אחרי שהצליחה מעט להתאושש מהעצב התהומי והכאב הבלתי נסבל שחשה בעקבות אסון 7 באוקטובר, התפנתה נעמי אהרוני גל ("נונו") לחשוב על הקריירה שלה. גם היא הבינה שהפופ המקפיץ שהיא כל כך מזוהה איתו חייב לעבור טרנספורמציה. "הבנתי שלשיר 'איים ליבינג דה דרים' זה לא מחובר לסיטואציה וזה לא מתאים לי", היא אומרת בריאיון לוואלה תרבות. "הרגשתי שהשירים האלה רחוקים ממני, כאלו שנכתבו לתקופה אחרת, לזמן אחר".
אז מה עשית?
"הייתה בי איזושהי בערה. הבנתי שאני לא יכולה להוציא שירים שמחים כמו שהוצאתי פעם ושאני כל הזמן נפגשת במציאות שלא נותנת לי להרים את הראש. אז מתוך תסכול וכעס התחלתי לכתוב את האלבום החדש".
תסכול וכעס הם לא ממש רגשות שמזוהים עם פופ.
"מבחינתי הם כן. יש באלבום החדש השלי מעטפת של שואו, חשיבה על הפרטים הקטנים וסאונד מוזיקלי שונה. אבל אפשר לצעוק לתוך השואו הזה תוכן אישי, כן, כועס ואמיתי. אני לא הראשונה שעושה את זה. בתקופה ההיא הקשבתי להרבה מוזיקה וראיתי שבהיפ-הופ ובראפ יש שילוב של החגיגה, לכנות ולכעס, תוך שימוש בסטייל ובווייב. לא כל שירי המלחמה צריכים להיות שירי פסנתר בחושך. אפשר גם לחגוג את כל ספקטרום הרגשות גם עם בלונד ובצורה אחרת".
***
צפו למעלה בריאיון המלא עם נונו
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי
האזינו כאן לריאיון המלא עם נונו:
נונו (26) פרצה לחיינו לפני פחות מארבע שנים. זה התחיל מ"בנים", סינגל בכורה שהצליח מאוד, והמשיך עם להיטי ענק נוספים כדוגמת "ליבינג דה דרים" ו"קיוט בוי". אלבומה הראשון "סטטוס" גם זכה לשבחי המבקרים. מבקר וואלה תרבות נדב מנוחין דייק כשכתב עליה שהיא "מנסחת מצוין את הרגע שבו היא פועלת", מה שהיא עשתה היטב גם באלבומה השני "מה חוץ מזה" שיצא ממש באחרונה. מדובר באלבום יפהפה, מסעיר ומרתק, שמתכתב עם ז'אנרים מוזיקליים רבים ומצליח ללכוד היטב את תחושת בני דורה של נונו כלפי "המצב", בחיים החדשים של כולנו אחרי 7 באוקטובר. ב-5 במאי תשיק נונו את האלבום בבארבי תל אביב.
בשיר "כפיים לגזורים" שרה נונו "זה בלתי נסבל, אבל סובלים. זה בלתי בלתי נתפס, אז לא תופסים. כפיים לגזורים שלא מוותרים ומנסים", "זה לא הבעיות שלי, זה הבעיות של המדינה שלי, אה אוו שיט אז זה כנראה גם הבעיות שלי". "זה מה שאני חוויתי", מסבירה נונו. "פתאום אתה מוצא את עצמך נאלץ לדאוג למדינה. כל הזמן חיינו את החיים שלנו עם הבעיות היומיומיות שלנו כשמסביב יש איזושהי עננה של 'משהו לא עד הסוף בסדר'. אני חושבת שאצלי, ב-7 באוקטובר, פעם ראשונה נפגשתי עם זה. הייתה הבנה שזה באמת בחיים שלנו. זה לא רק שקיבלתי נכשל בבגרות אלא בעיות הרבה יותר מורכבות של איפה אני חיה, של מה קורה פה. זה מאלץ אותך להתמודד גם עם הדבר הזה".
כמה 7 באוקטובר טלטל את עולמך?
"אי אפשר לתאר במילים. זה שינה הכול. יש לי את החיים שלפני והחיים של אחרי. גם ברמה של הקריירה, יש את הקריירה של לפני והקריירה של אחרי. ביטלתי תוכניות, גנזתי אלבום שלם, בוטלו לי הופעות, מצאתי את עצמי יושבת בבית בזמן שכל התוכניות שלי בוטלו. האלבום הזה הוא תוצאה של רעידת האדמה שחוויתי. האלבום הוא חבל הצלה ששלחתי לעצמי - ומהצד השני משכתי את עצמי".
זה הגיע למצב שפחדת על הקריירה שלך? שחשבת שהיא עלולה להסתיים?
"אני לא חושבת שהיא הייתה נגמרת כי תמיד ידעתי שאכתוב, שאוציא שירים, אבל קרה שינוי דרמטי, בלי שבחרתי בו. כל הקרקע נשמטה לי והכול השתנה. החלטתי שאמצא לעצמי שביל. האלבו םהוא מציאת מטרה בחיים. ניסיתי הרי לכתוב שירים כמו פעם ואז אמרתי לעצמי 'לא, בשבילי זה לא עובד'. אבל כשהתחלתי לעבוד על האלבום הזה ועל הקליפים, היה לי שביל של אור ללכת אליו. הייתי לי מטרה. הרבה אנשים נאלצו לעשות חישוב מסלול מחדש והאלבום הזה היה הדרך החדשה שלי".
יש הרבה מוזיקאים שהתמודדו עם השאלה איך לכתוב על 7 באוקטובר. אז יש את הבלדות כמו "עם ישראל חי" של אייל גולן, אבל מצד שני יש גם את ג'ימבו ג'יי.
"חד משמעית. ג'ימבו מאוד השפיע עליי. כשהקשבתי לאלבום שלו עף לי המוח. הוא באמת דיבר על הדברים בצורה כל כך אמיתית, אבל עם המון וייב וסטייל. אצלי זה מגיע ממקום של אהבת הפופ. זו היצירה שלי, זו המוזיקה שאני אוהבת לשמוע, אז אני שואלת 'למה לוותר על זה?', תעשי את המוזיקה שאת אוהבת, שמדליקה אותך".
יש לך גם שיר בשם "פאק להיט" שבו את שרה "פאק איט אני לא רוצה להיט, אני רוצה את השיט". החלטת שאת לא רוצה להיטים באלבום הזה?
"זה היה אחד השירים הראשונים שכתבתי באלבום. הוא היה סוג של הרגעה עצמית. לבוא ולכתוב אלבום שני - יש בזה לחץ. אז ברגע שכתבתי את השיר הזה, שאני אומרת בו 'פאק איט, את לא צריכה להיט' - נרגעתי. אמרתי לעצמי 'יאללה תשחררי, תביאי מה שאת אוהבת, את המוזיקה שבא לך לכתוב, שבא לך לשמוע, שבא לך לרקוד'".
יש עוד שיר מקסים, "כואב לך". למי כתבת אותו?
"כתבתי את זה לבן הזוג שלי יונתן. חווינו קושי מאוד מאוד גדול ב-7 באוקטובר. וכתבתי את זה בשבילו. כל אחד בעולמו היה חסר אונים וכל כך רציתי לעזור לו ברגעים האלה. גם רציתי שיספר לי מה עובר עליו אבל היה קשה להגיע כי הכול כל כך כאב".
הוא חווה את זה יותר קשה מהאדם הממוצע?
"יש לו את הסיפור שלו ואשמור את זה בפרטיות אבל כן, חד משמעית מאוד כאב לו כשזה קרה. ההתמודדות עם קושי כזה לא היה דבר פשוט עבורנו, אבל כשהוא שמע את השיר הוא אמר לי שזו מתנה בשבילו".
אני רוצה לחזור לימים שכבשת את המדינה. זה הכניס אותך לבלבול? לחרדות?
"זה היה מטורף וזה הכול קרה בבום. ההתפוצצות הייתה כל כך מהירה והיינו בטירוף: הופעות, צילומים, ראיונות, קליפים, והכול גם הרגיש הכי חשוב בעולם. שבועיים אחרי שהוצאתי את השיר 'בנים', התחלתי לקבל כמויות מטורפות של הודעות והצעות בלי שתכננתי את זה בכלל. אני בכלל הייתי מורה לפסנתר ופיתוח קול ועבדתי במשרה מלאה. לא היה לי זמן להכין הופעה, המפיק שלי עילי אשדות היה ביוון והכול היה בלגן אחד גדול.
"פתאום התחילו להתקשר אליי כל מיני מנהלים וחברות תקליטים, ובכלל לא חשבתי על הכיוונים האלה בכלל. הלכתי לכל הפגישות עם שותפי ליצירת נונו, אדם גבאי, והלכנו יד ביד מפגישה לפגישה. היינו שני ילדים בני 22 שמנסים לתפעל את הדבר הזה ולהבין איך מתמודדים".
ההמשך ידוע. הוצאת להיטי ענק, ואני מניח שזה אפילו עוד יותר קשה לבחורה צעירה.
"מה שהכי שמר עליי זה שעשיתי את 'נונו' ביחד עם חברים, וגם שיצרתי לעצמי. המגן שלי הוא היצירה שלי. היו אירועים נוצצים של אירוע השקה או קבלת פרס, אבל באותו ערב הייתי צריכה לעבוד קשה על הפקה של מופע. זאת אומרת, אני בראש שלי הייתי בכלל בלחץ מלתפעל המון דברים, הייתה המון עבודה. העיסוק עם היצירה שומר עליי על הקרקע".
כשראיינתי לא מזמן את קובי אפללו, הוא סיפר שההצלחה המטאורית שלו גרמה לו לחרדות קשות, להסתגרות בבית, לטיפולים אצל פסיכולוגים. היה לו קשה מאוד.
"היה לי רגע כזה גם כן. בשבועיים הראשונים כשהכל התפוצץ וצלצלו אליי מהמון מקומות, קראתי ביומן שלי מה הלו"ז שלי לשבוע הבא שכלל צילומים, סשנים, ראיונות - ופשוט התמוטטתי. זה היה באמת התקף חרדה. לא הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה. כתבתי לפסיכולוג שלי בשבת, שזה חריג כמובן, שאני לא מסוגלת. כתבתי לו שאני לא מסוגלת אפילו להגיע אליו ושאני רוצה לדבר איתו בזום. וככה עשיתי איתו את הפגישה מהמיטה. בחיים לא קרה לי דבר כזה, לא הייתי פיזית מסוגלת לקום.
"אני באתי לפרויקט הזה בהחלטה שאני לא אתן להצלחה לשגע אותי. אמרתי לעצמי שאני חייבת לנצח את זה. הרי מפחידים אותך מגיל צעיר שמי שמצליח מתנתק מהחברים שלו ונופל לסמים, ואני באתי ואמרתי 'לי זה לא יקרה, אני אצלח את זה'. זה היה סוג של קרב שיצאתי אליו".
הצלחה זה באמת מקום קשה.
"נכון, כי יש פחד ממה שיקרה, שזה יעבור, אז נורא קשה ליהנות מהרגע עצמו, אבל להצליח זה כמו להיות על פסגה של הר, שזה הנוף הכי יפה לראות אבל באמת שקשה לנשום שם כי דליל שם מדי. אז ברור שאני רוצה להצליח ורוצה להיטים אבל העבודה האמיתית שלי היא להתמקד בעשייה, בזה שאני עושה מה שאני אוהבת כל יום".
היו תגובות שהעליבו אותך?
"כן, היה לי קשה. בתקופה הנוכחית היו ששאלו 'איפה היא נעלמה', 'איפה היא בכלל'. מבחינתי הרי אני נותנת בראש, אני לא מפסיקה לעבודה, אני מוציאה שירים. באיזשהו מקום אני קצת מבינה את אלו ששואלים לאן נעלמתי כי לא נתתי מה שנתתי עד עכשיו. בחרתי במודע להוציא שירים קצת אחרים אבל לא הייתה לי אופציה אחרת. אין בי שום חרטה ולא הייתי עושה שום דבר אחר".
ומה את עונה כששואלים אותך לאן נעלמת?
"אני עונה ש'נעלמת' זו לא המילה הנכונה. אני ממשיכה ליצור, פשוט משהו אחר, וזה הגיוני שזה לא יקבל את אותה כמות חשיפה. לא הייתי מוציאה עכשיו את 'קיוט בוי', אני מתה על השיר הזה כמובן אבל בתקופה הזו לא הייתי מוציאה אותו. גם אני כאדם השתניתי מאז 7 באוקטובר, ותמיד אני נהניתי לשיר את השירים האלה בהופעות, הם הרי השירים שלי, הילדים שלי, אבל המציאות פשוט השתנתה והחיים משתנים".
יש לאמן תפקיד? הוא צריך לומר את דעתו על מה שקורה?
"זן שאלה טובה שאני מנסה להבין גם עם עצמי איך אני מרגישה כלפי זה. שאלו את בוב דילן איך הוא מרגיש להיות קול של דור, אז הוא ענה 'אני מדבר על עצמי'. אז אני כותבת את עצמי, לא בחרתי להיות קול של דור. אני חושבת שזה מדהים שמוזיקה יכולה להזיז, לחבר, ללכד, ומוזיקה שיוצאת מניעה דברים בעולם, אבל אמן לא צריך לשאוף להיות קול של דור. מה שצריך להוביל אמן זה לחדש לעצמו, להתרגש באמת, להיחשף. ההתכנסות פנימה היא הדבר החשוב, דווקא המחשבה על ה'בחוץ' זה הדבר השטחי בעיניי".
ספרי לי קצת על הפחד לפני האלבום השני.
"זה קטע מצחיק, כי בגלל שגנזתי אלבום שלם, מבחינתי אני באלבום השלישי. תמיד יש פחד. לפני כשכתבתי את האלבום ביקשתי מהמנהל שלי לפנות לי את הלו"ז כי רציתי להיכנס לאיזה מקום. הלכתי לדירה של חברים ופשוט הסתגרתי שם במשך שבוע וכתבתי את השירים. אני זוכרת שהגעתי לשם כשהלו"ז שלי ריק לגמרי, הכול פנוי, ולא היו לי יותר תירוצים. הייתי צריכה לכתוב והרגשתי כמו מישהי שמעולם לא כתבה שיר. כמו תינוק שלומד ללכת. וזה לא משנה כמה כתבתי וכמה השירים הצליחו. בכל פעם שניגשתי לדף, הוא היה חלק. נאלצתי לשהות בפחד הזה".
והרגשת על הכתפיים שלך את כובד הציפיות?
"כן, זה מפחיד. היו בי הרבה חששות. אבל אני חושבת שהשיר 'פאק איט אני לא רוצה להיט' הוא היה התשובה לזה. מבחינתי הייתי עמוק ביצירה של הדברים בלי הלחץ להנפיק להיט. זה עזר לי להתמודד".
את חושבת שהפופ עוד יחזור לגדולתו בגרסה הטהורה שלו?
"אין לי מושג. אני באמת לא יודעת. כל מה שיש לי זה ללכת צעד-צעד וכל הזמן להרגיש מה שיש לי לתת ומה שקורה פה. זה הפתיע אותי כמו שזה הפתיע את כולם ואולי יום אחד אופתע ביחד עם כולם".
איך היית רוצה שיזכרו את נונו עוד עשרים שנה?
"יוצרת שיצרה משהו אחר".