כבר שנים שמזהירים אותנו ממתקפת סייבר שתחסל את האנושות. לא את הארנק שלנו, לא את המחשב או את הטלפון - אותנו, פיזית. המרחב הקיברנטי הפך בעשורים האחרונים לזירת מלחמה בפני עצמה. נכון להיום, מספר מקרי המוות שנגרמו ישירות ממתקפת סייבר נמוך ביותר, הם נרשמו בעיקר כתוצאה ממתקפות נגד ארגונים, אבל לא רחוק היום שבו עוברי אורח תמימים יקפחו את חייהם באופן ישיר כתוצאה ממתקפה כנגד רכבת, מטוס נוסעים, בלוני גז או שריפה בחנות מוצרי החשמל שלידה יפסעו במקרה.
ב"יום אפס" ("Zero Day") של נטפליקס זה כבר קרה. רגע לאחר שנשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' מאלן (רוברט דה נירו) מאתגר עיתונאית שרוצה לכתוב את הביוגרפיה שלו, היא נקלעת לתאונת דרכים מחרידה - ומתברר שלא מקרית. 3,400 איש נספו באותו יום בשל מתקפת סייבר אכזרית שנמשכה דקה אחת בלבד, לאמור: בפעם הבאה זה יימשך עשר, 50 או 100 דקות. את מספר הנפגעים תחשבו בעצמכם.
מי עומד מאחורי האירוע הזה? לכך נדרש מאלן בעצמו, שהיה נשיא מוערך ביותר ופרש במפתיע לאחר קדנציה אחת בלבד, על אף שניצחונו והמשך כהונתו היו מובטחים. הוא ממונה לראש הוועדה שתחקור את אירועי "יום אפס", ואם מספר ההרוגים והמילה Zero מזכירים לכם את ה-11 בספטמבר, ייתכן שאתם לא טועים, אבל המסקנה על אחריותכם בלבד.
כך או אחרת, המשימה של מאלן לא פשוטה. כדי להגיע לחקר האמת הוא צריך להתמודד, בין היתר, עם בתו אלכסנדרה (ליזי קפלן), חברת קונגרס שאפתנית שנוטרת לו טינה ושיריבו הוותיק, יו"ר בית הנבחרים ריצ'רד דרייר (מתיו מודין), פורש עליה את חסותו; עם רעייתו שילה (ג'ואן אלן) שעננה כבדה מעיבה על הזוגיות שלה עמו; עם יד ימינו רוג'ר קרלסון (ג'סי פלמונס) שנאמנותו עומדת למבחן פעם אחר פעם; עם המטיף הטלוויזיוני המוטרף והקונספירטיבי אוואן גרין (דן סטיבנס); עם אובדן זיכרון שנגרם עקב גילו המבוגר (או שמא בגלל משהו אחר), עם ציבור זועם, משבר כלכלי, ומעל לכל - נשיאה מכהנת (אנג'לה באסט) ששמה בראש סדר העדיפויות שלה מה שכל נשיא שם בראש סדר העדיפויות שלו - לשמור על כיסאה.
סוללת השחקנים הזאת מייצרת הרכב פנטסטי וחומר גלם מעולה לסדרת מתח טובה. האם זו אכן סדרת מתח טובה? ובכן, תלוי איך מסתכלים על זה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
ברמה הפשטנית, "יום אפס" היא סוג של ראמן טלוויזיוני - מנה אחת שיש בה הכול כדי להשביע אותך, מקונספירציות, דרך אינטריגות פוליטיות ועד אקשן, מתח, יריות, מוות, רצח, פשע מושלם וכמובן - סייבר על כל נגזרותיו. האמת היא שזה כיף, והאורך הנכון של הסדרה, שישה פרקים, פשוט לא מותיר ברירה אלא לצפות.
מה לוקחים מכל זה? לא הרבה, למרבה הצער. הבעיה המרכזית של "יום אפס" טמונה בכך שהיא מתאמצת מדי ללכת בין הטיפות. באופן פרדוקסלי, דווקא אופייה השערורייתי מוביל את היוצרים אריק ניומן, נואה אופנהיים ומייקל שמידט לנקוט בקו של "בואו נרגיז את כולם כדי לצאת בסדר עם כולם". במילים אחרות, מי שחשבתם שטוב הוא לא בהכרח כזה, מי שחשבתם שרע הוא לא בהכרח כזה, ובעצם מי קובע מיהו טוב ומיהו רע?
זה מתחיל בבאסט הנהדרת. הבעיה, כמובן, אינה בה, אלא בתפקיד שלה כנשיאה אפרו-אמריקנית. בבחירות האחרונות ראינו שארה"ב עדיין לא מוכנה לנשיאה, לא כל שכן שחורה, אבל בנטפליקס החליטו שזו נקודת המוצא ויהי מה. זה זועק מצדקנות, שקורטוב נכבד ממנה נשפך על הסדרה. נכון שהחיים עצמם מורכבים, אבל בסדרת מתח אנחנו צריכים גבולות ברורים. "יום אפס" מנסה באופן עקבי לטשטש אותם, וזה מצליח לה, רק הפוך, כי בשלב מסוים הצופה פשוט מבין שהעסק הזה לא ייקח אותו לשום מקום.
המשחק של כל הצוות הוא שהופך את הסדרה לכיפית בכל זאת. אין סיבה אמיתית להכביר מילים על האיכות והמימיקה הידועות של דה נירו, על יכולות הדרמה של באסט ועל החינניות של קוני בריטון בתפקיד ואלרי וייטסל, ראש הסגל של מאלן.
מי שכן מסקרן הוא מודין בתפקיד יו"ר בית הנבחרים דרייר. הרבה מים עמדו בביצות של וייטנאם מאז תפקידו הבלתי נשכח כג'וקר ב"מטאל ג'אקט" האדיר. הסרט הזה הציב את מודין, כוכב עולה בשמי שנות ה-80, בעמדת זינוק אדירה, אבל הוויתור שלו שנה לפני כן על תפקיד מאווריק ב"אהבה בשחקים" התברר כהרה גורל. להוציא הבלחות קטנות בשנות ה-90 וה-2000 ("תמונות קצרות", "עלייתו של האביר האפל"), הקריירה שלו לא התפתחה כמצופה. נטפליקס החזירה לו את הצבע ללחיים כשליהקה אותו ל"דברים מוזרים", ושם התברר שהשיער הלבן עושה טוב לצעיר היפה מהאייטיז. הוא מניפולטיבי, תפור לסיטואציה ומשמש שחקן משנה מוצלח ביותר גם כאן.
נטפליקס מואשמת לא אחת כמרדדת תוכן, ו"יום אפס" הוא דוגמה מצוינת לכך - סדרה מהנה בלי אף רגע משעמם, אבל גם בלי מסר, משמעותי או חלול. הצורך הכמעט אובססיבי של היוצרים להראות שהאמת תמיד נמצאת באמצע ושאין טוב בלי רע ולהפך - פשוט מנטרל ממנה כל משמעות.