"אנחנו בוכים בכי מתמשך עם הפסקות לנשימה", אומרת הזמרת והיוצרת אסתר שמיר. מעט לאחר שפרצה המלחמה, החלה לכתוב פתקי-שירים ולפרסם אותם ברשת. מהפתקים הללו נוצר ספר השירים "פתקי מלחמה" (הוצאת אשכולות-פואטיקה), ממנו יוצא כעת שיר ראשון בשם "עוד נשימה אחת", המוקדש למשפחות החטופים, ועליו חתומים שמיר ככותבת, שמוליק נויפלד ורועי נויפלד כמלחינים, מעבדים וזמרי ליווי ויעקב גלעד כיועץ אמנותי, שהשיר נכתב לבקשתו.
"המגמה שלי היא להיות פה ולתת קול למי שמרגיש אותו דבר", אמרה שמיר, שחגגה בחודש שעבר יומולדת 70, בשיחה עם איריס קול ב-103fm. "אנחנו כבר לא יודעים מה להרגיש קודם: לבכות או לכעוס. קמתי בבוקר וראש הממשלה צייץ שלא הוא אשם, ואז כל הכאב יצא בבת אחת. במה אתה מתעסק? אנחנו הלומי כאב, ואתה מחפש לך את מי להאשים? זה היה מאוד חזק, הפתק הזה. כתבתי אותו בכתב יד והוצאתי אותו מיד. תוך שנייה הוא הפך להיות ויראלי".
שמיר אמרה כי הפוסטים הפוליטיים שלה נתקלים לעתים בתגובות קשות. "יש רוטינה של בוטים ומקללים", אמרה. "הבנתי שהרשת מלאה אנשים שטופי מוח, אבל לרוב אלה אנשים שעובדים בשכר או בוטים. בהתחלה הייתי מנהלת דו שיח, היום אני בעיקר חוסמת אותם. מספיק כואב גם ככה. ברגע שאני פנויה, אני לא עושה חשבון לאף אחד, אני פשוט כותב מה שמגיע באותו הרגע, ושולחת בכתב יד. ככה נוצר במשך השנה יומן רגשי עמוס וארוך של כל מה שעברנו".
"אנחנו בסוג של שבי", הוסיפה שמיר. "אנחנו חסרי אונים מול החטופים, מול הנופלים, מול אובדן הערכים ואובדן הרעות. את מפנה את כל הערכים שלך ומבינה שאת כבר לא חיה באותה המדינה".
"עוד נשימה אחת" / מילים: אסתר שמיר, לחן: שמוליק נויפלד ורועי נויפלד
הָעוֹלָם נֶעְצַר בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
מָה שֶׁנִּשְׁבַּר, לֹא יִבָּנֶה בִּלְעֲדֵיכֶם
רוּחוֹת קָשׁוֹת שָׁבְרוּ אֶת לִבֵּנוּ
כָּל הַזְּמַן אֲנַחְנוּ מְחַכִּים לָכֶם
אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים בַּחֹשֶׁךְ בַּמֶּרְחַקִּים
בְּמִנְהָרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל כְּאֵב
טוֹבְעִים בְּצַעַר חוֹלוֹת עֲמֻקִּים
מְנַסִּים לְהַצִּיל אֶת הַלֵּב
תַּחֲזִיק מַעֲמָד, אָהוּב שֶׁלִּי
אַל תִּפֹּל אַל תִּשָּׁבֵר אֲהוּבֵנוּ
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת, יֶלֶד שֶׁלִּי
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת עַד אֵלֵינוּ
תַּחֲזִיקִי מַעֲמָד, יַלְדָּה שֶׁלִּי
אַל תִּפְּלִי אַל תִּשָּׁבְרִי, אַתְּ לִבֵּנוּ
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת, יַלְדָּה שֶׁלִּי
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת עַד אֵלֵינוּ
בְּתוֹךְ אֶרֶץ אוֹיֵב בְּחֶשְׁכַת הַדְּמָמָה
נִשְׁמָתֵנוּ שָׁם נִקְרַעַת לִגְזָרִים
הַלֵּב שֶׁלָּנוּ שָׁבוי בְּעִמְקֵי הָאֲדָמָה
וַאֲנַחְנוּ לֹא מְוַתְּרִים
אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים בַּחֹשֶׁךְ בַּמֶּרְחַקִּים
בְּמִנְהָרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל כְּאֵב
טוֹבְעִים בְּצַעַר חוֹלוֹת עֲמֻקִּים
מְנַסִּים לְהַצִּיל אֶת הַלֵּב
תַּחֲזִיק מַעֲמָד..
לֹא נְוַתֵּר עַל אַף אֶחָד מִכֶּם לְעוֹלָם
יוֹתֵר מֵהַכֹּל צָרִיךְ לְהַצִּיל אֶתְכֶם
יוֹתֵר מִכָּל צָרִיךְ לְהַחְזִיר אֶת כֻּלָּם
אֵין רֵעוּת אֵין עָתִיד בִּלְעֲדֵיכֶם
תַּחֲזִיק מַעֲמָד, אָהוּב שֶׁלִּי
אַל תִּפֹּל אַל תִּשָּׁבֵר אֲהוּבֵנוּ
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת , יֶלֶד שֶׁלִּי
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת עַד אֵלֵינוּ