד שחר גורמות לי לתהות, איפה עומדת איילה אל מול אי אילו כוחות טרנסצנדנטליים ושאלת קיומם. הקיבוצניקיות שלה ממקמת לי אותה בראש במשבצת לא בדיוק אמונית, נקרא לזה ככה, ואיילה היא באמת התרשים האולטימטיבי שעולה לראש תחת המילה "קיבוצניקית". היא פרסומת למיץ טבעי, היא תמונת שאטרסטוק של קטיף. איזה קטיף שלא יהיה.

לדבריה היא מרגישה בנוח ב"עמוקים", שזה כנראה שיחות, ופחות ברדודים, שזה כנראה מגע. אני לא יורדת לסוף דעתה בחלוקה הזאת; נראה לי שמה שקשה לה איתו לא רדוד בכלל. קשה לה עם אינטימיות, ולכן היא גם ממלאת בצחוק כל פיסת שתיקה, אבל גם למחסום הזה יש מקום. היי, הם אולי הספיקו לעבור יחד תחת חופה ותחת כיפת השמיים התאילנדית של הקדוש ברוך הוא, אבל הם עדיין מכירים מאתמול.

לעת ערב מתגלים הפערים ביניהם, סביב אירוע תקדימי: זוג בחתונמי מדבר על פוליטיקה! כלומר, לפחות חצי מהזוג - היא, ולא ממש מדברת אלא מנסה, כי שחר לא מוכן לשתף פעולה. הוא נסגר, ומתעקש שהוא רוצה להכיר מי היא באמת, מבלי להצליח לשמוע שפוליטיקה היא חלק מהזהות שלה.

שחר מזהיר שהוא לא הולך "לרצות אותה" (ועוד בפינתנו "מי ביקש"). לאיילה זה דווקא מסתדר: לדבריה, "נורא להיות בצד שמרצים אותו. זה מרגיש כמו שקר", אבל גם את השיחה הזו שחר קוטע, כי אולי בעצם גם "להכיר אותה באמת" לא כזה בא לו. זה הקטע הטריקי עם להכיר אנשים באמת: הם לא תמיד מה שקיווינו כשהכרנו אותם בערך.

את השיחה המקוטעת והדוקרנית הזו הוא חותך סופית כדי לשחות. משם, אני לא באמת מבינה איך זה קרה, אבל רגע אחד איילה מדדה אחריו החוצה כדי לנסות להבין מה קרה, וברגע הבא הוא מציע לה שחייה לילית בעירום. ל"חתונמי" דרושים: אנשים שיש להם אמצע. למחרת הם מצליחים לגשר על הקצר התקשורתי, ודווקא לא באמצעות עירום, אלא שיחה. אקזוטי. לונג סטורי שורט: שחר פחד שאיילה לא תקבל אותו כפי שהוא ומתוך מגננה יצא דוש. קצת ריקודים, שכשוכים, נישוקים ואפשר להתקדם.

ודווקא כשמתחיל להתבהר שוב, כאילו לא בכינו עם הזוג הזה מספיק, מתקבלת הבשורה המרה: אבא של שחר הלך לעולמו. זה מפעיל מיד את הטריגרים של איילה, וירח הדבש מסתיים בקינה קורעת לב. איך בכלל ממשיכים להתרכז בבניית זוגיות כשקורה דבר כזה? ועוד בזוגיות שהתחילה עכשיו, לעיניי מצלמות, בחתונה - אלה פשוט יותר מדי דברים ביחד. תשמעו, השניים האלה אוכלים ואכלו כל כך הרבה כאפות, אפילו לצחוק עליהם אי אפשר בלב שלם. אני מאוד מקווה בשבילם שבהמשך הדרך, בהגרלת הדייטים העונתית מחכה להם וואטסו מים, ולא טיול טרקטורונים.

הכועסת מרגישה לדבריה בנוח עם שקד, ולדבריי, בנוח מדי. את הבוקר הראשון בתאילנד היא מנצלת כדי להתוודות שכמעט ברחה מהתהליך לזרועותיו של האקס. איזה דייט, כיף כמו להסתבן בפומפייה. "הוא חייב להעריך כנות", קובעת רוני. הוא חייב, ד'ואו? רוני מצפה משקד להמון: שיכיל עכשיו, שיבין עכשיו, שיעריך, שיהיה אשכנזי - מבלי ממש להתעניין באדם שמולה ואיזה מטענים הביא מהצד שלו, או סתם כזה, מה שלומו היום.

ובכן, אשמח להשתמש במקרה הבוחן שלהם כדי להפריך את האמונה הרווחת כי הכנות מעל הכל. חברים, מה קרה לערך ה"לייפות דברים"? מה עם ערך ה"לא להגיד מילה, כי את יודעת שהתסבוכת היא אשמת הבחירות האומללות שלך?". אילנות יוחסין שלמים נבנו על הסתרה וטיוח. הכל תקתק עד לדור שלנו, שבו מוכרחים להציף הכל, תמיד - ומיד. אין סיכוי להחזיק ככה בית. וחוץ מזה, איך אמור אדם להכיל את המטען של אשתו הטרייה, כשהמטען הזה מגיע בדמות גבר עודף? כאילו, זה די מייתר את כל האירוע.

"לפעמים מטאוריט נראה כמו כוכב נופל", קוראת רוני מכתב. זוהי דווקא יצירה של ההפקה הפעם, לא של שקד. הוא באמת עף על הטקסט, אגב, אבל רוני מעדיפה להתמקד במוטיב ההתרסקות שבו. זהו עוד רגע נפלא לכנות (מתי לא, הא?!), ורוני משתפת את שקד כמה לא ביקשה גבר כמו שקד. היי, אל תראו אותה ככה: "אני משתדלת לראות בך את הדברים שכן ביקשתי".

לשמוע את רוני מדברת זה כמו להביט בעובר ושב - גם כשפגעתם בקרקע, המצב תמיד יכול להחמיר. "אני רואה אותך הולך עם מישהי יותר עשויה, יותר מצועצעת", היא ממשיכה. רק חסר שהיא תקרא לו ערס, והשלמנו נעיצה מלאה של האצבע לתוך הפצע, עם ציפורן, עשויה. שקד עונה לה יפה יחסית לאדם דרוס, עם נאום המגירות ע"ש חנן בן ארי. לדבריו, גם הוא היה יכול לדחוף אותה למגירה, לטייפקאסט; אבל רוני מתעקשת שזה ממש לא מה שהיא עושה. להיפך, היא ממש מתאמצת חזק לא לראות בו פוזאיסט שטחי נחות חי בסרט שנועד לשידוך עם פסלון בוטוקס מדבר.

מאז שודר פרק החתונה שלהם נשמעו הרבה קולות מתקוממים בקרב הצופים. גם על רוני, וגם על המומחים - שבכלל אפשרו לשידוך הזה לקרות ולרוני להישאר אחרי שהתוודתה שהיא עדיין שדודה על האקס. לקח בדיוק עוד פרק אחד כדי להסכים: נעשה לשקד עוול. למרות זאת הוא לא אומר נואש, ומגייס את מיטב ההומור הישראלי בשווקי תאילנד, אומר לרוכלים "שלשול" בחיוך. מתברר שזה כל מה שהיה צריך כדי להגיע ללבה של רוני. "משהו נפתח", לדבריה, ולא המעי הגס.

עכשיו גם שקד חושב שהיא "נורא מקסימה", ועדיין, לא מסוגל לשחרר מ"מקודם". אני לא יודעת מה בדיוק מכל מה שנאמר מקודם לא מרפה ממנו, אבל כל אחד מהדברים מספיק כדי להיצרב לך בנשמה. רוצה לומר, שקד, זה לא אתה. זו הכנות.