איימי לוקיין. אם השם הזה לא מצלצל לכם, תחזרו שניה אחורה בזמן לניינטיז: לוקיין הייתה סנדי הרלינג, הבלונדינית התמימה עם החיוך המתוק והעיניים העצובות מעונת הפתיחה של "מלרוז פלייס", הסדרה שהפכה דרמה טלוויזיונית לטראש ממכר. סנדי הייתה שותפתה לדירה של רונדה, מלצרית חמודה ב"שוטרס" - הבר השכונתי - עד שקיבלה "תפקיד משחק גדול" ועזבה לניו יורק בסוף העונה, כנראה בחיפוש אחר חלום הוליוודי גדול יותר. אבל אחרי 12 פרקים, ההפקה החליטה שהיא "לא מתאימה לחזון של הסדרה" - אולי בגלל המבטא הדרומי של סנדי שהיה מוזר מדי, אולי כי הייתה צעירה משאר הקאסט, או כי היא הייתה, במילותיה, "קצת יותר מדי מוגזמת". "הרבה אנשים אהבו את סנדי," היא אומרת, וקשה לחלוק על זה.
בכל מקרה עבודה לא חסרה לה אז. היא כיכבה לצד ג'וני דפ ב-Cry-Baby (או "נער שוליים" בעברית), הקומדיה המוזיקלית ההזויה מ-1990, והופיעה ב-Airheads ("רוקנרול באוויר) עם אדם סנדלר וברנדן פרייזר - עד שהיא לפתע נעלמה ומאז 2005 לא שיחקה בשום דבר.
ככה היא נראתה ב"מלרוז פלייס"
וב"נער שוליים"
It's Friday. Time for a little musical celebration. Good-girl-gone-bad Allison Vernon-Williams (Amy Locane) raises a ruckus outside the pen holding her newfound love, Wade "Cry-Baby" Walker (Johnny Depp) in John Waters' celebration of 50s low-life Baltimore. Cry-Baby (1990) #film pic.twitter.com/v86ACxBkMM
— The Gay Aesthetic (@jmlx_john2) October 6, 2023
אז מה קרה לה? הנה תזכורת כואבת: בסוף 2024, בגיל 53, לוקיין שוחררה משש וחצי שנים של מאסר בכלא, אחרי תאונת דרכים קטלנית ששינתה לה - ולקורבנותיה - את החיים לנצח. והיום? היא מנסה להרים את הראש, אבל לא שוכחת מאיפה היא באה.
הסיפור הטראגי שלה מתחיל ב-2010, כשלוקיין, שיכורה לגמרי, התנגשה ברכב של הלן ופרד סימן מחוץ לביתם בניו ג'רזי. הלן, בת 60, נהרגה במקום. פרד נפצע קשה. לוקיין הורשעה בהריגה בדרגה שנייה ותקיפה באמצעות רכב, נשלחה לשלוש שנים בכלא, שוחררה ב-2015 אחרי שנתיים וחצי - ואז, כי הצדק לא תמיד עובד כמו אופרת סבון, חזרה ב-2020 לכלא עדנה מאהן בניו ג'רזי, כששופט החליט שהעונש הראשון שריצתה היה קל מדי.
בדצמבר 2024, ימים ספורים לפני חג המולד, היא שוחררה שוב. התחנה הראשונה? דאנקן דונאטס. "אמא שלי אספה אותי, ורצנו לשתות קפה עם שמנת אמיתית," היא מספרת החודש בראיון מיוחד ל-Us Weekly. "בכלא את מורעבת לדברים קטנים כאלה. זה פינוק ענק".
עוד כוכבות שנעלמו
מה קרה לכוכבת "באפי קוטלת הערפדים"? ההטרדה ששינתה את חייה
20 שנה אחרי: כוכבת "אהבה זה כל הסיפור" נראית אחרת לגמרי
וככה היא נראית היום
"זה מרגיש חשוף לחזור לחברה," היא אומרת, "אני מסתכלת עכשיו על הכל בעיניים טריות". היא התרגשה וגם נרעדה מהשינויים - מהמהירות שבה קיבלה את הקפה בדאנקן ועד הקופות העצמיות בסופר. "עמדתי שם כמו תיירת ושאלתי, 'איך לעזאזל עובדים עם הדברים האלה?'.
בכלא, תחת אורות פלורסנטיים שהעירואת כולם ב-6 בבוקר, היא התעוררה כבר ב-5 כדי למצוא קצת שקט. שבעה ימים בשבוע, מהצהריים עד 6 בערב, היא עבדה במטבח - בישלה, האכילה מאות אסירות, שטפה מאות סירים, הכל תמורת "משכורת שיא" של 5 דולר ליום. "זו הייתה עבודה פיזית קשה," היא אומרת, "אבל אהבתי שיש לי מוצא, משהו שדומה לספורט".
הקושי האמיתי שלה היה המרחק מבנותיה, פייג' (18) ואייברי (16), שגידלה עם האקס מארק בובניזר, שהגיש בקשה לגירושים ב-2015. "כשאת בכלא אין לך הרבה מה לספר, כי החיים שלך קופאים בזמן שכולם ממשיכים," היא מסבירה. "בני נוער לא מדברים הרבה, אז היינו יושבות ושותקות בטלפון - אבל לפחות היינו ביחד." היחסים שלה עם בנותיה השתפרו עכשיו, "אבל יש ימים קלים יותר ויש כאלה שפחות. זה ייקח זמן".
הוליווד, חלל, וחלום על קאמבק
לוקיין עזבה את המשחק ב-2006, החלטה שהשאירה בה חור ואולי אפילו גררה אותה לדיכאון. "היה חלל ענק בחיים שלי כי שיחקתי כל כך הרבה זמן," היא מודה. אבל עכשיו? "אני אחזור לשחק בלי למצמץ ובלי לחשוב פעמיים", היא אומרת ומודה שהיא חולמת להשתתף בריבוט של "מלרוז פלייס" עם הת'ר לוקליר, לורה לייטון ודפני זוניגה. "יהיה מרגש לחזר לזה," היא אומרת - גם אם בעבר היא עזבה בפתאומיות.
כיום היא פיכחת מאלכוהול מאז 2010, חיה חיים שקטים ליד פרינסטון, עובדת בדלפק קבלה במרפאה, ומשלימה תואר אסוסיאט - תואר קצר ומעשי של שנתיים ממכללה אמריקאית, אותו התחילה בכלא. "גיליתי שאני חכמה!" היא צוחקת. היא גם נשענת על האמונה שלה, שהחזיקה אותה ברגעים הקשים, ומתפללת בכנסייה פרסביטריאנית מקומית.
ומה לגבי העתיד? "אני רואה את המשפחה שלי מזדקנת ביחד," היא חולמת, ומוסיפה בחיוך עוקצני: "ואני רוצה להתחתן שוב. עכשיו לפחות לא אצטרך להגיד למישהו, 'אגב, אני עלולה להיעלם לכמה שנים".
עם כל התקוות, החרטה לא עוזבת אותה. "זו מציאות ממש, ממש כבדה לחיות איתה", היא אומרת על הכאב שגרמה למשפחת סימן ולמשפחתה שלה. "כל בוקר כשאני מתפללת או עושה מדיטציה, אני משתדלת לשמור אותה - את הלן - בראש." החזרה לחברה לא פשוטה כשכולם המשיכו הלאה. "את לא יכולה לצפות שיסבלו איתך," היא אומרת. "חוזרים בלי תמיכה, וזה מבודד אותך. את מתמודדת לבד - אבל זה מלמד אותך שאת מסוגלת." היא לא חושבת שתשתחרר מהלילה בו קרתה התאונה לגמרי. "משהו ששינה אותך ככה לא נעלם מהראש. הלקחים היו קשים, אבל כנראה שבשביל לגדול הם חייבים להיות כאלה. אני לא מתכוונת לתת לזה להגדיר אותי".