שימו לב, הכתבה שלפניכם מלאה בספוילרים לפרק השביעי בעונה השנייה של "ניתוק" ("Severance"). מומלץ לא לקרוא אם עדיין לא צפיתם בפרק, שזמין החל מבוקר יום שישי באפל טי-וי פלוס.
יש לכם מחשבות ותיאוריות משלכם? מוזמנים לשתף בתגובות או בדיון על הפרק בקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.
"ניתוק" 2.01 | "ניתוק" 2.02 | "ניתוק" 2.03 | "ניתוק" 2.04 | "ניתוק" 2.05 | "ניתוק" 2.06
מה צריך לזכור לפני הצפייה בעונה השנייה של "ניתוק"?
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
"צ'יקהאי בארדו" הוא הפרק הכי מהמם של "ניתוק" מאז סוף העונה הראשונה, ומסיבות שונות בתכלית. הוא מגולל את סיפורה הטראגי של ג'מה, קורבן של סחר בבני אדם. אין דרך אחרת לכנות את זה. הפרק אמנם פחות משלהב ומורט עצבים מהפינאלה ההיא, אבל הוא מרגש ויפהפה ושובר לב בצורות שעוד לא ידענו ב"ניתוק". יש בו התעלויות של כתיבה, משחק, צילום, עריכה ובימוי שקשה להשוות אפילו לפרקים אחרים בַסדרה שידועה במיומנויות המפליאות האלה.
את הפרק, שכתבו יוצר הסדרה דן אריקסון ומארק פרידמן, ביימה ג'סיקה לי גאניה. מדהים להיווכח שזהו ניסיון הבימוי הראשון שלה, אחרי שהייתה הצלמת של הסדרה לאורכה ועבדה עם בן סטילר גם בסדרה הקודמת שלו, "הבריחה מדנמורה". מה שהיא עושה כאן פשוט פנומנלי, צורֵפת ארבעה סיפורים זה לזה בשברירי שתי וערב:
א) סיפור היחסים בין מארק לג'מה מאז שהכירו ועד ומותה-לכאורה
ב) דבון ההיסטרית-בצדק חרדה לגורל אחיה, סועדת אותו ומנסה לקבל תשובות מרגאבי.
ג) הסיוט שעובר על ג'מה בקומת הניסויים (שם ראוי יותר מ"קומת הבדיקות" אחרי פרק כזה).
ד) מה לומון זוממים בנוגע אליה.
הפרק גדוש, סבוך, מלא ברמזים ועמוס בשפמים ובפאות נוכריות. אבל ככל שהוא מתקדם, כך מובן מה מתרחש לנגד עינינו - בזו אחר זו מגיעות תשובות לכמה משאלות המפתח של הסדרה עד כה. חלקן קטנות, כמו מה החשיבות של הכרטיס שגנב דילן בעונה הקודמת בפרט ושל מחלקת אופטיקה ועיצוב בכלל. חלקן עצומות, כמו מה המשמעות של זיקוק המספרים של מחלקת מזקקי נותני-מאקרו, ומה קרה עם ג'מה מאז התאונה המבוימת שלה.
1. סיפור האהבה הטראגי של מארק וג'מה סקאוט
ג'מה (דיצ'ן לקמן, שממחישה שוב עד כמה היא ראויה ליותר זמן מסך) ומארק (אדם סקוט מרגש מתמיד), צמד הנאהבים שנקרעו האחת מהשני בצורה כל כך אכזרית, כל כך שטנית, מוצבים בפרק זו כנגד זה. לא רק בסצנה שבסוף, המקבילה את ג'מה המובסת במעלית כנגד מארק שעומד בפתח דלתו לקראת הבשורות על מותה בתאונה שנתיים קודם לכן, אלא בכלל.
למעשה, הפרק משתמש בשניהם כדי לסמן את תחומיו: כשאנחנו רואים את ג'מה לראשונה בקומת הניסויים, היא שקועה במחשבות. הדבר הראשון שנאמר לה (על ידי האחות ששומרת עליה, בגילומה של סנדרה ברנרד) הוא "ג'מה, לאן הלכת?". בסופו של הפרק, זה בדיוק מה שאומרת דבון (ג'ן טולוק המופלאה גם היא) לאחיה: "מארק, לאן הלכת?"
שניהם הלכו אל אותו מקום. במקרה של ג'מה, בדיקת הדם הנוכחית הזכירה לה את פגישתה הראשונה עם מארק. ואילו בעלה, המצוי בתרדמת אחרי אירועי הפרק הקודם, מעביר בראשו את יחסיהם מראשיתם ועד סופם.
הפרק כולו ממצק את מה שהתרחש פעם בין מארק לג'מה, אבל גם את מה שקיים גם עכשיו, הערגה והאבל שעדיין נוכחים בקרבם ומנחים אותם. הסדרה נפתחה עם מארק המתייפח במכוניתו לפני שנכנס לעבודה - אירוע שבעלילת הסדרה קרה לפני פחות מחודשיים. אשתו עדיין בדעתו כל הזמן. ואילו ג'מה, באירוע שהתרחש מעט אחרי כן, נמצאת מספר קומות למטה במרתפי אותו בניין. ד"ר מאואר (רובי בנסון, שתפקידו המוכר ביותר לקהל הרחב יהיה בקולו - החיה מ"היפה והחיה" של דיסני) מבטיח לה שבקרוב יסיימו ואז "תראי את העולם שוב, והעולם יראה אותך". עבור ג'מה, העולם מגולם בתגובה שלה: "אז אני אראה את מארק?"
בעונה הראשונה ראינו כיצד מיס קייסי, בתפקידה כאחראית רווחה נפשית, מקריאה לעובדים הפנימיים עובדות על חייהם החיצוניים. חלקם ללא ספק מומצאים, אחרים אולי מבוססים על אמת. כך או כך, היא ביקשה מהפציינט שלפניה ליהנות מכל אחת מהאמירות במידה שווה.
בסוף הפרק השביעי של אותה עונה מארק קרע לגזרים בידיו את תמונתה של ג'מה כדי להוכיח לדייט שלו, אלכסה, שהתגבר על רעייתו. לאחר מכן הדביק את התמונה מחדש, ובראשו תיאר את אשתו באותו אופן שבו מיס קייסי תיארה ל"פנימיים" את ה"חיצוני" שלהם:
"אשתי הייתה יוצאת דופן. אשתי הייתה אלרגית לאגוז מוסקט. וכשהיא התעטשה, היא תמיד התעטשה פעמיים. אשתי אהבה כלבים של אנשים אחרים. אשתי חשבה שסריגים נראים מגוחכים. אהבתי את כל הדברים האלה בה. באותה מידה".
זו הייתה סצנה כל כך יפה ונוגעת ללב, והיופי שלה שורה על הפרק הזה עם אותם רגש, עדינות ואנושיות. והוא נוכח גם פשוטו כמשמעו: באחד הפלאשבקים המוקדמים ב"צ'יקהאי בארדו" אנו רואים שג'מה אכן מתעטשת פעמיים כשמארק נכנס למשרד שלה. ואילו מר דראמונד שואל את ד"ר מאואר למה הוא לובש את הסריג המגוחך הזה, רגע לפני שהלה יוצא לאלץ את ג'מה לכתוב עשרות מכתבי תודה, פעולה שג'מה שונאת לבצע. מארק מאזכר זאת הפעם באחד הפלאשבקים, כשהיא מבטיחה לכתוב לו אחד כזה בעודו מזריק לה הורמונים במסגרת טיפולי פוריות.
כך, בפרטים זעירים הפרק מרכיב הן את תמונת האישיות של ג'מה והן את זו של יחסיה עם מארק, והם מלאי פוטנציאל ואפילו מופזים; קטעי הפלאשבק מצולמים בפילם, מה שמקנה להם חום שצילום דיגיטלי עדיין לא הצליח לשכפל. אבל התסריט מקפיד לא להפוך את סיפור האהבה לאידילי מדי. הנסיונות של השניים להרות גבו מחיר משניהם. הם - ובעיקר מארק - מוצגים לא פעם מוסחי דעת, חסרי רגישות. זה אמיתי.
2. האם "לומון" עקבה אחרי ג'מה ממש מההתחלה?
ידענו שמארק וג'מה לימדו שניהם במכללת גנז, בעיר הסמוכה לקיר שבה מארק והיתר מתגוררים כיום. היא לימדה ספרות רוסית, הוא לימד היסטוריה בדגש על מלחמת העולם הראשונה. ידענו גם שהשניים ניסו לעשות ילדים ללא הצלחה - מארק סיפר את זה באחד הפרקים הראשונים של הסדרה. עכשיו הוא חווה בדעתו שוב את מערכת היחסים עם ג'מה, שהכיר כשהיו עמיתים, וכך גם אנחנו באמצעותו.
התגלית הגדולה ביותר, שמובאת ברמזים דקיקים מאין כמוהם, הוא ש"לומון" הייתה נוכחת בסיפור שלהם מההתחלה. כבר בסוף הסצנה הראשונה בפרק, כשמארק וג'מה תורמים דם, אנחנו רואים שעל הציוד מוטמעת הדמעה המוכרת בלוגו של "לומון". הם עדיין לא לכדו אז את ג'מה ברשתם, אבל בהמשך, כשהיא ומארק מנסים להיכנס להיריון, מתברר אט אט מי מפעיל את כל האופרציה.
שם התאגיד לא מופיע בחזית בשום שלב. כשמארק וג'מה לא מצליחים להרות בצורה טבעית, הם פונים למרפאת פריון מקומית בשם הביזארי-אך-הולם "Butzemann Fertility Center" (ראו על כך בקטנות למטה).
כבר בשניות הראשונות שלהם שם, חולף על פניהם באגביות ד"ר מאואר ועינו מיד מבחינה בג'מה. היא ממלאת שאלונים ובהמשך עוברת שלל בדיקות, אבל ללא הועיל. בהדרגה "לומון" אוספים עליה עוד ועוד מידע, ולמעשה נדמה שהם מטפחים אותה כמו חיה לקראת שחיטה. כלומר, מי יודע מה בכלל הזריקו לה.
על אף שטיפולי הפוריות נכשלים, בהנחה ש"לומון" בכלל ניסתה לסייע לה להרות, ג'מה ממשיכה לקבל בדואר חומרים כחלק מרשימת תפוצה שהוכנסה אליה. בשלב הזה אנחנו מקבלים תשובה לשאלה נוספת מהעונה הראשונה:
3. מה הייתה החשיבות הגדולה של הכרטיס שדילן לקח ממחלקת אופטיקה ועיצוב?
כזכור, הכרטיס היה כל כך חשוב עד שמילצ'יק הופיע בביתו של דילן החיצוני והפעיל אותו באמצעות "תוכנית שעות נוספות", שלבסוף הובילה לרגע השיא של העונה. דילן לקח את הכרטיס כאשר אנשי מחלקת הזיקוק ביקרו אצל אופטיקה ועיצוב, ובפועל לא הוציא אותו מהקומה אלא החביא אותו מאחורי אחת האסלות בעבודה.
"לומון" לא יכולה להיות מזוהה עם מרפאת הפוריות [1], וכרטיס כמו זה שמסתובב בחוץ - על אף שנשלח במסגרת רשימת תפוצה מסתורית - עוד עלול לקשר בינם לבין ג'מה. ומי יודע, אולי יש מטופלים נוספים במרפאות שונות, שעוברים גם הם תהליכים ובדיקות שמביאים אותם אל קומת הניסויים של "לומון". עדיף להציב בדרך כמה שיותר חוצצים.
הכרטיסים האלה לא היו הדבר היחיד שמחלקת אופטיקה ועיצוב סיפקה לקומת הניסויים. בפרק החמישי לעונה הנוכחית ראינו את האיש האלמוני השורק לוקח מכשור של רופא שיניים שייצרה המחלקה. עכשיו אנחנו מבינים למה הוא משמש, וגם שהאיש השורק הוא אותו ד"ר מאואר, שגם הפעם בפיו אותה נעימה (עוד עליה בכתבה המוקדשת לפרק ההוא).
[1] תוקנתי נכון שהלוגו של "לומון" מופיע בבהירות על טופס מרכז הפוריות, כך שהם לא מנסים להסתיר את הקשר בינם לבין המרפאה. מה שכן, הם עדיין יוצאים מגדרם כדי להסתיר את הקשר בין הכרטיס שייצרו לבין הערכה שהגיעה אל ג'מה לפני מותה.
4. למה מארק לא מתאהב במיס קייסי?
בעונה שעוסקת כל כך הרבה באהבה ובאופן שבו היא מתעלה על קומות עליונות ותחתונות של אנשים מנותקים, הסיפור של ג'מה הוא יוצא הדופן. בפרק הקודם, יותר מאי פעם, ניכר עד כמה המשיכה בין שני אנשים מתעלה על הפיצול במוחותיהם. אם זה קיים בגרסתם התחתית זה קיים גם בגרסתם העליונה. אפילו ד"ר מאואר השוגה באשליות מייחל לזה - ברמיזות חוזרות ונשנות הוא מתחקר את ג'מה אם חשה שגרסה כלשהי שלה התאהבה בו באחד החדרים.
לכן נשאלת השאלה: מה המשמעות לגבי ג'מה? מארק החיצוני מוכן לעשות הכל כדי למצוא אותה, כולל לסכן את בריאותו, אבל מכל האינטראקציות שראינו בין מארק הפנימי למיס קייסי, מלבד רגע אחד קטן, אין ביניהם חיבור.
ג'מה נמצאת במרתפי לומון בערך שנתיים, מאז שביימו את מותה. מתוך 17.5 אלף השעות האלה היא העבירה 107 בתפקיד מנהלת פגישות הבריאות - כך סיפרה למארק בעונה הקודמת. כל פגישה כזו אורכת 30 דקות, ומלבדן הייתה רק פעם אחת שחרגה מכך: ביום שבו קובל שלחה אותה לפקח על הלי בעקבות ניסיון ההתאבדות שלה.
למרות שמארק והלי חמקו ממנה, מיס קייסי סיפרה בדיעבד למארק שאלה היו שמונה השעות הטובות ביותר בקיום שלה. באותו יום היא נשלחה אל "חדר המנוחה", כלומר חדר השבירה, כדי לקבל את עונשה על כך שלא עמדה במשימה לפקח על הלי. מארק נשלח גם הוא לאחר מכן, והשניים עברו זה לצד זה במסדרון הצר המוביל לחדר. זו הייתה הפעם היחידה שבה ראינו מתח רומנטי בין השניים.
אולי המפגש הזה עלה בדעתה של מיס קייסי גם הפעם, כשמצאה את עצמה מבולבלת במסדרון קודר אחר, זה שיוצא מקומת המנותקים. כמו בפעם הקודמת, מר מילצ'יק האכזר לא איפשר לא לסיים את השאלות שלה. האחרונה שבהן הייתה, "איפה…" לפני שנקטעה. על מי היא כבר רצתה לשאול אם לא על הגבר שהיה החלק הגדול ביותר בקיומה הקטן?
אבל למארק אין שום רגש כלפי מיס קייסי. הוא אמנם מחפש אותה, אבל עושה זאת בשל העובדה שהיא אשתו של החיצוני שלו ומתוך התקוממות נגד מעשיהם הנבזיים של בכירי "לומון". הוא מתקרב עוד ועוד אל הלי/הלנה, כולל בזמן שהם מחפשים אחר הרעיה האבודה.
מאואר משקר לג'מה על מה שקורה עם מארק בחוץ, על האישה האחרת שמצא לו, שבניגוד אליה הצליחה ללדת לו בת. בפועל בעלה עדיין לא מצליח להתחבר לאחרות, אבל גרסתו הפנימית עושה זאת בהחלט.
אפשר להבין מדוע זה כך. מיס קייסי היא לא ג'מה. בכל האישיויות שלה בפרק הזה, בכל החדרים שנכפה עליה להיכנס אליהם, מנותקת ולא מנותקת, יש לה אופי. מיס קייסי, לעומת זאת, העידה על עצמה בעבר בפני מארק בעוד רגע נוגע ללב, "אני יודעת שאני מוזרה".
בניגוד לכל דמות אחרת בסדרה שהכרנו את גרסאותיה הפנימיות והחיצוניות, מיס קייסי היא לא שיקוף של ג'מה. נדמה שתהליך הניתוק שעברה כלל גם שינוי דרסטי באופיה, והוא הופך אותה לרובוטית ושונה בתכלית מהאישה שמארק החיצוני התאהב בה.
זה רק עוד נדבך בטרגדיה האדירה של ג'מה - וגם של מיס קייסי - ועדות למפלצתיות של "לומון". נוסף על כך, עצם העובדה שמארק עבר את הליך הניתוק לכאורה-מיוזמתו מעט אחרי שאשתו עברה אותו בכפייה, מעלה שוב את התהייה איך פותה לעבוד שם. לא ייתכן שזה מקרי.
5. מהו בדיוק ציר הזמן של ג'מה בפרק הזה?
עושה רושם שאנחנו רואים שני ימים ספציפיים מתוך החוויה שלה, ושניהם מתרחשים במקביל לאירועים שראינו מאז תחילת הסדרה. ביום הראשון היא נכנסת בעל כורחה לשישה חדרים. היא כבר מזהה אותם לפי התלבושות והפאות שהיא נאלצת לעטות לקראתם. כשהיא רואה את השמלה הראשונה היא יודעת שתצא מהחדר עם כאב בפיה.
ביציאה מהחדר, כשפיה אכן כואב, ג'מה רואה לראשונה שלט חדש בכניסה לחדר שמעולם לא הייתה בו: "קולד הרבור", שם הקובץ שמארק עובד עליו עכשיו. בפרק פתיחת העונה הוא עמד על 68 אחוז מתוכו, כך שהתחיל לעבוד עליו עוד בשלהי העונה הקודמת.
בנוסף אנחנו רואים הפעם שוב את הרגע שבו מיס קייסי הגיעה אל מחלקת הזיקוק כדי לפקח על הלי, מה שקרה בפרק החמישי של העונה הראשונה. מארק עבד אז על קובץ אחר בשם "דריינסוויל" (Dransevill). זאת אומרת שטווח ההתרחשות של ג'מה בקומת הניסויים הוא אחרי כן, בשלב שבו נפתח הקובץ של "קולד הרבור".
כל אחד מהחדרים האלה קרוי על שם הקבצים שאנשי זיקוק נתוני-מידע עבדו עליהם, וכולם קרויים על שם מקומות. זה של רופא השיניים נקרא "וולינגטון", ואחריו ג'מה ביקרה באותו יום גם ב"בילינגס", "לאקנאו", "סנט פייר", "קיירנס" ו"ציריך". אחד מהם הוא זה שממנו ג'מה חוזרת כשהיא סמוקה ולבושה במה שנראה כמו בגדי טניס, ואילו ד"ר מאואר נמצא אז בחדר הבקרה בפאה, שפם וחליפת אימון עם משרוקית. בכל אחד מהחדרים הוא נראה קצת אחרת, ובסוף כל יום הוא גם מראיין אותה על חוויותיה.
ההמשך של ג'מה בקומת הניסויים כבר ממש מקביל להתרחשות הנוכחית, כש"קולד הרבור" על 96 אחוזים אבל מארק לא בעבודה "בגלל דימום באף". אנחנו לא רואים את שמות החדרים, אבל יש אחד המדמה מטוס שמיטלטל באוויר (כולל הקרבה מטעמו של מאואר, שעף אל התקרה), וכן החדר שבו ג'מה כותבת ביד רועדת את מכתבי התודה על מתנות חג המולד.
אחרי כן היא מדווחת לד"ר מאואר ששם החדר שגרם לידה לכאוב הוא "אלנטאון". בראשית ימי הסדרה מתגלה כי המשימה הראשונה של מארק במחלקת זיקוק נתוני-מאקרו הייתה הקובץ הזה. מארק הצליח לסיים את עיבוד הקובץ במהירות וביעילות יוצאת דופן, הישג שדילן כינה במרמור "פוקס של טירונים".
בשל כך הוענקה למארק קוביית קריסטל עם דמותו ושם הקובץ, זו שמוצגת על שולחנו. בריאיון בשעתו הסביר דן אריקסון כי ההצלחה המהירה של מארק בעיבוד הקובץ הראשון, הובילה את לומון לשפר את תהליכי העבודה במחלקה. כלומר, בלי לדעת, הוא הגביר את סבלה של רעייתו.
בין לבין, בצעידות הרבות במסדרונות קומת הניסויים, אנחנו רואים שמות של חדרים נוספים שלא קשורים לכאלה שמארק עבד עליהם. "טאמווטר" היה קובץ שדילן עבד עליו, "סיינה" היה הקובץ הראשון שהלי זיקקה כעובדת חדשה.
ג'מה הייתה בכל החדרים, היא אמרה זאת בעצמה, כולל אלה שאחרים עבדו עליהם. אבל כנראה היעילות המוכחת של מארק במלאכה הזו, והקשר התת-הכרתי בינו לבין ג'מה, הופכים את "קולד הרבור" לקריטי במיוחד ל"לומון". בסופו הם ידעו שהניסוי הצליח.
6. איך בדיוק עבודת הזיקוק משפיעה על החדרים?
תוספת מאחר שרבים שאלו בתגובות בדיון על הפרק בקבוצה שלנו בפייסבוק: אין הסבר טכני אמיתי כי לא באמת ייתכן כזה, מלבד ממבו ג'מבו מדע בדיוני בואכה פנטזיה. בעולמה של "ניתוק" אנחנו יודעים שעבודת הזיקוק מורכבת ממיון של מספרים לפי "תחושות", וכעת מתחוור שהמלאכה הזו משפיעה ישירות על הפעלת החדרים בקומת הניסויים.
המזקקים מחלקים מספרים לארבע תיקיות שונות לפי רגשות שהמספרים מעוררים בהם, בהתאם למזגים של קיר איגן - יגון, עליזות, אימה וזדון. בפרק הזה נחשף שכל קובץ שהמזקקים עובדים עליו תואם לחדר הספציפי, כך שהם בעצם מגדירים את הפרמטרים בהתאם לתחושות.
למה בכלל צריך פרמטרים שונים לכל חדר ואי אפשר לבנות שטאנץ אחד שיחול על כל אחד מהם? כי סיבות. כאמור, הפן הטכני של כל זה נראה די מופרך.
מה שברור הוא שרבים מהקבצים האלה נבנים ספציפית על פי דמותה של ג'מה, כפי שראינו בשבריר השנייה שהציג את דמותה בסוף הפרק הראשון לעונה. אם כן, גם אם לומון מתכננים להיפטר מג'מה המקורית, סביר להניח שהאישיות שתיוותר בכמה מהחדרים האלה, זו שתחווה גיהנום האין-סופי, עדיין תישאר מעין שכפול שלה בהתאם לקידודים ול"זיקוקים" של מארק והחברים. הם יצרו את האישיות שלה במספר צורות שונות שנגזר עליהן לסבול לנצח.
7. מה "לומון" זוממים עם החדרים האלה?
מר דראמונד קורא לזה "מחסומי ניתוק". בכל אחד מהחדרים ג'מה חווה ניתוק נפרד, כזה שנבדל מכל חוויה אחרת שלה - כג'מה, כמיס קייסי או באחד החדרים האחרים. כנראה לא בכדי דבון מאזכרת הפעם את בקתת היולדות שבה שהתה בעונה הקודמת, שם פגשה את גרסתה המנותקת של גבי ארטטה, אשת הסנאטור. זו דוגמה נוספת להתנסות כואבת שאולי נשים מסוימות - ועשירות - היו מעדיפות לחסוך מעצמן, בדומה לביקור אצל רופא שיניים, אימון טניס אינטנסיבי או כתיבת מכתבי תודה.
נדמה שהתכנון של "לומון" הוא ליצור חדרים (וחוויות כמו טיסות למי שמפחד) שאנשים שונים יוכלו להיכנס אליהם, אך מי שיחווה את החלקים הגרועים הוא אפילו לא גרסתם הפנימית, אלא ישות קבועה שתתקיים בכל אחד מהחדרים האלה ברגע שייכנס האדם.
קשה להבין את ההיגיון מאחורי זה. למה שמלכתחילה יהיה אכפת ל"לומון" מגרסתו הפנימית של כל אדם, עשיר ככל שיהיה? כלומר, אם הלנה איגן עברה את זה… אבל אם זו אכן מטרתו של התאגיד, החדרים האלה - שהטכנולוגיה שלהם בוודאי ניתנת להעברה - הופכים את הקיום של הישות בכל אחד מהם לגיהנום מזעזע.
ונצחי. יהיה זרם תמידי של מבקרים, לעולם ועד. ישות שקיומה הוא אימוני כושר או לידות או טיפולי שורש מתישים ואין-סופיים. מיס קובל אמרה כבר בפרק הראשון של הסדרה: "החדשות הטובות הן שגיהנום הוא רק תוצר של דמיון אנושי חולני. החדשות הרעות הן שכל מה שבני אדם יכולים לדמיין, הם בדרך כלל יכולים ליצור".
כמובן, כדי שהחדרים האלה יפעלו על אנשים שונים, כל אחד מהם בקומת הניסויים צריך להיבחן על ידי מנותקים נוספים, לכן קרוב לוודאי שג'מה היא לא היחידה שם. יש חדר מגורים נוסף מול זה שלה, וכבר בפרק הראשון פיטי אמר למארק שיש שם למטה אנשים שלא עוזבים, בלשון רבים.
8. מה יקרה לג'מה אחרי ש"קולד הרבור" יסתיים?
ד"ר מאואר מבטיח לה שהיא תשוחרר, אבל זה כמובן בלתי סביר. אחרי שנתיים שבהן הייתה כלואה, וכשכל העולם סבור שהיא נהרגה ("לומון" לא יודעים שמארק יודע, וגם אם יעלה חשד כזה, גם בו אפשר לטפל), ג'מה לא תשוחרר בחזרה לחייה.
ואם השכל הישר לא מספיק, הרטוריקה של דראמונד ומאואר לגביה מבהירה בדיוק את מעמדה ביניהם: קורבן לעולה. דראמונד אומר לו שבקרוב יצטרך להיפרד ממנה. "למען קיר", אומר בכיר "לומון". "למען קיר", משיב הרופא.
אבל אפשר שיש גם פתח לתקווה. אחרי שג'מה חוזרת מסשן חג המולד הנורא, ידה כואבת ומוכתמת בדיו, היא שומעת בחדרה את בילי הולידיי שרה "I Will Be Seeing You". השיר מעלה בדעתה את שברונות הלב של הכשלונות החוזרים ונשנים של ההריונות שלה. מארק הרכיב אז עריסה בחדר שבוודאי אמור היה להיות מיועד לתינוקת שלהם, אבל אז עצר ופירק את החלקים בתסכול ובזעם.
"I Will Be Seeing You" התנגן בסדרה פעמיים נוספות בעבר. בפרק השני הוא נשמע ברקע במסעדה, בדייט של מארק ואלכסה, במה שנראה כמו חריצת דינם מראש - זכרה של אשתו עדיין מלווה אותו. מספר פרקים אחרי כן השיר התנגן שוב כאשר מארק חיבר את חלקי התמונה הקרועה של אשתו. הוא אכן ראה אותה בלי שידע, כשהוא בגרסתו הפנימית והיא מיס קייסי, מעט לפני שנלקחה לתמיד אל קומת הניסויים.
למרות הסימנים מבשרי הרעות על גורלה, השימוש המתמיד בשיר הזה אולי מבטיח שהשניים עוד יתראו בכל המקומות הישנים והמוכרים שליבם חובק - והפעם בצורה שיוכלו שניהם לזהות אחד את השנייה.
9. הרים, כפילים, ספרים וצ'יקהאי בארדו
הפרק הומה לא רק מפרטי עלילה, רגש והיסטוריה, אלא גם מוטיבים עזים כנראה יותר מאי פעם.
א. הם נוכחים כבר בשם הפרק. במסורת הטיבטית, "צ'יקהאי בארדו" ("Chikhai Bardo") הוא מצב ביניים שבו התודעה נמצאת בין החיים למוות, במרחב שבו הזהות מטושטשת והאני מתפורר. זה בדיוק מה שחווה ג'מה, כלואה במעין "בארדו" מודרני - לא ממש ג'מה, אבל גם לא ישות חדשה לגמרי. היא מתקיימת ככפילה של עצמה, בין האני האמיתי לאני המנותק והמעוות שכפו עליה.
החדרים בקומת הניסויים הם כמו גלגולי חיים שונים, כל אחד מהם סמל לכאב או סבל אחר. על פי המסורת, הכרה באור אמורה לגאול את ג'מה, אבל זה כמובן לא המקרה. היא מכירה באור, הוא נוכח תמיד בדעתה בדמותו של מארק, אבל אין בכוחה של ג'מה להשתחרר ממעגל הייסורים.
ב. "מותו של איוואן איליץ" מאוזכר פעמיים בפרק. בדומה למונח הטיבטי, גם ספרו של לב טולסטוי עוסק במצב ביניים בין חיים למוות, אך הפעם דרך עיניו של אדם שמתעמת עם סופו הקרב.
הספר מגולל את סיפורו של איוואן איליץ', פקיד רוסי שחייו מתמוססים סביבו כשהוא שוכב גוסס ומתחיל להבין עד כמה חייו היו ריקים ומשוללי משמעות. בדומה לג'מה, גם הוא נמצא במרחב בין היותו חי פיזית למוות רוחני. על אף שהוא כלוא במיטת חוליו, איוואן איליץ' זוכה לרגע של הארה אמיתית ברגעיו האחרונים ומבין את הצורך במחילה ובאהבה.
ג'מה כלואה אף היא, אלא שלה לא ניתנת אפילו הנחמה של קתרזיס, וקשה לחזות אם ההקבלה לטולסטוי היא חדשות טובות עבורה (היא תזכה לגאולה) או רעות (היא תמות כמו איוואן איליץ').
ג. במהלך העונה השנייה יש עיסוק נרחב בכפילים כמעין מייצגים של הטוב והרע בכל אדם: המראיין של דילן במפעל הדלתות, השיבוטים של העובדים בהר המושלג, התאומים קיר ודיטר איגן, וכמובן הגרסאות החיצוניות והפנימיות של הגיבורים.
התמה הזו מגיעה לשיאה בפרק הנוכחי. מתברר שיש חדר בקרה עם ארבעה אנשים, כל אחד מהם צמוד למחשב שסוקר את מעשיו של אחד מעובדי מחלקת זיקוק נתוני-מאקרו, וכל אחד מהם גם נראה כמו האדם שהוא עוקב אחריו. קצת טיפשי, אם תשאלו אותי, אבל ניחא. האם ייתכן שהאיש של מארק הוא גם זה שעמד מאחוריו בפרק הראשון, במשרד הריק של מיס קייסי?
שיאו של הרעיון טמון בכרטיס שג'מה בוחנת, ונקרא כשם הפרק. מארק אומר שהציור נראה כמו שני אנשים נלחמים, ואשתו מסבירה לו כי מדובר באותו אדם שנלחם בעצמו ומביס את תודעתו. "איך את יודעת?", שואל מארק. "השיער שלהם זהה", עונה ג'מה.
ד. ולבסוף ישנו עניין ההרים, שמכניס אופטימיות חיונית לפרק כל כך עצוב. בארוחה המשותפת של ג'מה ומארק עם דבון וריקן, הם מדברים על טיפוס הרים שלא עלה יפה וניכר שזו חוויה שמוכרת להם. זו ארוחה לבבית, משפחתית, של אנשים שאנחנו יודעים שהיו קרובים ויצאו ביחד לחופשות משותפות. אז גם דבון מגלה שג'מה בהיריון, והכל נראה קסום ואפשרי.
ובליל "מותה" של ג'מה, לפני שהיא יוצאת מהבית, היא שואלת את מארק אם עבר על החומר ששלחה לו על הר דנאלי, מן הסתם לטובת גיחה לשם. מארק לא הספיק, וכנראה כבר לא עשה זאת מעולם. אבל בטווח הזה לפני שחייהם התהפכו עליהם, היו להם תכנונים עתידיים, היה אופק. ומאחר שג'מה בחיים, קשה לשלול את התקווה שיום אחד הם יצאו מתוך הבור ויטפסו ביחד על הר.
9. קטנות
שם המרפאה הוא "Butzemann Fertility Center". במיתולוגיה הגרמנית והפולקלור, ה"בוּצֶמַן" הוא יצור הדומה לבוגימן או מפלצת ארון הבגדים בתרבויות אחרות. הוא משמש בעיקר כדי להפחיד ילדים ולהניע אותם להתנהג יפה, מייצג את פחדי הילדות מהחושך ומהלא נודע, וקשור באופן הדוק למקומות אפלים ומסתוריים.
לראשונה בתולדות הסדרה, הפרק לא כולל את דמויותיהם של הלי/הלנה, דילן וגם לא באמת אירווינג, שרק מופיע לרגע בגבו אלינו.
אפרופו, אם מארק עובד על החדר האחרון, על מה עובדים האחרים? במקור הם אמנם פוטרו ולא נדרשו להיות שם, אבל היו להם מחליפים כך שבכל זאת הייתה עבודה לעשות. או שגם הם היו חלק מהעמדת הפנים כדי שמארק לא יחשוד במשהו?
פרק חדש של "ניתוק" עולה מדי יום שישי לפנות בוקר באפל טי-וי פלוס.